לפיד מזגזג: "נפגשתי עם מוזס – נתניהו תוקף"

על רקע הביקורת על האיפה ואיפה בסיקור של אמצעי התקשורת על פגישותיו התכופות של יאיר לפיד עם מו"ל 'ידיעות' בתקופת היותו שר האוצר אל מול סיקור פגישותיו של נתניהו מפרסם לפיד את הפוסט הבא

יאיר לפיד
יאיר לפיד
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

שר האוצר לשעבר ויושב ראש 'יש עתיד' חבר הכנסת יאיר לפיד תוקף הערב את ראש הממשלה בנימין נתניהו על המשוואה שערך בין סיקור התקשורת על הפגישות שקיים עם מו"ל 'ידיעות' לבין פגישותיו של ראש הממשלה.

בפוסט ארוך ונוקב שמפרסם הערב מסביר לפיד את ה'הנחה' שעשתה לו התקשורת בסיקור הפרשה, "זה פשוט לא עניין אז אף אחד" ועוד פנינים מעוררי ענין נוספים".

אז מה הסיפור עם נוני מוזס?

בנימין נתניהו, עדיין ראש הממשלה, תקף אותי הערב בעמוד הפייסבוק שלו. ככה נראה לחץ. ככה נראה סדר עדיפויות עקום. הדרום מלקק את פצעיו, יוקר המחיה הוא ברמה של טוקיו, אבל נתניהו ושליחיו עסוקים בשאלה אם נפגשתי עם נוני מוזס.

התשובה אגב היא כן, בטח, למה לא?

הסיפור התחיל ביום שישי האחרון כשפורסמה ידיעה שאמרה: "בהיותו שר האוצר יאיר לפיד נפגש פגישות סודיות עם נוני מוזס." הידיעה הפתיעה אותי. לא התוכן שלה (אני דווקא ידעתי שנפגשתי איתו…) אלא העובדה שאף אחד לא טרח אפילו לעשות גוגל לפני הפרסום. אם היו טורחים הם היו מגלים שהפגישות האלה לא היו סודיות, הן סתם לא עניינו אז אף אחד.

באותם ימים, הרבה לפני שנפתח תיק 2000, אף אחד לא חשב שיש בעיה להיפגש עם המו"ל והעורך האחראי של ידיעות ו-Ynet. מאוחר יותר שאלו אותי ברדיו וגם מול מצלמות הטלוויזיה אם נפגשתי עם מוזס. בכל הפעמים אמרתי, "כן, ברור שנפגשתי איתו, מה הבעיה?"

הרי לא רק איתו נפגשתי, אלא עם רוב המו"לים והעורכים של כלי התקשורת בישראל. נפגשתי עם שלדון ומירי אדלסון מ"ישראל היום" ו"מקור ראשון", עם אלי עזור מ"מעריב", עם רון לאודר כשהיה הבעלים של ערוץ 10, עם עורכי ערוץ 2, עם רבים אחרים. כל ראש מפלגה במדינת ישראל מנהל פגישות כאלה באופן שוטף. כולם כולל כולם. זה חלק מהעבודה. להיפגש, לדבר, להציג עמדות.

היות וברור שמדובר בסיפור מופרך לגמרי החלו אנשי נתניהו, וגם נתניהו בעצמו (כנראה נגמרה התקופה של "מציאות ביטחונית מורכבת" שכל כך העסיקה אותו). לחפש איזה עוד לכלוכים אפשר לזרוק לאוויר. הדבר הבא היה היומן של הלשכה. מה היה כתוב בו או לא היה כתוב, מה נמחק ממנו, או לא נמחק. הכי משעשע שאחד העתונאים שאל אם המילה "אימון" שמופיעה ביומן בימי שישי בבוקר היא שם קוד לפגישה כלשהי. למעשה המילה "אימון" היא שם קוד לזה שאני מתאמן. 55 דקות של משקולות והרבה כפיפות בטן, אבל תראו כמה קל להפוך כל דבר לחשוד.

ואז הגיעה ההכפשה הבאה (האחרונה לעת עתה): "עובדה שהיו שרים מיש עתיד עשו קמפיינים בידיעות אחרונות". גם את הסיפור הזה הם מגלגלים בפעם העשירית, וגם הפעם אף אחד לא מבין מה בדיוק הם רוצים. כן, משרדים ממשלתיים עושים קמפיינים פרסומיים. כל הזמן. בנט עושה קמפיין לחמש יחידות, אקוניס לשבוע החלל, מירי רגב ל "לא לד-אוגוסט" ולעצמה. זה חלק מהפעילות השוטפת של רוב המשרדים הממשלתיים.

כולם יודעים היטב שאין עם זה שום בעיה – אבל מה אכפת להם לזרוק האשמות לאוויר ולקוות שמשהו יידבק.

אגב, כשהייתי שר אוצר החלטתי על קיצוץ של 50% (!) בתקציב הפרסום הממשלתי, כולל בידיעות אחרונות.

אז מה זה אומר? זה אומר שיש פה ניסיון מסוכן לערער את כל המערכת. נתניהו ואנשיו הגיעו למסקנה שהם לא יכולים יותר להכחיש ולהגיד שלא היה כלום ואין כלום, אז עכשיו הם עסוקים בלזרוק בוץ על אחרים בתקווה שהוא יידבק. לא יעזור להם. יש הבדל בין מושחתים לבין אנשים ישרים.

אני לא יודע איך ייגמרו פרשיות נתניהו, אבל תמונת העולם שמציירים תומכיו היא עיוות מבהיל.
לא נכון שכולם מושחתים, לא נכון שאסור לתת אמון בכל מי שנמצא במערכת, לא נכון שכל פעם ששני אנשים מדברים זו בהכרח מזימה אפילה. מדינה שבה אין שום אמון ותקווה היא מדינה שאי אפשר לחיות בה.
יש בפוליטיקה אנשים ישרים וטובים (גם בליכוד ובכל המפלגות האחרות) שאין דרך בעולם להשחית אותם. אם המושחתים וההגונים יחטפו באותה מידה, נשאר רק עם המושחתים.

שילמתי לא מעט מחירים על ההחלטה ללכת לחיים הציבוריים, הפסדתי חיים נוחים וטובים, אבל לא התחרטתי על זה מעולם. אפילו לא לרגע. אני מאמין בדרך שלי, באמת, ביש עתיד ובאנשים סביבי. אם הם חושבים שרמזים וניסיונות לזרוק בוץ יזיזו אותנו מדרכנו – הם באמת לא מבינים איך נראית שליחות אמיתית.

השארת תגובה