לייזרזון חושף: השיחה עם הרב מבריסק

מדוע פרץ מרן הגר"ע יוסף בבכי בטלפון? מתי השתחל ילד לחלון חדר אוכל? ומי הנחשון שייסד מסלולי הכשרה לבנות ישראל? • המתקפה שפוצצה את הכינוס האגודאי, וההכרה הממשלתית בתארי 'המכון למורות'

הרב שצ'רסנקי
הרב שצ'רסנקי

המבנה היה נמוך. קומה מינוס אחת. החלונות בלטו קצת החוצה. כמה סנטימטרים מעל לקרקע. בתוך האולם הגדול שמתחת ישבו עשרות ילדות, פליטות מלחמה, עולות העלייה החמישית, ואכלו את ארוחת הצהריים היומית שלהם. באמצע נפתח החלון כדי חרך צר, אל חללו השתחל פלג גופו העליון של ילדון קטן, לא מוכר. כמה דקות של תרגילים אקרובטיים והוא נחת על רצפת חדר האוכל של 'בית חנה' בשדרות בן גוריון שבמרכז תל אביב. דקה אחרי זה הוא פתח במהירות ועוצמה את הדלת של חדר האוכל, והכניס פנימה שיירה של בנות שהחזיקו בידיים זר פרחים ענק ועלוני ברכת המזון.

הילדות היו חניכות 'בית יעקב' בתל אביב. הילדות שאליהן הגיעו היו נשמות אומללות שנלקחו על ידי השלטונות הישראליים לשמד בכור ההיתוך הישראלי. מי ששלח אותן היה המנהל שלהם הרב מאיר שצ'רנסקי, שרצה למצוא את הדרך איך להגיע ללבן של אותן ילדות רכות, שלא שפר עליהן הגורל.

לילד הקטן הזה בנימין. בנימין שצ'רנסקי. הוא היה הבן של המנהל.

החודש הוא הלך לעולמו בגיל 86. מאחור הותיר רבבות תלמידות בוכיות שחבות לו את עולמם הרוחני והמקצועי.

הוא היה הנחשון שקפץ למים, וייסד מסלולי השתלמות למקצועות מבוקשים על טהרת הקודש. היחיד שהעז וגם הצליח, לקבל את הכרת משרד החינוך לתוארי A-B על הלימודים של בנות הסמינר, כשבתכנים לא התפשר על קוצו של יו"ד מהמורשת והמסורת הטהורה.

באותה נשימה חשוב לספר על מעורבותו העמוקה ועובדת היותו חלק בלתי נפרד מהתהליך שהביא להקמת מסלולי הכשרת מורים במכון החינוך החרדי 'אחיה', לפני חצי יובל שנים. זאת במטרה לסדר לצעירים החפצים להשתלם במקצוע החינוך לעשות את המוטל עליהם בצורה הטובה ביותר.

בנו, הרב מנחם שצ'רנסקי, מנהל 'בית המורה' וממשיך דרך אביו בהנהלת המסלול להכשרת מורים במכון 'אחיה', שוחח במהלך ימי השבעה עם 'כל ישראל'. "אבא שלי אמר כמה פעמים שהשליחות שלו בחיים זה להמשיך את המורשת של אביו רבי מאיר", הוא אומר לנו. מה היא אותה מורשת, מסביר מיד רבי מנחם "להנחיל את המושגים של צניעות בנות ישראל, בשנים האחרונות גם הוציא לאור ספר בנושא".

הבן רבי מנחם מספר על התרומה הגדולה ביותר של אביו לעולם החרדי. "בכלל, הוא זה שנלחם שילמדו מקצועות בסמינרים כדי שבנות ישראל לא ירעו בשדות זרים. אבל", הוא מסייג, "כאשר פתח את חדר המחשבים בסמינר, הוא כתב מכתב חריף על הסכנות הטמונות במחשב, ועד כמה המחשב ממכר, וכמה שהחיים שלנו עלולים להשתגע בעקבות המחשב, מה שאכן התברר היום שזה מה שקרה".

בית ספר בין המזרנים

מסכת חייו מלאי העשייה והפעולה החלו בשנת תרצ"ב, אז נולד לאביו המחנך הדגול, הרב מאיר שצ'רנסקי ז"ל – בעיר ז'גערזש שבפולין. בגיל שנה עלו הוריו ארצה, ובשנת תרצ"ג התיישב בעיר תל אביב. כבר באותה שנה פעל אביו, החסיד רבי מאיר, להקמת בית חינוך לבנות בעיר העברית הראשונה. חמש שנים אחרי, כשלבנו בנימין מולאים שש שנים, ניצח על תנופת הקמת הסמינר למורות וגננות, שהיה הראשון מסוגו בארץ – גם הוא בתל אביב.

על שנות ילדותו של אביו שעיצבו את אישיותו, מספר לנו בנו רבי מנחם. "הוא נולד לתוך בית בו נשמו אויר אחר, אויר של 'חינוך'. הוא נולד לאבא שכבחור צעיר כבר החל בהקמת 'בית יעקב'. הוא פתח את המוסד בעיירת הולדתו ז'גערזש, פרבר של העיר לאדז' שבפולין, המניע שלו היה נורא פשוט: הרבי מגור אמר שבכל עיר יהיה 'בית יעקב', ובלאדז' כולם היו עסוקים במסחר, אז הבחור הצעיר נטל עליו את העול.

"בגיל שנה עלה ארצה, ואביו תרם את נפשו למען הקמת החינוך ו'בית יעקב' בישוב החדש, כך שבעורקים זרם סוג דם של עשיה למען חינוך ו'בית יעקב', חי כל ימיו מתוך שליחות ברורה, וויתר בימי חייו על הכול למען המטרה הנעלה".

לתוך הלהט הזה לחינוך דורות העתיד, גדל הילד שהיה לנער, רבי בנימין ז"ל. כילד התחנך בתלמוד תורה 'סיני' בתל אביב עיר מגוריו. משסיים את חוק לימודיו בחיידר – עלה לסניף של ישיבת 'שפת אמת' שהוקמה באותם ימים בתל אביב, שלימים נקראה בשם ישיבת 'חידושי הרי"ם' הניצבת עד היום הזה לתפארה בצפון תל אביב.

בשנים מאוחרות יותר, עלה לישיבה הגדולה 'שפת אמת' בירושלים, סמוך ונראה לבית מדרשם והמקומות בהם פעלו רבותיו הקדושים לבית גור. זכה רבי בנימין למה שלא זכו רבים, ונכח בצל קורתם של כל אדמו"רי בית גור שעמדו בראש הנהגת העדה בארץ ישראל. החל משנותיו האחרונות של מרן ה'אמרי אמת' זי"ע, המשיך בשלושת בניו מרנן האדמו"רים ה'בית ישראל' ה'לב שמחה' ו'הפני מנחם' זי"ע, שהנהיגו את העדה הקדושה בעשרות השנים שלאחר מכן, ולהבדיל בין חיים לחיים – כ"ק מרן אדמו"ר מגור שליט"א בצלו הסתופף בשני העשורים האחרונים.

בט"ו באב תשי"ב נישא לבתו של הרב עקיבא בנצלוביץ ז"ל, שהיה מחשובי חסידי גור בקריית אתא. לפני 12 שנה התאלמן רבי בנימין ז"ל מאשתו, כעבור שנה נישא בשנית לאשתו שתבלחט"א בתו של הרב אברהם רוזנטל, מחסידי גור בניו יורק ותל אביב, שעל עדות בני המשפחה הייתה מסורה לו בכל כוחותיה. בהערת אגב נציין, בשנותיו האחרונות התארח לפרקים הרב רוזנטל בבית חתנו רבי בנימין שנהג בו בכבוד גדול.

את מסירות נפשו של אביו להקמת בית חינוך לבנות על טהרת הקודש, ניתן לגולל על פני יריעות שלמות. ראשיתו של המוסד המפואר שידוע היום לשם ותהילה בכל קצוות ארץ – היה על ספסל ברחוב רוטשילד בתל אביב, בהמשך עבר ה'מוסד' לפעול בתוך קיתונה הצר של משפחת שצ'רנסקי. בשעות הבוקר המוקדמות, כשמרבית בני גילם נמים על יצועם בשלווה, היה האבא רבי מאיר מעיר את בנו יחידו בנימין ואחיותיו – ומזרזם לקום ולסדר את המיטות והמזרנים, ותמורתם לסדר שולחנות וכסאות לתלמידות שכבר יופיעו בפתח הבית (ספר).

מעבר לקווי האויב

כילד רך היה שותף רבי בנימין לפעולות הרואיות של אביו לחלץ נשמות אבודות, שנשבו בזרועות הטומאה ומפלגות הכפירה. אביו שיגר אותו למשימות מיוחדות מעבר לקווים, בתוך שטח האויב החילוני. היו אלו הימים שאחרי חורבן יהדות אירופה, כשהמוני ילדים פליטים שוכנו במחנות עולים בקיבוצי השומר הצעיר מתוך מטרה נבזית להעבירם על דת אבותיהם.

קורות אותם הימים רשומים בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל כשנות מאבק קשות ומרות. חלקו של בנימין הקטן היה רב ביותר בכל המערכות הללו. קומתו הנמוכה ומראהו התמים אפשרו לו לחדור מעבר לקווי האויב ולהשתחל אל תוך המחנות הסגורים בהם הוחזקו הילדים האומללים.

עם אחד המקרים הבולטים, שהיה דווקא בעיר תל אביב, פתחנו את הכתבה. שם תיארנו את בנימין הקטן שמשתחל מחלון חדר האוכל ופותח את הדלת לחניכות בית יעקב. הילד ידע היטב מה צפוי לו אם ייתפס בידי אנשי המחנה. רחמים לא היו שם מדי הרבה. אבל הוא חירף את נפשו כדי שיצליחו ליצור קשר עם אותם פליטות ולהציל את חייהן הרוחניים.

הבניין אליו חדר בנימין הקטן, שכאמור לעיל נקרא 'בית חנה' על שמה של אישה בשם חנה, היה מיועד בעיקרו להכשרת פרדסאים, מספר לנו הרב מנחם שצ'רנסקי, אך מאחר וההמתנה הארוכה חסרת התוחלת למתלמדים שיבואו ויחבשו את ספסלי המקום התישה את מנהליו, הוסב המקום לקליטת ילדי העלייה החמישית, ולאותם בנות רצה רבי מאיר לפנות, וילדו הקט עמד לימינו לסייעו.

הרב מנחם שצ'רנסקי, מספר לנו את הווי החיים של אותם ימים שהיה מנת חלקם של סבו רבי מאיר ואביו רבי בנימין. "כאשר סבא היה נוסע מהבית עם כובע ברט לראשו, ידע אבא שאבא שלו נוסע עוד פעם כדי לחדור לקיבוץ ולברר את מי ניתן להוציא מהקיבוץ, כאשר השיטה הייתה למצוא פנים יהודיות מובהקות, לדובב את הילדה וכאשר שמע שהוריה חרדים היו, היה שואל פרטים בסיסיים וחוזר לביתו, משם היה מברר על יהודי חרדי עם שם משפחה זהה, אותו היה שולח לקיבוץ ולבקש את 'קרובת משפחתו', זאת לאחר שהיה סבא רבי מאיר מתחייב לכל ההוצאות, ובמידת הצורך לוקח לבסוף את הנערה לביתו לגדלה".

שבתות רבות עשה הילד בגפו, אביו שוטט במרחבי ארצנו הקדושה ללקט נשמות נידחות לבתי הספר, ולשדל את אנשי עיר ועיר לפתוח בחלקתם 'בית יעקב' לבנות המקום. בתוך כל זה נצרבה אישיותו של רבי בנימין שהמשיך ביתר שאת וביתר עוז במורשתו של אביו מורשת בית יעקב.

הבכי של הרב עובדיה

בפטירתו של אביו עברו לידיו המושכות של ניהול הסמינר שכבר קנה לעצמו שם כחוד החנית של החינוך החרדי לבנות ישראל. בין אלו ששלחו את בנותיהם לסמינר ניתן למנות את גדולי ישראל שבבני ברק, מרן ה'ישועות משה' מויז'ניץ זי"ע, שהתבטא שהוא שמח לשלוח את בנותיו למקום בו הוא יכול לדון עם מנהלו רבי בנימין בענייני חינוך. בשולי הדברים נעיר, שכילד זכה רבי בנימין ללמוד עם הרבי הישועות משה את הספר 'חובות הלבבות', ומשם הייתה היכרותם המוקדמת. גם מרן ה'קהילות יעקב' זצ"ל שלח את בנותיו לסמינר שצ'רנסקי.

סמינר שצ'רנסקי בתל אביב הפך לשם דבר, והניח את היסודות לכל מוסדות 'בית יעקב' שבאו בעקבותיו. בשנת תשד"ם נקרא רבי בנימין אל הדגל לחלץ את הסמינר 'הישן' בירושלים ממצוקתו ולנהלו במשך זמן, לפני עשרים שנה שוב התבקש ליטול על שכמו את עול ניהול המוסד הירושלמי הוותיק ונענה בשמחה.

גם את הסמינר בביתר עילית היה זה רבי בנימין שלקח על עצמו את עול הקמתו לפני 14 שנה. בני המשפחה מספרים על אותה תקופה של הקמת הסמינר בביתר, שהייתה קשה ומורכבת מאוד עבור ר' בנימין באשר אשתו ע"ה שכבה על מיטת חוליה בבית החולים, ועם כל זאת אזר כגבר חלציו ולאחר שביקש את רשותה נכנס לעובי הקורה עד שזכה לברך על המוגמר ולהקים את מצבר החינוך לבנות עיר התורה והחסידות שבערי יהודה.

סיפור מפעים על דאגתו לכל בת ובת מתלמידותיו מספרים בני המשפחה. אחת מתלמידות הסמינר הייתה בת לעולי רוסיה, ונשמעו רינונים ברחוב אודות יהדותה של המשפחה. המנהל רבי בנימין פנה למרן הגאון רבי עובדיה יוסף זצ"ל, אותו הכיר מתפקידו כרבה הראשי של תל אביב, ושאלו על הדבר כדת מה לעשות. הרב עובדיה השיב לרבי בנימין שהתיק של אותה משפחה נמצא בדיון בבית הדין, ולכשתתקבל הכרעה ימסור לו את שהוחלט.

כעבור ימים אחדים מקבל רבי בנימין טלפון, על הקו מרן הגר"ע יוסף 'הרב שצ'רנסקי' נשמע הקול מעבר לקו 'אני יושב כאן עם הרב אלישיב. התרנו את המשפחה', תוך כדי הדברים פרץ מרן הגר"ע יוסף בבכי סוער, כאשר רבי בנימין מצטרף מהצד השני מהתרגשות על הזכות, והשמחה של טיהור שמה של משפחה בישראל, עם כל הקושי שבדבר. הרב מנחם שצ'רנסקי מוסיף לנו פרט מרתק, ומספר שאביו רבי בנימין וסבו רבי מאיר, היו שניהם חתומים על תעודת הרבנות של מרן הגר"ע יוסף זצ"ל.

"בשמירה על הגחלת אין פשרות"

כל ימיו היה חרד ודואג על פך השמן הטהור של חינוך בנות בית יעקב. ביטוי לדברים ניתן לראות בדברים שאמר עליו מרן הגרמ"ד סולוביצייק ליו"ר החינוך העצמאי המיתולוגי הרב אברהם יוסף לייזרזון, שיובאו בסמוך. גדולי ישראל סמכו את ידיהם עליו בנאמנות מוחלטת, בברכתם מונה לחבר ועדת החינוך שעל יד מועצת גדולי התורה, והוביל את מערכות היהדות החרדית בנושאי החינוך. כן היה מיוזמי ומארגני כינוס 'כה תאמר לבית יעקב' שנערך בבנייני האומה בראשות מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט"א.

באחד הכינוסים של אנשי אגודת ישראל בשנים האחרונות בנושאי החינוך, נשא דברים הרב שצ'רנסקי ומנהמת לבו זעק על התערבות משרד החינוך בתכני הלימוד. בין היתר אמר את הדברים הבאים: "מאז ומתמיד כאשר באו גזירות בנושאי יהדות ידענו לומר מיד 'וימאן' בניגון של שלשלת. חבל שלא קמו בראשית הניסיונות הנואלים של משרד החינוך, לומר את ה'וימאן', למרבה הצער כמו שבמשרד החינוך קם דור חדש שלא ידע את יוסף, גם אצלנו קם דור חדש שלא מכיר את דרכי המלחמה, וסבור אולי שבדרך של הידברות ופשרות אפשר לשמור על הגחלת".

הרב צבי חסיד, מנכ"ל זק"א תל אביב ומזכ"ל סמינר 'בית יעקב' בתל אביב, סיפר על מסירותו הגדולה של רבי בנימין ז"ל לתלמידותיו. "אמר לי פעם השרת הוותיק של הסמינר בתל אביב 'אין היום כמו רבי בנימין', אני שואל אותו למה? והוא מספר ככה 'הייתי יושב כאן בלילות וממתין שילך הביתה כדי לנעול את הבניין, עד שהייתי מוצא אותו מנמנם על העט, באמצע מכתב, באמצע כתיבה של אגרת לתלמידה' ואז היה שואל אותי השרת בערגה 'איפה יש היום כאלו מנהלים?' וזה נכון, כי אין דבר כזה היום".

הרב חסיד המשיך ותיאר את דמותו של הרב בנימין שצ'רנסקי. "ר' בנימין היה איש פיקח. בעל חוש הבנה וניתוח. תמיד שמע, הפנים וניתח את הדברים עד לפריסה של משנה ברורה בכל נושא שעלה על הפרק. לא בכדי היה מבאי ביתם של גדולי ישראל מכל העדות והחוגים שכולם העריכו את פועלו והביעו זאת בביקורם האישי בקרית החינוך בית יעקב בתל אביב. כולם כיתתו רגליהם לתל אביב להביע את הוקרתם למוסד הוותיק שעד היום נותר כמעט יחיד כמוסד על של כלל ישראל, אשר חובשות את ספסליו בנות חסידים לצד ליטאים מכל העדות והחוגים, ומוציא דורות של מורי מורות ומחנכות".

מנעד רחב מאוד של תפקידים מילא רבי בנימין, בתוכם ניתן למנות את תפקידו האגודאי הראשון שהיה מזכיר סניף אגודת ישראל בתל אביב, חבר ועד החינוך, חבר הנהלת אגודת ישראל הארצית, חבר הועד הפועל של אגודת ישראל, חבר הנהלת חברא-קדישא תל אביב, חבר מועצת העיר תל אביב, כשבתפקידו זה ייסד את המושג המקובל כיום בערים רבות בארץ ונקרא 'מחלקת תרבות תורנית', ובעוד אין ספור פורומים בהם השמיע ברמה את דבר היהדות החרדית. מעולם לא אכזב את שולחיו וידע להביא את ההישגים הנדרשים לציבור שומרי התורה והמצוות. במשך שנים רבות היה מנסח את ההסכמים הקואליציוניים של אגודת ישראל, והיה מעורב עמוקות בכל המתרחש והנעשה מתוקף חברותו במוסדות העליונים של אגודת ישראל.

עד זקנה ושיבה לא נס ליחו ולא פג טעמו. גם כאשר רצה לפרוש לפנסיה ולהקדיש את חייו ללימוד התורה, מנע ממנו מרן ה'פני מנחם' מגור זי"ע את הדבר, באמרו 'זה אינו עבורך, אתה חייב להמשיך ולפעול למען חינוך בית יעקב'.

המתקפה על לורנץ ופרוש

היו"ר המיתולוגי של החינוך העצמאי הרב אברהם יוסף לייזרזון מדבר בהערכה רבה על דמותו של הרב שצ'רנסקי ז"ל. "רבי בנימין ינק וספק את האגודאיות שלו, ואת רוח החינוך, מאבא שלו רבי מאיר שצ'רנסקי זצ"ל, שהיה מאישי החינוך הבולטים של הדור הקודם", אומר הרב לייזרזון בשיחה עם 'כל ישראל' במהלך ימי השבעה. "רבי בנימין חסה בצל אביו כל השנים. הכול ירש מאביו. לא רק את הסמינר הוא לקח, אלא גם את הלהט, הברע'ן והחיות, איתם בנה את כל היסודות של חינוך בנות ישראל בדרך ישראל סבא".

הכרתם את הרב שצ'רנסקי?

הרב לייזרזון מתפלא על עצם השאלה. כמי שליווה את הציבוריות החרדית בארץ ישראל מראשיתה, כמי שהיה שם בכל השלבים של הנחת היסודות לבניינה המחודש של היהדות הנאמנה בשנות התקומה, ובדגש על נושא החינוך – בתפקידיו הרבים, ועל כולנה עמידתו בראש המוסד החרדי היוקרתי והמשפיע ביותר 'החינוך העצמאי' בכל השנים האחרונות, ועוד ינובון בשיבה – כל זה ועוד, מביא בהכרח להיכרות קרובה של הרב לייזרזון עם כל אלו שניצבו על כביש הפעילות האגודאית, בתוכם כמובן הרב בנימין שצ'רנסקי ז"ל.

לעצם השאלה מתייחס הרב לייזרזון "את ר' בנימין הכרתי לפני למעלה 40 שנה, כשנבחרתי להיות חבר בהנהלת 'אגודת ישראל'. הייתי צעיר החברים ושם הכרתי אותו".

הרב לייזרזון מספר על הישיבה הראשונה בה השתתף כחבר מן המניין בהנהלת אגודת ישראל. "הייתה אסיפה חגיגית בה בחרו את מועצת הרבנים של אגודת ישראל, המעמד היה במלון 'דבורה' בניהולו של נשיא אגודת ישראל, החסיד שבכהונה רבי יצחק מאיר לוין", הרא"י לייזרזון מרחיב על מה שהיה באותה אסיפה מכוננת "שם בחרו את ראש ישיבת 'שפת אמת' לימים מרן ה'פני מנחם' מגור זי"ע, הגה"צ רבי יוחנן סופר האדמו"ר מערלוי זצ"ל, וראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי שלמה ברמן".

הרא"י חושף פרט מרתק מאותו כנס, על דבריו של הרב מאיר שצ'רנסקי, דברים שמקבלים משנה תוקף על רקע פרשיות ההדלפות וההקלטות ששבענו מהם בשבועות האחרונים, ומוכיחים שמה שהיה הוא שיהיה, ואין חדש תחת השמש. "אני זוכר אפיזודה. היו שם כל חברי הכנסת של אגודה. ורבי מאיר שצ'רנסקי היה תקיף מאוד, עלה לדוכן וצעק שהמנהיגים הם לא הח"כים אלא גדולי ישראל. זה עורר סערה גדולה, וזה גרם למתיחות בין הליטאים לחסידים. לרבי מאיר היה את האומץ לומר את זה בפני הח"כים. זה היה תקופה של מתיחות עם הליטאים. שלמה לורנץ ומנחם פרוש הגיבו ברמקול והישיבה התפוצצה".

התפטרות משותפת מהתנועה

נחזור לדמותו של הרב שצ'רנסקי הבן, "רבי בנימין היה דמות", הוא אומר, "בתור עסקן צעיר הוא בלט מאוד בסיעה המרכזית. הוא היה משמיע את דבריו בתקיפות בהנהלת 'מרכז אגודת ישראל'. אחרי שקיבל לידיו את ניהול הסמינר נערכו ישיבות ה'מרכז' בבניין של הסמינר בדרום תל-אביב. מרבית ההתייעצויות הפוליטיות של הסיעה המרכזית היו שם, כי רק שם לא היה חשש להדלפות, כי היה הרחק ממרכז העיר".

על קרבתו לגדולי הדור ורועי עדת ישורון מספר הרב לייזרזון: "היה מקורב מאוד למרן ה'בית ישראל' זי"ע, שהיה מתחשב בדעתו בכל העניינים הציבוריים. יחד עם ידידו הרב שמואל מרדכי מינץ ז"ל, שלימים מונה להיות המזכיר הכללי של אגודת ישראל. יחד הם היו נכנסים לרבי להתייעצות והדרכה ושאר עניינים".

בהזדמנות זו נוסיף אנחנו את ששמענו השבוע מבנו של רבי בנימין, הרב מנחם שצ'רנסקי שיבדל לחיים טובים, שתיאר את ביקורי החג הקבועים שנהג לערוך יחד עם אביו בכל עת חג ומועד, בבתיהם של מרנן ורבנן גדולי הדור זצ"ל וחלקם שחיים עמנו עד היום. "כולם קיבלו את אבא במאור פנים ובחביבות גדולה, הייתה לו הערכה חוצת מחנות מצדם של כל גדולי ישראל", הוא מספר.

הרב לייזרזון חוזר אל הפעילות האגודאית שלהם: "כאשר הגיעו ימים, וקם דור חדש באגודת ישראל – התחלפה ההנהגה הפוליטית – ושניהם, הרב בנימין שצ'רנסקי והרב שמואל מרדכי מינץ, הגישו תוך תקופה קצרה התפטרות ממוסדות תנועת 'אגודת ישראל'".

היה לכם קשר אישי ברמה היומית?

"בתפקידיי ב'חינוך העצמאי' היה לנו קשר יום יומי", הוא נזכר, "במיוחד כאשר התחילו להיראות ניסיונות להתערבות בסדרי הלימודים מצד משרד החינוך, רבי בנימין לא נח ולא שקט בכל פעם מחדש רתח וזעם ופעל בכל מאודו להעביר את רוע הגזירה".

מתברר שעד היום האחרון החזיקו השניים ביחסים קרובים. "ביקרתי אצלו יומיים לפני פטירתו, ובכלל בכל התקופה כמה עשרות פעמים. הייתי בטוח שבגבורה הנפשית שלו הוא יצליח להתגבר" מקונן הרב לייזרזון "אבל לצערי נדהמתי לשמוע שעה לפני ההלוויה שגם הדמות הזו נעלמה לנו".

"עסקן של דור קודם"

"לאחרונה אני מבקר לעיתים דחופות במעון קדשו של ראש ישיבת בריסק מרן הגאון האדיר רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק", מספר הרב לייזרזון, "ביום שישי האחרון עליתי לביתו ברחוב עמוס בירושלים והארכנו בשיחה. במהלך השיחה עלה זכרונו של רבי בנימין ז"ל, ומרן הגרמ"ד אמר לי כדברים האלה: "בוא ואגיד לך מה זה עסקן של דור קודם. הכרתי את רבי בנימין לפני למעלה מחמישים שנה. וגם הכרתי את הסמינר בתל אביב, ואת החינוך שנתנו שם.

"הופתעתי", סיפר מרן הגרמ"ד, "שבשנים האחרונות, כאשר רבי בנימין היה מגיע לביתי ושופך את ליבו, על ההידרדרות בעקרונות החינוך של בנות ישראל. זה כאב לו עד עמקי נפש", תיאר מרן הגרמ"ד בהתפעלות. "ולמה אני מספר לך זאת", שאל מרן הגרמ"ד את הרב לייזרזון, "כדי שתדע רבי אברהם יוסף, מה זה נקרא עסקן של דור קודם. זה לא עסקן של הדור הזה", פסק הגאון שליט"א את פסוקו.

יהי זכרו ברוך.

השארת תגובה