ראש השנה – כח של ראש

צוריאל קריספל
צוריאל קריספל
הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

היום הראשון של השנה נקרא "ראש השנה", הטור (אוה"ח סי תיז) כתב בשם אחיו רבי יהודה בן הרא"ש, ששלשת הרגלים מכוונים כנגד אברהם יצחק ויעקב, והנה בתפילת "פתח אליהו" מבואר שכל מדה [חסד, גבורה, תפארת וכו' – שכנגד אברהם יצחק ויעקב] מכוונת לחלק אחר שבגוף, אם כן, ההבדל בין ראש השנה שנקרא "ראש" לשאר החגים המכוונים כנגד שאר איברי הגוף, הוא כהבדל שבין הראש לשאר האיברים.

ההבדל בין הראש לשאר חלקי הגוף, הוא עצום, אדם מרים את ידיו כלפי מעלה, הוא מגיע לגובה של אמה אחת…הוא עולה על כסא – עוד אמה…עולה לגג של בניין גבוה – עוד כמה עשרות אמות, ברגליו הוא יכול להגיע למרחק של עשרות קילומטרים – אבל כל הכוחות הללו מוגבלים במהותם, ואילו כוחות הראש הם בלתי מוגבלים, חוש הריח – אדם יכול לקלוט ריחות ממרחק, האזניים מסוגלות לשמוע קולות ממרחקים גדולים עוד יותר – את קולות הרעמים מהעננים הגבוהים, העיניים יכולות לראות כוכבים הרחוקים מאתנו אלפי שנות אור – מרחקים בלתי נתפסים כלל, ואילו "המח", מסוגל בשנייה אחת להגיע עד כסא הכבוד.

כך אמרו חז"ל (חגיגה יג ע"א), "מן הארץ עד לרקיע מהלך חמש מאות שנה, ועוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה, וכן בין כל רקיע לרקיע, למעלה מהן חיות הקודש…למעלה מהן כסא הכבוד…", המרחק מהארץ עד לכסא הכבוד הוא מרחק של רבבות שנים! והנה עומד לו אדם מישראל בארץ, אומר "אנא ה' הושיע נא", במוחו הוא דבק בקב"ה, ובאותו רגע הוא מגיע עד כסא הכבוד! כעין זה כותב גם הרמב"ם (במורה נבוכים ח"ג נא), שאדם החושב בשכלו על הקב"ה, הרי הוא דבק בהקב"ה.

זוהי משמעות היום של "ראש השנה", כוחו של האדם ביום זה לעומת כוחו במשך כל השנה, הוא כמו ההבדל בין כוחות הראש לכוחות הגוף, ראש השנה הוא גדר של "ראש", כלומר, ללא גבול. והסיבה לכך היא, כי ראש השנה הוא "יום הרת עולם", היום של בריאת העולם – בו נברא אדם הראשון [אע"פ שתחילת בריאת העולם הייתה בכ"ה באלול, מכל מקום "החתן" – אדם הראשון, נברא – בראש השנה, ולכן יום זה נחשב ליום בו נברא העולם].

היום הראשון של הבריאה זהו יום שבו יש לאדם את כל כוחותיו שניתנו לו בשעת הבריאה, למחרת כבר לא היה זה אדם הראשון המקורי – קומתו שהייתה מהארץ עד לרקיע (חגיגה יב ע"א), התמעטה לכדי מאה אמה (בראשית רבה יב, ו), כעבור כמה מאות שנים – בדור המבול, שוב לא היה זה אותו אדם שחי מאות שנה, כל החביקה שלו התמעטה לכדי "והיו ימיו מאה ועשרים שנה" בלבד (בראשית ו, ג), שוב חלפו כמה שנים, ובדור הפלגה מצאנו את האדם כששפתו נבלה והוא נפוץ על פני כל הארץ (בראשית יא, ז-ח), אפשר להמליץ על כך מה את שאמר הרב מבריסק – אפשר להכיר את התכונות היסודיות של האדם רק בשבוע הראשון להיוולדו – אחר כך הוא כבר מחקה אחרים – זה לא הוא…

רק ביום הראשון לבריאתו היה האדם "מהארץ עד לרקיע, וצופה מסוף העולם ועד סופו" – ואין הכוונה רק למידות גשמיות – גובה ורוחב ומרחק בראייה שלו – אלא גם לכח התפיסה שלו!

לכל אדם יש כח לפי מה שהוא – אדם רגיל יכול לרמוס ברגלו כמה נמלים…ואילו עוג מלך הבשן יכול היה בצעד אחד לרמוס עיר שלימה…כן הדבר אצל אדם הראשון – היות והמימדים שלו [ברוחניות] היו כה גדולים ועצומים, המציאות הטבעית הייתה – שבעבירה אחת הוא החריב את כל העולם כולו! לעומת זאת אם היה נמנע מלחטוא – היה מתקן את כל ה"שית אלפי שנין" של העולם, העולם היה מגיע לתכליתו והייתה באה הגאולה השלימה.

בראש השנה יש לאדם את המידות הטבעיות והאמיתיות שלו – כפי שהוא היה בבריאתו המקורית, בראש השנה האדם יכול להחריב את עולם – ויכול לבנות עולם! אברהם יצחק ויעקב – לא נפטרו מן הדין(ראה מה שהביא המסילת ישרים פרק ד' בשם כמה מדרשים), שמואל הנביא, בשעה ששאול העלה אותו באוב חרד חרדה גדולה כיוון שחשב שהוא נקרא לדין, ואילו אנחנו בעולם הזה, בים הדין – בראש השנה, עומד לו יהודי ותוקע בקרן של איל – ובאותה שעה "הקב"ה עומד מכסא דין ויושב בכסא רחמים" (ויקרא רבה כט, ג) – כביכול היהודי מזיז את כסר הכבוד!

זוהי העוצמה של ראש השנה!

כח החידוש – והאין סוף  

לקב"ה יש תארים הנקראים על שם פעולותיו, "רחום", "חנון" – וכו', ואמרו חז"ל (שבת קלג, ע"ב), "מה הוא חנון ורחום, אף אתה היה חנון ורחום", וביאר הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פרק נד) שלנבראים ניתנה האפשרות והכח להידמות לבורא, ולהשתמש כפי היכולת בכוחות שמתייחסים אליו יתברך.

אמנם, ישנם כוחות המיוחדים לקב"ה ואין להם דמיון בעולם הזה – אחד הכוחות הוא הכח לחדש יש מאין.

כיום, בעולם המודרני אפשר לייצר כל דבר מכל דבר – אם יבוא מישהו ויאמר על מכשיר חשמלי שייצרו אותו ממים שעברו תהליכים כימיים מורכבים – לא נוכל להכחיש אותו…בימינו הכל יתכן, אבל כל הכח הזה הוא רק לייצר "יש" מ"יש", אך עם כל ההתקדמות של המדע והשכלול  – לא מצאו את הכח לייצר יש מאין!

ישנו כח נוסף שאין בעולם כדוגמתו, והוא הכח של "אין-סוף", כל מה שיש בעולם מוגבל, תמיד יש לו גבול וקצבה, כח זה של ה"אין-סוף" מתייחס אך ורק לקב"ה. ואם נשאל היכן בא לידי ביטוי הכח הזה של ה"אין-סוף? התשובה היא הכח של החידוש.

ישנו ביטוי בגמרא שאי אפשר להכניס "פיל בחור של מחט" (ב"מ לח, ע"ב) – כיון שזהו חוק מששת ימי בראשית שבתוך שני מילימטר אי אפשר להכניס דבר שרוחבו שני מטר, אך במה דברים אמורים? כשאין את הכח לחד, אך "בעל החידוש" יכול להכניס גם פיל בחור של מחט!

אדם צועד בדרכו ולפתע קיר חוסם את דרכו, מה עוצר אותו? החוק שאם יש קיר אי אפשר להתקדם, אבל אילו היה מסוגל אותו אדם לחדש, אין דבר בעולם שיוכל לעצור אותו!

כשהקב"ה חידש את העולם הוא ברא אותו יש מאין, בזה באה לידי ביטוי גדולתו האין סופית של הקב"ה, ויום זה של חידוש העולם נקרא "ראש השנה", כי ביום הזה באים לידי ביטוי הכוחות של ה"ראש", שהם כוחות אין סופיים.

 בראש השנה ניתן לפעול ללא גבול

חז"ל אומרים (יבמות סד ע"ב) ששרה אמנו הייתה איילונית, לא היו לה את הכלים ואת האפשרות ללדת, ומתי נפקדה שרה? בראש השנה! (ר"ה י ע"ב), לא היה שום יום בשנה שבו שרה אמנו יכלה להיפקד – רק בראש השנה יום שבו הכל מתחדש, אין גבול ואין שום מניעה, אפשר לחדש יש מאין!

כן הדבר אצל כל יהודי המרגיש שחסרים לו הכלים לעבודת הבורא, יראת שמים לא מדברת אל לבו, מסכתות לא נקלטות במוחו, אין לו כח לחדש סברות בלימוד, חסרים לו הרגש והאהבה לעבודת השם יתברך – אין לו את הכלים.

מספר הגרש"ד פינקוס זצ"ל, ישבתי פעם עם בחור צעיר שטווה לפניי את תכניותיו – בעוד עשרים שנה הוא יידע את כל הש"ס על בוריו, כיצד? הוא ילמד עמוד גמרא ליום, למחרת הוא יחזור עליו וכן הלאה, כששמעתי את הדברים צחקתי – לתמיהתו של אותו בחור מדוע אני צוחק אמרתי לו – אספר לך סיפור:

נתתי פעם שיעור לפני ראש השנה באיזה מושב בנגב, והזכרתי בתוך הדברים שבמוסף של ראש השנה כשהחזן אומר בקדושה "איה מקום כבודו", מובא בקדמונים ונדפס במחזורים שאפשר לבקש אחד משלושה דברים – או בנים צדיקים, או עושר מופלג, או רוח הקודש, קם יהודי תמים משומעי השיעור ואמר "אני אבקש רוח הקודש!", אמרתי לו – "גם אם יתנו לך רוח הקודש, יש לך את הכלים להכיל את זה?", לבקש בנים צדיקים – אפשר כי אין זה תלוי באדם, לא צריך כלים מיוחדים לכך.

כך אמרתי לאותו בחור שתכנן ללמוד כל יום עמוד גמרא – "יש לך את הכלים להכיל את הלימוד הקדוש הזה?" אמנם, כל זה בימים רגילים, אבל בראש השנה, שכל מהותו הוא יום של התחדשות יכול האדם לברוא יש מאין – יש לו את הכח לברוא את הכלים.

הכח שעל ידו אפשר לחדש דברים ולהסיר את המניעות הגדולות ביותר הוא הכח של י"ג מידות של רחמים. חז"ל (שבת פח ע"ב), מגדירים את חטא העגל – "עלובה כלה מזנה בתוך חופתה" – וביאור הדברים, שהנה אישה שקלקלה זהו חטא נורא, אך כבר אמרו חז"ל (סוטה ז ע"א), "הרבה יין עושה, הרבה שחוק עושה, הרבה ילדות עושה, הרבה שכנים רעים עושין", וכשבאים לדין יש איזה לימוד זכות – אבל "כלה מזנה תחת חופתה"?! בדרך הטבע – זהו דבר חמור ביותר, אין בכלל מקום לדין ואין מקום לדיין, זהו סוף פסוק!

זה היה חטא העגל – חטא חמור ונורא שאין מה לבקש רחמים – אמנם כבר כתב הכוזרי (מאמר א אות צג), "חטא שהגדילוהו עליהם לגדולתם, והגדול מי שחטאיו ספורים", כלומר שחטא זה נחשב כה חמור בגלל הגדלות של עם ישראל, מכל מקום, לא היה מקום לבקשת רחמים.

כך היה באמת באופן טבעי, אבל עם הכח של י"ג מידות של רחמים ניתן היה לכפר גם על חטא העגל, כי עם כח כזה אפשר לכפר על הכל, וכמו שאמרו חז"ל (ר"ה יז ע"ב), "ברית כרותה לשלש עשרה מידות שאינן חוזרות ריקם" – "ברית" פירושה ללא תנאים – בכל מצב ובכל זמן, וכמו שאמרו התוס' על דברי הגמא בשבת (נה ע"א), "תמה זכות אבות" – "אומר רבנו תם דזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה" – כי ברית היא דבר הקיים לעולם.

והסיבה לכך היא, שי"ג מידות הם שורש והמקור של מציאות העולם, החסד והרחמים הם הסיבה שעבורה הקב"ה חידש את העולם – "עולם חסד ייבנה", (תהלים פט, ג), ולא סתם חסד אלא – "חסד א-ל כל היום" (תהלים נב, ג), חסד של א-ל לשון חוזק (עי' במדב"ר פי"ב, א), וכשבאים עם י"ג המידות של רחמים – "ה' ה' א-ל רחום וחנון…ורב חסד…", אין שום דבר – גם החטא החמור ביותר – יכול לעמוד כנגדו! זוהי העוצמה של כח החידוש.

וזוהי מהותו של ראש השנה, ביום של חידוש העולם אין שום מניעות – יום של חידוש הוא יום של חסד ורחמים ללא גבול.

יום הזיכרון

דבר זה בא לידי ביטוי בנקודה נוספת, ראש השנה נקרא גם "יום הזכרון".

מהו זכרון? אם אדם זוכר שאתמול היה במקום מסויים – פירושו, שעכשיו יום האתמול נמצא בזכרונו – בראשו, ראש השנה הוא יום זכרון – יום שבו הקב"ה זוכר אותנו, כביכול היהודי נמצא בראשו של הקב"ה.

גם אם אבא נאלץ לפעמים להכות את בנו, בכל זאת הוא זוכר רק את מעשיו הטובים, כך הקב"ה לא זוכר לנו את חטא העגל – על זה נאמר "זכרתי" – רק על "חסד נעורייך", אמר הקב"ה "כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעורייך" (ירמיה ב, ב)! וכשבזכרון של הקב"ה יש רק את מעשיו הטובים של האדם, ביום שהאדם נמצא בזכרונו של הקב"ה – בראש השנה – יכול האדם לפעול ולשבור את כל המניעות,  ולכן גם אם בכל ימות השנה קשה ביותר להשתנות, בימים אלו נקל על האדם לעשות תשובה ולהשתנות.

זוהי הסגולה והמעלה של הימים הללו.

השינוי תלוי באמונת האדם שבכחו להשתנות

הנקודה של ראש השנה היא, "היום הרת עולם" – הכל מתחיל מהתחלה, אפשר להשתנות! הבטלן יכול להפוך למתמיד וכו' וכו' – ומציאות זו כוללת כל אחד ואחד מאתנו.

ומדוע אין אנו משתנים? מפני שאיננו מאמינים שאפשר להשתנות, דוגמה לדבר, אדם לעולם לא התפלל שתהיה לו עין נוספת…זה היה יכול להיות מאוד שימושי אם הייתה לו עוד עין…ולמה לא מתפללים על זה? מפני שהאדם לא מאמין שזה יקרה, האדם מבקש רק על דברים שהוא מאמין שהם יכולים להיות.

זוהי עבודת הימים הללו – להשתנות! אפשר לעשות תשובה, על ידי עבודה, על ידי תפילה – ובעיקר על ידי י"ג מידות של רחמים שהם כח החידוש – כח אין סוף, להאמין שאפשר להשתנות, יום שהוא בבחינת "ראש" – כח בלתי מוגבל – כח של אדם הראשון קודם החטא, ובאמונה זו בכוחו של האדם לחדש וליצור כלים, לבנות עולם חדש!

מעובד על פי שיחות של הגרש"ד פינקוס זצ"ל

בברכת שבוע טוב, ושנה טובה ומבורכת

צוריאל קריספל

השארת תגובה