אל תלמד את בנך – את מקצועך

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

הקב"ה רצה לגלות לאברהם אבינו על הפיכת סדום, למה? .. כי ידעתיו- (אהבתיו) למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט…".(בראשית, יח', יט')

אהבת ה' לאברהם אבינו לא היתה בגלל שהכיר את בוראו מגיל שלוש ומאס בהבלי העולם ובאבלי נכר, ולא משום עבודתו להפיץ את אמונת ה' ולעשות נפשות לאבינו שבשמיים. היא אינה בגלל עשרת הניסיונות שנוסה בהן ועמד בהן בגבורה עצומה פעם אחר פעם, ולא משום הכנסת אורחים שלו. אלא בעבור סיבה אחרת לגמרי, שאולי נראית לנו שולית לעומת מה שמנינו, ומה היא? "למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט"- חינוך דור העתיד.

יש להבין מדוע מעשה זה, שהינו חשוב ללא ספק, הוא הסיבה המרכזית של אהבת ה' לאברהם אבינו?

מסופר על נגר מפורסם אשר כל ימיו התפרנס בכבוד מיגיע כפיו- עבודת עץ אומנותית. עבודתו המקצועית התפרסמה בקרב כל הציבור שהעדיף תמיד לרכוש מתוצרתו המשובחת והמוצלחת.

בן יחיד היה לו לאותו נגר, אשר גדל והיה לאיש. וכאשר הפך בעצמו לבעל משפחה גדולה, בא לאביו המבוגר, וביקש ממנו ללמדו את אומנות הנגרות כדי שגם הוא יתפרנס בכבוד מעבודה זו.

התיישב אביו לידו והתחיל ללמדו אומנות אחרת- מלאכת הציור לפרטיה. כאשר ראה שאין הבן מסוגל להבין מאומה בתחום הציור, העביר תחום נושא והתחיל ללמדו את מלאכת הנגינה לפרטיה ולצליליה, וכאשר ראה שגם את המלאכה הזאת אין הוא משיג, החליט ללמדו מלאכה חדשה- תכנון והנדסה לבנאים.

כאן עצר הבן את אביו והביע את פליאתו בקול: "הן מלאכתך הנודעת מימים ימימה הינה עבודת העץ, ואת זו בקשתי ללמוד כדי לצעוד בדרכך ולהביא טרף לביתי בהרחבה כמותך. מדוע הנך מתעלם ממלאכה זו ומלמדני אומנויות אחרות? וכי מפחד אתה שאתחרה איתך בהצלחתך? הן זקן אתה ושבע ימים, וכבר לא נותר לך זמן רב לחיות כדי שתחשוש מתחרות בינינו, ואף הנני מבטיחך כי לא אתחרה בך".

"לא לא !" השיב הנגר הזקן, בהניפו את ידיו המיוגעות והפצועות אל על, "את טובתך בלבד אני דורש, ולמענך אני מבקש ללמד אותך מקצוע מועיל שייטיב לך ולביתך ולפרנס את משפחתך בכבוד".

"אבל אבא!" לא הצליח הבן להתאפק מלהמתין עד סיום התשובה, "הלא המקצוע הנגרות בגופך ובנפשך טבוע מקטנותך- ואם אין זה מקצוע מועיל, מדוע אתה בעצמך כן מתעסק בזה?"

השיב האב: בני יקירי, אכן, עבודה זו רגיל אני בה שנים הרבה, ואנשים בגילי כבר אינם משנים רגילות להחליף עבודה. אבל לו יכולתי, לא הייתי בוחר בעבודה מפרכת וקשה זו! מלאכת הנגרות הינה מייגעת ושוברת את כל הגוף, ותמורתה הינה שכר מועט ביותר, ולכן אני סובר שלא ולא כדאי לך לצעוד בדרכי זו!"

הבן הנבון הבין מיד, כי עבודה זו שנואה היא על אביו ביותר. אין הוא אוהב אותה ואף מבקש להפטר ממנה. כי אם היה מחבב את העבודה בוודאי היה שמח להעביר אותה הלאה לדור הבא, לבנו יחידו.

על פי זה ניתן להבין את חשיבות החינוך על פני כל מעשים האחרים החשובים ביותר שעשה אברהם אבינו. אילו לא היה אברהם אוהב את הקב"ה בכל לבבו ובכל נפשו ומאודו לא היה 'דואג' להעביר את המורשת הזאת האלה לבניו ולמשפחתו אחריו. הוא היה מלמדם מקצוע אחר ולא את זו שאינה אהובה עליו. זה שהוא התמסר להעביר את המורשת של דרך הישר והטוב לעשות צדקה ומשפט, זוהי ההוכחה הנצחית ביותר שהוא אוהב את הקב"ה, ולכן גם הקב"ה אוהב אותו ומחבבו ביותר ועל כן בזכות זה נאמר: "כי ידעתיו!"

כל ילד מבין ומשיג לבד מה אהוב על אביו ומה חשוב לו ביותר. ויותר מהדיבורים והשיחות שהאבא מעביר לבנו, מרגיש הבן בעצמו מה הם סדרי העדיפויות של האבא ומה השאיפות שלו, וזה עובר ישירות לתוככי הנפש של הילד. כאשר אבא מראה בבית כי חשוב לו התורה והתפילה והשבת והמידות הטובות, ומתאמץ בעבורם מאד, אין ספק כי החשיבות הזאת עוברת הלאה לביתו אחריו להתנהג כיאות ולעשות צדקה ומשפט.

רעיון זה מובא בשם האדמו"ר רבי יששכר דוב מבעלזא זצ"ל שבימים הקרובים יחול יום פטירתו (כ"ג חשוון), ששאל על לשון הכתוב "ושמרו דרך ה'" שהוא לשון עבר, הרי צריך לומר "וישמרו" כיון שמדובר על בניו אחריו?

ותירץ, שתיבת "ושמרו" אינה מדברת על הבנים אלא על האב –  אברהם אבינו. שהרי הדרך הנכונה ביותר לחנך הבנים בדרכי ישרים הוא על ידי שהאבות בעצמם ילכו בדרכי התורה ומעשה אבות סימן לבנים. כשיראו הבנים מעשי האבות כי טובים יתעוררו גם הם לעשות הישר וטוב בעיני השי"ת. כל אב רוצה שבניו יתנהגו בדרך התורה הק'. אבל אם הוא עצמו אינו מתנהג כשורה איך ירצה שיהיו בניו צדיקים וישרים?

זה מה שנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו". איך ציווה אברהם אבינו את בניו אחריו שישמרו מצוות השי"ת? על ידי "ושמרו דרך ה'", ששמר  כל כך את דרך ה' ובכך השפיע על הבנים כמוהו לעשות צדקה ומשפט. ולכן זה נאמר בלשון עבר שע"י ששמרו את דרך ה' ממילא זה משפיע על דורות הבאים לשמור דרך ה'.

כך גם שמעתי לפרש את הפסוק ( דברים כט, כח) "הנסתרות לה' אלוקינו והנגלות לנו ולבנינו…", יש לאדם לעשות את מעשה התורה והמצוות בהצנע לכת. אך בדבר הנוגע לחינוך הבנים צריך לפרסם את עבודתו בריש גלי, על מנת להראות לבניו כי זה הדרך  אשר בה ילכו בה, וממנו יראו וכן יעשו. וזה "הנסתרות לה' אלוקינו" – דברים הנוגעים לה' אלוקינו, יהיו בבחינת "הנסתרות". אך דבר שהוא "לנו ולבנינו", צריך שיהיה בבחינת "והנגלות".

השארת תגובה