אי של רוגע, בשעת משבר ופילוג

מזכיר מועצת גדולי התורה לשעבר הרב שמואל אבישי שטוקהמר, בגילויים חדשים על יחסיו האישיים של רבי משה גבירץ עם גדולי ישראל ומדוע נמנע ברגע האחרון לעזוב את עבודתו

משה-גבירץ
משה-גבירץ

"היד הזו זכתה ללחוץ כל כך הרבה ידיים קדושות, רק על זה בלבד מגיע שיכבדו אותך", את המשפט הזה אמר מרן ה'פני מנחם' מגור זיע"א, למזכיר הנאמן רבי משה גבירץ, לאחר שהאחרון שאל אותו על מה זכה לקרבה כה רבה מאת הקודש. ואכן עמדה לו לרבי משה זכות זו, של קבלת פני השכינה, לקבל את גדולי ומאורי ישראל מכל העדות והחוגים במשך כל עשרות שנותיו בתפקיד מזכ"ל הוועד הפועל העולמי, והממונה על 'בית פנחס', המקום בו התכנסו קברניטי היהדות החרדית לקבוע אל הדרך בה ילכו והמעשה אשר יעשו.

הרב אבישי שטוקהמר, מי שכיהן כמזכיר מועצת גדולי התורה בין השנים תשמ"ט – תשנ"ו, ובעוד מגוון תפקידים ומשרות אגודאיות בעשורים האחרונים, והכיר היטב את דמותו ואישיותו הנאצלת של רבי משה ז"ל, ומי שגם מספר לנו את הסיפור עמו פתחנו, נזכר בגעגוע רב בידיד הוותיק, האיש שידע לגשר על כל פער וגישה.

בשיחה הוא אומר: "אני, שאבדל לחיים טובים, הייתי מאוד קרוב אליו, שנים רבות מאוד עבדתי בוועד הפועל העולמי, הייתי בחברות הדוקה עמו. אני יכול לומר שוב את כל מה שאומרים עליו, הוא היה יהודי נעים הליכות, הוא היה יהודי שזכה לקבל את כל גדולי ישראל מהדורות האחרונים, כל מנהיגי היהדות החרדית שהיו באים להתכנס בבית הוועד הפועל העולמי, אני יכול לאשר שכל מה שאמרו עליו וכתבו עליו אמת ויציב.

את המשמעות של המשרה מבטא ר' אבישי בעובדה הבאה. "היום יש ברוך ה' לכל אדמו"ר וראש ישיבה, גבאים ונהגים וכל מה שצריך, אבל אז בימים ההם הוא היה צריך לקחת מונית או רכב, לעבור מגדול לגדול ולהביא את כולם לישיבות המועצת, כך יכלו לשהות יחד ברכב אחד הרבי מגור רבי חיים שמואלביץ ואחרים, והוא היה זה שזכה להביא את כל אותם גדולים לישיבת המועצת". כך שלא רק תואר בעלמא היה לו לרבי משה אלא מלאכת קודש של ממש שלא רבים זוכים לה.

"את 'אגודת ישראל' לא עוזבים"

"הייתה לו קרבה מיוחדת עם הרבי מגור, מרן ה'בית ישראל'". ובהקשר זה חושף ר' אבישי שיחה, שיש בה הרבה מן החידוש, שהתנהלה בין הרב גבירץ למרן ה'בית ישראל, את הסיפור שמע ר' אבישי מידידו ר' משה בכלי ראשון. "הייתה תקופה שלא שילמו לו משכורת ב'אגודת ישראל', והוצעה לו עבודה במקום אחר עם משכורת מכובדת, הוא נכנס לרבי מגור הבית ישראל וסיפר שחושב לעזוב את אגודה ולעבור לעבוד בעבודה מכניסה יותר. אמר לו ה'בית ישראל': 'את אגודת ישראל לא עוזבים', בעקבות הדברים האלו אכן נותר רבי משה במשרתו האגודאית. מה שמפתיע בסיפור הזה, היא העובדה שביום בו פרש מאגודת ישראל, מעבודתו בוועד הפועל, בשל גילו המבוגר, אזי מיד עם פרישתו גילו אצלו את המחלה שממנה נפטר. האגודה שמרה עליו ואכן את 'אגודת ישראל' לא עוזבים". מסכם ר' אבישי את תובנותיו מהסיפור.

"פעם הוא הראה לי תמונת פספורט של מרן ה'בית ישראל', ועל גב התמונה מתנוססת חתימת קדשו של ה'בית ישראל' בשמו המלא. זאת אומרת שהרבי חתם לו על התמונה, אני מניח שהוא ביקש זאת מהרבי, וזה דבר נורא מעניין שהרבי מגור חתם על גב תמונתו שלו, את התמונה הזו הוא החזיק בארנקו האישי בצמוד אליו".

ואכן, פרק של היסטוריה נחתם בירושלים כאשר הוצמדו המילים זכרונו לברכה לשמו של רבי משה מנחם גבירץ. מהאישים המזוהים ביותר עם התנועה הקדושה 'אגודת ישראל', ומי ששימש בה במגוון תפקידים במהלך השנים, ובשיאם פיקד ברמה על כל פעילותה של הוועד הפועל העולמי של 'אגודת ישראל' בשמשו כמזכירה הכללי, מקורבם של גדולי ישראל מכל החוגים, שידע לגשר על הפערים שנפערו במרוצת הזמן ומאורעות התקופה, והלך בשבוע שעבר לעולמו בשם טוב ובשיבה טובה כשהוא בן 86.

כאיש 'אגודת ישראל בירושלים' אך סמלי הוא שרבי משה הינו דור עשירי בירושלים, מצד אמו נצר למשפחת ריבלין המפורסמת מעולי עליית הגר"א לארץ ישראל. אביו היה רבי יהודה גבירץ ז"ל, מהיושבים ראשונה במלכות בית צאנז, מקורבו ועושה דברו של האדמו"ר מרן ה'שפע חיים' מצאנז-קלויזנבורג זצ"ל במגוון תחומים ונושאים. במקביל לכל פעילותו האגודאית היה רבי משה הגבאי הדומיננטי והמוערך של בית הכנסת 'משכן שמעון' בשכונת מגוריו 'קריית משה בירושלים.

אב הבית

בב' אב תרצ"ב נולד בירושלים. את מסלולו המקצועי החל לפני 66 שנים בשנת תשי"ב, עת התקבל לעבודה בלשכתו של חה"כ ושר הסעד, הרב יצחק מאיר לוין זצ"ל, נשיאה המיתולוגי של 'אגודת ישראל' וחתנו של מרן ה'אמרי אמת' מגור זיע"א. תחילה עסק בביטאון התנועה 'המודיע', ובתום חודש מונה לאחד המזכירים של הועד הפועל העולמי של 'אגודת ישראל', כשמשם נסללה דרכו לתפקיד הרם והמשמעותי של מזכ"ל הוועד הפועל העולמי של 'אגודת ישראל'.

על הדרך גם כיהן לתקופה כמזכיר סיעת 'אגודת ישראל' בכנסת, ואף מונה לאחראי על ניהול 'בית פנחס', הבניין בו מתכנסת מועצת גדולי התורה ששייך לוועד הפועל ברחוב שומר הכותל בירושלים, תפקיד אותו נשא עד ליומו האחרון, כשבשנים האחרונות זכה לעדנה כאשר מועצת גדולי התורה חזרה להתכנס כבראשונה, ובאותו מיקום כמו בשנים עברו. בין יתר משרותיו עבר תחת שרביטם של יושבי הראש הרב פנחס יעקב לוין, הרב משה שרר וח"כ הרב יהודה מאיר אברמוביץ וכן המזכ"ל אותו החליף הרב אברהם הירש.

אם תהיתם לשמו הארכאי ומשמעותו הכללית של הגוף עליו הופקד רבי משה, הרי שיש להבין את חשיבותו באותם שנים, הימים בהם כוננה את עצמה מחדש היהדות החרדית בארץ ישראל, ובנתה את עתידה מאפר המשרפות שיהפוך ברבות הימים לפאר והדר של עולם התורה והחסידות הפורח. בעידן שכזה היה 'הוועד הפועל' הגוף בעל הסמכויות הרב ביותר. היעדרה של כל תנועה חרדית אחרת כשבאותה עת עדיין לא הוקמו מפלגות האחות 'דגל התורה' וש"ס, והתנועה היחידה שייצגה את עמדת היהדות החרדית כולה ופעלה בסמכותה, ובסמכות גדולי הדור מכל העדות והחוגים, הייתה 'אגודת ישראל העולמית'.

בנוסף משמעות גדולה יש לכך שהוועד הפועל לא היה רלוונטי רק כלפי המתרחש במדינת ישראל, אלא ריכז את פעילותן של כל שלוחות 'אגודת ישראל' ברחבי העולם, כמו בארה"ב וארצות אירופה השונות דוגמת בריטניה. השורה התחתונה היא שמדובר בגוף עתיר כוח והשפעה, שהמחזיק בו יש בידו לחולל תמורות מרחיקות לכת בעולם היהודי בכל רחבי תבל. ואת התפקיד הזה נשא רבי משה בגאון.

אחד ממלוויו הרבים של רבי משה היה איש החסד הידוע, הרב ברוך ברנדווין, מאנשי 'אגודת ישראל' בירושלים וחבר הנהלת המנהל הקהילתי ברוממה, שבשיחה נשמע כאוב ואבל על לכתו של הדמות שמלווה אותו משחר ימיו בפעילות הציבורית.

מה אתה זוכר מהשנים שהכרת את רבי משה?

"הכרתי את רבי משה הרבה שנים, כתושב קריית צאנז זכיתי להכיר עוד את אביו ר' יודל ז"ל, שהיה מאלו שהקימו את קריית צאנז וקרוב מאוד לרבי מצאנז זצ"ל. כל תושבי השכונה הביטו עליו בהערצה ותלו בו עיניים. הוא היה יהודי מיוחד מאוד. את ההנהגה המיוחדת שלו העביר לילדים שלו, את רבי משה אני עוד זוכר מהתקופה שהייתי ילד בשכונה, ואח"כ בתפקידו כמזכיר ועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, תפקיד שנתן לו השפעה כבירה על היהדות החרדית בכל העולם, היה לו תפקיד עולמי".

מה המאפיין הבולט של רבי משה?

ר' ברוך שם את האצבע על המהות שבאישיותו האצילה של רבי משה, שבאה לידי ביטוי דווקא בגלל התפקיד הרם בו החזיק. "בדרך כלל אדם בסדר גודל כזה לא מסתכל על אף אחד, לא סופר איש, יש לו את המשרה שלו וזהו. אצל רבי משה לא רק שהביע חיבה וקידם בהארת פנים כל אחד ואחד, עוד היה מכניע את עצמו בפני כל אחד שנקלע למשרדו. אחת הסיבות שמועצת גדולי התורה התכנסה כל השנים, עוד בתקופות של גדולי ישראל מהדור הקודם, דווקא אצלו, הייתה בגין גישתו האוהבת והמחברת של רבי משה, שבמחיצתו נפלו כל המחיצות".

בר שיחנו נזכר בכל פרט: "בכל פעם שנכנסנו היה מגיש לשולחן שתיה ואוכל ומציע לכולם לאכול ולשתות. זה היה מקום שכל אחד הרגיש בו נוח, הן ברמת הפרטיות שידע להעניק לכל אחד, הסודיות שכה אפיינה אותו, והן מתחושת הביתיות והחמימות שהשרה על כל סובביו. וזה בהחלט תרם לכך שגדולי התורה בחרו להתכנס דווקא במקום הזה".

ר' ברוך מזכיר את התבטלותו המלאה של רבי משה למורו ורבו הרבי מצאנז, "אני זוכר את ההכנעה שלו לרבי, הוא הרי הרבה יותר מבוגר מהרבי שיהיה בריא, וכל פעם שהיה נכנס אליו, איזה ביטול והכנעה שהקרין. לכל גדולי ישראל שבאו בצל קורתו, לכולם היה כנוע, ומבוטל לכל מה שיצא מפיהם, כיבד אותם בצורה יוצאת דופן ומתוך הערצת אמת. לא רואים סגנון של הכנעה כזו היום". גם ברמה המעשית אומר ר' ברוך: "הוא פעל במסירות ועמל להוציא מכוח אל הפועל את כל מה שרצו וביקשו גדולי הדורות. החיוך שלו וההכנעה שלו הם אחד הדברים שחסרים היום מאוד בעולמנו".

"הוא היה דמות מיוחדת שזכתה לכבוד מכולם", מתרפק ר' ברוך על הזיכרונות, "מעולם לא ניסה להידחף לשום מקום, לא חיפש שיכירו בו, ה'והצנע לכת' שלו היה יוצא מגדר הרגיל. הוא לא חשב אף פעם להיות גדול ממישהו אחר בגלל שיש לו את התפקיד הרם. תמיד עמד בצד, לא חיפש את המזרח ולא את גינוני הכבוד. כיבד כל אחד, מיעט לדבר ולא בלט בכלל, לא דבק בו מאום מכל השחצנות של הדור של היום. בדור שכזה הוא היה חד בדרא בענווה ובצניעות שלו ששמרו עליו מעין רואים. החלק של לקבל כל אדם בסבר פנים יפות היה אחד החלקים הבולטים באישיות שלו, זה משהו שחסר מאוד לראות בדור שלנו".

מאיפה היו לו הכוחות האלו?

"את הכוחות הוא קיבל מהוריו, מאבא שלו רבי יודל זצ"ל, אנשים צנועים עם מידות של דור קודם, וחבל מאוד על האבדה של האיש הצנוע והמיוחד הזה".

במסגרת פעילותו היה גם ארגון הכנסים והמעמדים של תנועת 'אגודת ישראל', אם זה ברכת החמה, סיומי הש"ס, התכנסויות שונות כמו הכנסייה הגדולה, גם אתם הייתם חלק מהפקתם של אותם מעמדים, מה אתה יכול לספר לנו על העבודה המשותפת שלכם?

"ברור שעבדנו הרבה ביחד. ולכן אני אומר שכאחד שעבר עמו הרבה ביחד, גם במסגרת ועד הפועל כשהיה מועצת, ובכל המקרים, אף פעם לא הרגשנו שמולנו יושב מזכ"ל הוועד הפועל העולמי, הוא אף פעם לא הסתכל על עצמו, לא חשנו שיש צורך לפחד ממנו, או לחשוש לדבר על נושאי שיחה מסוימים בקרבתו, הוא השרה אווירה כל כך חמימה וחווייתית סביבו, שכולנו היינו כאיש אחד בלב אחד.

"הוא היה שותף בכל כך הרבה סוגי ארגונים וגופים, ואף פעם לא בלטה דמותו כמי שאחראי מלמעלה על כל הדברים. הוא כיבד אותנו והכין קפה ועוגות, גם כשניסינו לעצור בעדו הוא לא הבין למה, הרי אתם אורחים שלי. אף פעם לא הרגישו שהוא מעל מישהו שנמצא כאן, יהיה מי שיהיה. יהי זכרו ברוך", חותם ר' ברוך את הזיכרונות הקצרים, לדמות של מי שהיה עבורו מודל לחיקוי בשדה הציבורי.

מחרוזת של יהלומים

סגן יו"ר הכנסת ח"כ ישראל אייכלר, איש 'אגודת ישראל' בכל רמ"ח אבריו עשרות שנים, נשא דברי פרידה נרגשים מטעם הוועד הפועל העולמי ובשם התנועה כולה, את משאו פתח "נתבקשתי להספיד את רבי משה גבירץ מזכיר הועד הפועל העולמי של אגודת ישראל. אינני יכול להספיד את פעילותו הציבורית בלי לבכות על חיוכו הטוב והאישי של רבי משה גבירץ, שנדם. החיוך הטוב, שיחסר לכולנו באגודת ישראל".

ח"כ אייכלר מנה את מעלותיו הייחודיות של רבי משה: "רבי משה ראה את עצמו באגודת ישראל כמו חוט פשוט בלבד. מה תפקידו של חוט? החוט אינו מחשיב את עצמו לכלום, אבל הוא חודר לתוך אבנים קשות ויקרות ומקשר אותם למחרוזת גדולה. על ידי חור קטן בלב, החוט מקשר ומחבר בין יהלומים אבנים טובות ומרגליות לשרשרת אחת גדולה של מחרוזת פנינים. כשהחוט חזק, כל השרשרת מחזיקה מעמד שנים רבות. אם החוט מתרופף, כל השרשת עלולה להתפרק לגורמים קטנים. רבי משה היה חוט השני של הועד הפועל העולמי, חוט שעבר בין כל חלקי אגודת ישראל אבניה ופניניה, בשישים שנה האחרונות.

"רבי משה היה שליח נאמן ליישם את המטרה של 'אגודת ישראל'. המטרה נכתבה כבר לפני מאה ושש שנים כשהוקמה האגודה בשנת תרע"ב: 'לפתור ברוח התורה והמצוות את כל השאלות שתעלינה יום יום על הפרק בחיי עם ישראל'. כך נכתב בהחלטה הראשונה בקטוביץ'. 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל', נאמר בפרשה", המליץ חה"כ אייכלר בהספדו, "המשכן הראשון שלו היה בית הכנסת שבו התפלל ולמד והחזיק בגבאות עשרות בשנים. המשכן השני היה הרעיון של אגודת ישראל, לאחד את כולם לאגודה אחת. זה היה התפקיד שלו כמזכיר הוועד הפועל העולמי. זו הייתה הדמות של רבי משה".

ח"כ אייכלר המשיך את הלימוד מאותו פסוק "רש"י אומר על הפסוק 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל' – גם כשהן חרבין. גם כשבתי המקדש חרבין, עדיין הם מכפרים. גם כשהאגודה התפזרה לסיעות ומפלגות, עדיין הוועד הפועל איחד את היהדות החרדית באמריקה ואירופה וארץ ישראל, כולם תחת כיפה אחת. גם כשהיה הר געש ציבורי מסביב, גם בשעות משבר ופילוגים, הוועד הפועל העולמי נותר אי קטן של רוגע ושלוה. רבי משה איחד את כל הסיעות והגורמים וזכה לארח במשרדי הועד הפועל את מועצת גדולי התורה שנים רבות.

"אינני רוצה לומר שהוא היה השריד האחרון לוועד הפועל העולמי, משום שהוא עצמו היה מוחה על כך בחיוך של ביטול. הוא התנהג בענווה ופשטות גדולה, כמזכיר ותו לא", המשיך ח"כ אייכלר והזכיר: "בכל התקופות, בכל מצב, היה רבי משה כעבד נאמן לגדולי התורה, גם בעת התבגרותו. הוא היה עומד ברעד לפני מרנן האדמו"רים שליט"א, כבחור צעיר ואברך צורב, בדחילו ורחימו, למרות שכבר עמד בקשר אתם במשך עשרות שנים".

בעדות אישית העיד: "עיניי ראו איך רבי משה כיבד את כל האדמו"רים הגדולים והרבנים שהגיעו למועצת גדולי התורה. הוא התכונן בדחילו ורחימו וניצב כחייל בשער הועד הפועל, ונרעש וניגש נרגש לקבל כל אחד מהם בהכנעה. נהרה גדולה נשפכה על פניו כשזכה לקבל את הרבי מצאנז שליט"א בחדרו, כמו חסיד צעיר שהרבי הגיע אל ביתו ואמר: 'איך בין דאך א צאנזער' (- אני הרי חסיד צאנז).

"רבי משה לא עזב את אגודת ישראל, ואגודת ישראל לא עוזבת אותו". סיכם ח"כ אייכלר. "יהי רצון שיזכה להתפלל עבור כלל ישראל שיעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם. לך ובקש אצל גדולי ישראל שהכרת, שהעם היהודי בכלל והחרדים לדבר ה' בפרט, ישכילו לשמור על כוח האחדות, על החוט המקשר את כולנו על אותו חוט שני של מחרוזת הפנינים. כי רק בכוח אחדות הלבבות, עם כל חילוקי הדעות, נוכל למלא את יעדיה של אגודת ישראל לפתור ברוח התורה והמצוות את כל השאלות העולות על הפרק". חתם חבר הכנסת אייכלר את משא ההספד על המנוח הדגול.

השארת תגובה