הוא חזר בתשובה – ומת

האדמור מסתרי חיים
האדמור מסתרי חיים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

כתוב 'כי ביום הזה יטהר אתכם מכל חטאותיכם'. בפסוק זה דנו רבים וטובים ומסקנתם לבסוף הינה עצם היום מכפר, כלומר הזכות שלנו היא עצם חיינו ביום הזה, שבלעדיו אין שום יכולת לאדם לעבור ממצב של רשע חלילה וחס למצב של צדיק.

וכך כתב הרמב"ם בפרק ג' מהלכות תשובה: "אבל אם שב מרשעו ומת והוא בעל תשובה הרי זה מבני העולם הבא שאין לך דבר העומד בפני התשובה, אפילו כפר בעיקר כל ימיו ובאחרונה שב יש לו חלק לעולם הבא, שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב אמר ה' ורפאתיו. כל הרשעים והמומרים וכיוצא בהן שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלין אותן שנאמר שובו בנים שובבים, אף על פי שעדין שובב הוא שהרי בסתר שב ולא בגלוי מקבלין אותו בתשובה". מדברים אלו לומדים עד היכן פתוחים שערי תשובה לשבים אליו בכל לב באמת ובתמים, והעיקר שישוב מרשעו ומת.

ומה הכוונה כאן ומת, אם נתבונן בחמשה איסורים של יום הכיפורים נמצא איסור אכילה ושתיה, איסור רחיצה, איסור לבישת מנעלי עור, איסור תשמיש.

אם נתבונן בכל אחד מן האיסורים נראה שבזמן שאדם עושה כן, דומה הוא למת, והראשון איסור אכילה ושתיה, עם כל זאת חל גם כן ענין ונשמרתם לנפשותיכם ואסור לאדם לסכן את עצמו. על כן, אם מרגיש שרואה שחור בעיניו או שנתקף בולמיה או שהצום הזיק לו, גם לאחר כמה ימים חייב להאכיל אותו עד שישוב למיטבו, לכן המוות עליו מדובר ביום הכיפורים הוא הפסק אכילה שהינה אחת מתאוות ותענוגי האדם.

האיסור השני הינו רחיצה מלבד נטילת ידיים עד פרקי האצבעות שקם משנתו ואחרי שיוצא מבית הכסא. חוץ מאלו רחיצה וסיכה אסורים, שהם תענוג לגוף וצריך ביום הזה להפחית עונג הגוף עד שערי מוות ולא ייכנס בתוכם, ככתוב שחי בהם ולא שימות בהם, אבל שאדם לא רוחץ את גופו נשאר עליו שיירי זעה שהינה כאמור פסולת היוצאת דרך נקבוביות העור, ומשאירה על פני הגוף מוות, אותו אנו שוטפים במים וסכים את הגוף להיטיב עמו.

ביום הכיפורים העונג הזה אסור, לכן מרגיש בעל הרגש שהינו מלוכלך וחפץ להתנקות כך צריך להרגיש בעל עבירה שמלכלכת אותו ורוצה להתנקות ממנה, ואם ביום הזה יתרכז בתפילות ישכח מגופו וזו היא טהרתו.

איסור לבישת הסנדל שהינו נעל מעור להגן על הרגל, ויתרה מזו לא ללכת יחף מפני סכנת הכישוף שבגינה רבים עוברים על דעת קונם. עוד כתוב על נעליים שימכור האדם את כל רכושו ובלבד שיקנה מנעלים לרגליו.

ביום הכיפורים הולכים בלא נעליים לסיבת עוונותינו, על כן צריך להרגיש שמוכן למכור כל רכושו ובלבד שיצא מהיום הזה טהור וזך כביום היוולדו.

כתוב בגמרא שאם אדם רואה שמתחיל לאבד את כספו יתן את כולו לצדקה. ובאמת אמרו חכמים שבין ראש השנה ליום כיפור זמן הכפרות יתן ויחזור ויתן צדקה לעניים. סיבת נתינת כסף דווקא הינה שמו של הכסף הנקרא גם כן דמים, וזהו סוד הכפרה להמיר דמים בדמים. יסוד זה מובא במשנה במסכת תמורה ערכין, מידה כנגד מידה.

עוד סיבה להרבות בצדקה היא הכתוב והלך לפניך צדקך, הזהר אומר שכל מצוה מגנה על האדם ביום עשייתה ואילו הצדקה מגנה ומצילה שבוע ימים.

כל האיסורים הלו תכליתם שנרגיש את חולשת הגוף לעומת התרוממות הנפש והוא כלל גדול בתשובה, הכתוב אומר וישמן ישורון ויבעט, כאשר אדם בשיא תענוגי גופו ועסוק בהם הוא שוכח את קונו אשר בראו ואשר מחיה אותו בכל נשימה ונשימה, אם כן כיצד ניתן לשכוח את ה' ביום הכיפורים.

התשובה נמצאת בחלקה במוחו של האדם, האר"י הקדוש בספר "עץ חיים" קורא לקיבה מוח וכן כיום ברפואה גילו שבקיבה ישנם רספטורים (קולטנים עצביים) רבים ונקראים הקיבה הקטנה. על כן כאשר אדם עסוק באכילה, כלומר שמערכת העיכול פעילה הוא אינו מסוגל להתעלות אל מחשבות המוח העליון.

עוד לומדים מחכמת המוח שתהליך העיכול דורש עשרות אחוזים מיכולותיו ואילו בזמן שאדם חושב הוא יכול בממוצע להשתמש באחוזים בודדים ממוחו, לכן בזמן של צומות כאשר הגוף והנפש הוכנו בצורה נכונה כמו בעשרת ימי תשובה, אז הצום הינו אחד הכלים החשובים ביותר לזכות להשגות רוחניות גבוהות כפי שזוכים להן במוצאי יום הכיפורים. רוב בני האדם שזכו לקיים את היום כהלכתו גם זוכים ביציאתו להיות כמלאכי השרת זכים ולבנים, הן בגופם והן בנפשם, תחושת הרוממות היא זו שמעידה לנו שביום הזה זכינו להיטהר בפנים ובחוץ.

אך אם עוברים את היום בשעמום וטיולים, אף על פי שעצם היום מכפר, האדם עצמו אינו מרגיש בכך ונופל ושב ונופל למרות ששערי התשובה נפתחו לרווחה וכל הרוצה יכנס בהם.

נברך את כולם שתחתמו לאלתר לחיים טובים ולשלום.

השארת תגובה