בגסיסתו אמר: בטחון מבריא – זה טבע

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

קין לאחר שהרג את הבל אחיו, נתבע על ידי הקב"ה: "קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה" וכפי שמפרש רש"י: הרגת שליש עולם. מעשה חמור ונורא. ובעקבות כך נענש.

קין נזעק ואומר לקב"ה: "גדול עווני מנשוא…" לאחר דבריו אלו משנה כביכול הקב"ה את הגזירה וקובע: "לכן כל הורג קין… וישם ה' לקין אות…" (ד' טו'). והשאלה זועקת, הרי קין הרג את הבל אחיו, והמשמעות לכך שהרג שליש עולם, כך שללא ספק מגיע לו עונש. איך לפתע בגלל שהוא נזעק על חומרת העונש הוא מצליח לשנותו עד שהקב"ה שם אות (משמו יתברך) על מצחו למנוע ממנו את עונשו? האם זו סיבה לשנות את הגזירה?

מפרש האור החיים הקדוש דבר שצריך כל אחד ללמוד להפנים: "טעם לכן, להיות שהכיר וידע שאם ה' לא ישמרנו כל מוצאו יהרגהו, בשביל מצוה זו ריחם עליו ואמר: כל הורג, ורשם אות ה' בפניו כמשפטו הנהוג בעושה מצוה שנרשמת במצחו לטובה אות. והוא אומר: וישם ה' לקין אות, והוא על דרך מה שדרשו ז"ל בפסוק (שמות יב' יג') והיה הדם לכם לאות, פירוש לאות מצוה להם לשמירה". זה שהכיר קין שהוא תלוי בחסדי ה', ואם ה' לא ישמרנו כל מוצאו יהרגהו, הכרה זו נחשבת לו למצוה ובשכר מצוה זו ריחם ה' עליו.

אם מכירים בכך שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, אלא שאם ה' לא ישמור עיר שוא שקד שומר, זכות מצוות אמונה זו שומרת על האדם מפני כל פגע. ובזכותה יש אות לשמירה.

בפרשת נח על הפסוק: "ויבוא נח ובניו אל התיבה מפני מי המבול" (ז' ז') מפרש רש"י: ואף נח מקטני אמנה היה, מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול, ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים. לכאורה כיצד ניתן לומר על נח, אשר אמרה עליו התורה "צדיק תמים", כי לא היה מאמין בלב שלם?

הסביר הרה"ק האוהב ישראל מאפטא זי"ע: שהנה ידוע כי במילה "אמונה" יש שתי משמעויות: הראשון,  להאמין כפשוטו. והשני, לשון המשכה. כי ע"י אמונה בה'. האדם ממשיך עליו את השפע. וזהו כוחה של אמונה, שהיא עושה את מה שאדם מקווה, למציאות. ולפי גודל בטחונו של אדם, הופך הדבר לעובדה. ולפיכך, אף על פי שהיה נח מאמין בבורא, חושש היה להאמין אמונה יתירה בבואו של המבול, פן יגרום ע"י אמונתו שהמבול אמנם יבוא. הוא היה איפוא אובד עיצות: "מאמין ואינו מאמין" – אף כי היה מאמין, חושש היה להאמין בכך, "עד שדחקוהו המים" – עד שראה כי המבול כבר בא ואמונתו אינה עשויה עוד להכריע במאומה…

עד כמה אפשר למשוך ישועה ורחמים בכח האמונה והבטחון בבורא העולם נלמד ממה שמסופר על הרה"ק רבי לוי יצחק מברדיטשוב זי"ע (שהשבוע חל יום פטירתו): היה זה כאשר חלה אנושות ונפל על ערש דווי. בני המשפחה מיהרו להזעיק את טובי הרופאים כדי למצוא מזור ותרופה למחלתו, אך לאחר בדיקות וניסיונות שונים יצאו הרופאים מחדרו והודיעו לבני המשפחה בצער שאין לאל ידם לרפא אותו מחוליו…

לא עבר זמן רב והנה לפתע שומעים העומדים בחוץ קול חבטה עזה מן החדר. מיד מיהרו להכנס ולבדוק מה קרה. כשנכנסו ראו את הרה"ק מברדיטשוב מוטל על הרצפה בחוסר אונים. ניגשו אליו בני המשפחה והרימו אותו מן הארץ והשכיבו אותו על המיטה. כעבור שעה מועטת ביקש הרה"ק מברדיטשוב שיתנו לו לשתות מעט מים ומאז החל מצבו להשתפר פלאים , עד שבתוך כמה ימים כבר הלך בחוץ על משענתו ונרפא לגמרי מחוליו בדרך נס ופלא.

לימים הסביר הרה"ק מברדיטשוב את סוד הדברים. כי בהיותו גוסס ושוכב על מיטת חוליו נזכר בדברי רבו המגיד הגדול ממעזריטש זי"ע שהסביר על הפסוק (תהילים לב) "והבוטח בה' חסד יסובבנו", שאין זה לא הבטחה ולא ברכה אלא טבע שהטביע הקב"ה במעשה בראשית ובריאת העולם, שהבוטח בו ית"ש זוכה להיות מסובב ברחמים ובחסדים. "ולכן בטחתי בהשי"ת שירפא אותי מחוליי. וכאשר חשבתי שהשגתי אמונה זו ניסיתי לקום מן המיטה, אך מחוסר אונים נפלתי על הארץ. ואז התבוננתי בעצמי שללא ספק דברי מורי ורבי חיים וקיימים לעד, ואם הוא אמר כן בקדושתו פשיטא שכך הוא, ואין החיסרון תלוי אלא בי. לפיכך העמקתי שוב במחשבתי עד שבאתי לאמונה גמורה ושלימה באלוקים חיים ומאז השתפר מצבי עד שהחלמתי לגמרי ויצאתי מכלל סכנה".

סיפור זה היה הרה"ק בעל ה"מנחת אלעזר" ממונקאטש זי"ע רגיל לספר בכל אימת שהלך לבקר חולה, כדי ללמד שאם יאמין ויבטח בה' באמת יזכה לישועת  ה' כהרף עין.

רעיון זה טמון בתפילת העמידה בברכת "על הצדיקים" שם נאמר: "יהמו (יתעוררו) נא רחמיך ה' אלוקינו. ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת. ושים חלקנו עמהם ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו". ויש מוסיפים: "ועל חסדך הגדול באמת נשעננו". מי שבוטח בה' זוכה לשכר טוב על מצוה זו לשמירה והצלחה. ומשום כך אנו מבקשים את ה"שכר הטוב הזה". וגם אם ח"ו איננו נמנים על בעלי דרגה זו, מבקשים אנו שישים חלקנו הקב"ה עם סוג אנשים אלו. כך גם בברכת אהבת עולם לפני קריאת שמע נאמר (לפי נוסח ספרד): "כי בשם קדשך הגדול והנורא בטחנו…" ולכן, "ורחמיך ה' אלוקינו וחסדיך הרבים אל יעזבונו נצח סלה ועד".

בזכות האמונה זוכים לשמירה ולשפע של חסדים נצח סלה ועד.

השארת תגובה