הכירו: קהילת הנגידים של מקסיקו

אחרי שהואשם בקומוניזם ושיתוף פעולה עם דיקטטורים חשוכים, רבה הראשי של מקסיקו הגאון רבי שלמה טוויל טוען "הנשיא החדש אוהב ישראל" • וגם: לאן הולכים מרבית כספי הצדקה של נגידי מקסיקו?

הרב טוויל עם מרן נשיא המועצת חכם שלום כהן
הרב טוויל עם מרן נשיא המועצת חכם שלום כהן

אנדרס מנואל לופס אוברדור. זה השם שניפץ מוסכמה ארוכת שנים והעביר את השליטה באחת מהבולטות שבקרב מדינות אמריקה הלטינית, מידיהם של מפלגות הימין המסורתיות לחיקו החמים של השמאל, ולא סתם שמאל אלא שמאל קיצוני ומתלהם. האיש המכונה בארצו 'טראמפ המקסיקני', בשל קווי האופי וסגנון דיבורו הבוטה, המקבילים לעמיתו מעבר לגבול שהחל באחרונה להסתתר מאחורי חומות גבוהות ובצורות, עשה את כל הדרך הארוכה, והשבוע עלה על כס הנשיאות במקסיקו.

זו לא הפעם הראשונה שאוברדור עומד ביעד הפוליטי שהציב לעצמו. בפעם הקודמת זה קרה כשנבחר לעמוד בראשות עיר הבירה מקסיקו סיטי. גלי התמיכה על גביהם נישא כעת ראש העיר לשעבר עד לניצחון המוחץ בנשיאות, היו עכורים משנאה ועוינות של קהל הבוחרים שמאסו בשלטונו של אנריקה פנייה נייטו, נשיאה המכהן של הרפובליקה הפדרלית.

נייטו הואשם בעבר על ידי העם המקסיקני, בלא פחות משיתוף פעולה עם האויב המר, הלא הוא הנשיא האמריקאי דונאלד טראמפ. כל זה אחרי שאפשר לטראמפ לעבור במדינתו תוך כדי מסע הבחירות הסוער לנשיאות ארה"ב לפני כשנתיים. בכך, טוענים המבקרים, סייע אנריקה בידו של טראמפ להיבחר, ולהמיט את אסון החומה על עמו ונחלתו של פנייה נייטו. השבוע הוגשה הנקמה מתובלת ברוטב מקסיקני משובח.

הבטחת הבחירות של אוברדור הייתה למגר את הרעה החולה של הפשע הממוסד, המטיל את חיתתו על כל מקסיקני באשר הוא. חטיפות וחיסולים נחשבים לדבר שבשגרה ברחובות מקסיקו, והסטיגמה של בירת העולם התחתון מלווה את המדינה הלטינית כבר עשרות שנים. אוברדור חושב לעשות לזה סוף. משום מה הוא בטוח שאצלו זה ילך. שבמשמרת שלו יתרחש הלא יאומן, ומקסיקו תשוב להיות ארץ בטוחה ליושביה. אלו שמכירים לעומק את נבכי המנטליות המקסיקנית מטילים ספק רב ברצינות הצהרותיו. ההצהרות אולי רציניות, אבל בשטח לא נראה שמשהו באמת ישתנה. לא ישתנה אמרנו? חכו להמשך הכתבה, מתברר שיש כאלו שבהחלט מעניקים לו צ'אנס.

אם נכניס למשוואה את מערכת הבחירות שזה עתה הסתיימה, במהלכה קיפדו את חייהם למעלה מ-130 עיתונאים ופעילים פוליטיים, בהם כאלו שהתמודדו בעצמם על תפקידים שונים ואף על הנשיאות  – עד שכדורי מוות שירו לעברם שכירי חרב שנשכרו בידי יריביהם הפוליטיים פילחו את לבם וגדעו באכזריות את תכניותיהם ושאיפותיהם. וכל זה קורה במרכזי ערים הומות ושווקים שוקקי חיים, ללא כל חשש ומורא, כשלא מן הנמנע שגם המפלגה המנצחת עשתה שימוש באי אלו אמצעים כאלו ואחרים להגות את המתחרים מן המסילה – הרי שבסיפור הזה יש יותר פסימיות מאופטימיות.

אינקוויזיציה מקסיקנית

הרחבנו מעט יותר מהרגלנו בהתרחשויות וההתפתחויות של השבועות האחרונים במקסיקו, וכבר נעבור לסקור את ההיבט היהודי, שכמו בכל מקום קיים גם כאן. זאת מאחר שמשום מה לא סוקרו כיאות הנסיבות שהביאו אותנו לעסוק בהלכי הרוח של הקהילה היהודית המפוארת במקסיקו, בסדרי הגודל של החיים היהודיים ואופני התנהלותם, והכוונה כמובן למערכת הבחירות האחרונה וחילופי השלטון שנוצרו בעקבותיה. משכך הבאנו אנחנו את סדר השתלשלות הדברים בקצרה. וכעת לזווית הראיה היהודית.

מעיון קל ביצירה האנציקלופדית 'אוצר ישראל' של בעל 'האוצרות' הרב יהודה דוד אייזנשטיין, מצטיירת תמונה קודרת על ראשית ימיה של המדינה המקסיקנית. ההיסטוריה היהודית במדינה חקוקה באותיות של דם ואש ומסירות נפש. 19 שנים אחרי גירוש ספרד, היו כנראה כמה מהמגורשים, או מהאנוסים שעדיין שהו בספרד תחת זהות דתית בדויה, שהעלו בדעתם למצוא מחסה בחלקת האדמה האמריקנית שנחשפה זה עתה.

"בשנת 1511 גזרה המלכה יואן על האנוסים שלא ייסעו ל'ספרד החדשה'". נכתב ב'אוצר ישראל'. "ביום 15 אקט' 1538 צווה המלך קארל החמישי שלא להניח גם מומרים וצאצאיהם לבוא למעקסיקא". התיאור מגולל בעצם את מסע הרדיפה האנטישמי שלא נעצר בגבולות ספרד ופורטוגל. עד היום השפה השלטת במקסיקו היא ספרדית, זכר למתיישבים הראשונים שהגיעו הנה מאותם מדינות. ליהודים כאמור לא הייתה זכות כניסה.

את ההשתלטות הספרדית על חבל הארץ מתאר הרב אייזנשטיין כך: "קורטיז בא בשליחות המלך מספרד לחוף מעקסיקא ביום 8 נאוו' 1519, ובערמה התגבר על ההודים ילידי הארץ ויכניעם תחתיו, ויכבוש את הארץ למלכות ספרד". חששם של מלכי ספרד היה ממזימה סודית של האנוסים להימלט למדינה החדשה, ושם ישובו לחיות את חייהם כיהודים מוצהרים ללא חשש. זו הסיבה בגינה הם גדעו באיבו כל צל של מחשבה על מעבר ליבשת האמריקנית החדשה".

חששם, כך מתברר, היה מוסמך ומבוסס. ברישומיו של הרב אייזנשטיין שנדפסו בניו יורק בשנת תרע"ב, מסופר על יהודי מראשי קהילת האנוסים בעיר מאוגודורו שבפורטוגל, ששמו היה דון לואיס די קאראוואחאל, שיחד עם אנוסים אחרים הגו תכנית חשאית לשוב לדת אבותיהם בגלוי על אדמת אמריקה – במקסיקו. בראשית הדרך זרם הכול על מי מנוחות, והיהודי דנן מונה אפילו לעמוד בראש מחוז מקומי.

"בשנת 1579 נתמנה לנציב במחוז אחד במעקסיקא היהודי האנוס דון לואיס די קאראוואחאל", את המינוי, נטען באנציקלופדיה, קנה הנציב בזכות הבטחה שנתן למלך ספרד: "כי הבטיח למלך לייסד שם קולוניא על שטח של 200 כברות ארץ, שנקרא בשם 'המלכות החדשה של ליאון'. ויקח עמו מאה אנשי חיל ושישים בתי אבות אשר רובם היו אנוסים, וחשבו לשוב שם לדת אבותיהם", מגולל הרב אייזנשטיין.

סופם היה רע ומר. "אך תוחלתם נכזבה כי נוסדה האינקוויזיציה במעקסיקא". האינקוויזיטורים הארורים ימח שמם לכדו את אחותו של הנציב היהודי ששמה היה פראנציסקו די קאראוואחאל, עינו אותה קשות עד שהודתה ביהדותה וביהדותם של שאר בני המשפחה. "היא מתה על קידוש השם ביום 8 דעצ' 1596", את בנה שנקרא כמו דודו, דון לואיס די קאראוואחאל, שרפו עוד קודם לכן, ואת בתה מאריאנא שרפו בשנת 1601. האח הגדול -הנציב היהודי – נלקח לבית הסוהר, ובשנת 1595 הוצא להורג במסגרת אירוע האוטו-דה-פה הידוע לשמצה. זו הייתה יריית הפתיחה, תרתי משמע, של חיי היהודיים במקסיקו. רבה הראשי של מקסיקו הגאון רבי שלמה טוויל מספר לנו, שכיום  ניצב בטבורו של העיר מוזיאון המנציח את פעילות האינקוויזיציה הארורה על אדמת מקסיקו.

"לא מצאו מנוח"

מציאות החיים הקשה נמשכה כשלוש מאות שנה, במהלכם שלטו הספרדים במקסיקו. בשנת 1821 פרץ המרד הגדול והצבא הספרדי גורש מהמדינה. מצביא המרד דון אוגוסטין אימורבידע מינה את עצמו למלך למשך תקופה של 40 שנה, אז הגיע נפוליאיון השלישי ופרס את חסותו על הממלכה כשהוא ממנה למלך את נאמנו מאקסימיליאן, שהחזיק במושכות ההנהגה 3 שנים בלבד, עד שהודח על ידי אדם בשם חוואדיז שייסד את הרפובליקה המקסיקנית. פרט היסטורי מסקרן התגלה לנו אודות מדינת טקסס שחברה כיום בארצות הברית, אך מתברר שפעם היא הייתה חלק אינטגרלי של השכנה מדרום. "מדינת טעקסאס שהייתה חלק ממעקסיקא, נספחה לארצות הברית אחרי המלחמה וכריתת הברית בשנת 1848", בשפתו של הרב אייזנשטיין.

חילופי השלטון והמרידות במנהיגים המשיכו לטלטל את רצועת היבשה החדשה, ובשנים מאוחרות יותר כמעט ולא ניכרו בה אותות חיים יהודיים. "מפני השנאה שעדיין כבושה שם ליהודים, וגם מפני המרידות הרגילות בכל ארצות דרום אמריקא, לא מצאו שם היהודים מנוח, ורק מעטים המה שהתיישבו במעקסיקא, וגם אלה רובם לא יגלו את אמונתם בפומבי". מתאר הגרי"ד אייזנשטיין. התיאור העצוב הזה נכון לשעת כתיבת הדברים. מאחר והספר 'אוצר ישראל' הודפס בשנת תרע"ב, ניתן להניח שהדברים נכתבו על סמך המצב באזור אותה השנה, כלומר: לפני 100 שנה לא נרשמה נוכחות יהודית במקסיקו, ולא עוד אלא שגם אלו שנאלצו לשהות בה הסתירו את יהדותם. נתון זה סותר את הידוע על גלי הגירה גדולים של יהודים מהעיר חאלב הסורית, שהחלו בשנת תר"ס והתעצמו בעשור שלאחר מכן, בתחילת שנות תר"ע. אפשר ליישב את הגרסאות הסותרות בהנחה שהרב אייזנשטיין כתב את הדברים זמן רב קודם שנדפסו, וממילא מדובר בפרק זמן שקדם לשנת תר"ס, וכמה עשרות שנים נוספות לאחור מהתאריך שנקבנו.

בשיחה עם הרב רבי שלמה טוויל אני מזכיר את העבר האפל של המדינה, ומבקש לשוב לימים הראשונים של ההתיישבות היהודית הפומבית במדינה. "זה התחיל לפני 150-160 שנה", פותח הרב, "בערך בשנת 1920 כבר השתכנו היהודים. הקהילה שלנו, קהילת החאלבים, היא אמנם הכי גדולה אבל לא הכי ותיקה. הקהילה נוסדה בשנת 1938 ולפני כן נוסדו קהילות אחרות, קהילת האשכנזים ואחרים. אבל מ-1920 כבר התחיל הכול בסדר". כוונת הרב שאז סר החשש מפני האינקוויזיציה המקסיקנית שירדה מגדולתה.

איזו מן הקהילות הסוריות קדמה לחברתה?

"יהודי דמשק הגיעו ראשונים ואחריהם הגיעו החאלבים".

איך, אם כן, צמחה הקהילה החאלבית והפכה לגדולה והדומיננטית בעיר?

"זה תוצאה מכך שבאו הרבה אנשים, והיו משפחות ברוכות ילדים, הריבוי הטבעי גדול יותר, הביאו הרבה ילדים כך שהיו יותר אנשים".

ככלות הכול נותרת השאלה הגדולה, איך ממצב אפלולי קודר ומדכא שכזה, זכינו לפריחה יהודית מדהימה שחווה מקסיקו בימים אלו? לעין כל נגלית קהילה ענקית ומפוארת בכל קנה מידה ברחבי המדינה, עם אלפים רבים המדקדקים על קלה כבחמורה, שומרי תורה ומצוות למהדרין בראשות רבנים וגדולי עולם, דיינים ותלמידי חכמים? יצאנו השבוע למסע התחקות אחר תקומת עולם התורה המקסיקני, בעזרתם של מנהיגי הקהילה ומורי דרכה אישי ציבור ופעילים מקומיים, ננסה לענות על השאלות המציקות עד כמה שתשיג ידינו. יצאנו לדרך.

מגן דוד בהר סיני

מפת הקהילה היהודית משורטטת כך: מרכז החיים היהודיים מפכים בבירת המדינה מקסיקו סיטי. קיימות עוד כמה ערים בהן מתגוררים מספר מועט יהודים. הריכוזים מחוץ לבירה מונים בין 300 משפחות לכמה עשרות בודדות בנקודה הקטנה ביותר. נתרכז אם כן בעיקר בקהילות שבמקסיקו סיטי, ולו בשל העובדה שגם הקהילות הקטנות בערים האחרות, אינן אלא 'קהילות בנות' המשתייכות לאחת מקהילות האם שמושבן בעיר הבירה. בין הערים בהן יש נוכחות יהודית ניתן למנות את מונטריי, פואבלה, גוודלחרה, טיחואנה וקנקון.

שלושת הזרמים שמרכיבים את העדה היהודית, הם בראש ובראשונה יוצאי חאלב – קהילת 'מגן דוד' בנשיאות הרב הראשי הגאון רבי שלמה טוויל, אחריהם יוצאי דמשק – קהילת 'הר סיני' בראשות הרב דוד שוואקי, והקהילה האשכנזית, שרובה למרבה הצער נכחד בשואה הרוחנית שפוקדת את עם ישראל בכל פזורות הגולה, והיא כמובן מגפת ההתבוללות האיומה. מתוך קהילת 'מגן דוד' התפצלה לפני כמה שנים קבוצה של משפחות שחפצו באורח חיים שמרני-דתי יותר, והקימו את קהילת 'ארם צובה' שמנהיגה הוא הרב אברהם טובל, ועל כך בהרחבה בהמשך.

הטון השולט, אם כן, הוא של יוצאי סוריה. הקהילה המרכזית היא 'מגן דוד' של העדה החאלבית שנחשבת לקובעת סדר היום ביהדות מקסיקו. רבה של הקהילה הוא הגאון רבי שלמה טוויל, בוגר ישיבת סלבודקא וכוללי פוניבז' וחזון איש בארץ ישראל, המכהן בתפקידו כבר מ-20 שנה רצופות בשליחותם של גאוני וצדיקי קמאי מנהיגי הדור מארץ ישראל זצ"ל ושליט"א. למרות שתקן רשמי של רב ראשי, כמו ברוב מדינות העולם, אינו קיים במקסיקו, בשל עיקרון הפרדת הדת מהמדינה, גודלה ומידת השפעתה של הקהילה בראשה עומד הרב טוויל על כל חיי הדת המקסיקנים, הביאה להכרתו דה-פקטו כרב הראשי למקסיקו. ובפועל למנהיג הדתי הבכיר ביותר ומי שעל פיו נחתכים כל ענייני הציבור היהודי במדינה.

דוגמה קטנה ניתן לראות בעובדה שבית דין צדק קיים רק בקהילת 'מגן דוד'. בין כתליו באים להכרעה גם דיני התורה של אנשי קהילת 'הר סיני' המקבילה, וכן סידור גיטין וקידושין, לדבר יש משמעות עצומה ומכריעה על החיים היהודיים, כשבית הדין האמור הוא גם היחיד שמוכר על ידי הרבנות הראשית בישראל לצרכי נישואין. מי שמכיר ויודע את תהומות האיבה שפעורות בין שתי הקהילות של יוצאי חאלב ויוצאי דמשק באופן מסורתי בכל העולם, עויינות שמגיעה לממדים מבהילים – עד כדי כך שאין נישואין בין קהילה אחת לרעותה – יכול להבין את המשמעות בכך שזרם אחד מסכים להתדיין בבית דין שמזוהה עם הזרם השני. כ-20,000 נפשות נמנים על הזרם המרכזי, וניתן לראות אותם כמעט בכל פינה בעיר ובמדינה בכלל, עם בית כנסת רב מקומי וגרעין של כמה עשרות או מאות משפחות החונים סביבם.

יוצאי דמשק לעומת זאת מהווים פלח קטן יותר באוכלוסייה היהודית, אך עדיין שומרים על המקום השני במספר החברים שנאמד בכ-8,000. הדמשקאים מאוגדים תחת קהילת 'הר סיני' (מאונט-סיני), שגם לה זרועות ברחבי המדינה המפוזרות בגרעינים קטנים יותר, המשתייכים במידה כזו או אחרת לקהילת האם שמושבה גם הוא בבירה מקסיקו סיטי.

מתבוללים מול שמרנים

הזרם השלישי והחותם היא הקהילה האשכנזית. בעבר מנתה יהדות אשכנז במקסיקו מספר עצום של חברים, אולם כפי שכתבנו בתחילה נגע ההתבוללות פשה בה ועשה בהם שמות. הפרט המסקרן לכאורה הוא מה נגרע חלקה של הקהילה האשכנזית לסבול סבל כה גדול ממכה איומה זו, בעוד שעל רעותיה הספרדיות היא פסחה לחלוטין, וגם אם לא כל בני העדה מדקדקים על קלה כבחמורה, עדיין נחשבים כולם למסורתיים, ובוודאי שאין בהם כאלו החולקים על הגישה האורתודוקסית.

התשובה נמצאת בתקנה עתיקת יומין הנהוגה בקהילות יוצאי סוריה בכל רחבי העולם, ומשותפת הן לחאלבים והן לדמשקאים – והיא שלא לקבל לקהילה גרים עד דור חמישי. גם אם התגיירו כדת וכדין עם כל החומרות וההידורים אצל הרבנים המוסמכים ביותר, גם אם יהיו שומרי תורה ומצוות המקפידים על כל תג כחוט השערה – שערי הקהילה ימשיכו להיות נעולים בפניהם.

עובדה זו הביאה לנתק מוחלט בין היהודים הסוריים לשכניהם הגויים בכל ריכוזי יוצאי סוריה בעולם כמו מקסיקו ארגנטינה וניו-יורק, והיא זו שהצליחה להוריד את מדד ההתבוללות בקרבם לאחוזים אפסיים עד בלתי קיימים. אבל על הקהילה האשכנזית, נעדרת התקנה האמורה, עלה הכורת. לפי גורמים מקומיים הרי שהקהילה מונה לכל היותר 5,000 משפחות, מתוכם כאלף שומרי תורה ומצוות והיתר חילוניים.

קהילה נוספת היא של יוצאי תורכיה המתגוררים במדינה, אך השפעתה קטנה יותר משאר הקהילות.

קהילת 'ארם צובא' היא שלוחה המכונסת בעיקרון תחת כנפיה של 'מגן דוד'. לדברי גורם המעורה בחיי העיר, הרי שאנשי הקהילה פרשו לפני כמה שנים מקהילת האם 'מגן דוד', ומנהלים את אורח החיים שלהם ברמה החרדית הגבוהה והמוכרת לנו מישראל. הקהילה שמונה כ-4,000 איש ונמצאת תחת הנהגתו של הרב דוד שוואקי, נחשבה בראשית דרכה לקהילת בת של הזרם המרכזי 'מגן דוד', בהמשך, כך לדברי אותו גורם, נפרדו דרכיהם והקהילה הפכה לגוף עצמאי שאינו תלוי באף גורם אחר.

הרב אהרן סלמון, עוזרו של הרב הראשי הרב טוויל, טוען בשיחה עם 'כל ישראל' שקהילת 'ארם צובא' היא חלק אינטגרלי מקהילת 'מגן דוד', לדבריו ב'מגן דוד' יש את החלק החרדי יותר שהיא 'ארם צובא' ויש את החלקים היותר מודרניים, שהם למעשה הרוב, שמתחנכים במסגרת מוסדות 'כתר תורה' של 'מגן דוד'.

לקהילת 'ארם צובא' שלושה מוסדות תורה. תלמוד תורה לבנים, בית ספר לבנות וכולל למבוגרים עליו תפארת הקהילה. אחרי שמסיימים את תלמוד התורה עוברים הבחורים ללמוד בישיבה הקטנה 'לב אליהו', שמקבלת אליה את בני כל הזרמים, בגיל 18-19 עם סיום הלימודים בישיבה, מרביתם גולים למקום תורה ללמוד בישיבות בארץ ישראל, וישנו גם מיעוט הנשאר במקסיקו או עוקר לניו-יורק כדי לסייע להורים בפרנסה.

בשיחתנו עם הרב טוויל אנו מבקשים לדעת אלו מוסדות מחזיקה הקהילה ברשותה?

הפירוט רחב ומסודר. "לקהילה באופן פרטי יש 14 בתי כנסיות, יש לנו כבר 7 מקוואות, יש לנו בערך 20 כוללים מתוכם כ-10 של יום שלם והשאר חצי יום – שלא לדבר על כוללי ערב ובוקר ואחרים, 2 ישיבות, וכמובן בתי ספר תלמודי תורה וכל המוסדות היסודיים". הרב מעניק הצצה לנתונים מרחיבי הלב של מוסדות 'כתר תורה' שהם חוט השדרה של קהילת 'מגן דוד'. "במוסדות 'כתר תורה' יש כמעט 2,400 ילדים מינקות ועד גיל 17 אז נוסעים הבחורים לישיבות בארץ ישראל או באמריקה". הרב מונה בנוסף את  כולל 'ארם צובא' "שהיא חלק מ'מגן דוד'".

"רוב הישיבות והכוללים, כמעט 80%, מזוהים ושייכים לקהילת 'מגן דוד'", חושף הרב נתון שממחיש את מרכזיותה, כובד משקלה והשפעתה הכבירה של קהילת 'מגן דוד' על החיים היהודיים במקסיקו.

מה מצבם הרוחני של בני הקהילה?

"הקהילה עולה כל רגע ביראת שמים וברוחניות. 90% שומרים על טהרת המשפחה, כמעט 70% שומרים שבת ובקרוב כולם ישמרו שבת".

לסיכום: המבנה הקהילתי המקסיקני בנוי בצורה של מאות קהילות קטנות עם בתי כנסת תלמודי תורה וצרכי קהילה מגוונים, שחוסים כולם תחת המטרייה של הקהילה הגדולה, אם זו 'מגן דוד' 'הר סיני' או הקהילה האשכנזית, שמרכזיהם ממוקמים בבירה מקסיקו סיטי.

צדו צעדינו מלכת

החיים במקסיקו רצופים באיומים לא פשוטים. נגידי הקהילה חשופים כל העת לאיום של חטיפות ודרישות כופר מצד כנופיות פשע רצחניות, המסוגלות לשים את ידיהן עליהם או על אחד מבני משפחתם, ולדרוש סכומי כסף אדירים בתמורה לשחרורם. המקרים אינם חששות בעלמא אלא מבוססים על אירועים שהקהילה המקומית חוותה בעשורים האחרונים כמה פעמים. מה שמפחיד עוד יותר בתופעות הללו, היא העובדה שלא תמיד מסתפקים השודדים בממון, ובמקרים שעולה בקרבם חשש לתרגיל או אם הכסף בושש מלבוא, הם לא בוחלים לרצוח את נפש בן הערובה המוחזק אצלם. וכבר היו דברים מעולם.

הקהילה היהודית אמנם אינה סובלת יותר מכל זרם אחר במדינה, אבל גם לא פחות. בני המעמד העליון חוששים מאוד כמו עמיתיהם שאינם בני ברית. "חטיפות כופר יש לכל מי שיש לו כסף, לא דווקא ליהודים", אומר לנו גורם בקהילה. "היו מקרים של חטיפות גם בתוככי הקהילה, אבל הם לא אירעו בגלל שהם יהודים אלא בגלל שהיה להם כסף", מדגיש בפנינו אותו גורם.

הנשיא הנבחר כיהן בעבר כראש העיר של מקסיקו-סיטי. בכירי הקהילה מכירים את האיש כבר מאז. ההיכרות, כך נראה, די חיובית. בכירים בקהילה עמם שוחחנו במהלך הכנת הכתבה, מספרים שבניגוד למצופה, בתקופתו כראש העיר הצליח אוברדור להוריד את רמת הפשע, ולהשיב ולו במעט את תחושת הביטחון לתושבים. כזכור, בראשית הדברים הזכרנו את הבטחת הבחירות של אוברדור להביס את ברוני הפשע המקסיקנים הפעילים ברחבי המדינה, פקפקנו שם ביכולותיו של האיש לשנות את המשוואה הקיימת במדינה מזה עשורים, אך העסקנים המקומיים דווקא תולים תקוות רבות באיש, וטוענים שבמשמרת שלו בראשות העיר הוא הביא למהפך של ממש בגזרה.

את ההצלחה הגדולה הם תולים במקורבו ויד ימינו של אנדרס, אדם בשם מרסלו אבררד, שהחזיק את תיק ביטחון הפנים בעיריית מקסיקו סיטי בתקופת כהונתו של אוברדור בראשות העיר, ולזכותו נזקפת ההצלחה הגדולה והשינוי הכביר שחוותה העיר מוכת המוות. מרסלו אבררד זכה לפופולאריות רבה בעם המקסיקני בזכות פעילותו והצלחותיו במיגור הפשע, ובסופו של דבר נבחר להיות ראש העיר שהחליף את פטרונו אנדרס אוברדוד שהתפנה להסתער על היעד הבא: כיבוש הנשיאות.

אחרי שעמד ביעד בכבוד – ובקרוב ייכנס לתפקידו החדש, צפוי הנשיא הטרי, כך על פי השערת הגורמים בקהילה היהודית שמשוחחים עמנו, למנות את מרסלו לתפקיד בכיר בממשל. ככל הנראה כזה שיש בידו את האמצעים והיכולות להבטיח את ביטחון התושבים, וזה כדי לשכפל את ההישגים בעיר הבירה למדינה כולה, ולעשות אחת ולתמיד סוף לפשע המשתולל.

לנו לא נותר אלא להצטרף מריחוק מקום לתקוותם של בני הקהילה, וברכת הצלחה שלוחה להם בזאת.

אנדרס טוב ליהודים

הצינור בו עוברים היחסים והמסרים בין שלטונות המדינה ליהודים הוא 'הוועד המרכזי של הקהילות היהודיות של מקסיקו', גוף עליון בו חברים נציגי כל הקהילות והזרמים במקסיקו כולה. רוב חברי הוועד אינם שומרי תורה ומצוות, ויש בה ייצוג גם לנציגי התנועות הכפרניות כמו הרפורמים והקונסרבטיבים, למרות שכמותית אין לאותן תנועות כוח ממשי ברחוב היהודי-מקסיקני. אך ישנו איזון בדמותם של נציגי הרב הראשי רבי שלמה טוויל, ונציגי קהילתו המרכזית 'מגן דוד' החברים אף הם בוועד, ונוכחותם מורגשת מאוד בהתנהלות ובהכרעות המתקבלות בו.

בעבר שימש הנגיד המפורסם משה סאבא כאיש קשר בולט בין הממשל לקהילה היהודית, בפגישות רבות שערך עם בכירי השלטון ובעלי השפעה בחלונות הגבוהים צירף אליו את הרב הראשי רבי שלמה טוויל, שהפך לשותף סוד בכל המהלכים לטובת העם היהודי. למגינת לב, לפני 8 שנים נספה משה סאבא באסון מחריד, כאשר המסוק בו היה יחד עם אשתו ושלושה מילדיו התרסק דקות אחרי שהמריא משדה התעופה במקסיקו. משה בן ה-47 ושאר בני המשפחה מצאו את מותם במקום. האירוע גרם לטלטלה עזה בציבור היהודי ובעם המקסיקני בכלל, ביטוי בולט ניתן למצוא בדבריו של נשיא מקסיקו דאז, פיליפה קלדרון, שאמר בעת שנודעו לו ממדי האסון "אני ורעייתי חשים צער עמוק על מותם של בני המשפחה".

אנחנו שואלים תושב מקומי האם הוא או חבריו נתקלים באנטישמיות, ולפי דבריו הרי שהתופעה אינה קיימת בכלל בכל שטח המדינה. אדם נוסף מספר לנו על חששות שפרפרו בלבבות יהודים רבים שחששו מבחירתו של הנשיא הנבחר, אבל בר שיחנו, שמצוי עמוק בהווי המקסיקני, דוחה את הטענות מכל וכל ומכוון אותנו לעבר מניעים פוליטיים של קבוצות יהודיות שונות המהוות, לדבריו, את הבסיס לטיעוניהם.

עסקן נוסף בקהילה יודע לספר לנו על תקופתו של אנדרס אוברדור כראש העיר של מקסיקו סיטי, ומעיד שהנשיא הנבחר כיבד מאוד את כל הקהילות היהודיות ששוכנות בעיר. האישים הללו תומכים כמובן בנשיא הנבחר ומספרים שהתוצאה היא דרמטית במיוחד מאחר והיא מחסלת 15 שנות שלטון ימין במדינה, וכן בהתחשב במספר הרב של התומכים להם זכה אוברדור, יותר ממחצית קולות המצביעים. "מעולם לא היה נשיא שנבחר בכזה רוב כמו שנבחר הנשיא הנוכחי" אומר לנו בן קהילה ותיק.

אתה חושב שהוא טוב ליהודים?

"אין ספק", הוא עונה בבטחה.

גורם בכיר בקהילה המקומית שנמצא עשרות בשנים בלב העשייה הציבורית בבירת מקסיקו, ומשכך דעתו משקפת נכוחה את המציאות אומר לנו את הדברים הבאים: "כראש עיר הוא תמיד דאג לכבד את האירועים של החגים של היהודים, כל פנייה שהייתה מהקהילות הוא תמיד נענה באופן חיובי מאוד", הוא מספר לנו. "הוא מאוד ישר", קושר האיש כתרים לראשו של הנשיא, "הוא לא חובבן, הוא לא נהנתן. הוא בסדר" נחתמת הדיאגנוזה האישית המעריכה.

במסגרת השיחה עם הרב הראשי רבי שלמה טוויל, אני שואל לדעתו בנושא הבחירות, ומבקש לדעת את התחושה בקרב היהודים במדינה בעקבות התוצאות.

"המצב טוב. אנשים פחדו מהבחירות אבל זה פחד שווא", פוסק הרב את פסוקו. "בעזרת השם יהיה בסדר. לבן אדם (הנשיא הנבחר. י"ג.) יש אהבת יהודים, יש יהודים שמקושרים אליו ומכירים אותו ויסייעו לקהילה", מרגיע הרב.

אני מבקש לשמוע מעוזרו של הרב, אהרן סלמון, קצת יותר לעומק את עמדת הציבור היהודי בבחירות לנשיאות. והוא מספר על חילוקי דעות קשים בשאלת התמיכה. "היהודים אמרו לא להצביע עבורו, אבל אני אומר לך שיש יהודים שדווקא רצו להצביע לו. נשמעו טענות שהוא קומוניסטי וידיד של דיקטטורים כמו פידל קסטרו והוגו צ'אבס, שמשנתו הכלכלית דוגלת בקומוניזם, והוא יביא לנפילת הכלכלה", מסביר הרב סלמון את בסיס ההתנגדות, שגורמים אחרים בקהילה אותם ציטטנו קודם, טוענים שאליבא דאמת מקורה נובע ממניעים פוליטיים גרידא. "אבל כעת", מציין הרב סלמון, "אחרי שנבחר, נראה שהמצב רק הולך להשתפר, בינתיים הדולר נשאר באותה רמה, וכל האיומים והתחזיות השחורות על מה שיקרה לכלכלה ביום שאחרי התבדו".

אם הנושא הכלכלי כבר נכנס לשיחה, התעניינתי באגביות למצבם הכלכלי של יהודי מקסיקו, שעל פי המיתוס הרווח בעולם היהודי, הרי שמדובר בקהילה אמידה ביותר כזו שאילי הון רבים נמנים בין חבריה. אחרי שתקראו את התשובה תסיקו כבר לבד את המסקנות.

מה מצבם הכלכלי של בני הקהילה?

"יש יהודים עם הרבה מאוד כסף ויש יהודים עניים עם קצת מאוד כסף". אנו למדים על הבדלים משמעותיים בין היהודים בעיר. "כמעט ואין אמצע", מגלה לנו המזכיר, וחושף פערי מעמדות קיצוניים בתוך האוכלוסייה היהודית במדינה, "אלו שיש להם משופעים בהמון המון כסף, אלו שאין להם הם עניים מרודים ממש", חוזר שוב המזכיר על תיאור המצב האומלל.

יש ארגוני סיוע וחסד ממוסדים?

"ודאי שיש. אבל יש יותר כסף שזורם לעזרה ליהודי ארץ ישראל, מאשר מה שמגיע לתמיכה בנצרכי הקהילה במקסיקו", קובל הרב סלמון.

כמי ששוהה הרבה בקרבת הרב, מה יש לכם לומר על פעילותו?

"אין כמו הרב טוויל בכל מקסיקו. הוא מתמסר לקהילה ואין מי שככה נותן את עצמו למען הקהילה כמוהו".

אפס נשירה

אנחנו שבים לשיחה המרתקת עם הרב הראשי על כלל ענייני הדת במדינה ושואלים האם יהודי שנקלע למקסיקו ימצא את כל צרכי הדת המקיפים?

"בהחלט", קובע הרב.

"באופן כללי יש במקסיקו הכול. יש רבנים ויש עסקנים", הוא מציין, ומוסיף "יש כשרות של 'מגן דוד', שהיא הכי מוכרת ומקובלת על כל העדות והמגזרים במדינה". בראש המערכת עומד כמובן הרב טוויל כחלק ממחויבותו הכללית לקהילה כרבה הראשי.

מה יענה הרב ליהודי שישאל האם מוטב לעקור למגורים במקסיקו, מבחינת החינוך והרמה הרוחנית?

על פניו התשובה חיובית. "ברור שבישראל החינוך יותר טוב, הרי אין יותר טוב מאשר בישראל. אבל", והאבל הוא גדול. הרב נוגע הרב בנקודה רגישה, "בניגוד למה שקורה בישראל פה יש כמעט אפס נשירה, בארץ המצב לא פשוט בכל מה שקשור לנשירה, פה זה לא קיים". אכן נקודה למחשבה.

"מעבר לזה כל מה שיהודי חרדי צריך יש במקסיקו. אנחנו עורכים את רוב החתונות של הקהילה, יש לנו הכול פה. אפילו 'חברא-קדישא', שלא נצטרך, יש פה מהטובות בעולם".

השיחה עוברת לעסוק במסע חייו הפרטי של הרב.

מתי הגיע הרב למקסיקו?

"הגעתי בדיוק לפני 20 שנה".

הרב הינו יליד ארגנטינה, בבחרותו למד בישיבת סלבודקא בבני ברק אצל ראשי הישיבה הגאונים הגדולים רבי משה הלל הירש ורבי דוב לנדוי. אחרי נישואיו נותר הרב לגור בבני ברק וחבש את ספסלי כולל פוניבז' ובהמשך נמנה על בחירי האברכים בכולל חזון איש. אחרי שסיים את חוק לימודיו בארץ חזר הרב למכורתו, ושהה שנים ספורות בארגנטינה. בשנת תשנ"ה שוב עלה ארצה למשך שנתיים, במהלכן למד ונבחן בדיינות והוסמך לדיין מומחה. גם בטיב גיטין וקידושין העמיק הרב, ועשה שימוש חכמים בבתי דין בארץ ישראל. בין היתר אצל מרנן פוסקי הדור בעל 'שבט הלוי' הגאון רבי שמואל הלוי וואזנר זצ"ל, ולהבדיל בין חיים לחיים הגאון רבי ניסים קרליץ, וכן אצל הדיין הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג ואחרים.

באותה תקופה נפטר במקסיקו רב הקהילה הגאון חכם צדקה הררי זצ"ל. פרנסי הקהילה החלו לתור אחר מועמד ראוי שיכנס לנעליו הגדולות של חכם צדקה. הם טסו לארץ ונכנסו למעון קדשו של מרן מאור ישראל רבי עובדיה יוסף זצ"ל לבקש עצה והכוונה. בנו של מרן, הגאון רבי דוד יוסף, הכיר מקרוב את רבי שלמה, והמליץ עליו בפני אביו. מרן הגר"ע יוסף הורה לנציגי הקהילה לפנות לרבי שלמה ולהציע לו את המשרה המכובדת. מכאן השאר היסטוריה.

הרב שלמה טוויל שב חזרה לארצות דרום אמריקה, ומארגנטינה הולדתו עבר למקסיקו, ("שתיהן בדרום אמריקה, זה קרוב"… אני אומר באוזני הרב שהודף מיד בצחוק "קרוב? 9 שעות טיסה, 9,000 ק"מ מרחק… רק השפה אותו דבר: ספרדית". י"ג.), שם מונה לדיין, בהמשך לרב בית הכנסת ועד למינוי הרם של הרב הראשי ליהדות מקסיקו, בו מחזיק הרב עד היום, ועוד ינובון בשיבה.

המעבר מישראל למקסיקו היה כרוך בלא מעט התלבטויות וספקות. הרב מגולל בפנינו את רשימת גדולי ישראל שדרבנו תמכו ודחפו ובסוף הביאו להסכמתו להתעטר בעטרת הרבנות במדינה המרוחקת. "שאלתי את רבי ניסים והרב וואזנר, הם המליצו בחום לעבור למקסיקו". התייעצויות ממושכות ערך הרב במעונותיהם של ראשי הישיבה מסלבודקא, מורי דרכו משנות הבחרות, הגאונים הגדולים רבי משה הלל הירש ורבי דוב לנדוי. קשר מיוחד היה לרב טוויל גם עם ראש ישיבת 'עטרת ישראל' הגאון הגדול רבי ברוך מרדכי אזרחי. "גם רבי דוד שוסטל (מראשי ישיבת ליקווד בארה"ב. י"ג.), תמך בעוז במהלך – ולכן נטלתי את התפקיד".

גדול עומד על גביו

עם מי מתייעץ הרב בשאלות הרות גורל הנוגעות לעתידה של הקהילה ולאופייה?

הרב מחלק את סוגי השאלות לשני מאפיינים. "יש שאלות הלכתיות ויש שאלות השקפתיות. בשאלות הלכתיות שאלנו את מרן הגר"ש וואזנר והגר"ע יוסף זצ"ל, ויבדלחט"א הגר"נ קרליץ או רבנים אחרים, כל פעם לפי העניין, וכך עד היום. בכלל", מסביר לנו הרב, "בכל הנוגע לשאלות הלכתיות הרי שיש הבדל בין רבנים אשכנזים וספרדיים, וזה תלוי בתוכן השאלה, יש גם תחומי התמחויות שונים של רבנים כל אחד בתחומו הוא". איך שלא יהיה, תחזק הרב טוויל קשרים מעולים עם כל רבני ופוסקי העדות בישראל מכל החוגים.

בנוגע לשאלות בענייני השקפה, כאשר היה צורך להכריע בדברים מהותיים יותר הנוגעים לצורת קיום הקהילה ומתכונת ניהולה, כשבמקרים רבים היה להחלטות המתקבלות השלכות אורך ורוחב לטווחים ארוכים, והתעורר צורך לשמוע דעת תורה, ולהניח את הדברים בפני עיני הבדולח של גדולי ישראל מנהיגי העם. לאורך כל השנים עלה הרב תמידין כסדרן למעונו של מרן הראשל"צ הגאון הגדול רבי עובדיה יוסף זצ"ל ברחוב הקבלן 45 בירושלים, שהרי הקהילה הגדולה ומרבית היהודים במדינה משתייכים לעדה הספרדית. במקביל היה הרב בן בית במעונו של עמוד ההוראה מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל ברחוב חנן 10 בירושלים. אחרי פטירתו של מרן הגרי"ש זצ"ל, עבר הרב לשאול בדבר ה' במעונו של מרן ראש הישיבה הגראי"ל שטיינמן זצ"ל ברחוב חזון איש 5 בבני ברק.

אחרי הסתלקותם של שלושת עמודי העולם, מרן הגרי"ש אלישיב, מרן הגר"ע יוסף ומרן הגראי"ל שטיינמן זכר צדיקים לברכה, את מי רואה היום הרב כסמכות הרוחנית העליונה של הקהילה, לפסוק ולהכריע בהכרעות כבדי משקל המתגלגלים לפתחו?

"היום אנחנו שואלים את הרב יעקב הלל ואת הראשל"צ הגאון הגדול רבי יצחק יוסף שליט"א".

הרב רוצה לומר משפט לסיום?

"ברוך השם זכינו והקהילה מתעלה מיום ליום במעלות רמות ברוחניות, ויעזור ה' הלאה". אמן ואמן.

3 תגובות
  1. מקסיקו לא נמצאת בדרום אמריקה.
    אלה בצפון אמריקה יחד עם ארה"ב וקנדה

  2. קהילת יהודי דמשק היא הותיקה מכולם

  3. אח של של סבי שלמה זגה, זכרונו לברכה, עלה למקסיקו סיטי מדמשק – ארצה לשמוע מהמשפחה שלו במקסיקו סיטי

השארת תגובה