האדמו"ר לרעבצי'ן: "אנחה גוררת אנחה, הודאה גוררת הודאה"

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

פרשת הביכורים הפותחת את פרשתנו באה לבטא הכרת הטוב למי שאמר והיה העולם על ההצלחה וההישגים, אמנם בפועל ניתן לקיימה רק בשבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, אולם ברעיון אנו מחויבים בה בכל הישג והצלחה בחיינו.

את הביכורים מניפים למעלה ומזכירים עמם את חסדי  הקב"ה מאז לבן הארמי עד לכניסה לארץ ישראל, כשבסיומה של הפרשה מצווה התורה "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלוקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך".

יש לתמוה על כך, הרי בדרך כלל כשלאדם טוב וההצלחה שוררת בביתו, השמחה פורצת מאליה, אין צורך לצוותו לשמוח! א"כ לשם מה מצווה התורה: "ושמחת בכל הטוב"? ציווי השמחה מתאים רק לשעה קשה ח"ו ולא לשעה טובה  כל כך כמו שעת הקרבת הביכורים, שבו אדם מודה לקב"ה על הישגיו והצלחותיו ורואה את הכוס המלאה?

האור החיים הק' מפרש שכוונת הכתוב על התורה. "ירמוז במאמר בכל הטוב אל התורה כאומרם ז"ל: ואין טוב אלא תורה ". ומוסיף: שאם היו בני אדם מרגישין במתיקות ועריבות טוב התורה היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלא עולם כסף וזהב למאומה כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם. כך שהכוונה שבשעה זו עליו לשמוח עם שמחת התורה, ולא רק על הישגיו הגשמיים. שמחתו על שזכה להיות חלק מעם ה' שניתנה לו התורה הק'.

דברים אלו כבר נאמרו במדרש תנחומא: (פרשת ראה אות י"א) "ושמחת בכל הטוב – אין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד' ב') כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. לפיכך משה מזהיר את ישראל  עשר תעשר את כל תבואת זרעך היוצא השדה שנה שנה". ומדרש זה אומר דרשני; מה הקשר בין שמחת התורה לבין חיוב המעשרות שבעקבותיו? י"ל שהציווי לשמוח בכל הטוב איננו שמחה גרידא בעשירות ובשפע, אלא שמחה עמוקה יותר, איכותית ומשמעותית. השמחה במי שנתן את הטוב ובחיבור שיש בין הרוח לגשם.

אין ערך להטבה גשמית שאיננה מחוברת למהות הדברים ולמשמעות הרוחנית. כולנו מכירים אנשים שהשפע הגשמי מסובב אותם, אך אין להם שמחה ושלוות הנפש. רק כאשר הרוח והגשם מחוברים בצוותא זוכה האדם לשלווה ורוגע. על כן דווקא בעת השמחה הגשמית מצווה האדם לשמוח במהותם של הדברים, בתורה וברוחניות, כי אז יש משמעות לשפע הגשמי. אכן בשעת הביכורים לא היה צורך בציווי על שמחה גשמית, אך ציווי על משמעות רוחנית לטובה הגשמית זהו כבר עמוק יותר, ועל כך צווינו.

חז"ל דרשו את המילה הראשונה בתורה : בראשית ב – 3 דרשות אשר להן רעיון משותף, בראשית  – בשביל ישראל שנקראו ראשית. בראשית  – בשביל התורה שנקראת ראשית. בראשית בשביל הביכורים שנקראים ראשית. הגשמיות- ביכורים ניתנה לישראל כדי שיקיימו את התורה, ובעבור זה נברא העולם.

עם ישראל מחויב לשמוח בתורת ישראל, כי אז יש סיבה לתת לו גם שפע גשמי המתבטא בביכורים. וכך שמחתו שלימה ומהותית.

ניתן לבאר זאת בדרך נוספת. אומרים שהמוח הוא החקיין הכי טוב של עצמו. המטפלים בשיטות C.B.T לגווניהן טוענים ומוכיחים שמי שמתרגל את עצמו לחשוב בכיוון מסוים, בבוא הזמן המוח כבר יחשוב זאת עבורו בלי שיצטרך לטרוח עבור זה. מי שגדל בבית בו הוא שומע ל"ע ללא הרף דברי שלילה על כל הסובב והמתחולל, לא יצטרך לכוונן את עצמו לחשוב כך. החשיבה שלו מתורגלת לתת פרשנות מרירה וחשדנית לכל אמירה, לכל אירוע ולכל אישיות עמה הוא נפגש. וכמובן להיפך, מי שמתגורר וסביבו אנשים עם חשיבה חיובית, מלמדי זכות ואוהבי אדם שרואים תמיד דרך משקפיים אופטימיים, גלגלי מוחו מתרגלים לנוע בכיוון הזה וטוב לו בזה ובבא.

וכה אמר הרה"ק רבי שלומק'ה מזוויעהיל זי"ע כששמע פעם את הרבנית נאנחת ומן הסתם היו לה סיבות צודקות. "אנחה גוררת אנחה, הודאה גוררת הודאה". המוח ממשיך עבורנו את מה שאנו יוזמים. אם תיאנח ותתמרמר על משהו מסוים, תמצא עוד סיבות רבות וצודקות שיביאו אותך להיאנח ללא הרף. מי שמתרגל להודות, יבחין בקלות, בלי לחפש, על עוד ועוד דברים שעליו להודות לה'. זהו כוח המחשבה שמשכפל את עצמו לטוב ולמוטב.

לפני למעלה משנה נסתלק לב"ע הרה"צ פנחס רוזנבוים זצ"ל שהוא וזוגתו שתחי' עשו להם מנהג של קבע בלילות שבת: להכין יחד את ה'נשמת' שלמחרת. 'נשמת' תפילת ההודיה הארוכה והרוויה מצריכה הכנה. הם יושבים ועורכים סיכום של השבוע. הפרנסה- לא היה חסר אוכל ומים בבית, הבריאות- כולם נושמים והולכים ורואים. הנחת- הילדים הביאו מבתי החינוך ציונים מעולים ואלו שמתקשים קבלו על עצמם להשתפר, וכך על זה הדרך עד בלי די.

גם כשחלה וסבל ל"ע במשך שנים ארוכות לא חדל ממנהגו. להיפך, הוא חש צורך להודות על כל רגע ועל כל נשימה שהוא מקבל כשגופו על ערש דווי, כי יש כאלו שבגין חוליים גם את אלו אין להם… ובוודאי מי שכבר נפרדו מארץ החיים. זו עבודה קשה רק בתחילה. בפעמים הבאות המוח כבר מחשב את הדברים להודאה כמעט לבדו…

מלמדת התורה אותנו ומצווה שבעת השמחה נשנה את השקפתנו ונביט על הטוב שחנן אותנו הקב"ה, ונשמח עם זה. כי אזי מידה כנגד מידה נזכה לברכה של "השקיפה ממעון קדשך…" שהשקפה לרעה תהפך לטובה. בשעה גדולה זו לא לחשוב רק על מעשה הביכורים אלא לשנות את השקפתנו על העולם כי אזי השקפת הקב"ה עלינו תהיה תמיד לטובה.

מתוך רבבות מכתביו של כ"ק האדמו"ר מליובאוויטש זי"ע אל יהודים בכל אתר ואתר ובכל מצב ומעמד וגיל, בולט המכתב הבא שכדאי לקרוא אותו. לפי התשובה התלונן הכותב על קשיים שונים בפרנסה ובגידול הילדים וכך השיב לו הרבי:

"הנה ממכתבך הבנתי שזכית ונשאת אישה, האם ידעת כמה וכמה אנשים מוצלחים ומוכשרים ממך, לא זכו למצוא את זיווגם? הבנתי מכותלי מכתבך שיש לך ילדים, הידעת שיש הרבה אנשים שלמרבה הצער לא זכו לזרע של קיימא? (ובתוכם גם הכותב עצמו…) האם התבוננת פעם בגודל החסד שהשפיעו עליך מהשמים? מה גם שזכית להרבה ילדים, היש ערך לאושרך? הבנתי גם שיש לך דירה משלך, בו בזמן שלהרבה אנשים אין בית משלהם. אלא מאי, אתה מצטער על כך שהדירה אינה מתאימה לצרכיך, והנך מרגיש בלחץ ובדוחק, אך האמנם בשביל כך שווה לשכוח מכל הטוב והחסד עד כדי כך שתהיה מיואש?"

צער ועגמת נפש, קנאה וייאוש, עצב ותחושת חסר, אינם תמיד מציאות כי אם פרשנות שניתנת לעיבוד. זה לא קל לתפוס את מהלך החשיבה בידיים ולנווט אותו למחוזות חביבים ומועילים יותר. אבל התוצאות של מלאכה קשה זו, מביאות איכות חיים ברוחניות ובגשמיות.

יה"ר שיקוים בנו בכל עת: 'ושמחת בכל הטוב'.

השארת תגובה