איילת השחר עולה, שבוע אחרון

האדמור מסתרי חיים
האדמור מסתרי חיים

איילת השחר עולה, שבוע אחרון של השנה שעוד מעט תעבור, קרני השמש הנעים במעגלים ונשבע בורא ככל עלמין שלא ישנה יותר את הסדרים – עולות ומאירות את השמים החדשים של שנת תשע"ט, תהיה שנת עשה טוב. הזקנים מספרים לצעירים שגם דגים שבים נאחזים חיל ורעדה עוד כמה ימים ונכנסים להיכל המשפט. כולם שואלים כיצד מתכוננים ליום הדין ומרוב פחד כולם אחוזים בדין, אך האמת היא שאנו בסופם של ימי החופש ולכן עלינו לקחת פסק זמן להתבונן ולעיין במושג שנקרא היכל המשפט.

המידע שלפינכם זיכה אנשים רבים גם בבתי משפט כאן בעולם הזה, והכתבים אומרים מה שיש למעלה יש למטה ומה שיש למטה יש למעלה ובמידה שאדם מודד מודדים לו, כלומר בדרך שתרצו לעבור את ראש השנה כך תחוו אותו בפועל ולאחר מכן כל השנה כולה.

אנו חוזרים להיכל המשפט ומתבוננים בארבעה תפקידים הראשיים. קודם כל בראש כמובן, יושב על כסא השופט, המלך מלך מלכי המלכים רחום וחנון ארך אפים ורב חסד, ממול ספסל שיושבים עליו הנאשמים, לא למהר לתפוס שם מקום, מיד תגלו למה, לימין המלך יושב הסנגור ולשמאלו הקטגור.

שלוש הדמויות שהן צד במשפט הנ"ל, הינם הנאשם שמייצג את העולם כולו, כידוע ביום הראשון כל בני עולם עוברים לפניו וביום השני עם ישראל. להגנת היושבים בספסל הנאשמים עומדים צדיקי הדור והתובעים הינם הסטרא אחרא, הצד האחר, החפצים חלילה וחס לקטרג על כל בריאותיו שברא. אם אדם מתבונן בתמונה זו, הוא בעל זכות בחירה לבחור באיזה מקום הוא מתמקם בימים אלו ובכל השנה כולה.

אם נחזור ונתבונן על סיבת יצירת האדם במתכונתו, כלומר גוף גשמי ובו נשמה, אז ברור שהגוף כלפי הנשמה כחשכה לעומת האור, אבל זה בלא זה אינם יכולים להתקיים בעולם הזה, עולם העשיה שהאר"י הקדוש מתאר אותו כתשעים אחוז חושך ורק עשרה אחוז אור. כשהם בלולים זה בזה תפקידנו בני האדם ללקט את האורות שנפלו בקליפות. הרעיון הפילוסופי הזה מקבל תיאור מאד גשמי דווקא ביום שבת, הכתוב אומר "וקראת לשבת ענג", מה הוא עונג? השלום והנחת שיש לשני חלקי האדם, הגוף והנשמה, בכל מעשה שהם עושים יחד, כלומר באהבה ואחווה ושלום ורעות, ואז נוצר שדה אלקטרומגנטי שלם שמסוגל לחבר אליו את אותן ניצוצות אור.

מכאן אתה למד שכל רצונות האדם המחברים אותו לחומר דרך חמשת החושים, הינם רצון השם, רצון המלך, ועל כן ביום המשפט ישנם שבאים מלאים באור ושמם בנים וישנם הבאים עם אין ספור איסורים וייסורים ונקראים עבדים.

צד הקטגוריה הם התובעים את האדם, אלו הם בני אדם שתמיד לא מרוצים מקטרים ומקטרגים והמושל בהם הינו הסטרא אחרא, אותו צד שמאז ימות עולם יעמוד ויקטרג, והסיבה לכך הינה שאינו חפץ בטובתם של בני אדם. צד הסנגוריה הינם הצדיקים אשר כל חפצם ורצונם לראות בטובת הבנים, הם יושבים בתוכנו ולצדינו ותמיד אומרים מילה טובה לחזק ולעודד, משום שהם כמונו עברו את הדרך ואת היכל המשפט פעמים רבות ולמדו מה הופך את הדין לרחמים, והם אלו אשר בכוח הסנגוריה שלהם והקולות העולים מליבם ויוצאים דרך השופר מעבירים את המלך מכיסא דין לכיסא רחמים.

וישנם אותם בינוניים שעדיין לא שקעו לגמרי בחומר ואינם קשורים ברצועת היצר ועם זאת לא שמעו ולא קיבלו מספיק אהבה, ולכן אומרים בלשון היסוס אם כבנים אם כעבדים. כעת נלמד רמב"ם בהיכלות תשובה שבעצם פסיקתו שהיא אמת מוציאה אותנו בצורה מנומקת מאותו ספק שהינו הפסק בין הבן למלך.

כך כתוב בפרק ג' בהיכלות תשובה. "כל אחד ואחד מבני האדם יש לו זכויות ועוונות… מחצה למחצה בינוני". אם נתרגם את דבריו לשפת המעשה, נמנה את מספר המצוות למעשה. ישנן 365 מצוות לא תעשה ו248 מצוות עשה, בכדי לעבור עבירה חייב אדם להיות תלמיד חכם ושיתרו בו ויסבירו לו כמה פעמים את האיסור שעושה ובין כה ובין כה, אם כיום אדם עובר אפילו על דרך הגוזמה מאה עבירות במזיד בכל יום, עדיין אינו יכול גם אם ירצה לעבור על עוד 265 מצוות שנותרו, וכעת למנין מצוות עשה עליהן כתוב הקב"ה מצרף מחשבה טובה למעשה, מי לא רוצה שיהיה לו טוב? רק עבד נרצה לאדוניו ולכן החשבון הפשוט הינו שבכל יום היות והרבה לנו תורה ומצוות, הכל למטרה אחת שנצא זכאים בדין ביום דין.

היות והאדם הינו בעל רצונות או בעל זכות בחירה, לכן בדרך שרוצה דנים אותו, אם אתם בעצבות ומרה שחורה משועבדים לכוח הקטרוג אתם בצד המקטרג חלילה וחס, ואם להיפך אתם בשמחה חכמה ואהבת הזולת אתם בצד המסנגר, וכתוב העוסק במצווה פטור מן המצווה ושכרכם רב לכם לסנגר על בניו של המלך. ואם אתם עדיין בספק – אתם אותם שדנים אותם.

אני תפילה מעומק הלב שהשנה ירבו הסניגורים ויתמעטו המקטרגים וכולנו כאיש אחד בלב אחד נכתב ונחתם לאלתר לחיים טובים ארוכים ושלום אמן.

השארת תגובה