התועלת שבהפרדה בין בשר וחלב

הרב זמיר כהן
הרב זמיר כהן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בזוהר הקדוש מבואר ביתר עומק, שבממד הרוחני הגדי מייצג את הבשר החיצוני שבבחינת קליפת הפרי ובבחינת טומאה [מלשון אוטם. כמו מעטפת האוטמת. אמנם בגדי זהו רק ביחס לחלב ולא מצד עצמו], והחלב הנמצא בפנימיות דדי הבהמה, הוא בבחינת הפרי עצמו ובבחינת קדושה. והמבשל אותם יחד גורם שכוחות הטומאה יינקו מהקדושה את השפע המגיע לישראל, והדינים מתעוררים למעלה לפעול דין בעולם הזה עד שאויבי ישראל שולטים ח"ו בישראל. "דהא בעובדא תליא מילתא. בעובדא דלתתא לאתערא לעילא [שהרי במעשה תלוי הדבר. במעשה שלמטה המעורר למעלה]". ועוד מבואר שם שעל ידי אכילת דברים האסורים נאטם האדם במעטפת טומאה וצלם אלקים מסתלק ממנו. ואילו אצל הנזהר בזה, ככל שעומד בקשיים גדולים יותר, כך נשמר צלם האלקים שבו. ולכן ניצל דניאל כשהושלך לגוב האריות, בזכות שעמד בניסיון קשה של אכילת דברים האסורים, על אף ציוויו של המלך נבוכדנצר שיאכל. ולכן הושלם צלמו להיות בצלם אלקים ונתייראו האריות ממנו.

יצוין כי כבכל מצוה, אף כאן ישנו הסבר נוסף, השייך לרובד הפשט שבפרד"ס התורה. על פי הפשט, איסור הבישול בבשר וחלב, בניגוד לשאר איסורי האכילה שלא חל איסור על בישולם, הוא משום שבשאר המאכלים האסורים באכילה אין לחשוש שמא יאכל מהם בשעת בישולם, שהרי איסורם ברור וחד והוא פורש תמיד ממאכלים אלה. אולם בבשר וחלב שכל אחד מהם בפני עצמו מותר באכילה, יש לחשוש שמא בעת בישולם יחדיו יטעה ויטעם מהם. לפיכך אסרה התורה גם לבשלם, כדי שלא יבוא לאוכלם חלילה.

וכמו בכל מצוה, גם באיסור אכילת בשר וחלב ישנה תועלת לאדם בעולם הזה, מלבד התועלת הרוחנית והעיקרית. במחקרים חדשים התברר כי להבדלים הקיימים בשורשיהם הרוחניים של הבשר והחלב, ישנה גם השלכה בריאותית. החלב מפריע לעיכול הבשר כאשר הוא נאכל עם הבשר או לאחריו. הבשר מתעכל בקיבה בעזרת מיצים חומציים, בעוד שלחלב יש כידוע תכונת בסיס הסותר חומצה. וכך, האוכל בשר וחלב, החלב סותר את המיצים החומציים שבקיבה ומפריע לעיכול הבשר. ועד שהבשר מתעכל, הוא כבר איננו במצב הטריות הטוב והבריא לגוף [כידוע, יש להמתין שש שעות לאחר אכילת בשר ורק אז מותר לאכול מאכלי חלב. אולם כאשר החלב קדם לאכילת הבשר, אין צורך להמתין (אלא די שילעס היטב לחם או פירות וירחץ פיו במשקה כל שהוא ואת ידיו במים – אם נגע במאכלי החלב). הלכה זו מתאימה באופן נפלא לטבע ולבריאות האדם. כאשר החלב קדם לבשר, הוא מאבד את השפעתו על המיצים הקיימים. וכאשר נאכל הבשר, מפרישה הקיבה מיצים חדשים המעכלים כראוי את הבשר. והטעם על פי הסוד, כתב הבן איש חי, שלפי שהחלב – חסד, והבשר – גבורה, וידוע שתתאה גבר (התחתון גובר). לפיכך כשקדם החסד, גובר החסד שהוא התחתון, על הגבורה הבאה לאחריו. אבל כשנכנסו הגבורות והדינים תחילה, אסור לאכול אחריהם חלב לפי שאז יתגברו הדינים על החסד. אלא ימתין שש שעות עד שיתעכל הבשר ויתבטל כח הדינים].

שעטנז

בדומה לכך, הצמר המחמם, שורשו בספירת חסד. ואילו הפשתן הצונן מטבעו, שורשו בספירת גבורה. והצטווינו בתורה: "לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו". לבוש כזה יוצר מערכת ניגודית מובהקת בממד הרוחני, ומושכת השפעות מנוגדות המשפיעות לרעה על נשמת הלובש בגד שעטנז.

הנה דברי ספר הזוהר אודות המשמעות הרוחנית החמורה שבלבישת שעטנז: "כתיב 'דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים', למעבד נוקמא במאן דמחבר לון כחדא [כתוב: 'דָּרְשָׁה צֶמֶר וּפִשְׁתִּים'. וביאורו על פי הסוד: השכינה הקדושה דורשת ומחפשת אחר מי שלובש צמר ופשתים מחוברים יחדיו, לעשות בו נקמה]… מלה דא מאן אוכח, קין והבל אוכחן. דדא אתי מסטרא חד, ודא אתי מסטרא אחרא ובגין כך לא לבעי לן לחברא לון כחדא. וקרבנא דקין אתרחק מקמי קרבנא דהבל. [דבר זה מי הוכיח? קין והבל הוכיחו. שזה בא מצד אחד (הבל בא מן החסד שבצד ימין. ולכן הביא מבכורות צאנו עם הצמר שעליהם, שאף הוא מצד החסד)וזה בא מצד אחר (קין בא מן הגבורה שבצד שמאל, ולכן הביא את קרבנו מפשתן הצומח באדמה, שהוא בחינת דין המשתלשל ויורד עד הסטרא אחרא, ויש בו אחיזת החיצונים) ולכן אין לנו לחבר אותם כאחד. וקרבן קין הורחק מלפני קרבן הבל שהתקבל ברצון]. ועל דא 'וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ', לא יעלה עליך סתם, לא יעלה עליך רוחא אחרא לשלטאה בך [במילים 'לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ' שנאמרו בסתם, רמז הפסוק שעל ידי שתימנע מללבוש בגד כלאים שעטנז, לא יעלה עליך רוח מהסטרא אחרא לשלוט בך]. מאן דפריש לון …האי בר נש אסגי שלמא עליה ועל כל עלמא [ומי שפורש מלבישתם… אדם זה מרבה שלום עליו ועל כל העולם]".

לאור זאת יובנו דברי הזוהר בביאורו בשלשה דרכים את המילה כלאים. ושלשתם עניינם אחד, שבמעשה זה מזיק ומפריע לשפע הטוב לבוא לעולם. הנה לשון הזוהר ותרגומו: "מהו כלאים, כמאן דיהיב אחרא בבי מטרא בגין דלא למעבד מידי [פירוש א': כמי שנותן אדם אחר בבית מאסר, כדי שלא יוכל לעשות דבר]. כלאים, מניעותא. דמנע לכל אינון חילין מעבידתא דלהון [פירוש ב': מלשון מניעה. מלשון לא תכלא רחמיך. "שמונע את כל החילות והכוחות העליונים מעבודתם" – להוריד שפע טוב לעולם]. כלאים, ערבובייא. דעביד ערבובייא בחילא דלעילא ואכחיש פומבי דמלכא [פירוש ג': מלשון תערובת ומהומה. שעושה ערבוביה בחילות שלמעלה, שיכנס אחד בפעולת חברו. ובכך מכחיש ומשנה את רצונו הפומבי של המלך שהדברים יתנהלו כסדרם]".

הדבר חמור כל כך עד כדי שאמרו חז"ל בתלמוד: "המוצא כלאים בבגדו פושטן אפילו בשוק".

ועל פי הפשט, רמז יש בזה. הפשתן הבא מהצומח, נתון לשימוש נרחב של האדם, ללא הגבלה. אבל הצמר נלקח מהחי. ולעיתים עלולה לקיחת הצמר לגרום צער לבעל החיים הזקוק לו בדיוק באותה עונה. ומלמדת התורה, אל תחבר את שניהם בבגד אחד, כדי שתזכור את ההבדל שביניהם. זה שימושו ללא הגבלה, וזה במידה ובמחשבה.

לאחרונה אף שמעתי ממומחה לרפואת עור, כי ישנה מחלת עור קשה לריפוי, אשר התברר כי לבישת צמר ופשתן יחדיו מעודדת את התפתחותה. לדעתו הסיבה לכך היא השפעת חימום וקירור מנוגדות של שני מרכיבים אלה הופכיים אלה, על העור.

לא ידוע לי מקור מדעי מוסמך למחקר זה. אולם גם לדבריו, בוודאי שלא הנזק הבריאותי עומד בבסיס איסור הלבישה. אלא איסור הלבישה מלמד שיש לפעולה האסורה גם השלכה בריאותית. שהרי כל החומר אינו אלא השתלשלות מהממד הרוחני.

 

השארת תגובה