האבא התעקש: הוא לא יתחתן עד שימצא עבודה

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

רבקה חשה במשהו לא כשיר בבטנה כמו שנאמר: "ויתרוצצו הבנים בקרבה" (כה', כב'). מובא במדרש (בראשית רבה): "בשעה שהייתה רבקה עוברת ליד בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת.. ובשעה שהייתה עוברת ליד בתי עבודת כוכבים, עשו רץ ומפרכס לצאת".

רצונו של עשו לצאת לבתי עבודה זרה מובן. הוא אינו רוצה להיות בבטן אמו ששם לומדים תורה אלא במקום הטומאה ה' ישמרנו. אך רצונו של יעקב תמוה, מדוע חפץ הוא לצאת כשאמו חולפת בסמוך לבית מדרשות, והלא בהיותו ברחם אמו מלאך יושב עמו ומלמדו את התורה כולה כדברי חכמינו ז"ל (נדה ל'), ומה טוב יותר מלימוד תורה ממלאך בבטנה של רבקה אמנו?

מתרצים המפרשים כי אינו דומה לימוד בנחת ובשלוה, ללימוד הבא מתוך יגיעה. לימוד הבא מתוך עמל, נחקק לנצח, כמו שאמר שלמה המלך "אף חוכמתי עמדה לי" (קהלת ב'-ט'), ודרשו חז"ל: "תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי" (ילקוט שמעוני קהלת רמז תתקפ"ח). לעומת זאת לימוד הבא בקלות – הולך בקלות, נשכח ונעלם.

אנחנו רואים זאת אצל כל אחד מאיתנו, כשאנו ברחם אמנו, מלאך יושב ומלמדנו את התורה כולה. ואילו כאשר יוצאים לאוויר העולם, שוכחים את כל אשר למדנו במעי אמנו. באותה מהירות שלמדנו את הלימוד, כך אנו שוכחים אותו. לכן, כשחלפה רבקה אמנו בסמוך לבתי מדרשות, ביקש יעקב לצאת, כי הוא העדיף ללמוד תורה מתוך עמל ויגיעה מאשר לקבל מן המוכן.

הגאון רבי חיים מוולוז'ין זצ"ל בהקדמתו לביאור הגר"א בסיפרא דצניעותא מספר, שפעמים רבות השכימו לפתחו של הגר"א כמה מגידים מהשמיים ורצו למסור לו רזין דאוריתא בלא שום עמל, ולא היטה אוזנו אליהם כלל.

סיפור נאה להמחשת הדברים, מביא הגאון רבי מנחם סלימאן מאני זצ"ל, רבה של חברון, בספרו "ממני פריך" (קכ"ד): על עשיר נכבד שהיה לו בן יחיד, נאה ומוכשר, אולם תכונה אחת שלילית דבקה בו, והיא העצלות. כל היום היה יושב ומכלה את זמנו.

העשיר דאג מאד לעתיד בנו, וחשש מה יהיה בסופו. כשבאה האם לומר שהבן הגיע לפרקו ויש להשיאו אשה, ענה האב בנחרצות: "התורה לימדתנו דרך ארץ, שיטע אדם כרם ואחר כך ישא אשה (סוטה מד'). עד שלא ירוויח לפרנסתו, לא אשיאנו אשה, ולא אטעין ריחיים על צוארו!"

הוא ניסה להציע לבנו הצעה מפתה: "אם תראה לי כסף על עבודה שעשית, תקבל ממני פי עשרה מאותו הסכום!" אך הנער נותר אדיש והמשיך לשבת בטל.

נכמרו רחמי האם על בנה ונתנה בידו שטר כסף כדי שיציג כביכול לאבא הצלחה, והיא אמרה לו: "לך בני, סובב ברחובות ובשווקים, ובערב תשוב ותאמר לאביך שהרווחת שטר זה ביגיעך". שוטט הבן כל היום בשוק באפס מעשה, ולקראת ערב התייצב לפני אביו והציג לפניו את השטר ש'הרויח'. נטל האב את השטר בפנים חתומות, ולנגד עיניו קרע אותו לגזרים. למראה תמיהתו של בנו הגיב האב: "לרמותני חפצת? אני יודע שזה לא כסף יגיעך!"

השתאה הבן וסיפר לאמו. אמרה לו: "אולי סיפרו לאביך שראוך מסתובב בטל. קח שטר נוסף, ותלך ותסתתר בבית ידידך. בערב תשוב ותאמר שהרווחת בעמלך". שמע הבן לקולה. בערב בא לאביו והציג שוב את רווחיו. נטל אביו את השטר והשליכו לתנור בוער שהיה בביתם, תוך שהוא גוער בו: "חדל לשקר והתחל לעבוד!"

הלך הבן וסיפר לאמו. הרהרה בדבר ואז אמרה לו: "שמא בגלל שחזרת ובגדיך נקיים ללא רבב, לא האמין אביך שעבדת? הפעם, לכלך בגדיך בבוץ ואחר כך בוא אלי ואתן לך שוב שטר להראות לאביך". עשה הבן כדברי אמו, וכשבא לאביו כולו מטונף, והראה לו את השטר החדש, הביט אביו בעיניו וקבע בחדות: "לא עבדת על כסף זה!" ושוב השמיד את שטר הכסף.

השתומם הבן וסיפר לאמו. משכה האמא בכתפיה ואמרה: "חידה היא בעיני, אך אין בפניך ברירה. לך ומצא משלח יד, ותביא לאביך דמי עמלך. הבה נראה מה יאמר". הלך הבן והשכיר עצמו כנער שליח. מבוקר עד ערב התרוצץ בשליחות מעבידו, ובערב היה גאה להציג בפני אביו את כספו אשר הרוויח, הפעם ביושר. אלא שגם הפעם לא האמין לו האב, ונטל את השטר לשורפו. אלא שהפעם הזדעק הבן, לפת את זרוע אביו וקרא: "לא אבא, אל תזרוק את השטר!"

אורו פני האב, השיב לו את הכסף והוסיף לו על כך פי עשרה כשהוא אומר: "עתה ידעתי כי אכן הרווחת את הכסף בעמל!"… "כיצד ידעת?" התפלאו האם והבן. והאב השיב: "בשונה מהפעמים הקודמות, הפעם ראיתי שבננו חס על הכסף ויקר הוא בעיניו, ולפיכך הסקתי כי עמל עליו. דבר אשר נקנה בעמל, מעריכים היטיב את שוויו…"

כך הדבר גם בקנינים הרוחניים: אדם אינו מקבל את תורתו במתנה, אלא בעמל, כדי שידע להעריך כראוי את התורה הקדושה. וכבר אמרה הגמרא (ברכות, ה') שהתורה והעולם הבא נקנים ביסורים. כי מה שבא בקלות הולך בקלות, ומה שבא ביגיעה, יקר לאדם, משתרש בנפשו, והופך לקנינו הרוחני באמת ובתמים.

יגעת ומצאת תאמין!

השארת תגובה