עיד אל אדחא או הסדרה?

החג המוסלמי גרם לחמאס לדחות את ההסדרה, אבל אז נחלץ שר הביטחון למען תושבי הרצועה ומאות משאיות עברו לעזה וממנה • וגם: יש לנו מה ללמוד מהכבוד שרוחשים המוסלמים למאמינים

עזה בחומת מגן, צילום עטא עוויסאת
עזה בחומת מגן, צילום עטא עוויסאת

בואו ונלמד מבני דודנו. המוסלמים חגגו השבוע את חג הקרבן, ״עיד אל אדחא״. מיליוני מוסלמים, כולל ישראלים רבים, עלו ל׳מכה׳ בכדי לזכות בתואר חאג׳. שם-תואר שילווה אותם לשארית חייהם, בסגנון 'עלה לרגל'. דתיים יותר ודתיים הרבה הרבה פחות, שירכו דרכם הארוכה, בכדי לסובב את ה'אבן הקדושה' על פי אמונתם 7 פעמים. במטוסים, במוניות, באוטובוסים, בכל כלי תחבורה מצוי שזז ואף בחמורים וגמלים עשו ההמונים את דרכם מכל קצוות תבל, חלקם בתנאים סיזיפיים קשים. עייפים, מזיעים, בחום מדברי נורא, צפוף עד כדי מחנק. בעבר היו אסונות ענק עקב הדוחק, הצפיפות הלא אפשרית ותת התנאים.

עובדה. המוסלמים מכבדים את המסורת והדת המוסלמית. אתה יכול להסכים, להעריך ולכבד, ואתה יכול ללעוג ולבטל. העובדות לא משתנות ומצביעות בבירור, מאמיני האסלאם באשר הם, כולל האירופאים שגדשו את שדות התעופה השבוע באירופה, האמריקאים, וגם ה״לא דתיים״ שבתוכם, מכבדים את דתם. ניתן לקנא.

והנקודה הפרטית האישית שלנו, בישראל הקטנה המוקפת עדר זאבים אסלאמיסטי עוין. במזרח התיכון הכל כך נזיל, נפיץ ולאחרונה גם דליק. נער, משוגע אחד, בלון תבערה שייפול ח״ו במקום רגיש, יכול להדליק את הזירה. חסל סדר הבנות וסיכומים, ולגרום ליציאה למבצע מקיף, שאחריתו בועדת חקירה ממלכתית.

מאידך, הסכם ה'הסדרה' בגזרת-עזה והעוטף, באופק הנראה לעין. הסיכום המעשי כמעט ונחתם בשבוע שעבר, ההבנות קיימות ומתבססות על הסכמי 2014 משופצרים. ללמדך, שהאלימות כן משתלמת. התיווך, החסות וכיפוף הידיים, המודיעין המצרי. המממנים הם ארה״ב של דונאלד-טראמפ וקטאר, כשהאו״ם שותף. הדיליי-עיכוב בחתימה, הוא בגלל ניסיון פאתטי של הרגע האחרון, דווקא מצד ממשלת ישראל, לשתף בסיכומים ו״לאזכר״ פורמאלית בהבנות, גם את מוסדות ה״רשות הפלשתינאית״ ואבו-מאזן אישית, ב׳הסכם׳ שנעשה במפורש, בלעדיהם ולא על דעתם.

לממשלת הימין בראשות ה׳שילוש הלא קדוש׳ נתניהו, ליברמן ובנט, זה ניסיון נואל ונואש, לגלגל עיניים לשמיים ולזעוק ככרוכיה – ׳לא׳ יושבים עם טרוריסטים-החמאס. הפחד מהסתבכות ערב שנת בחירות, גורם לכך שגם על הסמנטיקה וה׳כאילו׳, הטרויקה מוותרת. הכל גמיש, ׳יושבים גם יושבים׳, ומי שאומר שלא, שיצא בחוץ.

הסימולציה לסיטואציה נראית כך. מימין זה ממלל, משמאל זה מפלל, והמצרי מדלג ומקפץ בינותם, וכולם, מכוונים את ליבם וכורים אזנם, לוושינגטון הבירה, כי משם תצא תורה, ומשם שכרה. הגיבוי האמריקאי לישראל ככלל ובמועצת הביטחון בפרט, מאפשר לצה״ל להגיב, לתקוף, ולעשות בשטח כמעט כרצונו. רק הפוליטיקה ומדיניות מתחסדת, עוצרות את השוורים מלהסתער בראש מורם. שלמוני התמורה, המצלצלים, ׳אתנן ההסדרה׳, לחמאס, יבואו ברובם על חשבון משלם המיסים הינקי. לממשל טראמפ זו סגירת חשבון ישירה ומהירה עם אנשי ה׳רשות׳ ובראשם אבו-מאזן, שביזו את שלוחיו האישיים של הנשיא האמריקאי וסירבו לקבלם. דונאלד טראמפ לא שומר בבטן, אצלו אין ״פוליטיקלי קורקט״, הוא מצייץ מיידית ומשלם במהירות אפשרית. כשאתה מעצמה, זה אפשרי.

ההודעה האמריקאית מהשבוע: שעכשיו תורה של ישראל לשלם, לאחר העברת השגרירות וההכרה האמריקאית בירושלים הבירה. זו התמורה לפלשתינאים עבור ההכרה וחופש הפעולה שמקבלת ממשלת ישראל. הכל ״מסחרי״, לכל תמורה, יש תשלום. דיפלומטיה-מסחרית. בעוד כחודש בנאום טראמפ באו״ם, הוא יכריז על עיקרי תכניתו לשלום במזה״ת. לישראל יהיה קשה לבלוע את הפרטים. כרגיל, ישראל ״תסמוך״ על המסורת-הפלשתינאית, שיבזבזו ויידחו עוד הזדמנות לשינוי. אצל הערבים, המסורת מחייבת.

הסיטואציה הכלכלית/מסחרית והאנושית ברצועת עזה בכי רע בכל בחינה. המצב על הפנים בלשון המעטה. הקיץ לא טוב לעזתיים המתייבשים בחום ובצמא, ונאנקים מהמחסור במצרכי יסוד בסיסים. חשמל יש לשעות בודדות במשך היום, בלילה, עלטה. גם מי שרוצה לצאת לחוף הים להתאוורר, נתקל בסירחונות הביוב הגואה ומציף. התשתיות קרסו – אין מים נקיים, הרצועה כמעט חסומה ליוצא ובא. צריך להתחיל הכל מההתחלה.

חקלאי הרצועה מביטים בעיניים כלות, בתוצרת החקלאית הנרקבת במחסנים מבלי קונה, כשמעברי הגבול עם ישראל חסומים. ישראל לא קונה תחת אש. התעשיינים והסוחרים הקטנים לא יכולים לשווק את הסחורות המיוצרות ברצועה ו-או לקנות חומרי גלם חדשים. הכל מת. חיי המסחר שבתו, 60 אחוז אבטלה. שלא כבכל שנה, ׳עיד אל אדחא׳, חג המתנות, נחגג ברצועה, אם בכלל במינון מאד נמוך ודל. המחסור מעיק הדלות נואשת.

ברשתות החברתיות בעזה וסביבותיה מצביעים על האשם – שלטון החמאס. נמאס לנו, קוראים שם תגר. בינתיים זה מעטים ובקול ענות חלושה, אבל קיים. תיאורטית זה יכול להתפתח לשיח המונים והפגנות אלפים. מעשית, הסיכוי קלוש, עד לא קיים. אגרוף הברזל החמאסי, לא יאפשר לדמוקרטיה להשתולל. שם אין את כיכר-רבין, משטרת-החמאס לא חוסמת רחובות וצמתים למען שוחרי הדמוקרטיה ונושאי דגלה. ברצועה אין את השמאל הרדיקלי ה״שונא״ עצמו ומדינתו, שייתן חסות, לגיטימציה ומימון. ארגוני-שמאל וממשלות נורבגיה/שבדיה/שוויץ/הולנד/פינלנד מממנים רק ארגונים שפועלים נגד הדמוקרטיה היחידה במרחב! לא ארגונים שמפגינים ומוחים נגד שלטון טוטליטרי/רצחני שהורג. האבסורד חוגג והצביעות רוקדת.

לכאורה, לראשי השלטון בישראל היה צריך להיות ברור, שלראשי חמאס-עזה, הקרובים לתושבים, היה ״חשוב עד קריטי״ להגיע ל׳הסדרה׳ עוד לפני החג. לסדר הקלות, אספקה, שיווק סחורות, טיפה בים להמונים המשוועים. זו הייתה צריכה להיות, בשורה חגיגית לתושבים, ׳שכווי׳ שמבשר את האביב, ״מים קרים לנפש צמאה״ בצוק העיתים. בחמאס העדיפו לכבד את החג, להשאיר את ההמונים במחסור, ולדחות את סיום המו״מ, לאחרי – כי המוסלמים מכבדים את הערכים המוסלמים, גם כשזה קשה, חם, דביק, צפוף ואפילו מסוכן. ניתן רק לקנא.

כרגיל, ישראל נתפסה לא מוכנה, בורה וטיפשה. כולם ידעו מתי יחול החג. הסגר הכמעט הרמטי על הרצועה, למעט מקרים הומניטריים ותרופות, הורגש והודגש. ההכנות לחג-הקרבן לא התחילו, כי לא היה ממה ועם מה, אפילו שטחי הדייג צומצמו למינימום. הרצועה תססה. הלחץ היה בשיאו, ״חג עצוב״. חג המתנות, ללא מתנות.

ואז, בהחלטה לא מושכלת ופזיזה, יומיים של שקט יחסי, לאחר סוף שבוע סוער! וביום שלישי שבוע שעבר ערב החג, נפתחו המעברים, ביום אחד 700 משאיות נכנסו לרצועה, כמות המשאיות שחזרו עם סחורות פלשתינאיות לשטחי ישראל לא פורסמה. ניתן לשער שהיא דומה. לליברמן בערה התשוקה להוכיח לעזתיים, שמנהיגיהם מובלים אותם לאבדון. עזתיים תדעו, אפשר גם אחרת, זו המנטרה החדשה מבית המדרש האיווטי, לנתק את התושבים מהמנהיגים. הלחץ ׳ערב חג׳, הוקל קמעה. לא בטוח שזה משרת את האינטרס הישראלי לזמן הארוך.

״איווט שפיקח נחשב מה ראה לשטות זו״? לא ברור. ׳במבחן ההבנה׳ ליברמן יקבל ציון נכשל. ׳במבחן התוצאה׳ התלמיד לא מכיר את החומר לחלוטין! התלמיד לא יעלה כיתה, לא בבית ספרנו ולא בבית ספר אחר. באם העתיד יוכיח שנופתע לטובה – נצדיע לו. הסיכויים קלושים.

השארת תגובה