למה ללכת לבית כנסת ביום כיפור?

הרב רבינוביץ
הרב רבינוביץ
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בסדר העבודה בתפילת מוסף של יום הכיפורים אומרים: "אשרי עין ראתה קהל קדושים רוגשים בבית קודש הקודשים". ולכאורה אמירה זו תמוהה: הרי נאמר במפורש בתורה (ויקרא טז',יז') "וכל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש…" עד שמתקשים חכמינו ז"ל במדרש רבה (אחרי מות, כ"א, ב') אם כל אדם לא יהיה באוהל מועד בבואו לכפר בקודש, איך כהן גדול שהיה "אדם" נכנס אל מקום להבת שלהבת זו? ומשיבים: שבעת ההיא הכהן הגדול התעלה למדרגת "מלאך", דאמר רבי פנחס בשעה שהיה רוח הקודש שורה עליו היו פניו בוערות כלפידים, כדברי הכתוב: כי שפתי כהן ישמרו דעת… כי מלאך ה' צבקות הוא (מלאכי, ב'). א"כ איך ניתן לומר על עם ישראל ביום הכיפורים שרוגשים בבית קודשי הקודשים? שבעתיים, כאשר מדובר במקום קטן מאד גם מבחינה פיזית? כך שגם מבחינה הלכתית וגם מבחינה מציאותית אין אפשרות שקהל קדושים רוגשים בבית קודש הקודשים, ואיך אנו אומרים על כך "אשרי עין ראתה קהל קדושים" במצב כזה?

אכן רק הכהן הגדול נכנס לפני ולפנים ביום הקדוש, אך עוצמתו של הכהן הגדול ביום הכיפורים באה מכוחם של משלחיו – עם קדושים. כפי תפילתם ותשובתם כך הצליחה עבודתו. כך שכוונת הפייטן לומר שקהל הקדושים שעמדו בחוץ רוגשים מתרגשים וחרדים מאימת הדין הם שסייעו לעבודתו של הכהן הגדול בבית קודשי הקודשים. ואשרי עין ראתה את השעה הגדולה הזו.

בזה ניתן לפרש גם את הפסוק בתהילים (קב', יח'): "פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם" שמתחיל בלשון יחיד – "תפילת הערער", ומסיים בלשון רבים – "ולא בזה את תפילתם". כי הקב"ה פונה    אל תפילת  היחיד החוטא והמסכן בכוחם של הרבים.  כי אינו רוצה לבזות את  תפילת הרבים. כדברי הגמרא במסכת ברכות (ח') "אין הקב"ה מואס בתפילתם של רבים, שנאמר: "הן א-ל  כביר ולא ימאס.." (איוב  ל"ו) ולכן מכוחם מאזין ושומע גם אל תפילת החוטא.

הרבי רבי יששכר דוב מבעלזא זצ"ל פירש פסוק זה דווקא מכיוון שונה. שאדרבה כאשר אדם חוטא מאד ושב בתשובה הקב"ה פונה אל תפילתו ומקרבו, ובזכות זה מצרף ומעלה את תפילות הרבים.

מסופר שפעם אחת ביום הכיפורים נתאחר מאד הבעש"ט הק' זי"ע להיכנס לתפילת נעילה, עד שכבר היה לילה ממש. במוצאי יום הכיפורים סיפר לתלמידיו את סיבת איחורו לתפילת נעילה. שהיה רשע גדול מאד, הגרוע ביותר בכל העולם, שכאשר ראה בערב היום הקדוש לפנות ערב שהיהודים רצים לבתי הכנסת לבושים בקיטל ומעוטפים בטלית, נדלק בו הניצוץ היהודי וחלפה בו מחשבה: הלא גם אני יהודי והיכן אני נמצא ביום קדוש כזה? אך התעוררות זו עדיין לא הביאה אותו לידי החלטה לשוב בתשובה ולשנות את דרכו.

דברים אלו נשנו ביום הכיפורים בבוקר וכן לפני תפילת מוסף, ובכל פעם נתעורר יותר ויותר, עד שבעת שעת תפילת נעילה כשראה באיזו התלהבות יהודים רצים לתפילת נעילה ואימת הדין על פניהם, נשבר ליבו בקרבו והחליט לשנות את דרכו ולשוב בתשובה שלימה. מיד מיהר לבית הכנסת ונתעטף בטלית ופרץ בבכי מר מקירות לבבו ושב בתשובה שלימה, וכשכבר היה לילה עמד להתפלל תפילת נעילה.

אמר הבעש"ט הק' שזו הייתה סיבת איחורו להכנס לתפילת נעילה. כיון שהמתין עד שהרשע התחיל להתפלל, מפני שרצה להתכלל עם תפילתו. והוסיף שתפילות רבות שנדחו כבר כמה מאות שנים ועדיין לא נתקבלו, נתעלו בשעה זו על ידי תשובתו ותפילתו של אותו רשע.

בזה פירש הרבי רבי יששכר דוב מבעלז זי"ע את כוונת הפסוק (תהילים קב', יח'): פנה אל תפילת הערער ולא בזה את תפילתם", שמתחיל בלשון יחיד – תפילת הערער ומסיים בלשון רבים – 'לא בזה את תפילתם. שהכוונה שעל ידי שפנה הקב"ה אל תפילת הערער – הרשע שב בתשובה (מפרש רש"י: "דבר אחר, ערער הרוס ונשחת") 'לא בזה את תפילתם' – תפילת הרבים.כי על ידי תפילתו המגיעה עד כסא הכבוד מתקבלות תפילות הרבים שלא נתקבלו עד הנה.

לא בכדי אנו פותחים את היום הקדוש בכך שאנו מתירין להתפלל עם העבריניים. כי ביום קדוש זה הקב"ה מעלה את תפילותינו עם התשובה השלימה של החוטאים.-אשרי עין ראתה זאת.

יה"ר שיתקבלו תפילותינו לרצון. הרבים יסייעו ליחיד והיחיד יסייע לרבים ויעלו תפילותינו לרצון לפני אדון הכלל להחתם בספרם של צדיקים גמורים לחיים טובים ולשלום.

השארת תגובה