העיתונאי לא יורשה להשתתף בתפילה

העול הכבד של הר"מים ובני משפחותיהם בבית המדרש ובחדר האוכל, הבוגרים שראשי הישיבה מסרבים להעניק להם מקום ובעלי התפילה: נוסח פורטמן, נוסח חברון, הבעל תפילה של תפרח, ונוסח "אחד המשגיחים"

תפרח
תפרח
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

מאז ומתמיד שימש תפקיד גבאי המקומות בימים הנוראים בהיכלי הישיבות, כתפקיד יוקרתי לו זוכים רק מתי מעט בחורים נבחרים. הגבאים נבחרים על ידי ראשי הישיבה והמשגיחים, ומשמשים כידא אריכתא שלהם. מרן הגראמ"מ שך זצ"ל היה מקבל את הגבאים במעונו ומראה להם חביבות יתירה, תוך שהוא מעתיר מברכותיו לזיווגים הגונים. ואכן, מידי שנה נבחרים גבאים חדשים בשל אירוסי הגבאים שכיהנו בשנה שעברה. בנוסף בפוניבז' מסתובבת אגדה המספרת כי הגבאים שאחראים על מקומות הימים הנוראים יש להם ברכה מהמשגיח מרן הגר"י לוינשטיין זצ"ל שיתארסו באותה השנה.

באחת השנים, כאשר החל לעלות כוחו של הבג"צ, שאל מרן הגראמ"מ שך זצ"ל בבדיחותא את הגבאים על מקומות הימים הנוראים: "היכן אפשר לבג"צ עליכם?" כאומר, בחור שאינו מרוצה מההחלטות, האם יש לו לאן לפנות ולבקש לשנות את ההחלטה? לפי הכללים, כל גבאי זכאי למקום בימים הנוראים למשך שבע שנים לאחר נישואיו, וזאת גם כשהוא אינו מתפלל בישיבה מידי יום במשך כל ימות השנה.

ההכנות לימים הנוראים הם פרויקט לוגיסטי אדיר ממדים, שעליו מפקדים כמה אחראים בכל ישיבה וישיבה, המערך הזה מצריך הקמת חפ"ק מיוחד באחד מחדרי הישיבה, בדרך כלל בחדר הת"ת (תומכי תורה). כל בלטה בבית המדרש מנוצלת היטב, משום שבית המדרש צפוי להכיל כפול מקומות ממספר המקומות הרגיל במהלך השנה.

הבחורים האחראים נקראים "גבאים" ועושים זאת לשם שמים וללא כל תמורה. בדרך כלל יהיו אלו "העסקנים" של הישיבה – בחורים טובים ויראי שמים שנפשם חשקה בעסקנות. הפעילות סביב הכנת בתי המדרש של הישיבות לימים הנוראים מתחילה כבר עם תחילת זמן האלול, אך באופן פומבי יעסקו בכך מהיום הראשון של אמירת הסליחות – שבוע לפני ראש השנה.

לוחות המודעות בישיבות מתמלאות במודעות. תיבת בקשות נפתחת ובה מתבקשים הבחורים להניח פתקים עם הבקשות המיוחדות שלהם והגבאים מתחשבים בהם בעת הכנת מפת המקומות. מלבד הפתקים יודע כל בן ישיבה שיש צורך בהפעלת קשרים, אינו דומה בחור צעיר שיש לו אחים מבוגרים בישיבה שדואגים לו למקום נח, לבחור שלא זכה לקשרים אלו בחלונות הגבוהים. הפרוטקציות הללו פועלות גם כאשר הבחור הוא "בן של" אחד הר"מים או המשגיחים ולגבאים יש אינטרס לצ'פר אותו.

אפשרות נוספת לקבל מקום נח ומכובד היא להציע עזרה בסידור המקומות והמפות לימים נוראים, ישנם בחורים צעירים שיעבדו קשה כמה לילות ברצף בארגון בית המדרש והקמת הגלריות (קומה שנייה זמנית י.ק.) כדי לקבל מקום של כבוד בימים הנוראים. העבודה כוללת עבודה פיזית בעיקר מאחר ואת העבודה הלוגיסטית לוקחים על עצמם הגבאים. מדובר על התקנת מזגנים, טיפוס על סולמות לסידור תאורה, הבאת סטנדרים מבתי כנסת סמוכים ועוד. הכל למען המטרה החשובה של מקום מכובד ונח יחסית בראש השנה וביום כיפור.

כשמדברים על "מקום נח" צריך להבין שבסידור בית המדרש נספרות הבלטות בבית המדרש וכל מתפלל מקבל בלטה עד בלטה וחצי, את הסטנדר בעת תפילות העמידה נוהגים להרים ולהניחו על הספסל שלפניו – אחרת לא שייך לעמוד במקום. יש כמובן בקשות מיוחדות של בחורים שממדי גופם לא מאפשרים עמידה במקום צר כל כך. ועל כך בהמשך.

חפ"ק טלפוני מיוחד מוקם גם הוא על ידי הגבאים לטובת בוגרי הישיבה שמתעקשים להגיע ל"ימים הנוראים" לישיבה בה הם למדו בצעירותם. בוגרים בשנה הראשונה זכאים לרכוש מקום במקום בו ישבו בשנה הקודמת טרם חתונתם. "בעבר היו מייחסים חשיבות רבה יותר לבוגרי הישיבה, והם היו מקבלים מקומות של כבוד במרכז בית המדרש, מה שעורר זעם אצל הבחורים שנאלצו להידחק לשולי בית המדרש או לקומה שנייה. היום הכללים השתנו ולבחורים הלומדים כיום בישיבה יש עדיפות והבוגרים 'נספרים' פחות. הגבאים מונחים לשכנע את הבוגרים המתקשרים לוותר על התענוג", אומר לנו אחד מגבאי ישיבה מפורסמת בירושלים.

"הגעת הבוגרים היא נטל כלכלי עצום על הישיבה, הם משלמים כמה מאות שקלים על המקום בבית המדרש ובפועל מגיעים גם לחדר האוכל והישיבה לוקחת בחשבון ומכינה כפול אוכל. הבחורים גם יוצאים נפסדים ש'החציו לכם' שלהם נפגע מכך שהחדר אוכל עמוס ובהרבה מקרים ה'צדיקים' שמאריכים בתפילה נשארים ללא אוכל בסעודות".

מתברר כי גם משפחות הר"מים מגיעות בימי ראש השנה לישיבה ובני המשפחה אוכלים בחדר האוכל. "בישיבה יש 22 אנשי צוות ולכל אחד מהם יש משפחה ברוכת ילדים כ"י. על הגבאים לסדר מקומות טובים לכל איש צוות ובסמוך לו מקומות לילדיו. מקומות מבוקשים ביותר הקרובים לעמוד התפילה או לבימה נמסרים לידי ילדים קטנים, שרוב התפילה מסתובבים בחוץ. בחדר האוכל יש להכין שולחן מכובד לר"מים ואנשי הצוות שמקבלים שירות טוב יותר מן הבחורים, הדבר מכביד מאוד על הישיבה אבל אין ממש ברירה. למרות שאין סדרי לימוד בימי ראש השנה ואין ממש סיבה שראש הקיבוץ וכל המשגיחים והמיישיבים יגיעו, כנראה שזה חלק מהאווירה", מסביר הגבאי י.ג. בשיחה עם "קו עיתונות". "עכשיו הימים של ההחלטה, שכל אברך יעשה את השיקול שלו האם כדאי לנסוע לישיבה שלו בראש השנה", הוא מסכם.

מסורבי כניסה

גבאי של ישיבה מדרום הארץ משתף את "קו עיתונות" בהכרעות רוחניות המתקבלות וגורמות אי נעימות גדולה לגבאים שמקבלים הוראות מראשי הישיבה. "יש מקרים שאחד הבוגרים הופך לבעל מנגן ידוע, זמר, מרצה בכיר, עיתונאי או אפילו בדחן", מסביר הגבאי, "ראשי הישיבה חוששים שהגעתו של אותו בוגר תגרום לרפיון בתפילות והוא יהפוך ל'שיחת היום' ב'יום הדין', במיוחד שמדובר ב'חזן' או זמר שמגיע לחדר אוכל ומתכבד בקידוש והופך לדמות מרכזית בעיצומו של יום ראש השנה. ראשי הישיבה מתערבים ונותנים הוראה לגבאים לסרב בתוקף ולומר לאותו בוגר שאין מקום עבורו, הדבר יוצר מתחים גדולים והגבאים לוקחים זאת על עצמם".

"היו שנים שהדבר הפך לדרמה פוליטית, לאחר שפעיל פוליטי מוכר מבוגרי הישיבה ביקש להגיע ואין דעת ראשי הישיבה נוחה ממעשיו הפוליטיים, ומנגד מצדו של הבוגר החלו איומים וגם הצעות לתשלום גבוה עבור המקום – אך שום דבר לא הועיל".

למקומות בהיכל בית המדרש יש מחיר קבוע והמקום נשמר רק לאחר שהתשלום מתבצע בכרטיס אשראי בלבד. החל מ-250 שקל למקום ועד ל-2500 שקל. יש גם נגידים נכבדים המסוגלים לכך ותורמים עבור מקום מכובד סכומי עתק של עד עשרת אלפים דולר. "התופעה קיימת, אבל צריך לדעת שגם הנגידים הנכבדים הללו מסתפקים במקום צר מאוד כשאר בני הישיבה ונדחקים בין ההמונים".

הכסף ברוב הישיבות נכנס לקופת הת"ת, לתמיכה עבור בני הישיבה הנזקקים. ובישיבות אחרות נכנס לקופת הישיבה הכללית. ההוצאות עבור הימים הנוראים בישיבות הם עצומות, כמות המתפללים היא כפולה, מה שמצריך התקנת מיזוג נוסף בבית המדרש, הישיבות שוכרות מזגנים גדולים הממוקמים על גג הישיבה. מלבד זאת נוהגים לשכור גנרטור מיוחד כדי לעמוד בכמות החשמל הנצרך לבית המדרש וחדרי הפנימיה בלי להסתכן בקריסת החשמל בעיצומו של החג. העלות של המערך הזה היא לרוב עשרות אלפי שקלים עד מאה אלף שקלים בישיבות הגדולות.

בקשות מיוחדות

הצצה לתיבת הבקשות מגלה עולם שלם של מושגים המלמדים הרבה על המערך הלוגיסטי הקשה. "מזרח צו"לים" – תפילת העמידה בימים נוראים נמשכת כמעט שעה, אך רבים מן הבחורים לא יסתפקו בכך. הבחורים הנחשבים לצדיקים מאריכים בתפילתם מעבר לכך גם שעתיים ויותר, הבעיה שעלולה להיות היא שאותם בחורים יוצרים פקק בבית המדרש.

אחד הבחורים מסביר לנו את ההלכה "אסור לעבור לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו, מפני שהעובר לפניו עלול להפריע לו לכוון בתפילתו. ויש אומרים, שטעם האיסור, מפני שהמתפלל עומד לפני השכינה, והעובר לפניו פוגע בכבוד השכינה. נחלקו הפוסקים בשאלה היכן בדיוק אסור לעבור, לדעת ה'אליה-רבה', האיסור הוא רק ממש מול פניו של המתפלל, שרק מי שעובר שם מפריע לו בתפילתו. כלומר, רוחבו של אדם בערך חצי מטר, לפיכך אין לעבור באותו חצי מטר שמול פניו עד למרחק של ארבע אמות (כשני מטר י.ק.). ואילו לדעת ה'מגן-אברהם', בכל מקום שהמתפלל יכול לראות בתוך ארבע אמותיו – אסור לעבור, מפני שהעובר שם עלול להסיח מעט את דעתו של המתפלל. עוד נחלקו, שלדעת ה'אליה-רבה', מותר לאדם לבוא ולעמוד לפני המתפלל בתוך ארבע אמותיו ולהישאר לעמוד שם. כי רק כשהוא חוצה את ארבע האמות שמול פניו, הוא מפריע לו בתפילתו, אבל אם הוא בא מהצד ונשאר לעמוד לפניו, אינו מפריע כל כך. ולדעת ה'מגן-אברהם', אסור לאדם להיכנס לתוך ארבע האמות שלפני המתפלל". בישיבות נוהגים כדעת המחמירים במיוחד בימים הנוראים. ועל כן אותם בחורים הרגילים להאריך בתפילתם מקבלים אפשרות למקום ב"מזרח" מה שמאפשר להם להאריך בתפילה מבלי להפריע לאחרים.

בקשה מוכרת נוספת בתיבת הבקשות היא "צדדים", כלומר לשבת בצדי הספסל סמוך למעבר, מה שמאפשר יציאה וכניסה מבית המדרש בעת תפילת העמידה ומבלי להקים מתפללים אחרים ממקומם, הבחורים שדורשים לשבת בצדדי הספסל נדרשים להסביר מדוע המקום נחוץ להם, אם מסיבה בריאותית הסיכוי שבקשתם תתמלא עולה. בוגרי ישיבה הדורשים לשבת בצדדי הספסל יידרשו לשלם הרבה יותר כסף – כמעט כפול ממחיר מקום רגיל. הנוחות באה הרבה פעמים על חשבון השיקולים הרוחניים, יש שיעדיפו מקום נח בסוף בית המדרש ולשמוע פחות את החזן מלשבת בראש בית המדרש ב"אמצע ספסל", מקום המצריך עמידה על הרגליים פעמים שעות ארוכות.

מנגד, יש בתיבת הבקשות גם בקשות הפוכות מבחורים הדורשים לשבת דווקא במקומות הנחשבים לפחות טובים, "אמצע ספסל" הוא גם מעלה לאלו המתפללים ללא ההפסקה וסובלים מן העוברים ושבים המאלצים אותם לזוז באמצע התפילה.

מושג נוסף שנוסף בשנים האחרונות ללקסיקון של עוד ועוד ישיבות הוא ה'גלריות'. בגלל העומס העצום מקימים בישיבות מעין קומה שנייה מברזלים כתוספת של עשרות עד מאות מקומות להיכלי הישיבות. הבוגרים המתעקשים להגיע לישיבה ואורחים נוספים מן האזור יקבלו מקומות בגלריה, יש גם את אלו שיעדיפו מקום בגלריה משום שדווקא שם הרבה פחות צפוף.

לכל מקום וסטנדר בבית המדרש יש מספר, בפתח בית המדרש ניתן למצוא את הרשימות עם שמות כל המתפללים בבית המדרש, לצד מפות ענק אותן עורכים הגבאים במשך ימים ולילות עד לרשימה הסופית המתקבלת בערב ראש השנה.

הניגונים

חברון

נוסח תפילת ימים נוראים של חברון הוא נוסח מרכזי בציבור הליטאי, ונוהג בישיבות ובבתי כנסת שהוקמו על ידי יוצאי חברון, ומשם התפשט אף לכלל הציבור. מסורת הנוסח היא מהרב שלום שבדרון זצ"ל, שהתפלל לפני העמוד בתפילת מוסף של ראש השנה. בשנותיו הראשונות הוא נצמד לנוסח הוותיק של הרב שלמה צימבליסט זצ"ל (ראש ישיבת תפארת צבי), הרב צבי קופשיץ, הרב אליהו פרוש והרב חיים מנחם מנדלסון, נוסח מונוטוני שמקורו מישיבת טלז.

עם השנים החל הרב שבדרון לפתח את נוסח התפילה, עם ניגונים וסלסולים משלו. ושילוב קטעי נגינה לחלקים מהתפילה. את שיריו שאב ממקורות שונים, חלקם מהמסורת המשפחתית החסידית, חלקם משכניו כמו ר' הלל ליכטנשטיין (כגון 'ארשת שפתינו', ניגון חסידי שהותאם לתפילה הליטאית), ר' אליהו פרוש החזן בשערי חסד שנוסחאותיו וניגוניו התבססו בחלקם על הרב זלמן סנדר כהנא שפירא (כמו 'ובשופר גדול יתקע' ו'מה נאמר לפניך'), וחלקם מהחזן ר' הירשל גולדשטיין ('כי הנה כחומר', 'ויאתיו') ועוד. כיום החזן בחברון בימים נוראים הוא הרב ירחמיאל טוקר.

בהזדמנות נשאל ר' שלום שבדרון על מקורות הניגונים, שהושחלו לתוך ה"נוסח". הוא נאות להסכים ולגלות טפח: "המנגינה של 'אמנם יצר סוכן בנו' [ליל יוה"כ] הוא ניגון, ששמעתי בילדותי מפי נער ב'בית היתומים דיסקין', בשעה שישב על ספסל ממולי בהיכל הלימודים שם. צעירים היינו, ישבנו ולמדנו. הנער היה בעל ייסורי נפש מגוונים, כשהתיישב ללמוד רווח לו קצת ופעמים רבות נכנס בתוך עצמו, נעץ את עיניו אי שם, הביט על התקרה, התנועע וזמזם בנעימה שובת לב את הניגון הזה. הניגון נחרט במוחי ולימים שיפצתי אותו, התאמתי לו את תיבות הפיוט 'אמנם כן יצר סוכן בנו'". פעם אמר ר' שלום לנכדו: אה, ראוי לבכות, רק כשאני נזכר באותו ילד צעיר גועה בניגוניו.

"סלח נא" של ליל יום הכפורים הוא ניגון עתיק של חסידי חב"ד.

"כי הנה כחומר" מקורו ברבי הירשל גולדשטיין המפורסם ממנצ'סטר הניגון בעיקרו ובמקורו התחבר על קדושת שחרית על המילים "ממקומך מלכינו" ור' שלום העתיקו על "כי הנה כחומר".

"ויאתיו כל לעבדיך" גם הוא של ר' הירשל גולדשטיין, ר' שלום שמע אותו בישיבת גייטסהד באנגליה, שם ניגנו אותו בליל יום טוב ב"קדיש". ר' שלום שחיפש שנים רבות ניגון שיבטא את המילים בפרק זה, התלהב מתוכנו של הניגון והעתיקו לפיוט "ויאתיו".

"יעלה תחנונינו" מקור הולדתו ברבי אברהם אליהו קפלן זצ"ל שהתפלל לפני העמוד בישיבת סלבודקא בחו"ל. מידי שנה חיבר נוסח חדש על "יעלה" והניגון האחד שנשאר מאז הוא זה שמתנגן בישיבת חברון קרוב ליובל וחצי. ר' שלום גם הוא המשיך בניגון זה. ועד היום. ר' שלום אמר: "הכל אינו משלי, הניגונים לא מדידי קאתו, אבל יש לי חוש להלביש ניגון לתיבות. כמובן, גם שיניתי קצת לכאן ולשם".

"ובשופר גדול יתקע" אינו ניגון אלא נוסח. והוא מבוסס על רבי זלמן סענדר שפירא זי"ע. הניגון של "מה נאמר" ביום הכיפורים גם הוא מרבי זלמן סענדר. (שני האחרונים הם ע"פ עדות של ר' דוד מור ור' יהודה שינקר).

אחד הקטעים, ואולי ה'קטע' בהא הידיעה, היה הפרק "ויאתיו כל לעבדך" אין בתקופתנו דוגמא של בכי בסגנון שכזה. בכי המסווג במושגים של "אשרי המחכה". מה שריגש את ר' שלום הן המילים עצמם, בתיאור הנכסף על אותה שעה שיחד כ-ו-ל-ם יבינו ויראו עין בעין "ויכירו כח מלכותך" גם הרחוקים יבואו לשמוח, לראות "וישמעו רחוקים ויבואו".

בשנים המאוחרות מצא ר' שלום ניגון מיוחד ל"ויאתיו". ניגון שמשתלב יפה עם הגעגועים של פרק זה. הבחורים אהבו את הניגון, והקהל שר יחד עמו בשמחה מרגשת, ואז ראו רק את הידיים ממרחק, זרועותיו של ר' שלום הונפו לכל הצדדים, לכאן ולשם, למעלה ולמטה, וכולו אומר סערה של "ויהללוך כל אפסי ארץ".

משהלכו והתקרבו לסיום הקטע "ויפצחו הרים רינה! ויצהלו איים במלכך", כאן כבר נקטע קולו של ר' שלום, נשתנק. ידיו כבר רפו מבכי, אבל הוא התאמץ להמשיך עם כולם בהתלהבות: ויקבלו עול מלכותך עליהם וירוממוך בקהל עם. עד ש"נשבר", השתתק ולא יכל להמשיך. קולו נגדע ונקרע בבכי כיסופין, היה זה בדרך כלל באותו רגע, שהניגון השתלב עם המילים וישמעו, רחוקים, ויבואו ו… יבואו.

הציבור הבין לליבו של השבור ר' שלום, נתנו לו ליבב שניה ארוכה, עד שהצליח להתייצב, להתחזק ולשאוג בסערה אדירה מתוך הטלית – "ויתנו לך כתר מלוכה"!

עם הסיום ר' שלום נהג לתת דרור לרגשותיו: הוא הגביה בזריזות את הטלית על ראשו כיסה בה את כל הפנים ונפל על ה"עמוד", ובכה כתינוק, בקול גדול, ביבבה משתלחת. ומי ששמע את המשך התפילה שלאחריה "ותמלוך אתה ה' לבדיך" כשיצאה מפי הגה"צ ר' שלום הבין לליבו הכוסף לימים שה' ימלוך לבדו…

נוסח פורטמן

ר' משה פורטמן זצ"ל היה הבעל תפילה הידוע הראשון של ישיבת פוניבז', ר' משה למד בישיבת פוניבז' בליטא, שרד את השואה, ולאחר מכן המשיך גם כאן בארץ-ישראל כשהיה ממקורבי מרן הרב מפוניבז'. ר' משה היה חזן 'מוסף' כשיבדלחט"א הגר"צ אייזנשטיין היה בעל תפילה 'שחרית', לאחר שעבר התקף לב לא יכול היה יותר לגשת לפני העמוד בישיבה, או אז החל הגאון רבי צבי אייזנשטיין לגשת במוסף, מסופר, שבכל שנה היה הגר"צ אייזנשטיין עולה לביתו ומבקש את רשותו לגשת לעמוד. בנוסף מרן הרב שך זי"ע ביקרו אחרי מוסף בשנה הראשונה בה לא בא לשמש בעל תפילה.

בעל תפילה נוסף מפורסם מאוד בירושלים הוא הרה"ג שלמה ברוורמן מבתי ברוידא, ששימש כר"מ בעץ חיים. נוסח התפילה שלו משמש כבסיס לנוסחו של הגר"צ אייזנשטיין מישיבת פוניבז'. כיום עובר לפני התיבה בבתי ברוידא בנו הגאון רבי יהודה ברוורמן, מחותנו של מרן שר התורה הגר"ח קניבסקי וראש ישיבת מאה שערים וכן גיסו של הגר"צ אייזנשטיין.

מן הראוי לציין כי נוסח זה תפס גם בקהילות רבות בארץ ובעולם, ובעיקר בקהילות של 'חניכי הישיבות' המזוהות עם בוגרי פוניבז', ובישיבות רבות המושתתות על סגנון פוניבז'.

מקור הניגון של תפרח

בישיבת לומז'ה בפתח תקוה היו מתפללים לפני העמוד רבי אהרן יונה פיונטק, רבי רפאל שפירא (מנהל ישיבת "באר יעקב" ואחיו של מרן הגרמ"ש שפירא זצ"ל י.ק.), ולהבלח"א רבי ישעיה קרלינסקי שמשמש היום כבעל תפילה בישיבת תפרח, הנוסח של שלשת הבעלי-תפילות הללו הוא אב-טיפוס ייחודי של נוסח הישיבות הקדום, בשילוב עם הנוסח הליטאי העתיק של רבי זרח ברוורמן תלמיד המהרי"ל דיסקין שהשתמר בעיר פתח תקוה.

עד היום, למרות שהגיע לגיל גבורות, עובר ר' שעיה קרלינסקי לפני התיבה בישיבת תושיה בתפרח. "לר' שעיה יש ניגונים מיוחדים שכולם מחכים להם כל השנה, בסליחות הראשונות כולם רגילים לניגון במיוחד "סלח נא" – הקול שלו בוקע ונשמע בכל האזור למרות גילו", אומר ל'קו עיתונות' תלמיד ישיבת תפרח.

נוסח המשגיח

נוסח נוסף המקובל בישיבות הוא נוסח "אחד המשגיחים" של הגה"צ רבי דן סגל, "הושפע קצת מנוסח זלמן ריבלין, בסיס הנוסח של ר' דן, הוא נוסח פוניבז'-פורטמן – לפני השינויים וטיפוסי הסולמות של הרב אייזנשטיין. שמועות אומרות שר' דן שימש בתור ילד כמשורר במקהלתו של זלמן ריבלין", אומר לנו אחד התלמידים.

השארת תגובה