מנצח, מפסיד והסיפור הגדול

שניה לפני הסוף, ביקשנו מחמישה עיתונאים חרדים נחשבים לסכם ולפרשן את מערכת הבחירות האחרונה • מי הפתעת הבחירות, מי המנצחים ומי המפסידים

עיריית בית שמש, צילום יעקב לדרמן
עיריית בית שמש, צילום יעקב לדרמן
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

רפי פרלשטיין, ידיעות אחרונות

אני חושב שהמנצחת הגדולה בפוליטיקה החרדית בירושלים בבחירות זו דגל התורה. אם חשבנו שבגלל עסקני חצרות והתערבות של כל מיני פלגים במגזר החרדי המספר ירד, הרי שראינו מטה מאורגן ומסודר להפליא, עבודה נפלאה של המטות. היו שרי מאות ושרי עשרות שהתפקיד שלהם היה בעצם לדאוג שהקבוצה שלהם תצא ותצביע וזה אכן מה שקרה. במהלך יום הבחירות המערכת הטלפונית במטות של דגל קרסה והם ניהלו את המטה באמצעות טלפונים סלולריים שאלתרו ונתנו עבודה טובה שבסופה הישג נאה.

כמובן שהמנצח הגדול של הבחירות הוא משה ליאון. משה ליאון שעד לפני חצי שנה, אז יצא בקמפיין שלו, ניבאו לו בכל הסקרים אחוזים נמוכים וכולם לגלגו על היכולת שלו לנצח. ליאון, איש עסקים מחושב, רואה חשבון שיודע מספרים ויודע מה הוא עשה, ובזמן שכולם צחקו עליו הוא כבר סגר את הקצוות עם מי שצריך. אני מעריך שגם בסיבוב השני גם אם בעלזא לא תתמוך בו הוא יהיה ראש העיר הבא של ירושלים. גם מכיוון שעופר ברקוביץ אכזב בגדול מכיוון שאם המטה שלו הציג תצוגה שהוא מביא מאה אלף קולות של חילונים ודתיים, הרי שהוא בקושי גירד את השבעים אלף. גם הוא הודה אמש שהוא מאוכזב מהמספרים. דבר נוסף, יש הרבה חולקים על אישיותו של ברקוביץ ומנהיגותו.

כאמור, אני סבור שמשה ליאון הוא זה שיהיה ראש העיר הבא, והחשבון פשוט – כל מי שהצביע ליאון בסיבוב הראשון יצביע לו גם בסיבוב השני. המצביעים של אלקין יצביעו ברובם לליאון. בנוסף אנשי יוסי דייטש יצביעו גם הם ברובם למשה ליאון, כדוגמת ישיבת הר המור שקיבלה הוראה מראש הישיבה שלה, הרב טאו לבחור בדייטש. אין סיכוי מבחינה מספרית שהוא מפסיד. גם אם מספר חסידויות לא יתמכו בו.

המפסיד הגדול זה כמובן אלקין. אלקין נכנס למערכת הבחירות לפני ארבעה חודשים ובעצם כל קיומו הפוליטי מתבסס על כך שהוא פוליטיקאי גאון, שחקן שח מט משכמו ומעלה, הוא יודע לחשב את צעדיו 10 צעדים קדימה ושולט במספרים, ותמיד הוא זה שפותר משברים. הוא ניחן ביכולת פוליטית אנליטית ולכן זכה למקום מאוד גבוה בהתחלה. גילוי נאות: גם אני עד לפני חודש גם אחרי שש"ס ודגל התורה הביעו את תמיכת במשה ליאון האמנתי שאלקין ייבחר. הוא הציג תסריטים מדהימים, לאיש הזה יש יכולת שכנוע מדהימה, משהו לא רגיל, אין לי הסבר הגיוני.

עכשיו הוא חוזר לפוליטיקה הארצית כברווז צולע. ביום הבחירות עצמו כבר היה ברור לכולם שאלקין מפסיד, לא ראו אותו בשטח, התומך הגדול שלו, ברקת, לא יצא להצביע אתו, לא הביע תמיכה, שום הודעה לתקשורת או הודעת תמיכה. ברקת הבין שהוא הולך להפסד צורב ולכן ביום הבחירות כבר לא ראו אותו. אלקין מהבוקר קלט את המצב ובמטה שלו שררה אווירת נכאים אמיתית.

יענקי קצבורג, עורך 'קו הסקופים'

הבחירות הללו הוכיחו כי יש הנהגה בדגל התורה, הנהגה חזקה שמקבלת החלטות שבמשך עשרים שנה איש בדגל התורה לא העז להחליט, גם בתקופת הנהגת הרב אלישיב והנהגת הרב שטיינמן רצו לשנות את השישים ארבעים ההיסטורי, אבל לא היה מי שיקבל החלטה. ההחלטה הייתה מלווה בחשש במשך כל מערכת הבחירות, כי הח"כים של אגודת ישראל עשו הכל כדי לשדר שההחלטה הזו תיגמר בהפסד לדגל התורה, ויד החסידים תהיה על העליונה, אבל הלחצים לא עזרו ורבני דגל התורה בירושלים קיבלו החלטה חזקה שכאמור הוכיחה את עצמה.

הבחירות הללו גם מסמלות את סיום קרבות ההנהגה בתוך דגל התורה, מנגנון קבלת ההחלטות נמצא ברחוב רשב"ם, כל שאר חברי מועצת גדולי התורה הביעו דעתם ברורות במערכה הזו כי ככל שיחליט מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי יעשו. רק לפני כמה חודשים היה אפשר למצוא פה ושם אנשי תקשורת ו"בעלי דעה" שמכרו לציבור שמנגנון ההנהגה נמצא בידי ראשי ישיבות סלבודקה או פוניבז' או ישיבות נוספות. אך בראשות העיר בני ברק, ובאלעד, ובערים נוספות הוכח כי יש דבר אחד לדור ומדובר במרן שר התורה הגר"ח קניבסקי.

בנוסף למדנו במערכת הזו כי מאחורי דבריו ה"בומבסטיים" של סגן שר ליצמן אין כלום. ליצמן התחייב וביקש "לרשום" שדייטש יהיה ראש העיר ירושלים בסיבוב ראשון, ושלאגודת ישראל יהיו יותר מנדטים מדגל התורה, ושעינת קליש רותם לא תבחר בחיפה. הכל התברר כסיסמאות. צריכים לדעתי לקחת זאת לתשומת הלב בפעם הבאה.

אבי רבינא, 'כיכר השבת'

בין הסיורים השונים שערכתי ביום הבחירות בירושלים, הייתה תחושה חד משמעית: יוסי דייטש הולך להפתיע ובגדול. עשרות רכבים שוטטו ברחבי ירושלים עם הג'ינגל בפול ווליום, תוך שהם צופרים ומשדרים אווירה פורימית משהו, בין לבין עברה בקבוצות הוואטסאפ הודעת הדוברות של מטה יוסי דייטש על חגיגות הניצחון בבנייני האומה. בנוסף, גם על קירות הבניינים אפשר היה לומר שיוסי דייטש לוקח את הבחירות ובגדול, כי במלחמת השילוט – החסידים מנצחים ובענק. עוד צריך לציין כי יוסי דייטש עצמו שיחק את המשחק בצורה הכי טובה שאפשר, עד כדי כך שאנשי מטה ליאון נראו לעתים אובדי עצות. יוסי דייטש עובר מסך בצורה פנומנאלית, ולא מפחד מאתגרים ושאלות נוקבות. והאמת, אני באופן אישי התאהבתי בו.

בשעות הערב המוקדמות, ניתן היה לחוש בדאגה על פניהם של בכירי 'דגל התורה', קריסות יזומות של מערכות הטלפונים, לוחמת סייבר משוכללת ובעיקר צבא האמת של חסידות גור שפשט על רחובות ירושלים. כל הטוב הזה הצליח לטעת ספק גם בלבם של הדגלאים. ואז – מהפך! נתוני האמת החלו לזרום ל'אולפן כיכר השבת', ותמונת המפה הפנים-חרדית הלכה והתבהרה עם השעות. ככל שהלילה העמיק, הניצחון של דגל התורה הפך לחד משמעי כמעט בכל החזיתות.

השיא הוא הניצחון הדרמטי בירושלים, כאן הוכח חד משמעית כוחה של 'דגל' – המפלגה הליטאית, שהפכה בין לילה לאחות הגדולה של חברתה החסידית הקטנה. דווקא עכשיו, כשתמונת הניצחון כל כך ברורה, הגיעה העת להזים את השמועות: הברנז'ה העיתונאית חיה בבועה, ואני לכאורה בתוכם! חודשיים של ציוץ מהדהד ובלתי פוסק ברשתות החברתיות, על כך שהציבור החרדי הוא כבר לא שחור ולבן, ייתכנו כאלה שמשתייכים פוליטית ל'דגל' אך יצביעו לדייטש. צייצנים אחרים פמפמו על הזליגה החרדית לברקוביץ', אבל דווקא הקלפיות הוכיחו שחור על גבי לבן שבציבור הליטאי והספרדי: גדולי ישראל הם שקובעים!

בנוסף, קמפיין 'דגל התורה' שלעיניים זרות נראה אנמי ומדשדש, נטול אמירות פומפוזיות, או עוקצנות נגטיבית סוערת, הצליח להוציא את הרוב הדומם – מהבית אל הקלפיות, ודעת התורה ניצחה! וכבר אמר ר' ברוך מרדכי אזרחי: "גדולי התורה הם מנהיגים ולא מונהגים".

ועכשיו, כמה ציטוטים שיעשו לכם נעים: סגן השר מאיר פרוש: "אוי ואבוי לנו הציבור החסידי, אם להם יהיה משהו יותר משלנו, תזכרו את זה טוב". סגן השר יעקב ליצמן: "סטירת הלחי הכי חשובה תהיה אם אנחנו נזכה". ציטוט נוסף של סגן השר ליצמן אמש: "דגל התורה תקבל שלושה מנדטים, אגודת ישראל תקבל 6 מנדטים". ולסיום, הודעת הדוברות הפומפוזית של מטה דייטש: "22:00: פתיחת אולם כינוס לקראת תוצאות הבחירות. במהלך הלילה יגיע דייטש למקום להרמת כוסית חגיגית ולחגיגות הניצחון, שתתקיים בעזרת ה' בבנייני האומה".

צייצנים היזהרו בדבריכם (גם אני).

ארי קלמן, כתב פוליטי ב'בחדרי חרדים'

בבוקר שאחרי מערכת הבחירות המוניציפליות, נשמעים קולות לשינוי המאזן החרדי בפוליטיקה הארצית. התוצאות מצליחות להסעיר את המערכת הפוליטית החרדית, בעקבות ההצלחה המסחררת של דגל התורה. היו מי שהספידו את כוחה הפוליטי של תנועת דגל התורה ברחבי הארץ וחלקם אף טענו כי החיבור עם תנועת ש"ס, נוצר במטרה לצבור כוח מול היריבות 'אגודת ישראל' ושלומי אמונים. אלא שתחזיות לחוד ומציאות לחוד, ראשי אגודת ישראל, יעקב ליצמן ומאיר פרוש, מוכים בהלם לאור התוצאה החד משמעית ברחבי הארץ ובראשם בערים חיפה ובירושלים, שם הוכח כוחה של 'דגל' בהפרש ניכר מ'אגודה'.

מאחורי המספרים, עומד הוויכוח הוותיק בין החסידים לליטאים, סביב הגודל האמיתי והכוח המספרי של הפלגות החרדיות, מה שמשפיע בין היתר על יחסי הכוחות בכנסת וכן בחלוקת התפקידים. מניתוח ההצבעה עולה, כי בירושלים הוכח בתום 29 שנה של ריצה משותפת שכוחה של דגל התורה גדול משמעותית מהאחות אגודה, וכן בחיפה, נראה שדגל המקומית כפולה כמעט בכוח הפוליטי על פני אגודה. מלבד זאת, הצליחה דגל התורה בצפת ובבאר שבע וכן במקומות נוספים, להגדיל את כוחה, כאשר בחלק מהמקומות מדובר על מוקדים אסטרטגיים במיוחד, בקרב על גודל הסיעה.

המשמעות לניצחון הדגלאי היא רחבה מאוד, כבר במערכת הבחירות הקרובה ייאלצו באגודת ישראל להסביר לדגל התורה מדוע החלוקה הקיימת אינה הוגנת (60/40). בנוסף, תפקידים רבים במערכת הפוליטית מחולקים במסגרת ההנחה הזו ובהם השליטה בחינוך העצמאי, מנכ"ל רשת הגנים וכן החלוקה בזירה המוניציפלית. מי שכבר זיהו את החשש עוד קודם הניצחון המוחץ, היו סגן השר ליצמן וסגן השר פרוש, שהתריעו בנאום בעיר חיפה לפני כשבועיים מניצחון של דגל התורה, "אוי ואבוי יהיה לציבור שלנו החסידי אם להם (לדגל התורה א ק.) יהיה משהו יותר משלנו", אמר פרוש.

סגן השר הוסיף, "אנחנו יודעים בדיוק איך חיים עם הדבר הזה גם כשיש פחות אנחנו שומעים כל הזמן את ה'קרעכצן'. כל הזמן מדברים על הקיפוח. תארו לכם מה יהיה לנו או לכם אם להם יהיה משהו יותר מכם. רבותי, כציבור חסידי אסור לנו שיהיה המצב הזה". בנוסף, הדבר עלול להשפיע לרתיחה ביחסים המתוחים בין כה, בין דגל התורה לאגודת ישראל, שעלול להביא לפילוג חרדי גם בכנסת, בכך שדגל התורה תחזק את הציר מול ש"ס עד כדי ריצה משותפת, בתרחיש מסוים. כך או כך, בפוליטיקה הכל עוד יכול לקרות – אך מה שבטוח, הבחירות אמש יכנסו לדפי ההיסטוריה של המערכת הפוליטית, ולכן אמרו מעכשיו "מאורעות תשע"ט".

חיים פרידלנדר, 'בקהילה'

הסיפור הגדול של הבחירות – התקשורת החרדית. בעידן של ימינו אין צורך להוציא עיתון בחירות מרשים, מספיק לדאוג שעיתונאי יכתוב משהו ברשת החברתית, לטוב ולמוטב, וצילום המסך ירוץ בקבוצות הווטסאפ של המגזר, שהפכו לתופעה. משם הדרך קצרה לקווי הנייעס, שחודרים לליבת המגזר. מדובר במעגלי תקשורת שמזינים את עצמם במינימום מאמץ. המשמעות: החשיפה הפיזית לרשתות החברתיות ולכלי התקשורת העצמאים היא קטנה, אבל תוכן הדברים מגיעים לאוזניים של ליבת המגזר.

בכלל, התקשורת העצמאית שיחקה תפקיד משמעותי בבחירות הנוכחיות. לדוגמה, קו עיתונות יצאו במדור מוניציפלי שנה וחצי לפני הבחירות. אחריהם הגיעו יתר כלי התקשורת. ושוב, מצאנו את עצמנו במעגל שמזין את הפוליטיקאים והם את התקשורת וחוזר חלילה. יש לכך השפעה רבה בפוליטיקה החרדית, שבדרך כלל מקבלת החלטות שבועות ספורים לפני סגירת הרשימות. אומנם גם הפעם ההחלטות המשמעותיות נסגרו מאוחר ככל האפשר, אבל היה ניתן לראות השפעה תקשורתית. לדוגמה, ההחלטה ללכת עם ליאון הגיעה באיחור משמעותי, לעומת הבחירות הקודמות שהדברים נסגרו כבר בחודש תמוז. הסיבה לכך החשש מהתקשורת החרדית.

למרות הנגיעות של התקשורת החרדית, המיינסטרימית והעצמאית, בסופו של יום ראינו שרוב המגזר מתייצב מאחורי רבניו. דגל התורה איבדה לפני כשנה את מרן הגראי"ל שטיינמן ועברה משברון הנהגתי, אבל ברגע האמת כולם התייצבו. כך גם ש"ס שהוכיחה שמצביעה נוהרים אחרי מרן הגר"ש כהן. גם אגודת ישראל הוציאה את המצביעים מהבתים לאור קריאת חברי המועצת החסידית, למרות תהיות ותמיהות של חלק מהמצביעים. בנוסף, מפלגת 'עץ' אף היא עברה משבר הנהגתי חריף, אחרי פטירת מרן הגר"ש אוירבך, מייסד המפלגה, אבל הצליחה להתייצב ואף לעלות בכוחה, בחלק מהרשויות.

אם עוברים למספרים, הניצחון של דגל התורה הוא משמעותי, בכל מקום שרצה לבד היא הכפילה את כוחה. בביתר מ-2 ל-4, בירושלים מ-3 ל-6 ובחיפה מ-1 ל-2. גם באלעד שם לא הכפילה את כוחה, עצם זה ששימרה את כוחה, למרות הסאגה על ראשות העיר, זה הישג. שאלת השאלות, מה היה קורה אם היו רצים בנפרד בבני ברק ובמודיעין עלית. על פניו, היינו מקבלים אינדיקציה ברורה ומושלמת למפת יחסי הכוחות ברשימת יהדות התורה לכנסת. אבל גם בלי זה, כיום לכולם ברור שיחס 60/40 לטובת אגוד"י הוא מופרך.

ש"ס סיימה את הבחירות בנוק אאוט. ברשויות בהן חזו לה התרסקות, כמו ירושלים, בני ברק, אלעד וכו', היא עלתה או שימרה את כוחה. גם בנושא ראשי הערים, דרעי הראה שהוא יודע להמר היטב על הסוס הנכון. לדעתי, ההישג של ש"ס גדול משל דגל התורה. במפלגה הליטאית הקהל הוא יותר הומוגני ומנגנון 'הגדוילים' ברור לכולם. מנגד, את ש"ס מרכיבות אלפי קהילות, שחלקן הרב השכונתי הוא בר סמכא לא פחות מחבר מועצת חכמי התורה, ולמרות זאת התלכדות מרשימה של רוב הרבנים סביב חכם שלום.

ואי אפשר שלא להפנות זרקור לציבור החרדי שמרגיש מנוכר לממסד. המספרים הם קטנים ביותר, ביחס לכלל המגזר, אבל הם קיימים. בבני ברק הליכוד, שהובלה על ידי חרדים, קיבלה למעלה מ-4 אלפים קולות. בביתר רובינשטיין שזכה לתמיכת כל המפלגות, קיבל רק 73%. כלומר כמעט 30% הצביעו נגד הממסד. במודיעין עלית, עיר חרדית למהדרין, מפלגות האופוזיציה יחד קיבלו למעלה מאלף קולות. בירושלים עופר ברקוביץ' זכה לתמיכה של למעלה מאלף קולות חרדים, וכמובן בית שמש, בה חלק מהחרדים הצביעו לבלוך או שפשוט לא טרחו לצאת מהבתים. אם מחברים את כל המספרים מגיעים לחצי מנדט, קברניטי המפלגות צריכים לתת על כך את הדעת.
המפסידה הגדולה של הבחירות היא מפלגת יחד. אומנם במפלגה טענו שהם ניצחו עם 30 נציגים בכל רחבי הארץ. אבל בדיקה מעמיקה מגלה שהם הפסידו. מדובר במפלגות מקומיות קיימות אליהן חברה יחד, כאשר ברוב המקרים אותן מפלגות לא גדלו בעקבות החיבור. הסיבה לכך היא פשוטה – יחד לא משווקת משהו אחר מש"ס, זו אותה מפלגה, רק שבראשה עומד אלי ישי. אין לה מוסדות ואין לה אידאולוגיה משלה. לדוגמה, עץ שרדה מערכת בחירות שנייה, למרות המשברים, וזה בגלל שהיא מוכרת קו אידאולוגי אחר והיא דאגה להקים מוסדות, שיחברו וילכדו את קהל המצביעים. אחרי 3 שנים מאז הפיצול בש"ס, יחד לא השכילה להקים מנגנון של מוסדות משלה, ואם לא תשכיל לעשות זאת, אלי ישי יוכל לגנוז את חלום השיבה לכנסת לעד.

2 תגובות
  1. לקצבורג, לדוגמא אתה מכניס את בני ברק ברשימת הערים שדגל ניצחה בהם כביכול ובזכות המנהיגים, בבני ברק גור לדוגמא עבדו הרבה יותר קשה מהליטוואקעס בכדי שרובינשטיין ייבחר ומשום שהסכמים לא מפרים מה שהליטאים לא למדו וכנראה לא ילמדו. העובדה היא שב-ב"ב דגל לא רצה לבד, לו רצו החסידים הכל היה יכול להיראות אחרת!
    באופן כללי אין סיכויים גדולים שמאזן חלוקת הכוחות ישתנה בטח לא לטווח ארוך, טעות לא עושים פעמיים ובטח לא חסיד, מה גם שישנם חילוקים רבים בין הארצי למקומי ועוד סיבות רבות מספור גם הטיעון של קלמן לא מחזיק מים,
    הוא מדבר על החינוך העצמאי חלוקת התפקידים שם היא לגמרי בין פלגי דגל לסוגיהם ושמותיהם, מלבד יו"ר תפקיד ייצוגי, ומשרה שנאלצו לתת לפרוש בשביל ח"כ ליעקב אשר, דרך אגב זו הרי אחת הסיבות המרכזיות של חזרת פרוש הביתה ולגור, תקיעת הסכין הליטאית בגבו אחרי שעשו את זה לכל המי ומי!

  2. הציבור הליטאי כולו מצביע בבחירות כי אצלו זה חובה.
    אצל התיבור החסידי אין חחובה להצביע יותר חשוב לנו תורה וקדושה.
    ולכן קח בחשבון אלפי משפחות בהוש חלק גדול מטשרנובל וראחמסטרובקא ירושלים הוותיקה וסאטמער עדה"ח שלא הצביעו ויש לך עוןד 2 מנדט בירוןשלים של הציבור החסידי. כאשר אף שלא הצביעו אגודה מייצגת אותם בכל אירוע ביקור אדמוריהם בארץ ועוד.

השארת תגובה