מדוע חרוש מצחו של ראש הממשלה קמטים?

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

השו"ע (סי' תקפ"ג) פותח את הלכות ראש השנה: יהא אדם רגיל לאכול בראש השנה רוביא… כרתי, סילקא, תמר, קרא. וכשיאכל רוביא יאמר יהי רצון שירבו זכויותינו… וממשיך בסעיף ב': אוכלים ראש כבש לומר 'נהיה לראש ולא לזנב'…

מסופר שאדם אחד הגיע פעם להרב ושאל על מנהג זה כך: אם אני אומר "שנהיה לראש ולא זנב". וגם אשתי תאמר זאת, הרי זה עלול לפגוע בשלום בית, וכי שני ראשים יהיו בבית אחד?

בגמרא במסכת סנהדרין (ק"ב) נאמר: תפסו הקב"ה לירבעם בן נבט בבגדו (עליו נאמר: חוטא ומחטיא את הרבים) אמר ליה: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן. אמר ליה: מי בראש? אמר ליה: בן ישי בראש. אמר ליה: אי הכי לא בעינא! (אני לא מעונין). ירבעם בן נבט בגלל להיטותו ורדיפתו אחר הכבוד מאבד את עולמו הנצחי,  שהרי הקב"ה אומר לו: ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן – שאתה ירבעם בן נבט בראש. כי הרי ברור לו שאין שני ראשים בראש, א"כ לשם מה הוא שאל?

אלא פירש הגר"ח שמואלביץ זצ"ל שירבעם בן נבט לא הסתפק להיות בראש, אלא רצה שזה יאמר מפורשות ויודגש שהוא בראש, ובעקבות כך איבד מדרגתו וישי נהיה בראש. כך שהאימרה "אני בראש" – אינה ראויה ואף גורמת לנזק חמור.

מספרים שראש ממשלת בריטניה, המדינאי הנודע, ווינסטון צ'רצ'יל, נפגש (לפני קרוב ל70 שנה) עם ראש הממשלה הישראלי הראשון דוד בן גוריון, והוא הבחין שזה האחרון מצחו חרוש דאגות. "מה קרה מר בן גוריון? מה אתה כל כך מוטרד? אתה ראש ממשלה רק על מיליון תושבים. מה אני יאמר שצריך להנהיג מיליונים רבים של אזרחים? "נכון" ענה לו בן גוריון. "אלא שההבדל בינינו שאתה ראש לכמה מיליונים של אזרחים, ואילו לי יש עסק עם מיליון יהודים, שכל אחד רואה את עצמו לא פחות מאשר ראש ממשלה…

נשאלת אם כן השאלה, מה תועלת ומה פשר השאיפה "שנהיה לראש"? הרי לכאורה אדרבה, עדיף שנבקש ביום ראש השנה, יום הכתרת המלך, להיות 'זנבות'. מושפלים, כנועים ובטלים נכחו יתברך, ולא 'ראשים'? להיות 'ראש', זה מבטא אמביציה של שתלטנות, עשיית קריירה בלי מעצורים עד שזה מהווה איום לכאורה על התקדמותנו הרוחנית כמו: ירבעם בן נבט חלילה. וכי זה מתאים בכלל ובראש השנה בפרט? האם לא ראוי יותר, שנבקש להרחיק ולשרש מתוכנו את התחושה והחולשה של "אני בראש"?

י"ל שאין אנו מבקשים "שנהיה ראש", אלא "שנהיה לראש". כלומר, לא שאנו בעצמנו נהיה 'ראש', אלא בקשתנו, שנהיה אנו מחוברים לראש. וביארו קדושי עליון רבי מיכל מזלאטשוב זי"ע (שהשבוע חל יום פטירתו) והסבא קדישא מרוז'ין זי"ע, שבדרך השתלשלות העולמות העליונים, זה למעלה מזה, הסוף- 'הזנב' של העולם העליון הוא ראש לעולם שמתחת ממנו. נמצא שבכל עולם, יש בחינת 'ראש' שמשפיע על העולם התחתון יחסית, ועולם זה גופא הוא בבחינת 'זנב' לאותו עולם שלמעלה ממנו, שעניינו להשפיע עליו על התחתון יחסית ממנו.

בראש השנה אנו מעתירים ש"נהיה לראש"- שנתחבר ל'ראש' האולטימטיבי, היינו לשורש ומקור כל הדרגות האלוקיות, שהוא ראש וראשונה לכל הבחינות המשתלשלות ממנו ושלמטה ממנו.

זה מהותו של ראש השנה להעפיל ולהגיע לקודקוד האלוקי הגבוה שאין נעלה ממנו.  בלשון המקורית של תורת החסידות זה נקרא- עצמותו ומהותו יתברך, שממנו נמשך הרצון והעונג שלו יתברך.  ואז, לא רק שאין מקום לשאלה "מי בראש", אלא נהפוך הוא: אז כולנו כעפר הדבוקים בראש. וזהו מהות עיקרו של יום המתבטא בתקיעת שופר.

"ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם", בהכתרת המלך מתאספים "ראשי עם". ומה עם הסנדלרים והעגלונים אלה לא צריכים להכתיר את המלך? אלא מבאר בעל התניא בספרו ליקוטי תורה- ש"בהתאסף ראשי עם", הכוונה שכל 'הראשים' של כללות ישראל 'חוזרים בתשובה', כולם שבים למקורם העליון. בעוד שבמשך כל השנה, ראובן ושמעון אינם ראש אחד, כי ראובן מפנה ראשו לכיוון זה, ושמעון מטה ראשו ומחשבתו לכיוונים אחרים, בראש השנה, כל הראשים מתחברים ומתמזגים עם בחינת 'ראש' – הבורא יתברך, יוצר הכל ועילת העילות של הכל. כולם כאחד, מתלכדים עם המקור אלוקי עליו נאמר "בטרם כל יציר נברא".

זוהי בעצם פעולת התשובה של ראש השנה. ביום הדין של ראש השנה- איננו אומרים את הוידוי ואת הסדר של 'על חטא'. כי ראש השנה הוא יום קבלת עול מלכות שמים כללית. פעולת התשובה של ראש השנה מתבטאת בכך, שכל נשמות ישראל, חוזרים בתשובה – בזה ששבים אל ה'ראש'. שבים וחוזרים אל מקור חוצבן של נשמות ישראל, ומשם ממשיכים חיות חדשה על השנה החדשה. ולא סתם, אלא שבכל ראש השנה ממשיכים "אור חדש שלא היה מעולם", כלשון התניא.

אלא, שההקדמה וההכנה לזה, צריכה להיות, שהאדם בעצמו יהיה בבחינת 'ראש'.

וכך נאמר בפרשת כי תבוא: "ונתנך ה' לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה". לכאורה אם נהיה לראש בוודאי שלא נהיה לזנב. אם נהיה למעלה ברור שלא נהיה למטה. מה אפוא, פשר הכפילות? גם כאן הכוונה שנהיה מחוברים לראש הפירמידה, ולא לראש שהוא למעשה זנב לעולם אחר.

עיקרה של אמירת סליחות, היא כפשוטה בקשת סליחה על העוונות, עם חרטה על העבר וקבלה להבא. במסורת סיפורי חב"ד מסופר על החסיד רבי שמואל מונקיס זצ"ל חסידו של הרב בעל התניא זי"ע, שהיה פעם בדרך בימי הסליחות והתאכסן אצל כפרי פשוט. באמצע הלילה הוא וזוגתו קמו לסליחות, והנה הוא רואה שהאורח עדיין ישן, מיד העיר אותו, שהגיע הזמן לאמירת סליחות.

רבי שמואל עשה עצמו כאינו מבין ושאל: מה זה "סליחות"? הלה תמה איך יתכן שיהודי בעל צורה אינו יודע מהן סליחות? הרי זה דבר שכל תינוק יודע! .לשאלתו השיב לו: "סליחות" הכוונה לבקש! מהקב"ה. המשיך רבי שמואל להתמם, ושאל: מה קרה? על מה צריך לבקש? ומה יקרה אם לא יבקשו? השיב הכפרי: הנה מגיע ראש השנה ויש לנו רפת עם פרות, ואם הם לא יתנו חלב, לא יהיה לנו מה לאכול, ולא נוכל לשלם את מס החכירה, ואזי הפריץ יגרש אותנו מהאחוזה, ולאן נפנה?!

אמר להם רבי שמואל: אנשים זקנים קמים באמצע הלילה לבקש חלב…? תינוק מבקש חלב באמצע הלילה, אבל לא שמעתי על אדם מבוגר המבקש חלב באמצע הלילה!!

אמירת הסליחות לא נועדה רק לבקש חלב וגשמיות, אלא עיקרה נקבעה לבקשת סליחה מה' על עוונותינו מתוך בכי וחרטה מכל הלב. ולבקש רחמים מאת המתרצה ברחמים והמתפייס בתחנונים שנהיה רצויים לפניו. להתחבר אל ה'ראש' כדי שלא נהיה לזנב.

פירוש נוסף יש לומר כפי שמסופר על מלמד שלמד עם ילד אותיות והסביר לילד כי אם יש שני יודין אחד ליד השני זה שם ה'. מצא הילד שתי נקודות בסוף פסוק וקרא אותם כשם ה'. שאל אותו המלמד לפשר קריאה זו? השיב הילד: שהמלמד לימדו שכשיש שני יודין אחד ליד השני זה שם השם. אמר לו המלמד נכון! אך זה רק כאשר שני היודין אחד ליד השני, אבל אם אחד מעל השני זה סוף פסוק.

זה בקשתנו בראש השנה שנהיה לראש ולא לזנב, שהיודין יהיו רק בראש ולא שאחד יהיה בראש ואחד יהיה זנב. כי אז נהיה דבוקים לה' ולא חלילה לסוף פסוק ח"ו.

יה"ר שבזכות הדבקות לראש יקוים בנו תפילתנו: בספר חיים ברכה ושלום, פרנסה טובה. ישועה ונחמה וגזירות טובות. נכתב ונחתם לפניו אנחנו וכל עמו בית ישראל לחיים טובים ולשלום.

השארת תגובה