זה מה שקורה כשילד מאבד אמון בהורה

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בקריאת שמע נאמר: "ושננתם לבניך ודברת בם, בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ואתחנן ו, ז). יש להבין את סדר הדברים, הלא היה מן הראוי לכתוב קודם את הציווי המוטל על האב בחובת לימוד התורה לעצמו: "ודברת בם", ואח"כ יש לו החובה ללמד את בניו: "ושננתם לבניך"? עוד יש להבין את מה שנאמר בפרשת "והיה אם שמוע": "ולמדתם אתם את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך … ובשכבך ובקומך"(שם יט, יט), מדוע פתח הכתוב בלשון רבים "ולמדתם" וסיים בלשון יחיד "בשבתך בביתך"?

אגדה עתיקת יומין מספרת על מוכר כובעים שעבד ביער והתנמנם מתחת לאחד העצים. כשהתעורר גילה שכל כובעיו נעלמו מלבד כובעו שלו. על ענפי העצים שסביבו הריעו בקול גדול קופים חבושי כובעים. מוכר הכובעים כעס מולם וכשהוא כופף באגרופיו הקופים עשו אחריו, הוא רקע ברגליו ושוב הקופים עשו אחריו. הוא איים בזעקות והקופים ניסו לחקות את קולו. ואז מרוב זעם ותסכול הוא השליך לקרקע את כובעו, והקופים עשו אחריו והשליכו לרגליו את כל הכובעים. אמר פעם מחנך גדול להורים: "ילדים מעולם לא הצטיינו בקשב להוריהם… אבל אף פעם לא הפסיקו לחקות אותם.

מבאר בעל ה"שרידי אש" זצוק"ל,  שהכתובים מלמדינו את היסוד בחינוך ילדינו, והוא: "דוגמא אישית". המכשול הגדול בחינוך הוא העדר אמון בין הילד להוריו. וזאת מפני שהוא רואה סתירה בין הנדרש ממנו לעשות, לבין אלו הדורשים ממנו, שנאה דורשים אך לא נאה מקיימים. וזה לשונו:

וכדי לגבור על מכשול זה, מלמדת התורה כיצד מחנכים: איך "ושננתם לבניך"? על ידי "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" – כי אף אם תכביר במילים ושפתיך ירעפון לקח, לא על מוצא שפתיך יחיה הבן, אלא עיניו נשואות היאך הוא שבתך בביתך? וכיצד היא הליכתך בדרך? צופה הוא בעלייתך על משכבך, ובקומך כארי ממיטתך. על פי זה מובן מדוע פתח בלשון רבים – "ולמדתם" כי זו חובה על כל אחד ואחד מאתנו. ואיך? "בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" – כל אחד על ידי הנהגותיו האישיות הוא משפיע על ילדיו.

בזה הסביר הגאון רבי משה פינשטיין זצ"ל את מה שמצאנו אצל אברהם אבינו בהכנסת אורחים. שם נאמר על הפסוק: (בראשית י"ח, ד') "יוקח נא מעט מים". אמר רב יהודה אמר רב: כל מה  שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם ע"י שליח עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח (בבא מציעא פו':). ולכאורה, הרי השליח היה ישמעאל, כמו שמפרש רש"י, ויקח בן בקר… ויתן אל הנער- זה ישמעאל לחנכו במצוות, א"כ מדוע שילם הקב"ה לבניו ע"י שליח, כאשר מדין מצוות חינוך נהג אברהם אבינו נכון? האם לא מן הראוי היה לשלם לבניו ע"י הקב"ה בעצמו כמו הדברים שעשה אברהם אבינו בעצמו? והשיב: כיון שיש דרך של חינוך שהיא עדיפה וזאת ע"י דוגמא אישית, ולכן בני ישראל לא זכו לקבל תשלום מהקב"ה בעצמו.

ברוח דברים אלו מבאר המהרי"ל את דברי הגמרא הידועה בסנהדרין (צד, ב) המתארת את תקופת הזוהר שבימי חזקיהו מלך יהודה, ובה לא מצאו תינוק או תינוקת מדן ועד באר שבע שלא היו בקיאים בנגעים ואהלות, שהן מההלכות הקשות שבדיני טומאה וטהרה. ולכאורה, איך יתכן שגם בנות תינוקות למדו הלכות נגעים ואהלות שאינן נוגעות להן, הרי אסור לנשים ללמוד תורה בהלכות שאינן שלהן, כפי שפסק הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה (פא' הי"ג) עפ"י דברי הגמרא במסכת סוטה וז"ל: "אשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל לא כשכר האיש, מפני שלא נצטוית… ואע"פ שיש לה שכר, צוו חכמים שלא ילמד אדם את בתו תורה, מפני שרוב הנשים אין דעתן מכוונת להתלמד אלא הן מוציאות דברי תורה לדברי הבאי לפי עניות דעתן. אמרו חכמים כל המלמד את בתו תורה כאילו למדה תפלות".

מבאר המהרי"ל שאף על פי שהגמרא אומרת שכל תינוק ותינוקת ידעו את דיני טומאה וטהרה על בוריים על ידי שחזקיהו מלך יהודה  חייב כל אחד ואחד מישראל ללמוד תורה, אין הכוונה שגם הבנות למדו תורה. אלא מכיון שהיו אבותיהן בקיאים וגדולים בתורה, היו גם הילדות יודעות הלכות ממה שראו ושמעו בביתן. צלילי הלימוד נשמעו בבית ללא הרף עד שהשפיע כל כך שגם התינוקות ידעו לשנן הלכות קשות ומורכבות אלו. מכאן למדנו, כי עיקרו של חינוך הוא דוגמה אישית.

בזה התבלט אברהם אבינו, כנאמר: "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט…" (בראשית יח, יט). הנה התורה מלמדת אותנו בזה, שעיקר כוחו וזכויותיו של אברהם אבינו היה בחינוך הבנים. לכשנבדוק במקומות המפורשים בתורה את מספר המילים אשר דיבר אברהם אל בנו יצחק כמעט ולא נמצא. אלא שכדי להיות מחנך טוב, ולהורות את בניו ובני ביתו דרך ה', אין צורך להרבות במילים, העיקר היא הדוגמא האישית. כשילד רואה את אביו מתנהג כיאות והולך בדרכי המוסר והמידות הטובות, אין לך חינוך טוב מזה.

"מעשה אבות סימן לבנים"- כשהילדים מביטים אל מעשה אבות הם המצפן להתנהגותם ומעשיהם.

השארת תגובה