סוֹפָהּ שֶׁל תְּפִלָּה לְהִתְקַבֵּל • הגיגים בפרשה

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לַה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ (כה, כא) הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ כּוֹתֵב, שֶׁלְּאַחַר שֶׁרָאָה יִצְחָק שֶׁרִבְקָה עֲקָרָה וּמְנָעָהּ ה' מִלֶּדֶת, פָּנָה אֵלֶיהָ וְאָמַר: 'יֶשְׁנוֹ מָקוֹם אֶחָד שֶׁבּוֹ וַדַּאי נוּכַל לְבַקֵּשׁ מֵהַקָּבָּ"ה עָלַיִךְ שֶׁתִּפָּקְדִי, וּתְפִלָּתֵנוּ תִּתְקַבֵּל'. הָלְכוּ לְהַר הַמּוֹרִיָּה, מְקוֹם הַמִּקְדָּשׁ, הַמָּקוֹם בּוֹ נֶעֱקַד יִצְחָק עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מִזְבַּח הָעֲקֵדָה עֲדַיִן הָיָה קַיָּם וְעוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ.

אָמַר יִצְחָק לְרִבְקָה אִשְׁתּוֹ: הַמָּקוֹם הַזֶּה קָדוֹשׁ מְאֹד, כִּי בְּמָקוֹם זֶה אָבִי הַצַּדִּיק, אַבְרָהָם, כְּשֶׁהָיָה כְּבָר זָקֵן, בְּגִיל מֵאָה שְׁלֹשִׁים וְשֶׁבַע שָׁנִים, לָקַח אוֹתִי, בְּנוֹ יְחִידוֹ, עָקַד אוֹתִי בַּחֲבָלִים עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְרִיבֵנִי קָרְבָּן לַה', וַאֲנִי הִסְכַּמְתִּי בְּלֵב שָׁלֵם וּפָשַׁטְתִּי אֶת צַוָּארִי לִשְׁחִיטָה, וְאָבִי לָקַח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת בְּיָדוֹ לִשְׁחֹט אוֹתִי, כִּי כָּךְ אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְלֹא שׁוּם חֶשְׁבּוֹנוֹת. ה' אוֹמֵר – עוֹשִׂים!

נִתְפַּלֵּל כָּאן לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. תַּעַמְדִי אַתְּ בְּזָוִית אַחַת שֶׁל אַבְנֵי הַמִּזְבֵּחַ, וַאֲנִי בְּזָוִית אַחֶרֶת, וְנִתְפַּלֵּל יַחְדָּיו, וּבְנוֹסָף גַּם נַקְרִיב קָרְבָּן לַה' – וְעַל יְדֵי זֶה יִרְאֶה ה' בְּעָנְיֵנוּ וְנִזְכֶּה לְבֵן!

וְאָכֵן כָּךְ הָיָה: הִקְרִיב יִצְחָק קָרְבָּן לַה' בְּהַר הַמּוֹרִיָּה וְהִתְפַּלֵּל מֵעֹמֶק לִבּוֹ, וְנַעֲנָה – "וַיֵּעָתֶר לוֹ ה'"! "וַיֶּעְתַּר יִצְחָק" – יִצְחָק אָבִינוּ ע"ה חָתַר חֲתִירָה בָּעוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, לַמָּקוֹם בּוֹ נִמְצָאִים הַבָּנִים, מְקוֹר הַמַּזָּל בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן, וּבִזְכוּת זֶה זָכָה לְבָנִים.

לֹא כָּתוּב "וַיִּתְפַּלֵּל יִצְחָק", אֶלָּא "וַיֶּעְתַּר", מִלְּשׁוֹן עֹשֶׁר, וְאָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ (בְּרֵאשִׁית רַבָּה סג, ה): מְלַמֵּד שֶׁיִּצְחָק אָבִינוּ הֶעֱשִׁיר, כִּבְיָכוֹל, אֶת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ מִתְּפִלּוֹתָיו. תְּפִלּוֹת רַבּוֹת הִתְפַּלֵּל יִצְחָק עַד שֶׁשָּׁמַע ה' תְּפִלָּתוֹ.

לִפְעָמִים אָדָם מִתְפַּלֵּל, וּתְפִלָּתוֹ אֵינָהּ מִתְקַבֶּלֶת, וְאָז הוּא מִתְלוֹנֵן: 'הִתְפַּלַּלְתִּי, וְלֹא הִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתִי'!…' הַאֻמְנָם הִתְפַּלַּלְתָּ דֵּי הַצֹּרֶךְ? כְּלוּם הִגַּעְתָּ עַד הַמְּקוֹמוֹת הָעֶלְיוֹנִים וְחָתַרְתָּ חֲתִירָה מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד בִּתְפִלָּתְךָ?

"תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים נִמְשְׁלָה לְעֶתֶר [קִלְּשׁוֹן גָּדוֹל], לוֹמַר לְךָ: מָה עֶתֶר זֶה מְהַפֵּךְ אֶת הַתְּבוּאָה בַּגֹּרֶן מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, אַף תְּפִלָּתָן שֶׁל צַדִּיקִים מְהַפֶּכֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִמִּדַּת אַכְזָרִיּוּת לְמִדַּת רַחְמָנוּת" (סֻכָּה יד ע"א).

עַל הָאָדָם לְהִתְפַּלֵּל עוֹד וָעוֹד, כִּי הַתְּפִלָּה סוֹפָהּ לְהִתְקַבֵּל! "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ" וְעוֹד פַּעַם "וְקַוֵּה אֶל ה'" (תְּהִלִּים כז, יד)! עַד שֶׁתִּתְקַבֵּל תְּפִלָּתְךָ.

***

כְּלִיל הַחֶסְרוֹנוֹת…

אֲחוֹת לָבָן הָאֲרַמִּי (כה, כ) שָׁמַעְתִּי לְבָאֵר בְּדֶרֶךְ הֲלָצָה, מַדּוּעַ נִקְרָא שְׁמוֹ "לָבָן"? "כֻּלּוֹ הָפַךְ לָבָן טָהוֹר" (וַיִּקְרָא יג, יג). בָּדְקוּ אֶת לָבָן וְלֹא מָצְאוּ בּוֹ שׁוּם דָּבָר "לָבָן", טוֹב, חִיּוּבִי. כָּל כֻּלּוֹ הָיָה שָׁחֹר מִשְּׁחֹר; רוֹצֵחַ, שׁוֹדֵד, נוֹאֵף. לָכֵן אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא "לָבָן", עַל דֶּרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים עַל עִוֵּר שֶׁהוּא "סַגִּי נָהוֹר", כֻּלּוֹ אוֹר…

***

חֻרְבַּן צֹר יוֹבִיל לְבִיאַת הַמָּשִׁיחַ

וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ (כה, כג) דָּרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ (מְגִלָּה ו ע"א): "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יְחֶזְקֵאל כו, ב) – לֹא נִתְמַלְּאָה צֹר אֶלָּא מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם. כָּל אֶחָד מֵהַב' מְלָכִים, חָזְקוֹ וְאָמְצוֹ הוּא מֵהַלְאֹם שֶׁכְּנֶגְדּוֹ, וְכָל אֶחָד מֵהֶם רוֹצֶה בְּמַפֶּלֶת חֲבֵרוֹ, כְּדֵי שֶׁיִּגְדַּל מִמֶּנּוּ! ("אוֹר הַחַיִּים" הַקָּדוֹשׁ, בְּפָסוּק זֶה).

בְּמִלְחֶמֶת לְבָנוֹן הָרִאשׁוֹנָה, חַיָּלִים יִשְׂרְאֵלִים שָׁעֲטוּ לְתוֹךְ לְבָנוֹן. הֵם הִצְלִיחוּ לְהִכָּנֵס וְלִכְבֹּשׁ שְׁטָחִים רַבִּים, אֲבָל לֹא הִגִּיעוּ לְצֹר. בְּאוֹתָהּ עֵת הָיְתָה לִי דְּרָשָׁה בַּנֶּגֶב, וּבַדֶּרֶךְ נִכְנַסְתִּי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הַצַּדִּיק הַבַּבָּא סָאלִי זַצַ"ל. שָׁאַלְתִּי אֶת הַגַּבַּאי שֶׁלּוֹ, רַבִּי אֵלִיָּהוּ אַלְפָסִי עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מַה הָרַב אוֹמֵר עַל כָּל מַה שֶּׁקּוֹרֶה, וְהוּא הֵשִׁיב לִי שֶׁהָרַב כָּל הַזְּמַן שׁוֹאֵל הַאִם כָּבְשׁוּ אֶת הָעִיר צֹר.

הוּא אָחַז – עַל סְמַךְ הַגְּמָרָא הַזּוֹ – שֶׁאִם יִשְׂרָאֵל הָיוּ כּוֹבְשִׁים אֶת צֹר – הַמָּשִׁיחַ הָיָה מַגִּיעַ! יְרוּשָׁלַיִם הָיְתָה נִבְנֵית מֵחֻרְבָּנָהּ שֶׁל צֹר! הַמָּשִׁיחַ יָשַׁב יַחַד עִם הַבַּבָּא סָאלִי, עַל סַפְסָל אֶחָד, וְכָךְ הֵם דִּבְּרוּ בֵּינֵיהֶם… מַה נֹּאמַר וּמַה נְּדַבֵּר? לֹא זָכִינוּ… וַעֲדַיִן אֲנַחְנוּ מְצַפִּים לַגְּאֻלָּה.

***

מִי יֹאמַר לְעֵשָׂו מַה תַּעֲשֶׂה…

וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו (כה, כה) "עֵשָׂו" – מִלְּשׁוֹן עָשׂוּי וּמְתֻקָּן. הַכֹּל נִמְצָא בּוֹ כְּבָר, וְאֵין כִּבְיָכוֹל מַה לְּתַקֵּן. בַּפָּסוּק בְּמִשְׁלֵי (כב, טו) נֶאֱמַר: "אִוֶּלֶת קְשׁוּרָה בְלֶב נָעַר". יֶלֶד נוֹלַד עִם יֵצֶר הָרַע, עִם אִוֶּלֶת וְעִם עַוְלָה. בְּכָל יוֹם עָלָיו לַעֲבֹד עַל עַצְמוֹ, לִלְמֹד וּלְהִתְקַדֵּם, כְּדֵי לְהָסִיר אֶת הָ"אִוֶּלֶת" מִמֶּנּוּ. אֲבָל עֵשָׂו הִרְגִּישׁ שֶׁהוּא עָשׂוּי, הוּא לֹא צָרִיךְ לְהָסִיר מֵעַצְמוֹ שׁוּם דָּבָר, וְלֹא צָרִיךְ לְשַׁפֵּר וּלְתַקֵּן כְּלוּם. 'כְּמוֹ שֶׁאֲנִי – כָּךְ אֲנִי רוֹצֶה לְהִשָּׁאֵר. לֹא מוּכָן לַעֲבֹד עַל עַצְמִי…'.

נֶאֱמַר עַל עֵשָׂו (שָׁם כז): "וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה". הַשָּׂדֶה פָּתוּחַ וּפָרוּץ. עֵשָׂו כָּל הַזְּמַן הָיָה טוֹעֵן: "אַל תַּגְבִּיל אוֹתִי! אַל תַּגִּיד לִי 'זֶה אָסוּר, וְזֶה מֻתָּר'! הַכֹּל פָּתוּחַ בִּשְׁבִילִי!" עֵשָׂו לֹא מַסְכִּים שֶׁיִּהְיוּ כְּתָלִים סְבִיבוֹ, לֹא מוּכָן לְקַבֵּל שׁוּם מִגְבָּלוֹת. הוּא צָרִיךְ פְּתִיחוּת, הוֹלֵךְ לְהֵיכָן שֶׁרוֹצֶה, לְמוֹעֲדוֹן וּלְקוֹלְנוֹעַ, לִסְטֵיקִיּוֹת וּלְרִקּוּדִים. אַף אֶחָד לֹא יַכְתִּיב לוֹ, הוּא אִישׁ שָׂדֶה… זֶה עֵשָׂו הָרָשָׁע.

וּמִנֶּגֶד: "וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים". יַעֲקֹב מַגְבִּיל אֶת עַצְמוֹ, "עַד כָּאן תְּחוּם שַׁבָּת", זֶה מֻתָּר לַעֲשׂוֹת, וְזֶה אָסוּר. רַבּוֹתֵינוּ קָבְעוּ גְּדָרִים וּסְיָגִים כְּדֵי לְקַיֵּם אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה, כְּפִי שֶׁנֶּאֱמַר בַּמִּשְׁנָה בְּאָבוֹת (א, א): "וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה".

זֹאת הַחָכְמָה שֶׁל הַחַיִּים – לִבְלֹם אֶת הָרְצוֹנוֹת, לִשְׁלֹט עַל הַתַּאֲווֹת, לְהַגְדִּיר אֶת עַצְמוֹ. הַאִם כָּל מַה שֶּׁ"בָּא לִי" אוֹ "מִתְחַשֵּׁק" לִי אֲנִי עוֹשֶׂה? בְּהֶחְלֵט לֹא.

יַעֲקֹב הוּא "יוֹשֵׁב אֹהָלִים", וִירִיעוֹת הָאֹהֶל אֵינָן פְּרוּצוֹת, הֵן מְכַסּוֹת וּמְגִנּוֹת. אָדָם חַיָּב לְהַגְבִּיל אֶת עַצְמוֹ וְלִיצֹר לְעַצְמוֹ גְּדָרוֹת וּסְיָגִים. אִם לֹא יַעֲשֶׂה כֵן, עֲלוּלָה דַּרְכּוֹ לִהְיוֹת כְּדַרְכּוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע! אַךְ אִם יַגְבִּיל עַצְמוֹ וְיַעֲלֶה בְּמַעֲלוֹת הַתּוֹרָה וְהַיִּרְאָה, סְלוּלָה דַּרְכּוֹ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, בְּחִיר הָאָבוֹת!

(נלקט מחלק ה"פנינים" בסדרת הספרים הנפלאה "משכני אחריך" בראשית – חלק ב' – שיצא לאור עולם בימים אלו).

השארת תגובה