הלכות תשעה באב

בעלזא שרים בכותל. צילום פישל רוזנפלד (15)
בעלזא שרים בכותל. צילום פישל רוזנפלד (15)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

כמידי שנה בשנה בתשעה באב אנו אבלים על חורבן בית המקדש הראשון והשני. 2440 שנים לחורבן בית המקדש הראשון ו-1950 לחורבן בית המקדש השני. השנה נדחה הצום ליום ראשון בשבוע, כיוון שתשעה באב יוצא בשבת קודש. ביום זה מתאבל עם ישראל בקינות ובתפילות בבתי הכנסת ובבתי המדרשות.

על פי מסורת ישראל, ימי האבלות מתחילים בשלושת השבועות, החל מליל י"ז בתמוז ונמשכים עד תשעה באב, הם ימים של צער, שעליהם נאמר (איכה א, ג): "כָּל רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ בֵּין הַמְּצָרִים". ולכן המליצו חז"ל לנקוט במשנה זהירות בימים אלו שמועדים לפורענות, למשל, ההולכים לטיול או לרחוץ בים, אף שתמיד צריכים להיזהר ולשמור את הנפש, בימים אלו נזהרים אך יותר. ודיני אבלות המשתנים מעדה לעדה. שיא האבלות – בתשעה באב, אז נשרפו בפועל בתי המקדש הראשון והשני.

מנהגי האבלות מתחילים משקיעת החמה בערב תשעה באב, ונמשכים עד למוצאי תשעה באב – השנה בשקיעת החמה במוצאי שבת ועד לשקיעת עשרה באב. ואלה ההלכות העיקריות:

לא אוכלים או שותים, על חולים וכדומה להתייעץ עם רב כדי שיכריע כיצד עליהם לנהוג בעת הצום. גם מי שלא צם – בהוראת רב – צריך להימנע מאכילת מעדנים או אכילה מיותרת, לא נועלים נעלי עור, או נעליים המכילים חלקים מעור, יושבים על כסאות נמוכים עד לחצות היום, לא רוחצים במים – גם במים קרים, לנטילת ידיים נוטלים רק את קצות האצבעות (מותר לרחוץ במים אזור שהתלכלך); לא מושחים את העור בתחליבי גוף או שמנים כלשהם, לא מברכים איש את רעהו לשלום וכן לא שולחים מתנות, לא לובשים בגדי חג. מחצות היום של ערב תשעה באב ועד למוצאי תשעה באב, לא לומדים תורה שכן נאמר עליה כי היא משמחת ו"משיבת נפש". עם זאת, מותר ואף רצוי ללמוד נושאים בתורה העוסקים בחורבן הבית ובמאורעות היום.

לפני תחילת הצום אוכלים את ה"סעודה המפסקת". הסעודה כוללת ביצה ולחם טבול באפר ומאכלי אבלות. צום תשעה באב מתחיל עם שקיעת החמה, בליל תשעה באב מסירים בבית הכנסת את הפרוכת מארון הקודש, מכבים רבים מהאורות ולאחר תפילת ערבית אומרים את מגילת 'איכה' המתארת את זוועות החורבן. החזן מקריא את המגילה בקול, כשהמתפללים מצטרפים אליו בקול שקט. לאחר-מכן קוראים כמה 'קינות', פיוטים שנכתבו לתשעה באב.

כאשר נוטלים ידיים בבוקר תשעה באב שופכים מים רק על קצות האצבעות, ובברכות השחר מדלגים על ברכת "שעשה לי כל צרכי". בתפילת שחרית לא מניחים תפילין או מתעטרים בטלית (עושים זאת לאחר צהרי היום, בדרך כלל במנחה). לאחר קריאת התורה בבית הכנסת קוראים את הקינות, הפיוטים המבכים את המאורעות הטראגיים של חורבן המקדש וירושלים.

שעות אחר הצהריים של הצום מסמלים הקלה מסוימת במנהגי האבלות. אחר הצהריים מותר לשבת על כסאות רגילים וכן ניתן להתחיל בהכנות לארוחה שלאחר הצום. בבית הכנסת משיבים את הפרוכת למקומה, ובתפילת המנחה לתפילת העמידה מוסיפים קטע מיוחד בשם 'נחם' הכולל בקשות לבניין המקדש מחדש. במוצאי הצום יש ליטול ידיים אך ללא ברכה. מכיוון שבית המקדש נשרף עד לשעות הצהריים של י' באב, נהוג להמשיך במנהגי האבלות (הימנעות מאכילת בשר, שתיית יין, רחצה ותספורת) עד לשעות הצהריים של י' באב, שכן שריפת בית המקדש נמשכה עד צהרי היום של יום מחר.

ומי ייתן ונזכה לראות את בית המקדש השלישי על מכונו, במהרה בימינו אמן ואמן.

השארת תגובה