מי ידחה את מי?

אם ניקח כוס שמן המלאה על כל גדותיה ללא אפשרות להוסיף אף טיפה אחת, אולם נטפטף לתוכה טיפות מים, המים מיד ישקעו בתחתית הכוס וטיפה של שמן תיאלץ לצאת מהכוס

הרב זמיר כהן
הרב זמיר כהן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

אדם השואף להגיע לשלמות הראויה בתיקון מידותיו ועיצוב אישיותו כראוי, עומד לא פעם נבוך בשאלה מהי הדרך הטובה ביותר לטהרת הנשמה מכל משקעי העבר, מההרגלים ומהזיכרונות שנחרתו בנפשו לאחר החוויות השליליות שחווה או שראה בשנות חייו.

חכמי ישראל המשילו את היצר לשמן הגורם לכתמי לכלוך, ואת התורה למים המנקים אותם. והנה, אם ניקח כוס שמן המלאה על כל גדותיה ללא אפשרות להוסיף אף טיפה אחת, אולם נטפטף לתוכה טיפות מים, המים מיד ישקעו בתחתית הכוס וטיפה של שמן תיאלץ לצאת מהכוס. וכאשר נמשיך בכך, כנגד כל טיפת מים הנכנסת אליה תצא טיפת שמן נוספת, עד אשר הכוס תהפוך לכוס מלאה במים ללא שמן כלל! כך בדיוק מתרחש במוחו של האדם. גם אם מלא הוא בזיכרונות יצריים ובנטיות למידות רעות ותכונות שליליות, כנגד כל טיפה של תורה הנכנסת למוח יוצאת כנגדה טיפת הבל ויצר הרע, עד אשר עם ההתמדה בתורה מתנקה המוח מכל ההבלים והמידות הרעות, ונעשה טהור וזך לחלוטין.

ביאור הדברים בעומק הוא, שמלבד השפע הרב אשר ביד האדם להוריד לעולם כולו בכל רגע ורגע של לימוד תורה, גם הוא עצמו מושפע באופן נפלא מהארתה של התורה הנלמדת על ידו. וכלשונו המיוחדת של הרמח"ל בספרו דרך ה':

"בכלל ההשפעות הנשפעות ממנו יתברך לצורך בריותיו, יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שעניינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שיימצא בנמצאים. והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שיימצא בנמצאות".

כלומר שהוא דבר הנמצא ברמה הרוחנית הגבוהה ביותר השייכת בבריאה. וממשיך הרמח"ל לכתוב משפט המדהים בעוצמת מילותיו:

"מעין המציאות האמיתי שלו יתברך, ויקר ומעלה מעין אמיתת מעלתו יתברך, והוא הוא מה שמחלק האדון יתברך שמו מכבודו ומייקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבורא יתברך את השפעתו זאת בעניין נברא ממנו יתברך לתכלית זה, והוא התורה".

והוא ממשיך ומבאר את השפעת התורה על עיצוב אישיותו ותיקון מידותיו של האדם באמצעות האור הגדול הטמון בכל מילה ומילה של תורה, ומסביר בזה מדוע אין התורה כשאר החכמות שאינן אלא הוספת יידע בלבד. הנה לשונו הנפלאה:

"כי הנה כל כוחה של התורה אינו אלא במה שקשר ותלה יתברך שמו את השפעתו היקרה בה, עד שעל ידי הדיבור בה וההשכלה [וההבנה השכלית] תמשך ההשפעה הגדולה ההיא. אך זולתה לא היה הדיבור בה אלא כדיבור בשאר העסקים או ספרי החכמות, וההשכלה ככל שאר מושכלות המציאות הטבעי למיניהם, שאין בם אלא ידיעת העניין ההוא, ואין מגיעה ממנו התעצמות יקר ומעלה כלל בנפש הקורא המדבר והמשכיל, ולא תיקון לכלל הבריאה. ואמנם ההשפעה הזאת הנה עניינה אלוקי כמו שזכרנו, ולא עוד אלא שהוא היותר עליון ונשגב שבעניינים הנמשכים ומגיעים ממנו יתברך אל הברואים".

כלומר, התורה אינה כשאר החכמות שאותן לומד האדם ומחכים, והן מוסיפות לו את ידיעת העניין שבו עוסקות אותן החכמות, אך בוודאי שאינן משפיעות עליו ועל אישיותו. אולם לימוד התורה משפיעה על האדם ועל אישיותו לטובה משום שקשר הבורא יתברך את שפע הארתו הרוחנית לתורה, באופן שעל ידי הדיבור והלימוד בה תמשך ההשפעה הגדולה והאור הגדול ממנו אל נשמת האדם. וזה מה שנאמר: "כִּי נֵר – מִצְוָה. וְתוֹרָה – אוֹר". אור ממש הפועל בנשמת האדם ומרומם אותו לגבהים רוחניים בכל תחומי החיים.

לאור זאת, אדם היושב בטל, והנה מתעורר הוא להתבונן בחשיבות ויקרת כל רגע בחיים, והוא לוקח מקרא או משנה או תלמוד או הלכה או כל דבר תורה אחר, ומתחיל לקרוא מתוכו ולו משפט אחד בלבד, מתחבר הוא באותו רגע לצינור שפע רוחני נשגב המציף אותו באור עליון המטהר ומזכך אותו. נמצא שכל רגע ורגע המנוצל ללימוד תורה הוא רגע שעושים בו את הדבר הגבוה ביותר שביד בן אנוש לעשותו. ואגב מן הראוי לציין כי לאור זאת, אם נציב בצורת פירמידה את כל הקיים בעולם: דומם, צומח, חי ומדבר. ואת המדבר עצמו נציב בצורת פירמידה החל מהטיפוסים המושחתים ביותר דרך פשוטי עם ועד בחיר האנושות, את מי נמצא בראש הפירמידה עומד זקוף בגאון? את האדם העוסק בכל עתותיו בתורת הבורא! זהו הבן תורה האמיתי אשר על ידי ניצול כל רגע ללימוד התורה כראוי, מוארת נשמתו באור יקרות, וכל הבריאה קיימת בזכותו. ובלבד שכל הליכותיו והנהגותיו אכן יהיו על פי ספר הדרכתו של הבורא. אם באמת בוחר הוא לכוון ולחנך את עצמו לנהוג כראוי על פיה, מה טוב חלקו!

***

מעתה יובן המובא בדברי חז"ל שאמר הקדוש ברוך הוא: "הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו. מתוך שהיו מתעסקין בה, המאור שבה היה מחזירם למוטב". שהרי "דברי התורה מקודשים ועומדים מצד עצמם, עד שבהתמיד בהם, יגיע מהם פעם אחר פעם קצת התעוררות ללומד, עד שבסוף יגבר עליהם אור התורה ויחזירם למוטב". וכדברי הרמח"ל.

***

נמצא שבכל רגע ורגע בו עוסק האדם בלימוד התורה, עוסק הוא בעצם בהארת נשמתו, בשיפור מידותיו ובתיקון עצמו, מלבד השפע הרב היורד על ידו לעולם כדי לקיימו, ולשמירת עם ישראל. הרי שמועיל הוא בכך, לעצמו, לעמו, ולעולמו.

אכן מה נפלא לחסות בצילה ולהתענג על מתיקות דבריה, ומה עצום ורב השכר הצפון ללומדיה. מעתה לא יפלא, שאותה הנפש אשר מעומק כיסופיה לבוראה, פרצו המילים: "צָמְאָה לְךָ נַפְשִׁי כָּמַהּ לְךָ בְשָׂרִי", היא אשר גם הביעה את נועם מתיקות תורתו של הבורא יתברך במילים:

"תּוֹרַת ה' תְּמִימָה מְשִׁיבַת נָפֶשׁ, עֵדוּת ה' נֶאֱמָנָה מַחְכִּימַת פֶּתִי.

פִּקּוּדֵי ה' יְשָׁרִים מְשַׂמְּחֵי לֵב, מִצְוַת ה' בָּרָה מְאִירַת עֵינָיִם.

יִרְאַת ה' טְהוֹרָה עוֹמֶדֶת לָעַד. מִשְׁפְּטֵי ה' אֱמֶת צָדְקוּ יַחְדָּו.

הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב, וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים".

השארת תגובה