ארה"ב: תמריץ כלכלי לשלום המיוחל

טראמפ ונתניהו
טראמפ ונתניהו
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

הממשל האמריקאי הודיע בסוף השבוע שעבר על כוונתו לקצץ כ-200 מיליון דולר מהסיוע לאונר”א, סוכנות האו"ם לטיפול בפליטים פלשתינאים. מכיוון שארה”ב היא התורמת העיקרית לסוכנות, שתקציבה הוא כמיליארד דולר בשנה, יש חשש להמשך פעילותה.

היעלמות סוכנות הפליטים יכולה לשנות מהותית את הסטטוס קוו, ולגרום לזעזועים פוליטיים במזרח התיכון. הודעה זו של הממשל האמריקאי מציגה מציאות עובדתית שאיננה גלויה לעיני רבים – בסוף, הכל זה עניין של כסף. מערכות התמריצים הכלכליים, זה מה שמשפיע על יצירת המציאות הפוליטית.

מציאות פוליטית או מציאות חברתית ברוב מוחלט של המקרים אינם גזירת גורל, אלא הם תולדה של תמריצים כלכליים. תופעות חברתיות נוצרות (לרוב) לא מעצמן, אלא פשוט כי להרבה אנשים משתלם לנקוט בהתנהגות מסוימת.

נכון להיום מדווחת אונר”א על יותר מחמישה מיליון “פליטים רשומים”. עבורם מקבלת הסוכנות תרומות נדיבות מארה”ב, מהאיחוד האירופי, ממדינות מערביות ומדינות ערביות. בין ה”פליטים” נמנים לא רק צאצאי הפליטים המקוריים אלא גם מי שעזב את המחנות, מי שהיגר למערב, מי שבא מבחוץ או התחתן עם פליט.

הגדרת הפליט באמנת האו"ם היא מי שנעקר ממקום מושבו עקב מלחמה או מצב מסכן חיים. היו עשרות מיליונים כאלה באירופה ובעולם מאז סיום מלחמת העולם השניה, והם כולם הסתדרו במקום מושבתם. חלקם התאקלמו במקום חדש, לחלקם נמצא פתרון אחר. למעט הפליטים הפלשתינאים ממלחמת 1948, הם הפליטים היחידים בעולם שלא רק שלא התאקלמו, אלא הם הורישו את מעמד הפליטות לצאצאיהם, כי אצלם הגדרת הפליטות שונה מכל פליט אחר בעולם. וכך, מ-700 אלף פליטים (לפי הערכות), הגענו היום ל-5 מיליון פליטים רשומים.

בכלל אלה נמנים שני מיליון “פליטים” שגרים בירדן ומחזיקים באזרחות ירדנית וכן רבים מתושבי הרשות הפלסטינית, שמתגוררים בשטח “מדינת פלסטין” ובו בזמן טוענים שהם “פליטים מפלסטין’.

כל אלה אינם פליטים מאונס, מגזירת גורל, אלא הם פליטים מבחירה. הם פליטים כי משתלם להם להיות פליטים. הם פליטים, כי משלמים להם להיות פליטים. ביום שהם יתאקלמו במקום מושבם, ודה פקטו כמעט כולם יכולים לעשות זאת בקלות בלי לשנות כמעט דבר מאורחותיהם, אזי הם יאבדו את ההטבות שמקנה להם מעמד הפליטות. וכך, תעשיית הפליטים הפיקטיביים במימון של ארה"ב ומדינות אירופה, הפכה לכלי נשק פוליטי נגד ישראל. זכות השיבה של ה"פליטים" היא אבן הנגף בכל הסדר מדיני שניסו לקדם. עד שהגיע טראמפ, וחולל דרמה – מעתה ארה"ב לא תממן עוד פליטים פיקטיביים.

טראמפ, בדרכו הייחודית והלא שגרתית, הבין את מהות העניין. לא צריך להתייחס למצב הפוליטי-מדיני כאל נתון, ואז לחפש פתרונות. אלא, יש לבדוק את התמריצים שיוצרים את המצב הקיים, ופשוט לשנות אותם. כדי להביא שלום לא צריך לכפות את הצדדים או לאיים, כמו שעשה אובאמה, אלא צריך לגרום לכך שפשוט יהיה משתלם לכולם לעשות שלום. כאשר משנים את התמריצים, המציאות כבר תשתנה מעצמה. לא יהיה צורך במהפכות, זה יהיה תהליך טבעי ובריא.

על אותו עקרון, אחד מיצרני הטרור הגדולים זה הסבסוד של הרשות הפלשתינאית לאסירים הביטחוניים הכלואים בישראל. גם שונאי ישראל הגדולים ביותר בשטחים לא ירצו לסכן את פרנסת משפחתם כדי להרוג יהודים, אך כאשר הרשות מעניקה משכורות עתק למחבלים אזי הם יודעים שבדיוק זו הדרך לסדר את המשפחה. זו לא השנאה שיוצרת את הטרור, אלא דווקא המימון שלו. הכסף הוא התמריץ להרוג יהודים.

הכלכלה שולטת בפוליטיקה, וטראמפ שם את הכלכלה בראש מעייניו, ובאמצעותה הוא מעוניין לשנות את המציאות. אחרי הרבה שנים ששועי עולם שברו את ראשם איך "לפתור את הסכסוך", הנשיא הנמרץ מביא את התשובה הפשוטה – לייבש כלכלית את מחוללי הסכסוך.

השארת תגובה