במסיבת יום ההולדת, חשף האבא: אתה יהודי

"אביך נמסר לאימוץ על ידי אישה יהודייה ספרדייה למפקד צבא מקסיקני", כך אמרה לו. "אין לנו פרטים מדויקים על נסיבות האירוע, מדוע הוא נמסר לאימוץ, אנחנו רק יודעים בבירור כי הוא מאומץ".

%d7%97%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%95
%d7%97%d7%95%d7%9e%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%a1%d7%99%d7%a7%d7%95

סיפורם הבלתי ייאמן של דניאל ושל הלן סנחז ממקסיקו, שגילו ביום בהיר אחד כי הם יהודים, צאצאים למגורשי ספרד. דניאל והלן יצאו למסע לגילוי זהות הוריהם, ובין לבין גם מצאו את נשמותיהם האבודות של צאצאי אנוסים רבים.

את הסוד הגדול גילה אביו של דניאל סנחז לבנו ביום הולדתו השבעים ושבע. "התכנסנו כולנו לחגוג לאבי מסיבת יום הולדת", מספר דניאל שבעצמו נושק היום לשנתו השבעים.

"בכל מהלך המסיבה שמנו לב כי אבא נסער מאוד", מספר דניאל, "אבל לא היה לנו ברור מדוע. היום היה אמור להיות יום שמחתו של אבא. הוא היה במצב בריאותי טוב, נראה צעיר יחסית לגילו, מוקף במשפחה חמה ואוהבת, ילדים, נכדים ונינים. מה כבר יכול לגרום לו לסערת נפש ביום שכזה?!"

רק בסוף היום, כאשר ישבו דניאל ואביו לשיחה בארבע עיניים, התבררה התעלומה. באותו יום נפלה על אביו של דניאל "פצצה". באותו יום, כמה שעות לפני מסיבת יום הולדתו, סיפרה לו אחותו הגדולה את הסוד המשפחתי, אותו סוד שהיא ושאר בני המשפחה הצליחו להעלים ממנו במשך עשרות שנים.

"אביך נמסר לאימוץ על ידי אישה יהודייה ספרדייה למפקד צבא מקסיקני", כך אמרה לו. "אין לנו פרטים מדויקים על נסיבות האירוע, מדוע הוא נמסר לאימוץ, אנחנו רק יודעים בבירור כי הוא מאומץ".

הגילוי הרעיד את כל המשפחה.

***

אבל כשדניאל הנרעש סיפר את החדשות לאשתו הלן, נפלה עליו פצצה נוספת, השנייה באותו היום. "גם לי יש שורשים יהודיים", אמרה הלן בפשטות.

"שם נעוריה של אמי הוא מרטינס, ושל אבי אנקירה. כמדומני שמקור השמות שלהם הוא מרטינשטיין או אניקברג. מכל מקום, אמי תמיד דיברה על שורשיה היהודיים, אבל מעולם לא הקדשתי לכך מחשבה יתירה", סיפרה.

הלן נדבקה בהתלהבותו של בעלה, ודניאל היה נרגש ונסער עד עמקי נשמתו. "עלינו למצוא את השורשים שלנו!" הכריז, "הבטחתי זאת לאבי. אמרתי לו, לאחר שסיפר לי על הגילוי שטלטל אותו, כי אהפוך כל ארכיון בעולם עד שאגיע לחקר האמת".

וכך, לראשונה בחייו, התוודע דניאל סנחז למושג "אנוסי ספרד".

***

"במשך שנים חיים אני ואשתי הלן כאן, במקסיקו", מספר דניאל, "אנו מנהלים חווה מצליחה. הלן עבדה במשך שנים, עד לגיל הפרישה, כעובדת סוציאלית, ובמקביל גידלנו שלושה ילדים לתפארת. אנו מוקפים בנכדים מקסימים, ופתאום בא הגילוי המשפחתי הזה, שייתכן ואני נצר לאנוסי ספרד. הגילוי הזה עצר לי את החיים! לפתע הבנתי שאני לא יכול להמשיך בחיי כך סתם, כאילו כלום לא קרה".

כשדניאל חוזר לאחור, אל תחילת המסע לגילוי שורשיו, ניכרת עליו התרגשות רבה. המסע המרתק, שהוא נתון עדיין בעיצומו, גורם לו להתרגש שוב ושוב.

"שיתפתי את הילדים שלי ברצון שלנו, ולהפתעתי הם תמכו בנו מאוד והעניקו לנו את ברכת הדרך", מספר דניאל.

"הבן שלי, אריק, תושב סן אנטוניו, סיפר לי כי הוא פגש זוג שליחים מארץ ישראל ואולי הם יוכלו לעזור בעניין. הוא ישמח לקשר בינינו".

אריק מאשר את הדברים ומשחזר: "אכן, פגשתי את אותו שליח במקרה, ממש במקרה. התחלנו לדבר וסיפרתי לו על הספרים של אבי ועל המחקר שגם אני שותף לו. השליח לא היה המום. הוא סיפר לי, כי ברחבי מקסיקו וסאן אנטוניו מתגלים מדי שנה מאות יהודים כצאצאי אנוסי ספרד. הוא הזמין אותנו לבלות אצלו את השבת, כדי שנוכל להתקדם ביחד בחקר הסיפור ובהיכרות עם היהדות. ואכן, מאז גילוי הסוד המשפחתי שלנו נמצאת כל המשפחה בתהליך של שינוי ושל הכרת היהדות. אבי ואני מצטרפים לשיעורי תורה באופן קבוע, מתרגשים מהחזרת העטרה ליושנה במשפחתנו".

קשר זה הוביל, אכן, בהמשך הדרך גם  לקשר הדוק  עם רב הקהילה בסן אנטוניו, הרב שיינברג, אך בל נקדים את המאוחר.

***

הצעד הראשון שעשו דניאל ובניו במסע לחקר שורשיהם היה לחרוש את כל הארכיונים בדרום מערב ארצות הברית: בטקסס, בקליפורניה, באריזונה וביוטה.

"ביקור בארכיונים אינו דומה לביקור תיירותי", מנסה דניאל להסביר, "מדובר בשעות של דגירה, חיטוט, חיפוש מסמכים, התאמת מסמכים מסוימים וצילום של מאות ואלפי ניירות. עבודה מתישה, ללא ספק.

"אבל", הוא ממהר להרגיע, "כשאתה מגלה פתאום שיוך משפחתי כלשהו, או התאמה בין שמות, חולפת בך התרגשות עצומה ששווה את כל שעות ההשקעה שלך".

בתחילה חיפשו דניאל ואשתו הלן כל חומר שקשור באנוסי ספרד ובשורשיהם המשפחתיים, כשהם מגיעים בחיפושיהם לכל ארכיון קיים. הם הגיעו גם לארכיונים השייכים לאוניברסיטאות, ואספו וליקטו משם חומרים בסבלנות מרובה. הגילויים החדשים הסעירו אותם.

במהלך השיטוטים בין ארכיון אחד לשני החליטו בני הזוג לבקר גם בישראל, והביקור הותיר בהם רושם עז. תחושת שייכות אפפה אותם, והם חזרו הביתה בידיעה שהם עוד יחזרו לכאן.

"הסוד של הזהות שלנו היה טמון עמוק כל כך, וחלפו שנים כה רבות של היטמעות בין הגויים, עד שכבר שכחנו, ולא רק אנחנו, כי הורינו היו ב-1919 יהודים".

הכאב ניכר בקולו של דניאל, אבל מהר מאוד נשזרת נימת תקווה בקולו. אותה תקווה שמלווה אותו בשנים האחרונות.

***

דניאל סנחז נטש את כל עיסוקיו והקדיש את זמנו למשימה אחת בלבד: גילוי סוד שורשיו.

במשך שנתיים ישב והעלה על הכתב, בסבלנות אין קץ, את כל מסכת הגילויים שלו. "במהלך הסיורים שלנו בין ארכיונים וספריות", הוא מספר, "ניסיתי ללמוד מה קרה ליהודי ספרד במהלך השנים. כאשר התוודעתי למה שעברו יהודי ספרד בתקופת האינקוויזיציה, הרגשתי כיצד נשמתי רועדת.

"רק המחשבה על כך שבני משפחתי, אבות אבותי, טעמו את נחת זרועה של האינקוויזיציה, או חיו בצל אימת התליינים לובשי השחורים, העבירה בי צמרמורת עזה"…

דניאל המשיך בעבודת הנמלים שלו, עד שספרו הראשון, העוקב אחר היהודים בתקופה שלפני האינקוויזיציה בזמן גירוש ספרד ולאחר מכן, ראה אור.

הספר הפך להצלחה, והתגובות לא אחרו לבוא. כל מי שראה עצמו קשור בצורה כלשהי לאנוסי ספרד קרא בשקיקה את הספר כולו.

במקביל החלו דניאל והלן להכין מצגות על תקופת האנוסים מספרד, וכאשר היו המצגות מוכנות פתחו דניאל ורעייתו במסע חובק עולם, במטרה להרצות על הנושא שבער בעצמותיהם: "אנוסי ספרד".

במפתיע, ואולי לא במפתיע, חשפו בפניהם המצגות האור־קוליות שלהם אנשים נוספים במצבם.

"זוג מקולורדו יצר אתנו קשר לאחר אחת ההרצאות שלנו", מספר דניאל. "הם ביקשו להיפגש אתנו. הפגישה אתם הייתה מרגשת, והסיפור האישי שלהם כאב לנו מאוד".

לפניכם סיפורם של בני הזוג מקולורדו, כפי שסופר לדניאל ולאשתו: "שירתי בצבא הקבע עד האסון הפרטי שלנו", כך הבעל. הוא ואשתו התחתנו, ושנה לאחר מכן נולדה להם בת שהיסבה להם אושר גדול. אושר שנקטע כשמלאו לה שנתיים.

"הבת שלנו נפטרה ממחלה שלא ידענו את מקורה", סיפרו ההורים בדמעות, "ובניתוח שלאחר המוות בישר לנו הרופא, כי הבת שלנו נפטרה ממחלה גנטית יהודית".

"מחלה גנטית יהודית?!" בני הזוג היו בטוחים שהם שומעים לא נכון. וכי מה להם וליהודים?! "אתה בטוח?!", שאל הבעל. "כן, בטוח לגמרי", השיב הרופא, "זאת מחלה גנטית שמוצאים כמותה רק אצל בני העם היהודי, האם יש קשר משפחתי בינך ובין אשתך?"

צער האובדן לא טשטש את הגילוי המפתיע, ובתום תקופת האבל החליטו בני הזוג לבדוק את השורשים היהודיים שלהם. ההרצאה של דניאל והלן רק הדליקה אצלם נורה אדומה. הם הבינו שהם שייכים לאותם שורשים יהודיים שאבדו ונטמעו בין הגויים במהלך שנות הגלות.

***

סיפורם המצמרר של בני זוג נוסף בשם סנצ'וס, דמה להפליא לסיפורם של בני הזוג מקולורדו. היה זה לאחר שבתם בת השמונה נפטרה ממחלה ים־תיכונית נדירה.

"האם את יהודייה?" שאל רופא בית החולים את האם. "מה פתאום?! מדוע אתה סבור כך?" שאלה האם, והרופא הסביר בפשטות: "המחלה ממנה נפטרה הבת היא מחלה שנמצאת רק אצל בני העם היהודי"…

***

שני הזוגות שחברו למסע הגילויים של הלן ושל דניאל מצאו ניחומים בגילוי שהגיע בעקבות האסון. הם הבינו כי יש משמעות לאסון הנורא, וכי באובדן יקיריהם – כואב ככל שיהיה – פותחים הם עצמם במסע חדש בחייהם…

"קיבלתי כוח ואנרגיות שלא ידעתי שקיימים בתוכי", מספר דניאל, "המשכנו לחפש עוד תיקים, ולא בכל מקום קיבלנו מענה. במקומות מסוימים אמרו לנו שאין תיקים ושיש קושי למצוא חומר בארכיונים, צריך לדעת היכן לחפש והדבר איננו פשוט…".

אבל דניאל אינו מקבל את הדברים כפשוטם. חשד כבד מקנן בליבו, כי במוסדות הקתוליים ברחבי ספרד קבור מידע רב. מידע שהם אינם מעוניינים שיצא לאור.

לאחר חיפוש ארוך ומעמיק, הבין דניאל כי שורשיהם של הוריו ושל הורי אשתו מתאימים לתמונה כולה. שמות המשפחה השתנו מעט במהלך השנים, אולם הם התאימו באופן מדויק.

הצעד הבא היה ביצוע בדיקות ד.נ.א. בדיקות שנועדו לגלות מהיכן הגיעו הוריו והורי אשתו ולאיזו קהילה ספרדית הוא שייך, שכן הקהילות הספרדיות משתרעות לאורך כל מקסיקו, צפון טקסס וניו מקסיקו.

***

אבל הנושא שמציק לדניאל יותר מכל, הוא עברם של אבותיו ושל אבות אבותיו בצל האינקוויזיציה.

"למרות שחלפו מאז מאות שנים", רועד קולו של דניאל, "אני חש כאב לב אמיתי רק מעצם המחשבה על חיים בצל אימת כנופיית השטן, שכינתה את עצמה – לגודל האבסורד – בשם 'דת האהבה והרחמים'… התליינים צמאי הדם התעללו במי שנחשד אצלם כיהודי במסכת עינויים מטורפת שרק מוח מעוות וחולני יכול להמציא.

"כאשר למדתי את החומר בכיתי בלי סוף", הוא מספר ודמעות עולות שוב בעיניו. "בכיתי וכתבתי, בכיתי וכתבתי"…

דניאל שולף מתיקו ארבעה ספרים. שלושה מתוכם הם סיכום מחקרו על אנוסי ספרד וצאצאיהם, והספר הרביעי הוא סיפור דמיוני ברוח אותה תקופה, על מסלול תלאותיה של משפחה יהודית מספרד.

דניאל מנסה להבין כיצד חשו אבות אבותיו בשעה שהסתתרו במרתפים וקיימו את מצוות דתם בסתר, עד כמה חשו מפוחדים והאם אלו שהלכו אל המוקד ששו ושמחו על שניתנה להם ההזדמנות לתקן את עברם…

***

עקשנותו של דניאל במחקרו הובילה אותו לגילויים מעניינים. על אחד מהם, מרתק ומצמרר כאחד, הוא מספר בגאווה ובהתרגשות.

"היה זה ביום בהיר ונחמד, השמש זרחה לה והפרחים פרחו בכל פינה", מתאר דניאל במטרה להדגיש את הניגוד המשווע בין מזג האוויר הנעים לבין החוויה הקשה שעבר במרתפי המנזר. "קיבלתי מידע כי במנזר קתולי באזור ניו מקסיקו אפשר למצוא גל זיכרון לקורבנות היהודים מאותה תקופה. זה עניין אותנו, ונסענו לשם".

המידע התברר כמוצדק בעליל. בכניסה לאותו מנזר קתולי ישן ועתיק היה ציון עתיק שבו הוזכרו הקורבנות היהודיים מתקופת גירוש ספרד.

מול המנזר הקתולי, בארמון עתיק לא פחות, שכן מוזיאון.

"נכנסתי פנימה", הוא משחזר, "ובכניסה התבקשתי שלא להכניס מצלמה. מהר מאוד הבנתי למה…" עווית של סלידה חולפת על פניו של דניאל כאשר הוא נזכר באותם רגעים.

"'בבייסמנט ששוכן בתחתית הבניין', סיפר מנהל המקום, 'שרפו את גופותיהם של המורדים היהודים'.

"בלב הומה ביקשתי לרדת לשם, והמנהל, שונא יהודים שכמותו, נלהב לשמש כמדריך. ירדנו במדרגות וכעבור זמן קצר מצאתי את עצמי עומד, במרחק נגיעה, מול מכשירי עינויים מטילי אימה בני מאות שנים. מכשירי המתכת עמדו שם דוממים, אולם אילו היה להם פה – לבטח היו סיפורי זוועות נשפכים שם כמים…

"יצאתי משם מזועזע", מספר דניאל, "כשאני מבטיח לעצמי שלא אניח לעולם לשכוח את מה שקרה בספרד לפני מאות שנים!"

***

הסיפור הבא שהגיע לפתחו גרם לדניאל לצאת שוב לדרך. היה זה כאשר אדם ששמו כיום הוא ראובן פנה אליו בשאלה: "האם נכונה העובדה שאתה חוקר ומרצה בעניין אנוסי ספרד, ובעצמך הנך נצר לאנוסים?"

לאחר שדניאל אישר את הפרטים בפניו, ביקש ממנו איש שיחו להגיע לכתובת מסוימת, כשהוא מבטיח לדניאל שלא יתאכזב.

"מיהרתי להגיע אליו", דניאל משחזר את פרטי המקרה, "ומצאתי אותו ממתין לי נרגש בבית סבתו.

"'סבתי האהובה נפטרה, ואני הגעתי לכאן בכדי לפנות את הדירה לקראת שיפוצה מחדש', סיפר ראובן. '"ראה מה מצאתי כאן'".

דניאל צעד אחריו במסדרון הצר, עד שראובן נעצר לצד חתיכת עץ קטנה שבלטה מן הקיר. "במשך שנים ראיתי כאן על הקיר את חתיכת העץ הזו, ומעולם לא תהיתי על עצם קיומה", סיפר ראובן, "אבל לרגל השיפוצים הזזתי את כפיס העץ, ונפעמתי לגלות מתחתיו חור בקיר ובתוכו קופסה בגודל בינוני".

ראובן שלף את הקופסה בנוכחות דניאל ופתח אותה. בפנים שכבו להן מספר מזוזות ומגן דוד. ולפתע פתאום פרץ בבכי. הגילוי הסעיר אותו.

סיפורו של ראובן הסתיים בצורה מפתיעה. הגילוי הסעיר אותו מאוד, והוא ניגש אל רב יהודי לברר על עברו. עד מהרה התברר כי הוא בן לעם היהודי ונצר לאנוסי ספרד.

"הוא עובר כיום תהליכי גיור", חותם דניאל את סיפורו של ראובן.

***

בפיו של דניאל יש סיפור נוסף, מפעים ומרגש לא פחות.

"אדם נוסף ביקש ממני להתלוות אליו לבית הקברות בו קבורה אם סבתו. הוא ביקש לשפץ את המצבה על קברה, ואז גילה כי מתחת לכיתוב בספרדית מוטבע משפט בעברית. הוא קילף וחצב עד שהמשפט הופיע בשלמותו.

"'היא כנראה הייתה שייכת לאנוסים מספרד', הסברתי לו, 'והיא רצתה שאחרי מותה מישהו מבני משפחתה יגלה וידע שהיא נפטרה כיהודייה למרות שנקברה כקתולית. והנה, היא קיבלה את מבוקשה. גילית שורש? לך וחקור אחריו!'"

***

הספרים, המצגות, ההרצאות ושנים של שיטוט ואגירת חומר, עשו את שלהם.

המשימה הבאה שמסמן דניאל לעצמו היא הקמת מרכז זיכרון – כדוגמת יד ושם – לאנוסים מספרד. "היהודים סבלו, חיו באימה ובפחד, עברו עינויים זוועתיים והועלו על המוקד, ואני חש צורך עז להקים מקום שבו יוכלו כל הצאצאים של האנוסים מספרד לבוא, לשמוע, לקבל מידע, לחקור, ובעיקר לזכור! לא לשכוח!"

בשנים האחרונות נקבצו סביב דניאל ורעייתו כשישים משפחות המצהירות כי הן צאצאיהם של האנוסים מספרד.

"החלום שלנו הוא להקים קהילה, להתגייר ולעלות לארץ ישראל, להקים מקום יישוב בנגב, להפריח את השממה", אומר דניאל בעיניים חולמות ומפיו נשפכים ציטוטים מן התנ"ך בעניין קיבוץ הגלויות לארץ הקודש.

"בשנה האחרונה ביקרנו מספר פעמים בנגב. יצרנו קשרים, ואנחנו מאוד רציניים. לצד הלימודים האינטנסיביים שלנו – החותרים לכיוון גיור כהלכה – אנחנו רוצים לסלול את דרכנו לארץ ישראל", הוא מספר.

הלן מסבירה לי כי מדובר במשפחות משכילות אקדמאיות שמוכנות לוותר על רווחה כלכלית בארצות הברית למען מטרה בה הם מאמינים בכל ליבם.

"איננו מבקשים תמיכה כלכלית מהמדינה", היא אומרת, "כולנו נגיע לישראל מבוססים לגמרי".

ועד שהחלום יתגשם, ממשיכים דניאל והלן לבקר בקביעות מספר פעמים בשנה בישראל.

"ילדינו הנשואים והנכדים הבוגרים יותר הבטיחו לנו כי באשר נלך ילכו אחרינו", הם מציינים בגאווה ובאושר.

"המשפחה שלנו מאוד מלוכדת, והבנים שלנו הם חלק בלתי נפרד מכל תהליך החיפוש והגילוי של הסוד המשפחתי שהתעורר", אומר דניאל.

"ההשגחה הפרטית סובבה שהגילוי נפל עלינו בתקופת חיים בה יכולנו להקדיש את מרב זמננו לעניין. ואכן, מדובר בנושא גורלי שדורש השקעה של משאבים וזמן יקר", מוסיפה הלן.

ורגע לפני שאנו נפרדים, הם מושיטים לי הזמנה פרי יוזמתם בשיתוף מועצת הנגב.

"במהלך ימי חול המועד סוכות תיפתח לקהל הרחב מצגת היסטורית שתפעל במשך כל שעות היום, על האנוסים האמריקאים הספרדים. המצגת, עליה עמלנו רבות, תסקור את התהליך הארוך שעברו היהודים בתקופת תור הזהב, בזמן גירוש ספרד, תחת אימי האינקוויזיציה, ותעקוב אחר מה שעבר על האנוסים ועל צאצאיהם.

"מבחינתנו מדובר בהנחת אבן הפינה למוזיאון היסטורי שאותו עוד נקים בהמשך", הם מבטיחים, ובינתיים נראה שהם מתכוונים לעמוד מאחורי ההבטחה.

השארת תגובה