תהליכים של שינוי מצבי צבירה

האדמור מסתרי חיים
האדמור מסתרי חיים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

אחד היסודות הגדולים והעמוקים והחזקים עליהם העולם עומד הינו חוק שימור האנרגיה. חוק זה מתאר מצב טבעי מתוך ניסוי והתבוננות שבעצם שום דבר אינו הולך לאיבוד, רק משנה מצב צבירה, לדוגמה שמחממים מים למצב רתיחה, לכאורה לנגד עינינו המים נעלמים מהכלי בו הם רותחים והשאלה היא האם כן הם פני הדברים.

פרודת המים (מולקולה) בנויה משלושה אטומים, שני אטומים של חמצן ואטום אחד של מימן במעלות שבין אפס למאה אטומים, אלו נשארים קשורים זה לזה במצב צבירה נוזלי ובאם נעלה את המעלות למעלה ממאה האטומים ייפרדו כל אחד לעצמו ואז חל שינוי במצב הצבירה שנהפך לגז, אבל האטומים עצמם לא נעלמו.

חכמה זו של שימור האנרגיה גם העלתה במוחם של מדענים מזה מאה שנים להבחין בכח נעלם שמאחד ומחזיק את האטומים זה עם זה, כח זה נקרא גם כן כוח המשיכה, אחת מהמסקנות היישומיות של הבחנה זו הייתה שניתן לנצל את כח המשיכה ליצירת אנרגיה (כח מניע) ואכן פותח תא דלק שהינו רכיב שמאחד חמצן ומימן ועצם המפגש יוצר כח עצום שדומה לבערת דלק של מנוע שבה בערה רבת עוצמה בתא סגור יוצרת תנועה מכנית אנכית של בוכנה, תנועה זו נהפכת למעגלית וכך מסתובב ציר שביחס גלגלי שיניים מניע את גלגלי הרכב או כל ניצול אחר.

אם כן המים הינם גם כן אש במצב צבירה אציל ביותר, וכן גזים וקירור, אותם גזים שהינם אדים הם נהפכים לנוזלים ובאם נקפיא את הנוזלים נקבל יצוק.

ד"ר באך היה אחד המדענים אשר הבחין מקרוב בתופעת הטל המופיע לפנות בוקר על פני צמחים והסיק מכך את המסקנה הנכונה שכל טיפת טל שמופיעה על פני עלה מצמח זה או אחר הינה תופעה ביולוגית פיסיקאלית, לאחר שחקר והתבונן הבין שתהליך האידוי מפיק מן הצמחים רכיבים שניתן להפיק מהם מי מרפא ששמם צמחי באך.

כל צמח כחלק בלתי נפרד משרשרת המזון יונק מהאדמה באמצעות המים שנעים בתוכו מהשורשים ועד אחרון העלים, מינרלים וכדומה, אותם רכיבים ביולוגים בזמן שנוצר על גבי הצמח תהליך אידוי ניתנים לאיסוף וכך עשה עד שמיפה את סגולות הצמחים מחד ואסף את הטל מאידך וכך נוצרו מים מרפאים. בעצם ד"ר באך לא חידש דבר, משום שכל מרקחת או חליטת צמחים כאשר נושמים את האדים שלה אנו מכניסים למחזור הדם את החלקים המרפאים ובעולם המודרני קוראים לתהליך הנ"ל אינהלציה.

גם בגוף האדם נעשים תהליכים של שינוי מצבי צבירה והעיקרי שבהם נקרא הבל.

אותו חמצן שאנו נושמים הנקרא גם כן אויר, הינו עפ"י תיקוני הזהר נוטריקון אור יו"ד אור כנגד אש אויר כנגד גז חיבור אש ואויר נותן כאמור נוזל ויו"ד מובא בספר יצירה שהינו גולם האטום.

כעת נבין מדוע להבל יש חשיבות כל כך גדולה משום שהינו הבסיס והשורש לכל ארבעה מצבי צבירה המתקיימים בבריאה כולה ובתוך האדם.

הגמרא במסכת שבת מלמדת אותנו חכמה מעשית הקשורה להבל אותו נושם האדם. דף מ"א: "מעשה ברבי זירא שרצה לעלות מבבל לא"י אך לפני שיצא לדרך הלך לשמוע תורה מפי רב יהודה מצאו בבית המרחץ ושמע אותו אומר למשמשו הבא לי סבון ומסרק, פיתחו פיכם ונישמו את הבל בית המרחץ ושתו ממימיו" לומדים מאמירה זו כמה וכמה דברים:

1 הבל הנכנס בפה האדם מוציא הבל הזיעה, ובלשון זמנינו סאונה מומלץ מאוד בימות החורף לסלק הרעלים שבמערכת הלימפה דרך זיעה.

2 שתו מימי המרחץ, מה לומדים מכאן? אכל ולא שתה הופך מאכלו לדם וזהו תחילת חולי מעיים.

יש לדייק מתוך דברי הרמב"ם טוב שישתה יין קודם האכילה לפתוח בני מעיים לקבל המאכל וכן בסוף הסעודה טוב לשתות חמין להקל על תהליך העיכול.

3 אכל ולא הלך ארבע אמות, מאכלו מרקיב וזהו תחילת ריח רע שבפה, ריח רע שבפה הינו תולדה של גזים העולים מן הקיבה וממלאים את חלל הפה בלא שצריכים כמו האויר היוצא מן הראות לצאת חוץ, גזים אלו שורים בפה ומאיצים ריקבון השיניים גם כן.

תהליך זה הינו בדיוק מה שלמדנו כאן על שינוי מצבי צבירה מכח הבישול לכן איכות המזון ומזג האדם הם הגורם העיקרי לריח הבל הפה.

בגמרא במקום אחר ניתנת עצה לבעיית ריח רע בפה והיא שיקח קורט מלח בסוף הסעודה וישים בפיו, המלח הינו ביסופלט וכאשר הוא מומס הוא הופך לסוג של שמן שאינו מאפשר לאוויר הרע העולה מן הקיבה להתיישב בחלל הפה.

4 הנצרך לנקביו ואכל דומה לתנור שמוסיפים עצים ע"ג אפר מאפיה קודמת וזהו תחילת הזוהמא של זיעת הגוף.

5 רחץ בחמין ולא שתה מהם, אין הכוונה חלילה שישתה מימי הרחיצה שאינם נקיים אלא שישווה חום הגוף החיצון לחום הגוף הפנימי.

6 רחץ בחמין ולא שטף אחר כך גופו במים צוננים, דומה לברזל שהכניסו אותו לכבשן האש ולא שטפו אותו מיד במים צוננים שטבעם לחזק את הברזל, אכן בכל הרפואות מייעצים בימות הקור דווקא לסיים המרחץ במים צוננים ומציל מחוליים רבים ומחזק את הגוף.

אנו רואים ששילוב חכמת התורה ולומדיה עם חכמת התכונה הטבעית טובה לאדם ומביאה אותו לאיכות חיים.

השארת תגובה