כל מה שרציתם לדעת על 'סימני ראש השנה'

איך לומדים את משמעות התפילה מסברא בגמרא, משה רבינו מלמד אותנו על תפילה בשלמות, החמור שמלמד על הדיוק בתפילה וגם: סימני ראש השנה מזווית ייחודית שלא הכרתם # וגם: על משמעות הסימנים והלכות החג

מגנוליה משיקה קולקציה לראש השנה 2017 צילום מנחם רייז _1_resize
מגנוליה משיקה קולקציה לראש השנה 2017 צילום מנחם רייז _1_resize

כוחה של תפלת ראש השנה

בגמרא (ב"מ קו.) מבואר כי המקבל שדה מחבירו בקבלנות, מעלה לו סכום קבוע בכל שנה ושנה, מבלי להתחשב כמה תבואה עשתה הקרקע. אך במקרה שהיה נזק 'טבע' בשדה, נפטר החוכר מתשלום. ואולם אם קבל את השדה על מנת לזרוע חיטים, ושינה וזרע בה שעורים, ונשתדפו רוב השדות באותו המקום, אין המקבל יכול להיפטר מחיובו בכך שרוב השדות נשתדפו. משום שיכול הבעה"ב לטעון לו: אילו הייתה זורע חיטים, לא היה בשדה זו שידפון. מכיוון שהתפללתי שתצליח השדה להצמיח חיטים. וכלשון הגמרא: מצי אמר ליה אילו זרעתה חיטי הוה מקיים בי: "ותגזר אומר ויקם לך וגו'"

וברש"י: "ותגזר אומר", 'מה שתבקש מן היוצר יעשה. ואני לא בקשתי מן השמים בתחילת השנה שיצליחני בשעורים אלא בחטים'.

חידוש גדול למדנו כאן, עד כמה כוחה של תפילה. שכן מכח טענה זו, חייב החוכר לשלם לו ואינו יכול לומר לו: מי אמר שהייתה תפילתך מקובלת. ומכאן שזוהי טענה גמורה ואפשר להוציא ממון על פיה, כמבואר שם בתוס' הרא"ש.

בואו וראו מה היא כוחה של תפילת ראש השנה. הן הייתה זו שנת שדפון. כל הארץ מוכה במכה זו, החיטים כשעורים. ובכל זאת, אילו היה זה מתפלל על שעורים לא היו ניזוקים.

ומקור הדברים הביא בעל ה'משך חכמה' מפרשת חקת (במדבר פרק כ"א), שם מבואר כי עמלק שינה את לשונו לדבר בלשון כנען כדי שיהיו ישראל מתפללים שה' ייתן בידם את הכנענים, וממילא התפילה לא תתקבל. כיוון שאינם כנענים.

"וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב". ופרש  רש"י: אע"ג דאם הוי ידעי שהם עמלקים היו מתפללים על עמלקים שייתן בידם, מ"מ לא הייתה מועלת תפלתם, כיון שהתפללו בטעות, ורואים מכאן כי התפילה מתקבלת לפי מה שאומר המתפלל, ולא לפי כוונת ליבו. שהרי כוונתם הייתה לנצח את האויב העומד כנגדם, יהיה מי שיהיה, ומכאן למדנו דבר חשוב מאד ביסוד התפילה. שצריך לפרט את הבקשה לפרטי פרטים. ולהתמקד בכל לבו לעניין שמתפלל עליו.

ומצינו זאת בתורה כאשר יעקב מתפלל אל מול מחנהו של אחיו: "הצילני נא מיד אחי מיד עשיו כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים". הנה היה ליעקב לבקש הצילני נא מיד אחי, או הצילני נא מיד עשו, ומהו שפירט את בקשתו: מיד אחי מיד עשו? וכתב על כך בזוהר הק': מכאן, "מאן דצלי צלותה דבעי לפרשא מלוי כדקא יאות". פירוש, מי שמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי…

משה רבינו

נאמר בתורה: "אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (דברים ג' כ"ה) לא היה לו להפסיק בין 'אעברה' ו'אראה' בתיבת 'נא'. אלא חילק משה רבינו את בקשותיו כל בקשה תהיה לעצמה: 'אעברה נא' 'ואראה'… וכך התפילה תהיה יותר בשלמות.

ביקש חמור, וקיבל: חז"ל מספרים על יהודי שעלה לירושלים ובדרך התעייף. נשא עיניו  לשמים וביקש: רבש"ע תן לי חמור. לא עבר זמן רב והנה אדם מהודר בא לקראתו. הוא התקרב אליו והגיש לו עיר – חמור קטן, ואמר לו: הא לך עיר קטן, שא אותו לירושלים. האם תפילתו התקבלה? לכאורה, כן. הוא ביקש חמור וקיבל חמור. אבל במקום שהוא ירכב על החמור, נאלץ לשאת את החמור על כתפיו לירושלים.

אותו אדם היה צריך לפרט את הבקשה. לבקש 'חמור לרכב עליו'. שכן צריך לפרט בתפילה כל דבר שאנו מתפללים עליו.

אחת שאלתי – תפילה בכוונה

בשו"ע (אורח חיים תקע"ו) כתב: "צבור שהיו להם ב' צרות, אין מבקשים רחמים אלא על אחת מהם, דכתיב: נצומה ונבקשה מאלקינו על זאת" (עזרא ח, כג).

הנה מצינו מושג חדש בהבנת המושג 'כוונה' בתפילה. כי כאשר יעמוד היורה ויכוון את נשקו. יתמקד בנקודה אחת ויפיק רצונו, כן היא הכוונה בתפילה. להתמקד בדבר אחד. בדיבור אחד, בעניין אחד.

וכפי שביקש דוד המלך: "אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש, שבתי בבית ה' כל ימי חיי לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו". ויש להבין מדוע אמר דוד המלך אחת שאלתי וכי רק בקשה אחת הייתה לדוד המלך מאת ה'? אלא למדנו כי על האדם להתמקד ולתת תשומת ליבו לעניין אחד.

וכן תקנו לנו אנשי כנסת הגדולה את התפילה בסדר של שמונה עשרה ברכות נפרדות. שכן כל ברכה היא עניין בפני עצמו. ויהי רצון שיתקבלו תפילותינו לרצון לפני אדון כל, וניכתב ונחתם לחיים טובים ולשלום.

סימני ראש השנה

הסימנים שאנו אוכלים בראש השנה באים כדי לעורר אותנו ולהזכיר לנו כי גם בשעה שאנו אוכלים ומענגים את היום הקדוש עדיין אנו בעיצומו של משפט.

וכתב השל"ה הקדוש, כאשר שם 'רוביא' על שולחנו ואוכלו הדבר מזכיר לו שעתה הוא זמן של התעוררות, והוא מבקש ומתפלל שירבו זכויותיו. וכשרואה ה'כרתי' מזכיר לו להתפלל על הכרתת שונאינו. נמצא אם כן, כי העיקר היא ההתעוררות והתפילה ולאחר שמתפלל ואוכל את הדבר הוא עושה רושם שתתקיים תפילתו.

נביא בזה ליקוט קטן מדברי רבותינו בענייני הסימנים שאוכלים בראש השנה, שיהוו סימני דרך להורות לנו דרך מחשבה של מוסר  בעת אכילתם.

לראש ולא לזנב

בשולחן ערוך מובא: "בליל ר"ה אוכלים ראש כבש ואם אין ראש כבש יאכל ראש אחר של בהמה או עוף ויאמר יהי רצון שנהיה לראש" (או"ח סי תקפ"ג). אומר היה רבי אליעזר האדמו"ר מדזיקוב זצ"ל: "לראש", ראשי תיבות לעשות רצון אביך שבשמים. רמוז כאן כי ראש השנה קובע את גורלו ודרכו של האדם משך כל השנה כולה. ועליו לכוון התנהגותו לעשות רצון אבינו שבשמים.

הלקח מהאריה והשועל

במשנה באבות (ד' ט"ו) נאמר: "הוי זנב לאריות ולא ראש לשועלים" אומר על כך רבי חיים מוולאז'ין: ישנו הבדל בין האריה לשועל, כאשר חשים הם צורך לנקות את ראשם או להסיר זבוב מהראש. השועל טומן את ראשו בתוך זנבו ומתגרד, ואילו האריה, מביא את זנבו אל ראשו. עוד הסתכלות מעניינת על התפילה בראש השנה: שנהיה לראש ולא לזנב.

דגים

המנהג לאכול דג ולומר שנפרה ונרבה כדגים. דג אינו רואה את זנבו… כמה דברים נעצרים בחיים כי במקום להביט קדימה אנחנו מסתכלים כל הזמן אחורה…

שנה טובה ומתוקה

ישנו הבדל בין דבש תמרים לדבש דבורים. דבש תמרים בא ממהות הפרי ואילו בדבש דבורים הוא רק עובר דרך הדבורה ואינו חלק ממנה. אילו היה חלק ממנה היה נאסר באכילה מדין 'היוצא מהטמא טמא'. וזה הרמז לעניינינו שאנו אומרים להקב"ה שהחטאים הם אינם חלק מאתנו אלו רק עברו בנו ואנו עושים תשובה והן עוברות ולא חלק ממנו.

שנרבה זכויות כרימון

קצת תימא, אם יש לו לאדם מצוות, יש לו זכויות ואם לאו אין לו זכויות. מה היא התפילה על כך? אלא שיש לו לאדם להתפלל שהמצוות שעושה ירבו לו זכויות. כגון שמסר שעור לרבים הרי לפי גודל ההתעוררות והחיזוק שיהיו ממנו כך יתרבו לו הזכויות. וכך כאשר עושה דבר למען הציבור, הרי שבמעשה אחד התרבו לו מצוות אין ספור. ישנם מעשים קטנים שנעשו אי פעם והם מניבים פירות למשך שנים רבות. וכמו שחינכו בנובהרדוק, 'להיות סיטונאים', לעשות עסקים טובים וגדולים. וזה מה שאנו מבקשים, שהמצוות שאנו עושים ירבו לנו עוד ועוד זכויות.

גזר

היה מעשה שהביא רבי נח וינברג זצ"ל, במלך ששלח מישהו ללמוד ממדינות אחרות כיצד לשפר את המשק בארצו. הוא הסתובב כמה חדשים ולבסוף חזר. פגש בו המלך ואמר לו: רצוני לשבת אתך אך טרדותיי לא מאפשרות לי זאת… רק אמור לי במילה אחת, מה למדת שם? והוא משיבו במילה אחת: 'ג ז ר'…מה? שאל המלך  והוא שב ואמר: גזר.

המלך שהכיר במעלותיו של אותו שר. הבין כי סוד גדול טמון באמרה שלו, ובוודאי טמון דבר ענק בגזר. הוא עצר ברוחו ואמר לו: לאור דבריך נראה לי כי חשוב לי לשמוע הסבר לדברים יותר מכל עיסוקי.

הוא הזמינו לשבת עמו והלה הסביר למלך: כל הימים שהסתובבתי ראיתי חידושים נפלאים. ראיתי רכבות משוכללות ומכונות אדירות לתעשייה. ראיתי איך בונים כיום בתים ואיך חוצבים בסלעים. ראיתי טכניקות חדשות בתפירה ואריגה וראיתי שכלולים גם בחקלאות. אך יותר מכל למדתי מחקלאי אחד. היה זה בעת ליקוט הגזר, עמדתי לצדו של החקלאי וראיתי כיצד הוא עובד. על גבי תלם אחד ניצב לו הסוס. לגופו רתומה עגלה ובה ארגזים רבים. בעל השדה מתהלך לצד הסוס משך בעלים המבצבצים מבעד לאדמה, מושך את הגזר מפרי ממנו את עליו וממלא את הארגזים שעל העגלה ביבול מבורך של גזרים.

החקלאי היסב את תשומת לבי אל הסוס. הסוס ליחך את העלים ואכל מהם בתיאבון. כך כל משך הלקיטה לא הפסיק מלהתענג על העלים. 'שוטה שבעולם' אמר עליו. 'הוא אינו משכיל למשוך מעט יותר בסבלנות ולהוציא פרי עסיסי, טעים יתר ובריא יותר'. איך זה קורה?

התשובה היא כי זהו הסוס הוא לא מתעמק, הוא רק אוכל מה שרואה ותו לא. אף אנו צריכים לדעת כי מאחורי כל דבר ישנו עומק רק שאנחנו עוסקים בעלים…

שלא לכעוס בראש השנה

כתב המשנה ברורה: (סימן תקפ"ג): "והנה כל אלו העניינים עושין הכל לסימן טוב. ולכן פשיטא שיזהר מאד שלא יכעוס בימים האלו מלבד גודל האיסור, כדי שיהיה לסימן טוב. רק יהיה שמח לבו ובטוח בד' עם התשובה ומעש"ט". וכתב הבן איש חי כי אם יבא לביתו ולא ימצא השולחן ערוך, שלא יכעס…

[עזר, או כנגדו… אמרו בדרך צחות. כי יש וזוכה האדם שרעייתו נעשית לו לעזר ובזמן שהוא עובד את ה' ומתפלל ולומד בביתו מכינים את צרכי הבית. ויש שלא זוכה ובבית נעשה הכל זה כנגד זה, הוא מתפלל, ובבית מתפללים. הוא לומד וכך גם היא. והבית? מי יערכנו? ]

וסיפר רבי יהודה פתיה כי התנסה בניסיון הכעס בליל ר"ה אחד. היה זה כאשר התארחו עניים בביתו. אחד שפך את השמן של המנורה, הנרות כבו והשמן ניתך ארצה. ואם לא די בזה, כאשר הגיעה האישה להגיש את הדגים החליקה מהשמן ובגדיה התלכלכו. בא רבי יהודה לעזור לה, והחליק גם הוא. עמד הרב והצהיר כי לא יכעס בשום אופן. הן ראש השנה הוא וסימן הוא לכל השנה. והלכו הוא ורעייתו הרימו את שאריות השמן הדליקו נר חדש ובאו בבגדים חדשים וכעס לא עלה על ליבם. ואמר רבי יהודה כי באותה שנה חידש בתורה חידושים אשר לא חידש מימיו.

ייתן ה' ויתקבלו תפילותינו לרצון ונזכה להיכתב ולהיחתם בספרם של צדיקים לחיים מלאי ברכה וישועה. לחיים טובים ולשלום, אמן!

(הדברים נאמרו בשיחה בישיבת נחלת שלמה ע"י ראש הישיבה הרה"ג אברהם ארלנגר)

הלכות ראש השנה

יום הדין הינו יום גדול בו כל בני האדם נידונים לפני הקב"ה. אין יהודי שדווקא ביום גדול שכזה שירצה חלילה להיכשל בדבר הלכה ועל כן הגשנו בפניכם הלכות ראש השנה, אך מכל מקום, מומלץ וראוי לעיין בספרי ההלכה היסודיים יותר ובפרט כאשר זה תלוי רבות במנהגי העדות השונות או מנהגים משפחתיים.

הכנות לחג

יש הנוהגים לטבול במקווה לפני יום הדין.

לעשות התרת נדרים.

ערוב תבשילין – השנה שיום טוב אינו סמוך לשבת, אין ערוב תבשילין.

תפילת מעריב

החל מתפילה זו יש להקפיד להוסיף בתפילת העמידה את ההוספות השונות: "זכרנו", "מי כמוך", "וכתוב", "בספר חיים", "המלך הקדוש", וכן את התוספות המקובלות בקדיש.

סעודת ליל ראש השנה

קידוש של יום טוב: בורא פרי הגפן, קדוש של ראש השנה – אשר בחר בנו וחותם: 'מקדש ישראל ויום הזיכרון'. בעל הבית מקדש ומברך "שהחיינו".

סימנים – חז"ל קבעו שיש סגולה מיוחדת בראש השנה לאכול מאכלים ולבקש בקשות מיוחדות ובלשונם: 'סימנא מילתא'. נוהגים לאכול תפוח בדבש, יש לברך על התפוח "בורא פרי העץ" אפילו שהתפוח נאכל במסגרת הסעודה. לאחר הטעימה יאמר "יהי רצון שתחדש שנה טובה ומתוקה". דוגמאות למאכלים מאכלים מיוחדים: תמרים – ייתמו שונאינו, רימון – שירבו זכויותיו כרימון, סלק – יסתלקו אויבנו. כרתי – שיכרתו שונאנו, דגים – נפרה ונרבה כדגים. (מי שאוכל פרות משבעת המינים עדיף שיברך קדם על פרי משבעת המינים ואח"כ על התפוח)

תקיעת שופר

לא נוכל לפרט את כל הלכות שופר, רק נציין שנהוג בקהילות ישראל לשמוע 100 קולות של שופר. שלוש סדרות של 30 קולות ועוד סדרה של 10 קולות. בקרב כל הקהילות יש שתי סדרות בעלות הגדרה זהה:

תקיעות מיושב – 30 קולות לפני תפילת לחש.

תקיעות מעומד – 30 קולות בתפילת העמידה.

שאר הקולות תוקעים בסוף התפילה וגם בכך יש מנהגים שונים.

כל מי שאינו יכול להיות במהלך התפילה כגון נשים שאין ביכולתן להגיע לבית הכנסת צריכים לשמוע 30 קולות של שופר. מי שיכול להגיע במהלך התפילה לפרק זמן חלקי ישמע 30 קולות. ניתן לשמוע קולות אלו לפני תפילת העמידה (תקיעות מיושב) או לקראת סיום התפילה שתוקעים 30 קולות. במקרה ומדובר שאדם מגיע לקראת סיום התפילה על מנת לשמוע קול שופר עליו לברך בעצמו את ברכות השופר: 'לשמוע קול שופר', 'שהחיינו' שכן הציבור כבר ברך קודם לכן.

רעש ילדים בשעת התקיעות – חייבים לשמוע את קולו של השופר ולכן צריך להיזהר שילדים לא יפריעו במהלך התקיעות. כל קהילה ובמיוחד הקהילות הצעירות זקוקים להתארגן לכך בצורה המתאימה להן.

אם תוקע לנשים בביתם, למנהג עדות המזרח אין מברכים משום שזו מצות עשה שהזמן גרמא. למנהג עדות אשכנז האשה תברך את הברכות ובעל התוקע יתקע לאחר מכן.

תפילת מנחה גדולה

לדעת הגר"א אם סיימו תפילת מוסף והגיע זמן מנחה גדולה, ממשיכים להתפלל מנחה מיד לאחר מוסף ולאחר מכן סועדים. הטעם לכך, שאין לאכול סעודה גדולה (כמו: סעודת יו"ט) לפני מנחה. כמו כן, מי שחושש שלאחר הסעודה בצהרים יירדם כדאי גם, שיתפלל מנחה לפני שחוזר לביתו. מי שמתפלל מנחה מיד לאחר מוסף לא אומר 'אבינו מלכנו'.

תשליך

לאחר תפילת מנחה נהגו ללכת למקור מים והמנהג למקום שיש בו דגים. הגר"א לא נהג לעשות תשליך בנהר.

הכנה ליום שני של ר"ה

אסור להכין מיום ראשון של ר"ה למשנהו. מהי הכנה? כל דבר שאדם עושה ואינו צורך לאותו היום אפילו טורח מועט.

דוגמאות: אסור להניח על הפלטה או על הגז תבשילים ביום הראשון לצורך היום השני. אין לשטוף כלים כדי שיהיו נקיים לארוחת ליל יום טוב שני. (מי שנוהג מדי שבת, לשטוף את הכלים בצהרים בגלל הלכלוך והריח רשאי לשטוף גם ביום הראשון של ר"ה. במקרה זה מותר לשטוף אפילו אם ישתמש בהם בסעודת הערב של היום השני). אין לערוך שולחן לסעודת הערב. ואין לחתוך ירקות לסלטים. מותר להוציא חלות מהפריזר בצהרים גם שכוונתו שיהיו מופשרות לארוחת ערב של היום השני.

מוצאי יו"ט ראשון והדלקת נרות

מדליקים נרות חג במוצאי החג הראשון – הנשים תברכנה שהחיינו בשעת הדלקת הנר. הגברים יברכו בשעת הקדוש. רצוי שיהיה בגד חדש, או שיהיו מונחים פרות חדשים על גבי השולחן, ולכוון עליהם בברכה. אסור ליצור אש ביו"ט, אלא להעביר אש מנר דולק, לאחר מכן יש להניח את הגפרור הבוער במתינות שיכבה מאליו.

השארת תגובה