דרי מעלה: מועצת גודלי הדור

איזה פוסק ליטאי היה חבר במועצת החסידית אחרי תשמ"ט? מתי חרגו פוסק הדור ושר התורה ממנהגם? מדוע עבר מרן הגרי"ג אדלשטיין לשבת לצד מרן הרבי מגור?

כינוס מועצות גדולי התורה
כינוס מועצות גדולי התורה

פעמי ההיסטוריה פיכו בעוז באותו ערב של שנת תרע"ב. המקום: העיירה קטוביץ' בדרום פולין. לראשונה מאז חורבן בית המקדש התאחדו יהודים מכל רחבי אירופה, חסידים עם מתנגדים, ויסדו גוף משותף שיפתור את כל נושאי היהדות הנאמנה בדרך התורה והמסורה. לגוף הזה קראו מועצת גדולי התורה. גם היום, 100 שנים ויותר מאז, עדיין קוראים לה באותו שם. ההבדל היחיד שנוצר הוא הצורך להבהיר לאיזו מועצת הכוונה. לזו של 'אגודת ישראל' או שמא של רעותה מ'דגל התורה', או בקיצור הלשון: המועצת החסידית והמועצת הליטאית.

תיתי להם לבני עדות המזרח שחסכו מאיתנו את הצורך לסייג זרם נוסף, ונקטו מראש בשם שונה, שמעיד על ההשתייכות: מועצת חכמי התורה. אולי תתפלאו לשמוע, אבל דווקא בחבלי הלידה הראשונים של ה'מועצת', היו שביכרו לקרוא לה בשם שכיום מזוהה לחלוטין עם מפלגת האחות: ש"ס. היה זה שלוש שנים אחרי הקמתה הרשמית של המועצת ועדיין לא היו סגורים על שמה. הועדה המארגנת של ועידת 'אגודת ישראל' שהייתה אמורה להיערך בשנת תרע"ה בעיירה באד-הומבורג, השתמשה בפרסומיה השונים בכינוי 'מועצת חכמי התורה'. כמו שאנחנו רואים זה לא החזיק מעמד הרבה זמן. כנראה שכבר אז היו מי שהבינו שיש תארים שלא מעבירים מעדה לעדה. ההיסטוריה הוכיחה עד כמה הם צדקו.

ואם כבר נדרשנו לסוגיית קריאת השם. השם הראשון שהציע הגאון רבי שלמה ברויאר בשנת תרע"ג היה 'ועד גדולי הרבנים', הרעיון נפסל על ידי בעל 'דורות הראשונים' הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי. לפרקים שימש התואר 'מועצת גדולי ישראל' את כינויו של הפורום. כאמור, גם 'מועצת חכמי התורה' הייתה בארסנל. אולם השם שנקבע לדורות, ובו גם נעשה שימוש מהרגע הראשון, הוא 'מועצת גדולי התורה'.

שתי מלחמות עולם

סמכויות המועצת הוגדרו בחוקת האגודה. פעולתה כונתה ככזו שתכריע כל שאלה שתעלה על סדר היום הציבורי של יהדות אירופה. וכניסוח המארגנים: "כל שאלה העומדת ושתעמוד על הפרק תיפתר אך ורק על פי חוות דעת מועצת גדולי התורה". כמו כן נקבע בתקנון המפלגה על המועצת: "היא תהיה המנהלת הרוחנית אשר תעמוד בראש אגודת ישראל. דעת הוועד הזה תהיה מכרעת כשעלינו למדוד את הפעולות המעשיות באמת המידה של התורה ולהתוות להן דרך". כך הוקם הגוף שאין לו אח ורע בעולם כולו. הן בהמשכיות ששרדה את שתי מלחמות העולם. והן בסמכויות העל שעל פיהם נושק כל דבר בתנועה הקדושה מזה למעלה ממאה שנים.

כתבנו שתי מלחמות העולם. המועצת והתנועה כולה המשיכו אמנם את פעילותם אחר מלחמת העולם שפרצה שנים בודדות מאז הקמתם (תרע"ד), אולם בעת שהמלחמה השתוללה במלוא עוזה לא ניתן היה לקיים ישיבות מסודרות, והפעילות האגודאית כולה שותקה לפרק זמן ארוך של קרוב לעשור. הנפגעת המרכזית הייתה דווקא מועצת גדולי התורה שהוקמה זה עתה, מחמת קוצר הזמן לא היה סיפק לבחור בהרחבה את חברי המועצת שיכהנו בנשיאות התנועה, ויכוונו את דרכה. הרכבת המועצה תוכננה לוועידת באד-הומבורג שהייתה אמורה להתכנס בשנת תרע"ה, המלחמה העולמית שפרצה שיבשה את התכניות, הכינוס המדובר לא יצא לפועל בסופו של דבר, והקמת המועצת נתקעה בדרך ללא מוצא.

את ההיערכות לקביעת הרכבה של מועצת גדולי התורה באותו כנסייה, ניתן לראות מהמכתבים ששיגרו בוועדה המארגנת לכל רחבי העולם היהודי, בה ביקשו מראשי הקהל להצביע על גדולי הדור השוכנים בקרבם, "היותר מצוינים בתורה ובחכמה" כהגדרתם, ואותם יבחרו לשבת בראש ולכהן פאר כחברים במועצת גדולי התורה. המיזם, כאמור, לא יצא לפועל, ויהודי אירופה נאלצו להמתין עד לכנסייה הגדולה שהתכנסה בווינה בשנת תרפ"ג, שם הוכרזו ברמה שמותיהם של מנהיגי האומה שיכהנו כחברים במועצת. באותו מעמד גם קבע הרב ד"ר יצחק ברויאר, ממייסדיה של 'אגודת ישראל', בשם הוועד הפועל העולמי של התנועה, כי "מועצת גדולי התורה עומדת מעל ל'הכנסייה הגדולה' בכל השאלות החשובות".

המועצת הורכבה כעת מכל מנהיגי האומה היהודית ברחבי אירופה וגלילותיה, שחברו כאיש אחד בלב אחד לאגודה אחת, לעשות רצון אביהם שבשמים. חלקם הקטן של חברי המועצת כבר מונו בוועידת קטוביץ', אבל הרכבו המושלם של הגוף שיכריע החל מעתה בכל נושא שיעלה לדיון ציבורי, נקבע בווינה. גדולי ישראל שעמדו בראש המחנה באותם ימים והרכיבו את המועצה הם:

מרנן ורבנן הרבי מגור ה'אמרי אמת'; ה'חפץ חיים'; ה'משך חכמה', הגאון רבי מאיר שמחה הכהן מדווינסק; הגאון רבי חיים עוזר גרודז'ינסקי; הגאון רבי מאיר אריק; האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב; האדמו"ר רבי יצחק זעליג מקאצק-סוקולוב; האדמו"ר רבי מרדכי יוסף מראדזין; ה'כלי חמדה' הגאון רבי מאיר דן פלוצקי; ה'דורות ראשונים' רבי יצחק אייזיק הלוי; ראש ישיבת חברון הגאון רבי משה מרדכי אפשטיין; הגאון רבי יצחק יעקב רבינוביץ (רבי איצ'לה) מפוניבז'; הגאון רבי שלמה זלמן ברויאר, חתנו של הרש"ר הירש ומרבני גרמניה; הגאון רבי זאב פיילכנפלד מפוזנא; הגאון רבי דוד צבי הופמן מרבני ברלין; הגאון רבי קופל רייך מבודפשט; ראש ישיבת 'חכמי לובלין' הגאון רבי מאיר שפירא; הגאון רבי אברהם מנדל שטיינברג מברודי, והגאון רבי קלמן וובר מפיטישאן.

עשור ומחצה לאחר מכן, בשנת תרצ"ז, התווספו למועצת גדולי התורה חברים חדשים. מרנן ורבנן: האדמו"ר רבי יצחק מנחם מנדל דנציגר מאלכסנדר; האדמו"ר רבי דוד בורנשטיין מסוכטשוב; אדמו"רי בית רוז'ין: האדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה והאדמו"ר רבי מרדכי שלום יוסף פרידמן מפשמישל; ה'קובץ שיעורים' הגאון רבי אלחנן וסרמן מקובנה; ראש ישיבת קלעצק הגאון רבי אהרן קוטלר, שלימים עמד בנשיאות המועצת בארה"ב; אב"ד לוצק ולימים יו"ר מועצת גדולי התורה בארץ ישראל, הגאון רבי זלמן סורוצקין; הגאון רבי אהרן לוין מרישא; ה'דעת סופר' הגאון רבי עקיבא סופר; רבה של טורדה ונשיא לשכת התאחדות קהילות החרדים ברומניה, הרב בן ציון יועזר; הרב דב בר אב"ד אוז'רקוב; הרב משה בלום אב"ד זאמושץ'; רבה של קישינב הגאון רבי יהודה לייב צירלסון; גאב"ד העדה החרדית בירושלים, הגאון רבי יוסף צבי (המהרי"ץ) דושינסקי; הגאון רבי מנחם זמבה, מגדולי רבני חסידות גור בפולין; הגאון רבי מרדכי רוטנברג, רבה של אנטוורפן; ורבה של נייטרא הגאון רבי שמואל דוד אונגר. מי שעמד בראשות המועצת באותם ימים היה מרן הגרח"ע גרודז'ינסקי זי"ע.

התקומה בארץ הקודש

מלחמת העולם השנייה קטעה את רצף החיים היהודי באירופה, וגדעה באיבה את פעולותיה הכבירות של 'אגודת ישראל', כמו יתר המוסדות גם מועצת גדולי התורה חדלה מלהתקיים, היו מן האדמו"רים והרבנים שהיו חברים בה שהסתלקו לבית עולמם, חלקם עוד טרם פרוץ המלחמה, בשנים הבודדות שקדמו לה, וחלקם נספו ועלו על המוקד על קדושת שמו יתברך בגטאות ובמחנות ההשמדה של האשמדאים הנאציים ימ"ש.

הבודדים שניצלו בחסדי שמים ויצאו מהתופת הנוראה, כמו מרן ה'אמרי אמת' מגור, עלו לארץ ישראל – שם עדיין לא התמסדה הציבוריות החרדית, והטון השולט היה של 'אגודת ישראל בירושלים' שהורכבה בכלל מאנשי היישוב הישן חברי 'העדה החרדית' שאז עוד הייתה חלק אינטגרלי מתנועת 'אגודת ישראל'.

בשנות התקומה בארץ ישראל שאחרי החורבן וראשית ימי המדינה, התחילו אנשי 'אגודת ישראל' לשקם מחדש את המוסדות והמסגרת האגודאית. 'העדה החרדית' פרשה מחברותה באגודה בשל ההצטרפות בחזית דתית מאוחדת לאסיפה המכוננת של מדינת ישראל.

בשנת תש"י הוקמה הפלטפורמה הראשונה של מועצת גדולי התורה, כאשר במקביל הוחלט לפצל את ההנהגה הרוחנית של התנועה בין הארצות השונות, בניגוד למה שהיה באירופה של לפני המלחמה, אז גובשו גדולי ישראל מכל המדינות והיבשות לגוף אחד. כך הוקמה מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל באמריקה.

בשנת תש"י, שנתיים אחר הקמת המדינה, עמד בראש מועצת גדולי התורה מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר בעל 'אבן האזל'. בעשורים הראשונים מנתה המועצה על חבריה את מרנן הרבי מגור ה'בית ישראל'; גאב"ד לוצק הגאון רבי זלמן סורוצקין; האדמו"ר ה'אמרי חיים מויז'ניץ; האדמו"ר ה'מקור ברוך' מויז'ניץ; אדמו"רי בית רוז'ין: האדמו"ר רבי אברהם יעקב פרידמן מסדיגורה והאדמו"ר רבי מרדכי יוסף שלום פרידמן מפשמישל; הרב מטשעבין הגאון רבי דוב בעריש ויידנפלד; הרב מפוניבז' הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן; הגאון רבי אברהם יצחק קליין; הגאון רבי מאיר קרליץ, אחיו של מרן החזו"א; ראש ישיבת מיר הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל; ראש ישיבת חברון הגאון רבי יחזקאל סרנא; ראש ישיבת לומז'א הגאון רבי יחיאל מרדכי גורדון; האדמו"ר רבי משה יחיאל אפשטיין, ה'אש דת' מאוז'רוב-חנצ'ין וראש ישיבת חברון הגאון רבי משה חברוני.

בשנים שלאחר מכן הוחלפו מרבית חברי המועצת בגין פטירתם של רבים מהחברים שהרכיבו אותה עד אז. כאן ניתן למצוא שמות יותר מוכרים לדורנו אנו, כמו מרנן ה'לב שמחה' מגור, ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך וה'ישועות משה' מויז'ניץ, ששימשו כנשיאי המועצת במהלך השנים. לצדם כיהנו מרן ה'פני מנחם' מגור, שהיה אז ראש ישיבת 'שפת אמת' ויו"ר 'אגודת ישראל'; האדמו"ר מבעלזא שליט"א; ה'נתיבות שלום' מסלונים; ה'חלקת יהושע' מביאלא; ראש ישיבת 'באר יעקב' הגאון רבי משה שמואל שפירא; ראש ישיבת חברון הגאון רבי שמחה זיסל ברוידא; ראש ישיבת 'עץ חיים' הגאון רבי אברהם יעקב זלזניק; הגאון רבי ניסים קרליץ; ראש ישיבת טשעבין הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון; האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי; האדמו"ר מסדיגורה; האדמו"ר מאלכסנדר; האדמו"ר ממודז'יץ והאדמו"ר מבוסטון, זכר צדיקים לברכה.

מועצות גדולי התורה

זה היה סדר הדברים עד לשנת תשמ"ט. אז הודיע הרב שך על התפלגות ופתיחת מסגרת ציבורית ופוליטית חדשה לציבור הליטאי. תנועת 'דגל התורה' קמה והפכה לעובדה מוגמרת בציבוריות החרדית. לצדה הוקמו המוסדות התנועתיים הנדרשים כמו עיתון – שכבר הוקם כמה שנים קודם לכן – מנגנון מפלגתי, מערכת כשרות ועל כולנה כמובן, הגוף שמנווט את התהליכים בכל מוסד וארגון חרדי, הלא היא מועצת גדולי התורה. כך הוקמה המקבילה הליטאית והז'רגון החרדי נאלץ להסתגל למושג חדש: מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה' (על תולדותיה, חבריה והחלטותיה ראה מסגרת).

המועצת הוותיקה של 'אגודת ישראל' נותרה ללא חבריה שנמנו על הזרם הליטאי ובראשם הגראמ"מ שך. ראשי הישיבות וגדולי התורה כמו הגרמ"ש שפירא, הגרש"ז ברוידא, הגרא"י זלזניק והגר"נ קרליץ, החלו לכהן בתפקידם במועצת החדשה. כמו-גם האדמו"ר מבעלזא שעבר גם הוא לשורות 'דגל התורה'.

לאדמו"רים וראשי הישיבות החסידיים התווספו ראשי ישיבות נוספים, את חסידות באיאן ייצג ראש הישיבה הגאון רבי אפרים פישל רבינוביץ, כמו-כן צורפו ראש ישיבת 'שפת אמת' הגאון רבי יצחק פלקסר בעל 'שערי יצחק' מרבני חסידות גור, הגאון רבי אהרן ברנשטיין ראש ישיבת 'חיי-עולם', הגאון רבי מרדכי יפה שלזינגר אב"ד 'חוג חתם סופר' והגאון רבי בנימין זילבר בעל שו"ת 'אז נדברו', שלמרות קרבתו למרן הרב שך הכריז על עצמאות, והיה הליטאי היחיד במועצת האגודאית. את נשיאות המועצה נשא ברמה מרן ה'ישועות משה' מויז'ניץ.

בתחילת שנות התש"ס, בעיקר על רקע חולשתו הרופפת של נשיא המועצה הרבי מויז'ניץ התמעטו כינוסי המועצת. כשנצרף לכך את פטירתם של חלק מהחברים, נבין מדוע כמעט והיא לא תפקדה. בשנים שלאחר מכן, מאמצע שנות ה-2000 ועד לתשע"ג, לא פעלה המועצת כלל ובעצם נסגרה דה-פקטו. שלושת חברי הכנסת שכיהנו אז מטעם 'אגודת ישראל', יעקב ליצמן, מאיר פרוש ושמעלקא הלפרט, קיבלו את ההוראות ישירות מרבותיהם, בשל חולשתו של הרבי מויז'ניץ, היה מעונו של מרן האדמו"ר מגור מוקד קבלת ההחלטות המרכזי של 'אגודת ישראל'.

מצב זה שרר כמעט במשך עשור. רושמי קורות העתים כבר הספידו נוגות את המוסד המפואר, העלו בכתובים זיכרונות ממראות ההוד שזכו לראות בצעירותם, עת התכנסו ראשי אלפי ישראל יחדיו וליבנו במשותף את ענייניה הציבוריים הבוערים של היהדות החרדית. לא היה נראה שישנו סיכוי כלשהוא להשיב תפארת עבר לקדמותה. הפסימיות שלטה בכל פעם בה עלה הנושא לדיון ציבורי.

לכן רבתה מאוד הפליאה כאשר בשלהי חורף תשע"ג כוננה המועצת את עצמה מחדש, חידשה כנשר נעוריה והתבססה, עד שבשנים האחרונות הפכה למוסד קבלת ההחלטות הדומיננטי ביותר ביהדות החרדית, כשלא פעם הורו גדולי ישראל האחרים, המנחים את ספינותיהם המקבילות, כמועצת חכמי התורה של ש"ס ומועצת גדולי התורה של 'דגל התורה', לפעול על פי מה שהחליטו בפורום החסידי. המקרה הבולט היה זה עתה, בהעברתו בקריאה ראשונה של חוק הגיוס המתוקן שהגישה הוועדה המקצועית של משרד הביטחון, אז התנגדו חברי הכנסת מכל הרשימות החרדיות, כעמדתה המוצהרת של מועצת גדולי התורה.

החשש שהביא את הבשורה

אם נרד מעט לפרטים על ימי כינונה המחודשים של המועצת, ניזכר במאורעות התקופה המדוברת. היו אלו הימים שאחרי הבחירות הכלליות לכנסת ה-19, יאיר לפיד שהריץ לראשונה את מפלגתו 'יש עתיד' זכה ב-19 מנדטים. באוויר ריחפה תחושת מתח לא פשוטה על עתידם של בני הישיבות ואברכי הכוללים, המשכו של הסדר תורתו אומנותו היה לוט בערפל. הסטטוס המשפטי היה נעדר כל חוק. שופטי בית המשפט העליון ביטלו חודשים ספורים קודם לכן את חוק טל, שהסדיר במשך עשור את מעמדם של אלו שתורתם אומנותם.

ראש הממשלה בנימין נתניהו שחבר למפלגה אחת יחד עם אביגדור ליברמן, תחת הטיקט 'הליכוד ביתנו', התרסק וזכה רק ל-31 מנדטים, מתוכם 22 מרשימת 'הליכוד'. הסיטואציה הפוליטית אותתה על כיוון של קשירת קשר לקואליציה קשה עבור הציבור החרדי. אז לא יכלו עדיין לשער עד כמה קשה היא תהיה. הכותרות בתקשורת החרדית בישרו על 'חשש מממשלת שמד'. התחושה הקשה הביאה להבנה של אנשי מפתח ביהדות החרדית שאם לא נתאחד זה לצד זה, הרי שמהר מאוד נמצא את עצמנו תלויים זה לצד זה.

היוזמה התחילה להתגלגל. לוחשים יודעי דבר בציבור החרדי ידעו לספר על שליחויות עלומות מכיוונו של מרן האדמו"ר מויז'ניץ – שהיה בשנה הראשונה להנהגתו – לעמיתיו האדמו"רים, בדבר האפשרות להקים מחדש את מוסד קבלת ההחלטות המיתולוגי של היהדות החרדית. לכונן מחדש את מועצת גדולי התורה שתכריע בנושאים הנפיצים והרגישים העומדים בפני היהדות החרדית. התמונה שהשתקפה נתנה להבין שיהיו רבים כאלו בעתיד הקרוב.

ימים נקפו ומה שהיה נראה בהתחלה כחסר כל סיכוי, סוג של מחזה אוטופי שאינו יכול לקרות במציאות, החל לקרום עור וגידים. אט אט רבו הדיווחים, ומה שהיה תחילה נחלתם של יושבי קרנות ושוכני המקוואות תפס כותרות בכלי התקשורת החרדיים העצמאיים, שמות ורעיונות נזרקו באוויר והדריכות הייתה רבה. אך עדיין לא היו רבים שנתנו סיכוי לחלום להתגשם. אבל בסופו של דבר אירע הלא יאומן והציבור בישראל התבשר על קימומו של השולחן הגבוה שיגזור אומר במה שיעלה הצורך לפסוק בו בעם היהודי.

ההודעה הרשמית בישרה על התכנסות היסטורית של מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל' במלון ויז'ניץ ציפורי-קלאס בשיכון ויז'ניץ בבני-ברק. במקביל דווח על התכנסות של מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה' באולם המרכזי של המלון. יודעי דבר ידעו לומר, שאחר שחברי המועצת החדשה ישבו בפני עצמם בפרטיות,  יעברו לאולם הגדול וישבו במשותף עם חברי המועצת הליטאית. מה שאכן אירע בסופו של דבר.

הכניסה לאדמו"רים בלבד

חברי המועצת החדשים היו הפעם אדמו"רים ראשי קהילות בלבד. החיזיון של ראשי ישיבות ומשפיעים בעלי מעמד, שהיה נפרץ עד לאותה עת במועצת החסידית, תם. הנוהל קבע שמנהיגי החסידיות הגדולות והמשפיעות יהיו חברים במועצת המתחדשת. כמו-כן אדמו"ר שאביו נמנה על המועצת הקודמת, וכיום מנהיג עדה בישראל, יכהן גם הוא על מקום אביו. בשורה התחתונה נמנו על המועצת החדשה שנים עשר חברים: מרנן האדמו"רים מגור, בעלזא, ויז'ניץ, צאנז, סלונים, באיאן, ביאלה, ויז'ניץ-מרכז, סערט-ויז'ניץ, ערלוי, סדיגורה ומודז'יץ.

בישיבה הראשונה ישב בראש השולחן האדמו"ר רבי יוחנן סופר מערלוי זצ"ל, כשמשני צדדיו מרנן האדמו"רים מגור ובעלזא. גילו המופלג, זקן האדמו"רים באותה עת, ומצבו הבריאותי המורכב, הביאו לכך שזו הייתה הפעם הראשונה והאחרונה שהרבי מערלוי נכח בישיבות המועצת החדשה. ביתר הפעמים הוא נהג לשלוח אגרת ברכה, ובמקרה הצורך הביע בה את דעתו על העניינים העומדים על סדר יומה של המועצה.

מעמד זה הותיר רושם עז בלב כל מי שנחשף אליו, מי בעליל ומי בתמונות ובתיעודים שהופצו לאחר מכן בכל קצוות תבל. חוסר האמון ששרר עד אז בין סיעות שונות באגודת ישראל הפך באחת לערבות הדדית ותחושת שליחות של כל מרכיבי 'אגודת ישראל' שחשו במשק כנפי ההיסטוריה. אולם גם אחרי הישיבה המדוברת המשיכו הציניקנים לטעון, בטענות שהיה בהן הרבה מאוד מן ההיגיון והסברא, שהגם שחברי המועצת ישבו פעם אחת אין בכך ללמד את העתיד. עדיין לא היו בנמצא מי שהעזו להמר שכינוסי המועצת ייעשו לתכופים יותר, ואט אט היא תכבוש את ההובלה הציבורית של היהדות החרדית.

שומר הכותל 5

אבל מהר מאוד זה קרה. הפעם השנייה והשלישית לא איחרו מלבוא. כבר לא במלון הויז'ניצאי, אלא בעיר הקודש ירושלים, במבנה העתיק שזכה להכיל בקרבו אינסוף ישיבות של גדולי ישראל מכל העדות והזרמים, ושימש עשרות שנים כמשכן הקבע של כינוסי מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל, לאורך כל השנים, לפני הפילוג ואחריו. בית הוועד הפועל העולמי של 'אגודת ישראל' ברחוב שומר הכותל-יצחק אורנשטיין 5, סמוך לכיכר הדווידקה ברחוב יפו.

מאז אירע עוד פעם אחת שהמועצת התכנסה בבני ברק. היה זה היום בו נערך הכינוס ההיסטורי של שלוש מועצות גדולי וחכמי במלון ויז'ניץ בבני ברק, לדון על התגובה החרדית לחוק הגיוס של יאיר לפיד שעמד לעבור. (ראה מסגרת). עובר לכינוס המשותף עלו האדמו"רים חברי המועצת לביתו של מרן האדמו"ר מויז'ניץ ברחוב תורת חיים הסמוך. גם אחרי הכינוס נרשמה התייעצות בין כמה מחברי המועצת. היה זה כאשר האדמו"רים מבעלזא וסדיגורה עלו לביתו של מרן האדמו"ר מגור ברחוב רשב"ם, ודנו ביניהם משך שעה ארוכה בסוגיה.

מאז ועד עתה מתכנסים האדמו"רים, פעמים בהרכב מלא, ופעמים בהעדרם של אדמו"רים שאין באפשרותם להשתתף מסיבות שונות, כמו שהות בחו"ל או נסיבות בריאותיות ואחרות, ודנים בנושאים העומדים על הפרק. בשנה האחרונה כונסה המועצת בתדירות גבוהה יותר בשל הסוגיות הרבות בנושאי דת ומדינה שהציפו את חלל המדינה בחודשים האחרונים, החל מהעבודות בשבת וכלה בחוק הגיוס המתמהמה מלבוא על פתרונו, זאת בשל התנגדות חברי המועצת לנוסח המוצע כעת.

תשע"ח של דת ומדינה

השנה האחרונה התאפיינה כאמור בפעילות יתר של המועצה. ראשיתה היה בשלהי תשע"ז. אמנם לא היה מדובר בכינוס פרטי של אגודת ישראל אלא בכזה המשותף לשלוש מועצות גדולי וחכמי התורה, שדנו יחד באולם של ת"ת 'חוות דעת' ברחוב גרוסברג בירושלים, כדת מה לעשות מול חילולי השבת המתרבים. אולם לא ניתן היה להתעלם מן התחושה שהמועצת החסידית היא זו שדחפה והוציאה אל הפועל את המושב המשולש. בלעדיה לא נראה שהנושא היה עולה לסדר היום.

כבר ביום שלישי י"ז אלול תשע"ו, שנה לפני כינוס המועצות המשותף ב'חוות דעת', התכנסה המועצת של אגודת ישראל ודנה בנושא. הישיבה עסקה אז גם בתקנות חוק הגיוס, ובתשובת המדינה לבג"ץ בעתירת 'יש עתיד' נגד נוסח החוק המתוקן, שהעבירו המפלגות החרדיות בראשית הקדנציה, והופיע בה יו"ר ועד הישיבות הרב חיים אהרן קאופמן שמסר סקירה בפני האדמו"רים.

בסיומה של הישיבה פורסמה הצהרה רשמית עליה חתומה 'מועצת גדולי התורה', כאשר תחת הכותרת 'אך את שבתותי תשמורו', כתבו האדמו"רים: "זעקת השבת המחוללת בעבודת כל מלאכה קבל עם ועולם באה אלינו – והשקט לא נוכל. מתנה טובה שנתן הבורא יתברך לעמו ישראל מבית גנזיו, והיא שקולה כנגד כל המצוות, ויש מאחב"י הבזים אותה רח"ל בראש כל חוצות, והופכים את השבת חול ומהרסים דמותה וחזותה לעין כל.

"אשר על כן", כתבו, "באים אנו במחאה העולה בסערת לב על חילול השבת בעבודות שאין להן כל היתר מן התורה, ומתוך רצון לרומם כבוד שמים, ומתחושת חרדה ודאגה לכלל ישראל, שיזכה לחן ולחסד ולרחמים בימי הדין הקרבים ובאים עלינו לטובה, הננו פונים בזה ודורשים מכל מי שבידם למנוע חילולי השבת – לעשות כן בכל יכולתם, ובל נראה חלילה כבלע את הקודש".

האדמו"רים התייחסו גם להיבט הפוליטי והמשמעות שתהיה להמשך רמיסת השבת. "חובת עם ישראל לשמור את השבת אינה צריכה סימוכין משום מקום", ציינו, "אך לדידם של מקבלי ההחלטות בממשלה וכו', נזכיר כי אף לשיטתם יש המכונה 'סטטוס קוו', שהתחייבו עליו בחתימה ובהצהרה ובכל תוקף שתישמר השבת בפרהסיה הציבורית בארץ-ישראל ולא תחולל רח"ל – ואי אפשר יהיה בשום פנים ואופן להשלים עם פגיעה כה קשה בצפור הנפש של עם ישראל".

מאז, ולאורך השנה שקדמה לכינוס המשותף, המשיכו לצאת הצהרות ומחאות חריפות בסיום כל כינוס מועצת, אלו שזלזלו ברצינות הכוונות של חברי המועצת נכזבו לגלות בשלהי השנה את הכינוס האמור, ולאחריו מיד עם תחילת השנה, באזור ימי החנוכה של שנה זו, החלו להישמע האיומים מפיו של שר הבריאות דאז ח"כ יעקב ליצמן, על פרישה מתפקידו באם ימשכו העבודות ב'רכבת ישראל' להתבצע בשבתות כבחול. מהר מאוד נוכחו הכול לדעת שמאחורי האמירות יש גם כוונות. בחודש טבת פרש ליצמן מחברותו בממשלה, ורק אחר שאושר חוק היסוד המאפשר לשר לשלוט במשרד ממשלתי גם בתואר סגן שר, שב ליצמן ללשכת שר הבריאות, הפעם כסגן שר שאינו נושא באחריות מיניסטריאלית.

מאורע זה היה לציון דרך מכריע וחשוב בתולדות פעילות מועצת גדולי התורה. אם עד אז היו רבים מהישיבות מסתיימים בהצהרות והבעת עמדת חברי המועצת, אך ללא הנחיות מפורטות והוראות אופרטיביות לחברי הכנסת, הרי שאבן דרך זו הייתה בה אמירה ברורה לכל המשתתפים במשחק הפוליטי. תם המשחק. מאז ואילך החלה תקופה חדשה בה נלקחת בתשומת לב מרבית כל אמירה וכל הצהרה היוצאת מהבניין ברחוב שומר הכותל. מועצת גדולי התורה מיצבה את מעמדה כנותנת הטון המרכזית ביהדות החרדית. הייתה לה עדנה.

משבת לגיוס

עם בוא האביב השתנה תוכן העניינים שעלו על שולחנה של המועצת. משבת לגיוס. העובדה שבג"צ ביטל את החוק שהועבר בהשתדלות הנציגות החרדית והעניק ארכה של שנה החלה לתת את אותותיה. המועצת שהתכנסה בשלהי חודש אדר הציבה אולטימטום ברור, עליו חזר סגן השר ליצמן שוב ושוב, עד סוף מושב החורף, או חוק גיוס או תקציב. שר האוצר משה כחלון התעקש להעביר בשלוש קריאות את תקציב המדינה לשנת 2019, למרות הזמן הארוך שעמד לרשותו. התבטאותו הידועה שנאמרה בתגובה לשאלת כתב 'קו עיתונות' "את ליל הסדר עם ישראל יעשה או עם תקציב או עם שר אוצר" החריפה את הטונים וליבתה את הלהבות.

בסופו של דבר עבר נוסח חוק מתוקן של ח"כ יואב בן צור מש"ס בקריאה ראשונה. חברי המועצת קיבלו זאת, והתירו לחברי הכנסת להישאר בקואליציה, אולם התנו שעד לסיום מושב הקיץ יעבור חוק גיוס חדש לשביעות רצונם, ולא, יפרשו חברי הכנסת הכפופים למרותם מהקואליציה. עבר פסח בא קיץ ושר הביטחון מינה ועדה מקצועית במשרד הביטחון שתדון בסוגיה. מסקנותיה שהוצגו כעבור חודש הכניסו את המערכת הציבורית החרדית לסחרחורת בה מסתובבים עדיין כולנו, כשהפתרון לא נראה באופק.

מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל כונסה במהירות שיא. יומיים בלבד מפרסום המסקנות. ההחלטה שיצאה משם ופורסמה למחרת בהבלטה בבטאוני 'אגודת ישראל' המודיע והמבשר, הכתה בהלם גם את חברי הכנסת האגודאים עצמם, שלא שיערו את עוצמת ההתנגדות שרוחשים האדמו"רים חברי המועצת למסקנות הוועדה. ארכו כמה ימים עד שהתבהרה התמונה. מה הם שורשי הבעיה. הדגש ניתן על פקיעת החוק עוד 6 שנים אם לא יעמדו ביעדים במשך 3 שנים ברציפות, ועל היעדים שקיים חשש משמעותי כי הם גדולים מדי.

בתחילה היו שטענו שהעמדה התקיפה היא של האדמו"ר מסלונים ועמו האדמו"ר מויז'ניץ, אולם לא חלפו ימים בודדים והוברר לכל שמדובר בעמדה חד משמעית המשותפת לכלל מרכיבי המועצת שנטלו חלק בקבלת ההחלטה, בתוכם ראשי המועצת בראשות מרן האדמו"ר מגור. מכאן היה ברור שהולכים לעימות חזיתי, כזה שנמשך עד לשעת כתיבת השורות ועד בכלל.

למרות שעמדתם של מנהיגי דגל התורה וש"ס ידועה ככזו שתומכת בצורה כזו או אחרת בהעברת החוק, לעת עתה ניצבים כל מרכיבי המפלגות החרדיות מאחורי הדרישה לערוך שינוים מרחיקי לכת בחוק, כדי שמועצת גדולי התורה תוכל לאשר לחברי הכנסת לתמוך בהעברתו. היו אמנם ניסיונות גישוש ומעבר לכך, מצדן של מפלגות דגל התורה וש"ס, להעביר את החוק בהתנגדות ותוך פרישת ח"כי אגודת ישראל, אולם ראש הממשלה דחה את ההצעה, מה שהביא למצב הנוכחי בו כולם מבינים שבלי ניסוח שיניח את דעתם של האדמו"רים חברי המועצת החסידית אין לחוק כל סיכוי לעבור.

ההודעה האחרונה שפרסמה מועצת גדולי התורה הייתה בשלהי מושב הקיץ. בהודעה נאמר שמאחר ובג"צ עדיין לא נתן את מילתו בנוגע לבקשת ההארכה שביקשה המדינה, (ההארכה לשלושה חודשים ניתנה שבוע לאחמ"כ), ולפי החלטת מועצת גדולי התורה מסוף מושב החורף הקודם, הרי שמוטל עליהם להתפטר מהממשלה, כי אין חוק, הרי שמועצת גדולי התורה מאריכה את השהות עד להכרעת בג"צ, אז יוברר הסטאטוס המשפטי בו נמצאים בחורי הישיבות ואברכי הכוללים.

החלטה דרמטית נוספת שקיבלה המועצת באותה ישיבה בשלהי מושב החורף, נוגעת דווקא לבחירות ברשויות  המקומיות בכ"א חשוון הבעל"ט, הוראת המועצת הייתה שכל סיעות אגודת ישראל ירוצו במאוחד בערים השונות ברחבי הארץ, ויתמכו במועמד זהה לראשות העיר. ההחלטה פורסמה כמה חודשים אח"כ, ככל הנראה מתוך מטרה שלא להציף כבר בחורף את סוגיית הבחירות המוניציפאליות. את יישומה של ההוראה ראינו בהודעת סיעות אגודת ישראל ו'כח' בבית שמש, שהתאחדו לרשימה אחת שתרוץ בבחירות הקרובות למועצת העיר.

מועצת גדולי התורה של 'דגל  התורה': ההרכבים, הנוכחות הנדירה של פוסק הדור ושר התורה ונקודות הציון

בראש ההרכב הראשוני של מועצת גדולי התורה של 'דגל התורה' עמד מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך, וחבריה היו בשנת תשמ"ט: מרן האדמו"ר מבעלזא; הרב שמחה זיסל ברוידא ראש ישיבת חברון; מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן; הגרמ"ש שפירא ראש ישיבת 'באר יעקב'; הגר"נ קרליץ; הגרא"י זלזניק ראש ישיבת 'עץ חיים', הגרמ"י ליפקוביץ, הגר"מ מן ראש ישיבת 'בית הלל', הגר"צ מרקוביץ, הגרח"פ שיינברג ראש ישיבת 'תורה אור', הגר"ז רוטברג ראש ישיבת 'בית מאיר', הגרב"ב פינקל ראש ישיבת מיר והגר"א פרבשטיין ראש ישיבת חברון.

מרנן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב ושר התורה הגר"ח קניבסקי צורפו למועצת באופן סמלי, אך כמעט לא השתתפו בישיבותיה, למעט מקרים מיוחדים. החריגים שבהם היו בשנת תש"ע, בכינוס במלון 'נובוטל' על 'החינוך העצמאי' בו השתתפו גם האדמו"רים מערלוי, סדיגורה ובוסטון, לשם הגיע מרן הגרי"ש אלישיב. וכן בכינוס המועצת במשרדי 'דגל התורה' ערב הבחירות המוניציפליות האחרונות, שהיו הראשונות בהן הריצו בפלג הירושלמי רשימות מקומיות. אז השתתף מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי בכינוס באורח חריג ונדיר.

בשנת תשס"ג צורפו חברים חדשים למועצה: מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין, הגר"ש אויערבאך זצ"ל, הגרמ"צ ברגמן, הגר"נ טולדנו זצ"ל, הגרנ"צ פינקל זצ"ל, הגר"ב רוזנברג וראש ישיבת קמניץ הגר"י שיינר.

עשור לאחר מכן, בשנת תשע"ב, בצל הפילוג ב'דגל התורה' עם פרישת הפלג הירושלמי, התווספו חברים חדשים למועצת. מלבד החברים הוותיקים מרן הגראי"ל שטיינמן, מרן הגרי"ג אדלשטיין, הגר"נ קרליץ, הגר"ש אויערבאך הגרמ"צ ברגמן והגר"י שיינר, נוספו: ראש ישיבת סלבודקא הגרמ"ה הירש, ראש ישיבת פוניבז' הגרב"ד פוברסקי, רבה של רמת אלחנן הגר"י זילברשטיין, ראש ישיבת מיר-ברכפלד הגר"א פינקל זצ"ל, ראש ישיבת 'עטרת ישראל' הגרב"מ אזרחי, ראש ישיבת 'קול תורה' הגרמ"י שלזינגר, הגר"י עדס, המשגיח הגר"ד יפה זצ"ל וראש ישיבת חברון הגר"ד כהן. מאוחר יותר פרש הגר"י עדס מהמועצת. מאז שנת תשע"ב ועד לפטירתו לא נכח הגר"ש אויערבאך בישיבות המועצת, להוציא בכינוס המשותף של שלוש המועצות על גזירת הגיוס במלון ציפורי-קלאס בחורף תשע"ד.

מזכיר המועצת הראשון היה הרב אפרים צמל, לפני כשני עשורים החליפו בתפקיד הרב אברהם רובינשטיין, סגן ומ"מ ראש העיר בני ברק.

מועצת חכמי התורה של ש"ס: ההקמה, הפרישות והמזכיר הליטאי

מועצת חכמי התורה הוקמה עם הקמת תנועת ש"ס בשנת תשמ"ג, במטרה לשמש כהנהגה הרוחנית לתנועה החדשה. כמפלגה חרדית חדשה הלכה תנועת ש"ס בעקבות 'אגודת ישראל' ומועצת גדולי התורה שלה והקימה מנגנון דומה. עם הקמתה, הייתה מועצת חכמי התורה להנהגה רוחנית ספרדית חדשה אך נהנתה מתמיכה מנהיגותית מטעם גדולי התורה האשכנזים ובראשם מרן הרב שך – תמיכה זו פסקה עם החלטתה העצמאית של מועצת חכמי התורה על הצטרפותה של ש"ס לקואליציה עם השמאל בשנת תש"נ. ('התרגיל המסריח').

כינוס היסוד היה בחודש אייר תשמ"ג, והשתתפו בו חברי המועצה הראשונה מקימי התנועה הקדושה. בראש מרן הראשון לציון הגאון רבי עובדיה יוסף, הגאון רבי שלום כהן, הגאון רבי שמעון בעדני, הגאון רבי גבריאל טולדנו והגאון רבי שבתאי אטון, הגר"ג טולדנו והגר"ש אטון פרשו בשנת תש"נ. לאחר פטירתו של מרן הגר"ע יוסף, צורף בנו הגאון רבי דוד יוסף כחבר במועצה. בהמשך, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, מונה ראש ישיבת 'אור החיים' הגאון רבי ראובן אלבז כחבר במועצת חכמי התורה.

כיום מרכיבים את המועצת הנשיא מרן חכם שלום כהן, הגר"ש בעדני, הגר"ד יוסף, הגר"מ מאיה והגר"ר אלבז.

מזכיר המועצה היה במשך כ-14 שנה חבר הכנסת לשעבר רפאל פנחסי שפרש לאחר פטירתו של מרן הגר"ע יוסף והוחלף עם הרב אמיר קריספל. לפניו כיהן הגאון רבי משה מאיה, כיום חבר במועצת חכמי התורה שגם כיהן כח"כ מטעם ש"ס, שהחליף את נאמן ביתו של מרן הגראמ"מ שך, הרב יחזקאל אסחייק, שכיהן כמזכיר מועצת חכמי התורה בשנותיה הראשונות, עד לשנת תש"נ.

הכינוסים המשותפים לשלוש המועצות

פעמיים בלבד התכנסו שלוש המועצות המנחות את דרכן של המפלגות החרדיות – במשותף. הראשונה הייתה בחודש שבט שנת תשע"ד, על רקע הגשת מסקנות ועדת שקד לגיוס בני הישיבות והטלת סנקציות פליליות על משתמטים. מאותו כינוס יצאה ההחלטה לערוך את עצרת המיליון בכניסה לירושלים, בה השתתפו מאות אלפים מבני היהדות הנאמנה באחדות מקיר לקיר, מחוגי העדה החרדית והפלג הירושלמי ועד לחרדים מודרניים שניצבו יחד עם מרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור, והעתירו בתפילה לפני שוכן מרומים להסיר את רוע הגזירה.

הפעם השנייה הייתה בחודש אלול תשע"ז. אז עמדו על הפרק חילולי השבת החוזרים ונשנים של 'רכבת ישראל', בשיפוץ ותיקון מסילות ומערכות האיתות והפיכת יום השבת ל'יום השיפוצים הלאומי' רח"ל. שלוש המועצות כונסו באולם ת"ת 'חוות דעת' בשכונת 'תל ארזה' בירושלים. החלק הבולט במעמד היה היעדרותו של מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל שנבצר ממנו להופיע בשל מצב בריאותו הרעוע, ולראשונה מי שעמד בראש המועצת הליטאית היה מרן ראש הישיבה הגרי"ג אדלשטיין.

מחזה חריג נצפה לעיני הנוכחים בסיומו של האירוע, כאשר חברי המועצת עברו על שורות המכתב שיופיע למחרת ביומונים המפלגתיים בחתימת ידם, ומרן האדמו"ר מגור ביקש לשלב בסיום ההודעה משפט האומר שמחללי השבת לא יראו ברכה והצלחה במעשי ידיהם, מרן הגרי"ג אדלשטיין ביקש לרכך מעט את הניסוח, והמסרים הועברו על ידי מזכיר המועצת הרב אברהם רובינשטיין, בשלב מסוים קם ראש הישיבה ממקומו ופנה לשבת על יד מרן האדמו"ר מגור ויחד ניסחו במשותף ניסוח על דעת שניהם, שפורסם למחרת לעיני כל, כאשר הכול נוכחו לראות שבניגוד לדבריהם של הולכי רכיל למיניהם, הרי שגדולי ישראל חברי מועצת גדולי התורה אינם חותמת גומי חלילה, ודיון מעמיק ונוקב נערך על כל שורה ומשפט עובר לפרסומו.

המזכירים האגודאים: הגאון הפולני והבורר הויז'ניצאי, המזכיר שפרש בתשמ"ט ואביו של הח"כ שתפקד ח"י שנים

מזכירי המועצת של אגודת ישראל היו רבים וטובים. הראשון היה הגאון רבי מנחם מנדל כשר, ששימש בתפקידו בשנות פעילות המועצת בפולין לפני מלחמת העולם השנייה. אחרי המלחמה, שימש בתפקיד במשך 18 שנה, החסיד רבי שלמה זלמן מוזס ז"ל מויז'ניץ, אביו של ח"כ מנחם אליעזר מוזס, אחריו נשא בתפקיד חסיד ביאלא בשם רבי שלום חיים פרוש, שפרש בשנת תשמ"ט, אז נכנס לתפקיד הרב שמואל אבישי שטוקהמר, מאז ניתן התפקיד באופן מסורתי לאיש הסיעה המאוחדת ב'אגודת ישראל' – חסידות ויז'ניץ, בשנת תשנ"ו נכנס לתפקיד הרב יעקב ולצר, ועם כינון המועצת מחדש בשנת תשע"ג מונה הדיין והבורר הגאון רבי מרדכי שטרן למזכיר המועצה. בימים אלו הוא סיים את תפקידו והמזכיר הקודם, הרב יעקב ולצר, נכנס לנעליו וישוב לשמש כמזכירם של האדמו"רים חברי המועצת.

בעת הקמת המועצת מחדש השתייך הרב ולצר לחסידות 'ויז'ניץ-מרכז' ולכן ניתן התפקיד לאיש החצר המרכזית בויז'ניץ, שכאמור, המשרה שייכת לה באופן מסורתי. לאחרונה שב הרב ולצר לחסות בביהמ"ד שבקרית ויז'ניץ, ומשכך נסללה דרכו בחזרה לתפקיד אותו מילא בעבר בהצלחה. מה שמעניין לציין הוא, שהאדמו"ר היחיד שכבר היה חבר במועצת ההיא בה שימש הרב ולצר כמזכיר, הוא מרן האדמו"ר מגור. כל יתר החברים במועצת הנוכחית, לא היו חברים באותה מועצת.

הפירוט הוא כדלהלן: בעלזא עדיין לא שבה לחיקה המלא של אגודת ישראל מאז תשמ"ט, עד למינויו של האדמו"ר מבעלזא כחבר המועצת בתשע"ג; בויז'ניץ כיהן אביהם של האדמו"רים דהיום, מרן ה'ישועות משה' כנשיא המועצת, ונסתלק רק בשנת תשע"ב; צאנז לא הייתה חברה עדיין במועצת גדולי התורה; סלונים גם היא לא חזרה אחר פרישת ה'נתיבות שלום' בתשמ"ט; את באיאן ייצג ראש ישיבתם הרב אפרים פישל רבינוביץ; וביאלא גם-היא לא זכתה לייצוג במועצת מאז פטירת ה'חלקת יהושע'; במודז'יץ נפטר ה'נחלת דן' אחרי שהופסקו לחלוטין ישיבות המועצת (שאחת האחרונות שבהם נערכה בביתו לרגל חולשתו); בסדיגורה היה זה הרבי זצ"ל ה'עקבי אבירים' שנפטר רק בשנת תשע"ג; ובסערט-ויז'ניץ הסתלק ה'חכמת אליעזר' רק בשנים האחרונות ועוד הספיק להיות חבר רשמי במועצת החדשה, אך בשל חולשתו לא השתתף מעולם בישיבותיה; אותו הדבר בערלוי, שרק לפני שנה הסתלק האדמו"ר זצ"ל לבית עולמו. כך שהיחיד שכבר כיהן אז וכעת שב הרב ולצר לשמש כמזכירו, הוא מרן האדמו"ר מגור שליט"א.

נסכם במשפט שאמר הרבי ה'ישועות משה' מויז'ניץ למזכיר המועצת החדש-ישן, הרב יעקב ולצר, בימים ההם: "אמנם אתה חסיד שלי, אולם במועצת הרי אתה כפוף לכל האדמו"רים באותה מידה".

השארת תגובה