מחלת העכברת בהנהגה החרדית

מחלת העכברת שתוקפת את ההנהגה הפוליטית החרדית ומונעת מאנשים ותיקים ומנוסים לקבל החלטות, פוגעת במערכת החיסונית של המפלגות החרדיות. מי שמוותר על סיכוי פוליטי ממשי לנצח מערכות – הוא לוזר שאין לו תקנה, חייל עם רוח קרב של האלוף גולן, שסופו כי יפסיד ללא קרב במערכות נוספות

מאחורי המחיצה. רה"מ נתניהו בשמחת השבע ברכות לנכדת השר ליצמן. צילום: שלומי כהן
מאחורי המחיצה. רה"מ נתניהו בשמחת השבע ברכות לנכדת השר ליצמן. צילום: שלומי כהן

לא בביקורת פתע בנחלי הצפון כדי לבדוק את התפשטות ה'עכברת' שהוא היחיד מבין הח"כים החרדים שאינו לוקה בה, וגם לא במסיבת הפתעה שערכו לו אנשי לשכתו בתל-אביב בנוכחות כל המי ומי. לא בדברי חנופה של החברים מדגל התורה – להם ליצמן שותה את הדם בקשית (מקיז. מקיז. לצרכי מחקר רפואי, כמובן), וגם לא בטיש כלל-חסידי עם בני הברית החדשים משלומי אמונים.

את ה'אפטר-פארטי' של חגיגות יום ההולדת – או אם תרצו, ה'מירי רגב' של אירועי השבעים – החברים חגגו לסגן השר יעקב ליצמן דווקא בהיעדרו. בלי עוגה ובלי חתן. צעיר ורענן מבלי להפוך אף שערה לבנה לסגלגלה. בן שבעים לשיבה – ולשיב"א, אינשאללה, רק במסגרת העבודה.

החגיגה הזאת, נטולת החתן, התקיימה תכף ומיד בתום ישיבת הממשלה שהתנהלה באווירת המשבר הביטחוני בדרום. לאחר שהסגל הרחב התפזר, התכנס לו הפורום המתוח יותר – בו יושבים ראשי המפלגות זה לצד זה. מדי שבוע הם מתכנסים, שופכים את אשר על לבם, פורקים מטען כדי לפנות מקום למילוי מחדש של השק בתלונות וקיטורים, אכזבות וכעסים. סנטימנטים כידוע, יש רק בשירים.

מחובת ההתייצבות לכל ישיבת ממשלה משמימה – ליצמן נגמל עם התפטרותו מתפקיד השר. נוכחות בישיבת ראשי הקואליציה, לעומת זאת, היא זכות יותר מחובה, ובפרט בימים בהם יו"ר דגל התורה משתתף בישיבה. ליצמן משתדל לנכוח במרבית הישיבות ומבריז רק מסיבות רפואיות מוצדקות. אלא שהשבוע הוא הרשה לעצמו לדלג על הישיבה – אחרי שאת שלו הוא כבר אמר בסופ"ש האחרון, בשיחות ישירות עם ראש-הממשלה.

יש גילאים בהם יכולת ההשפעה של הפרסונה נבחנת דווקא בהיעדרה, ואין כמו גיל שבעים כדי לבדוק האם המדדים הפוליטיים-רפואיים עודם יציבים. אם לשפוט על פי ישיבת ראשי מפלגות הקואליציה ביום ראשון השבוע, הרי שליצמן בשיאו. "ישבו איתנו דרעי וגפני", תיאר אחד מראשי המפלגות את שאירע, "אבל כולם דיברו דווקא על ליצמן שלא השתתף בישיבה. מה הוא יעשה, איך הוא יגיב, האם האדמו"ר מגור יורה לו להסתדר, או ינחה אותו ללכת עד הסוף ולפרוש מהממשלה. ליצמן, ליצמן ועוד פעם ליצמן".

תחילת הסוף

החלטת שופטי הבג"ץ מן השבוע שעבר להעניק את מחצית הארכה שביקשה הממשלה לצורך העברת חוק הגיוס – הטילה צל כבד על ישיבת ראשי הקואליציה. המשמעות המיידית של ההחלטה התפרשה כמתן אור צהוב מהבהב להישארות בממשלה בתקופת החגים. ואכן, ביבי של השבוע שעבר – הצהיר כי ניתן להעביר את חוק הגיוס במהירות ונשמע כמי שנאחז בארכה הכל כך קצרה כדי לדחות את ההכרעה.

הביבי-מאניה דפרסיה הידועה של נתניהו באה לידי ביטוי קיצוני בשינוי מצבי הרוח בין סופ"ש לראשון שלאחריו. רק בשבוע שעבר נשמע נתניהו כראש ישיבה שנחוש לעשות הכל כדי לשמר את אווירת האלול בין כתלי המוסד שבאחריותו. חלף עבר לו הסופ"ש ביעף, ועל ישיבת הממשלה שפתחה את 'זמן אלול' התשע"ח הוא כבר השרה אווירה של סיום זמן.

כשהגיע לישיבת ראשי הסיעות, נתניהו הפתיע וביקש להודיע כבר השבוע על מועד מוסכם לבחירות. "בדקתי גם עם ליצמן וגם עם איווט, והמסקנה שלי היא שאי אפשר לעגל את הפינות ולהגיע לנוסח מוסכם במהלך שלושת החודשים שבג"ץ נתן. אין ברירה. צריך להקדים את הבחירות ולהודיע על זה עכשיו", הוא אמר לחברים.

רק לאחר מלאכת שכנוע של השותפים, כמעט מקיר לקיר, הסכים נתניהו שלא להכריז על המועד כאן ועכשיו ולהמתין, אך לא עד אחרי, אלא עד לפני החגים. "נמתין עד תחילת חודש ספטמבר, לא יותר", הוא קצב את המועד וחתך את הדיון ללא עוררין – כאדמו"ר האומר את דברו במועצת גדולי התורה טרם צאתו לחופשה.

לא אחרי – אלא לפני החגים. את האמרה הזאת מן הראוי היה לתלות על הקיר בלשכותיהם של חברי הכנסת החרדים. אם מנהיגי המפלגות היו נוהגים באותה רצינות כלפי המועמדים החרדים ברשויות, היינו מסודרים.

בהתאם ללו"ז שקצב נתניהו, הרי שההכרעה לכאן או לכאן, אמורה ליפול בשבוע שלפני ראש השנה. אם הבחירות אכן יוקדמו ומעמדם של רבבות בני ישיבות יהיה לוט בערפל, מן הראוי שמועד ההכרזה יחול ביום שהאשכנזים, ולא הספרדים, יתחילו לומר סליחות ולהכות על חטא.

לפני החגים

"אני רוצה לעזור לך, אבל אינני יודע לאיזו יד שלך לעזור, ליד ימין או ליד שמאל", סנט בשעתו מעל בימת מרכז הליכוד, אריק שרון המנוח, בביבי נתניהו. מה רוצה נתניהו בכל רגע נתון, היא שאלת מיליון המצביעים (וגם מיליון הדולרים של החברים נדבני השמפניה והסיגרים) שמרחפת מעל כל מהלך של בנימין נתניהו בעשורים האחרונים.

השאלה הזאת התעצמה השבוע, לנוכח התנהלותו של אלוף הדחיות והעיכובים, שבמשברים שבשגרה נתלה בכל דף של לוח השנה ונסמך על כל תת-ועדה כדי לעכב כל הכרעה. אז מה רוצה נתניהו שהקדים את אחרי החגים – לחודש אלול, שאלו השבוע השותפים לקואליציה..

כשנתניהו עשה בסוף-השבוע קולות של מי שמתכוון להכיל את הסיטואציה ולנסות בכל מחיר להגיע להסדרה, הסבירו בסביבתו שאין לו שום סיבה עדכנית ללכת לבחירות – מהן ממילא ישמח לצאת עם אותן תוצאות ואותם שותפים.

אמרו לנו שהמצב המתוח בדרום והשקט שהופר – לא מעוררים אצלו עודף מוטיבציה לצאת למסע בחירות ולהפקיר את סדר היום בידי החמאס. מפריחי הבלונים העזתיים – עוד עלולים לתקוע את הסיכה בבלון הביטחוני של ראש-הממשלה.

רמזו לנו, שנתניהו מעדיף לעבור את חודש יולי, שבמהלכו ישבור את השיא של ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ויהפוך לאישיות הראשונה במעלה שמחזיקה בשיא של שנות כהונה מצטברות כראש-ממשלה. לבנו של ההיסטוריון פרופ' בנציון נתניהו יש כידוע תודעה היסטורית מפותחת. פרשנים עוינים היו נוהגים ללעוג ולהוסיף תמיד שלאיש יש גם תודעה היסטרית מפותחת, אך בקדנציה הזאת, אחרי שהפציץ בצפון והפגיז במרכז (הליכוד! את המשטרה, הפרקליטות וכל שאר אויבי העם והמשפחה), אי אפשר לומר עוד על נתניהו שפחדנותו – אומנותו.
אלא שכל התחזיות הללו על הרצון לדחות את קץ הימין ולאפשר לממשלה למלא את ימיה, עלו בעשן כמו שדה קוצים בעוטף עזה, ברגע שבו נתניהו פתח את פיו בישיבת ראשי הקואליציה. הפרשנים נאלצו לצקצק בלשונם, הכתבים לחדד את קולמוסם והשותפים להוגיע את מוחם בשאלה שאף פעם אין עליה תשובה ברורה: אז מה, למען השם והתואר, רוצה מאיתנו ראש הממשלה נתניהו.

וידוא הריגה

"כשנתניהו רוצה לפתור משבר הוא יודע איך להשיג אותנו ולהטריף את המערכת עד לשעות הקטנות של הלילה", אמר השבוע יו"ר ש"ס אריה דרעי. לנוכח העובדה שנתניהו לא טרח להרים טלפון אליו או לח"כ גפני מדגל התורה – הסיקו השניים שנתניהו, כמו במשל של המגיד מדובנא, ירה את החץ ורק אחר כך סימן את המטרה.

נתניהו בחר במודע להרים טלפון לשני הנציגים שהוא ידע מראש מה תהיה תשובתם. ליצמן שמוביל את הקו הניצי הבהיר לו כי עד אחרי החגים, אין על מה לדבר. רבבות החסידים העולים לרגל בימים הנוראים ממילא לא יאפשרו לאדמו"רים לשבת על המדוכה בימים כה עמוסים ולהוביל להכרעה. מה יענה איווט? גם זאת ידע נתניהו לפני שהרים טלפון ושמע את ה'נייט'.

כשעוברים לדבר על ליברמן צריך לקחת נשימה, או להאריך את הפתיל, כפי שאיווט עצמו הצהיר ביום הצטרפותו לממשלה. גם השבוע יש חברי כנסת חרדים הסמוכים ובטוחים שיש עם מי לדבר במשרד הביטחון. ליברמן אומנם הצהיר לפני מספר שבועות שלא יהיה שינוי של אות בחוק, אבל החברים החרדים מש"ס ומדגל התורה – שמהפכים בזכותו של ליברמן יותר מכפי שהם מסנגרים על החברים באגודה, מזכירים שאיווט המתין ימים ארוכים – מעל ומעבר למועד שקצב לחיסולו של הנייה – מבלי לסנדל עצמו בהצהרות מיותרות.

את האמירה הכובלת של 'אף שעל' בישיבת סיעת ישראל ביתנו, הוא השמיע רק אחרי שבאגודה החלו לדבר על פירוק הממשלה. ליברמן חשש שהמידע על מגעים שמתנהלים מאחורי הקלעים והדיבורים על נכונות עקרונית להוביל לפשרה, יודלפו לתקשורת על ידי יד נעלמה בלשכת רה"מ והוא ימצא עצמו קרח מכאן ומכאן, בלי מגבעת ובלי כומתה. רק אז, כשהבין שאבדה התקווה, הוא כינס את סיעתו ושחרר את ההצהרה.

ליברמן מאוהב במשרדו והסיטואציה הנוכחית של מינוי הרמטכ"ל הייתה אמורה להיות תקופת השיא מבחינתו. טוב לשבת בקריה, אך קצת פחות נעים להתבונן בסקרים מתוכה. ללכת לבחירות בתקופה הקרובה, כשהנייה חי וקיים, נושם ובועט, זו מבחינתו כמעט כמו התאבדות בקפיצה – ממנחת המסוקים שעל גג הקריה. אם החרדים היו מוכנים להיכנס לחדר סגור ולצאת עם נוסחה מוסכמת שתבטיח עוד שנת כהונה, ליברמן היה מאריך גם את הפתיל החרדי.

אם נתניהו היה פונה גם לדרעי ולגפני ולא מסתפק במכוון רק בליצמן, הוא היה שומע דברים ברוח דומה. את המסר ולפיו הם מוכנים להעניק תמיכה לחוק הגיוס בשינויים מינוריים מתחייבים, בלי רעש וצלצולים, נתניהו שמע כבר לפני מספר שבועות. "זה לא יקרה", הבהיר אז נתניהו, "לא אלך לשנה של קואליציה צרה". באותה שעה זו נראתה תשובה כנה של ראש ממשלה שכבר סבל דיו בעבר מממשלת צרה צרורה. השבוע זה נראה כתירוץ של מי שגמר אומר לפרק את החבילה.

"ברגע שנתניהו פנה לליצמן ומיד אחר כך רץ לאיווט כדי לספר שבצד החרדי השיבו תשובה שלילית, קלטתי שהדיבוק של סוף מושב החורף חזר להשתלט עליו", אמר השבוע שותף חרדי בכיר, ולא מאגודה. "גם אז ביבי רצה בחירות, אבל לא היה מעוניין להצטייר כמי שהוביל ויזם את פירוק החבילה. זו הייתה ונותרה כנראה תכנית העבודה. לכן הוא פנה רק לליצמן. לכן הוא לא ניסה להושיב את כולם ולחפש מוצא. מבחינתו – הוא ביצע וידוא הריגה".

האצן שעצר

אין מה לדאוג לרץ הטוב בכל הזמנים בפוליטיקה הישראלית שבחר לעצור על המסלול בהקפה האחרונה, רגע לפני שהוא שובר את שיא הכהונה של ראשי הממשלה. השיא יישבר ממילא, אם לא לפני הבחירות, כי אז לאחריהן.

מה שמטריד את נתניהו יותר מכל זהו השיא של אולמרט ולא של בן גוריון. על המרוץ לשבירת שיא השהות של ראש-ממשלה באגף האח"מים של מעשיהו – נתניהו היה מעדיף לוותר. בסופ"ש הקרוב אמורה להיערך חקירתו האחרונה, ואפשר בהחלט להבין מדוע נתניהו מעוניין כל כך בהקדמת הבחירות, לפני ולא אחרי שיוחלט על הגשת כתב אישום בכפוף לשימוע. נתניהו ינסה למנף את האמון המחודש שהציבור ייתן בו כדי לאותת ליועמ"ש מנדלבליט שהעם אמר את דברו. הציבור בטוח בחפותו ולא מתרגש מבדלי סיגרים ובקבוקוני אלכוהול.

אנשים שנקלעו לסביבתו לאחרונה, יודעים לספר שהמצב הביטחוני בדרום לא מטריד את האיש יתר על המידה. ממרום גילו, או-טו-טו כליצמן, ומפסגת ניסיונו, עוד רגע יותר משל בן גוריון, נתניהו לא מתרגש מכמה שריפות קוצים שעלותן הכוללת מוערכת בפחות מסכום הערבות שנדרש להעמיד השבוע, בחוסר הצלחה משווע, תאגיד השידור הציבורי.

מאתיים איש נהרגו בחודשים האחרונים בצד הפלסטיני ורק אחד, שהוא עולם ומלואו בפני עצמו, בצד הישראלי. סיטואציה של אלפי פצועים עזתיים מול בודדים בצד הישראלי בעוטף עזה – אינה ברת השוואה בשום קנה מידה. הוא לא מזלזל בירי שהתחדש, אך המענה שניתן עד כה היה לטעמו מידתי ומדויק. הכתישה הצה"לית בסופ"ש האחרון, כולל הריסת מבנה המשרד לביטחון פנים הפלסטיני לעיני כל הרצועה, סיימה את הפרק הנוכחי. תקיפה נרחבת יותר שעלולה לגרור את צה"ל למבצע קרקעי – היא מבחינת נתניהו אופציה אחרונה.

לימין הישראלי ממילא אין כל אינטרס למוטט את שלטון החמאס ולהעביר את המפתחות לידי הרשות הפלסטינית. אין כמו הפוזיציה הנוכחית שבה המתח הפנימי גואה, ההנהגה מבותרת, הציבור מפולג והשטח בוער. אין עם מי לדבר ולעשות שלום, אין למי לוותר. ולמען הסר ספק, עסקינן בערבים ולא (להבדיל, להבדיל) בחרדים.

לנתניהו אפוא, וזאת בהתאם לאותו היגיון הפכפך שמאפשר לשותפיו להסביר, בדרך כלל רק בדיעבד, את מהלכיו, אין כל בעיה ללכת לבחירות מהירות. אומרים שמלחמות כבר לא קורות בחורף, אבל צריך לזכור שגם לבחירות האחרונות הוא נורה היישר מלועו של צוק איתן ויצא עם סריית קלפים מנצחת. שלוש עשיריות וג'וקר אחד בדמותו של אורן חזן.

ברית המועצות

האם נגזר גורלנו ללכת לבחירות ארציות, חודשים ספורים אחרי המקומיות? למרות חשרת העבים שנראית במפה הסינופטית, הרי שהחרדים טרם אמרו נואש. בש"ס וביהדות התורה ניסו השבוע למחזר את רעיון הכינוס רב המשתתפים של ראשי הישיבות, בראשותם של חברי מועצת גדולי התורה של דגל וחכמי התורה של ש"ס.

ההצעה המקורית של יו"ר ש"ס דרעי שנחשפה כאן לפני שלושה שבועות, מוסמסה בחוסר החלטיות ע"י ההנהגה הפוליטית של דגל התורה. האם הייתה זו הוראה מגבוה או שמא הנחיה מפיו של ינוקא? במצב בו התנודות של המקורבים והנכדים משתנות בתזזיתיות מדהימה, כערך המטבע הטורקי – אין לדעת מה קדם למה.

נכון לשבוע זה, ואחרי שנתניהו אמר את דברו מבלי שנועץ עם ח"כי דגל וש"ס, נראה כי משהו בכל זאת השתנה גם בגזרת דגל התורה. המסרים שהועברו ליו"ר ש"ס לאחר ביקורו של גפני בביתו של מרן הגרי"ג אדלשטיין כשלצידו חבר ועדת הרבנים של דגל הגר"נ זוכובסקי, היו שיש על מה לדבר. רעיון הכינוס המשותף, קם לתחיה.

"איך נוכל להסתכל בעיניים של רבבות בחורי הישיבות והאברכים, אם נדחה במו ידינו חוק שהוא הרע במיעוטו עם תיקונים שניתן להעביר כיום, ומה נעשה אם בקדנציה הבאה נקבל קואליציה עם יאיר לפיד, כשבמקרה הטוב ביותר, נקבל על הראש את אותו חוק – אבל בלי שינוי של אות", שב ושאל השבוע יו"ר ש"ס דרעי את החברים מדגל התורה.

על השאלה האם נראה גם בעתיד ממשלה בראשותו, שלפיד יושב בתוכה והחרדים מודרים ממנה, השיב נתניהו בעבר בכנות כי הדבר יהיה תלוי בהתנהלות החרדית, שתשליך במישרין על מספר המנדטים של הגוש.

חרף האיומים שמפריח נתניהו בשיחות סגורות – הוא לא יעלוץ לחבור לאחר הבחירות לעד התביעה הפוטנציאלי במשפטו, יאיר לפיד. בפרפרזה למשפט שטבעה שולמית אלוני בממשלת רבין ניתן לומר שאת השטריימל של יש עתיד, ביבי יחבוש לראשו רק כמוצא אחרון לשימור שרידותו בשלטון.

בדגל ובש"ס לא מוכנים להתייחס לבחירות שתוצאותיהן אינן ידועות כאל תכנית עבודה, ובצמרת של שתי המפלגות יש מי שמעריך כי אם האור הירוק לכינוס משותף של המועצות יינתן, גם באגודה יישמעו קולות הסכמה. ייתכן מאוד שבמצב כזה, גם כמה מגדולי האדמו"רים שדעתם לא הייתה נוחה מההכרעה שנפלה במועצת האגודאית, בהיעדרם המופגן, ימצאו את הדרך להביע את דברם.

למרבה ההפתעה, הרי שגם במחנה הפוליטי האגודאי נמצא השבוע מי שהביע אופטימיות זהירה באשר לסיכויי הצלחת המהלך של חקיקה מהירה בשינויים, עוד בקדנציה הנוכחית. אם אפילו בלשכת פרוש סבורים שהמילה האחרונה לא נאמרה – ניתן להסיק בזהירות מה, כי חרף המשבר עדיין יש עם מי לדבר.

העכבר שישאג

מהארצי למקומי – אנו עדים לחוסר היכולת לשבת סביב השולחן ולקבל החלטות, בתהליך מזיק שהופך את החרדים מעדר שיש לו מנהיג ודרך, לצאן תועה ללא רועה.

על הסיטואציה הייחודית שנוצרה בירושלים, של ריבוי מועמדים שאף אחד מהם אינו מפיץ לעת עתה שנאה נגד החרדים, כבר נכתב די והותר. בשלומי אמונים מציגים נתונים ולפיהם ליוסי דייטש סיכוי ממשי לקטוף את הראשות בסיבוב ראשון. הם מגובים בפילוחים פנימיים, בסקרים מוזמנים וגם במשאלים בלתי תלויים כמו זה של חדשות ערוץ 2, ובניתוחי עומק ולא של רק החבר'ה בשטיב'ל, אלא גם של בכירי הפרשנים הפוליטיים במהדורה הנצפית בישראל.

אם בדגל ובש"ס מפקפקים, ולא על סמך תחושות בטן (ריקה), מן הראוי שימצאו את העוז ויפסיקו להסתתר מאחורי גבם של המועמדים הלא-חרדים. מגיע לציבור החרדי-ירושלמי שנציגיו יידעו להיכנס לחדר אחד, לשים את הנתונים על השולחן ולא לנטוש עד שייצא עשן לבן ותיפול הכרעה לכאן או לכאן.

מחלת העכברת שתוקפת את ההנהגה הפוליטית החרדית ומונעת מאנשים ותיקים ומנוסים לקבל החלטות, פוגעת במערכת החיסונית של המפלגות החרדיות. אם גם בסיבוב הקרוב, מועמד כיוסי דייטש, איש ראוי לכל הדעות, יפסיד את ראשות הבירה רק בגלל גרירת הרגליים של יתר השותפים – כיצד יציגו הפוליטיקאים החרדים את פניהם בפני מצביעיהם חודשים ספורים אחרי, במערכת הבחירות הארצית?

מי שמוותר על סיכוי פוליטי ממשי לנצח מערכות – הוא לוזר שאין לו תקנה, חייל עם רוח קרב של האלוף גולן, שסופו כי יפסיד ללא קרב במערכות נוספות. בהתאם לאותו היגיון צרוף, אפשר לקפל את הדגל גם בבחירות הארציות. כי הרי מי לידינו יתקע שהצבעה למפלגה חרדית – לא תוביל לבסוף לישיבה באופוזיציה. ואולי, בכלל עדיף לא לקחת מראש שום סיכון ולפקוד המוני חרדים לליכוד – שם תהא השפעתנו בטוחה ונטולת סיכונים, כפי שהציע בעבר ח"כ חרדי בכיר.

חודש ימים מהיום – נתוני המצביעים בירושלים לא ישתנו. לסחבת אין כל הסבר הגיוני וגם אין תוחלת. המספרים ידועים ואם יש מחלוקת לגבי משמעותם, ניתן ליישב אותה כאן ועכשיו. לפני ולא אחרי החגים.

אם נבחרינו האמיצים לא ישכילו לכל הפחות להידבר ולהיכנס לחדר אחד כדי לשבת ביחד ולקבל החלטות, כי אז כשתישמע בעתיד הקריאה שתזרז את הבוחרים לקלפיות, נזכור איך נהגו הנבחרים התובעניים – ששואגים כאריות ובורחים כעכברים.

השארת תגובה