זעם: מים יש לסנן לשתיה, לא לכיבוי

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

על הפסוק: "ומקנה רב היה לבני גד ובני ראובן" דרשו חז"ל במדרש: "והיו חוטפים את העשירות לעצמם". שאל הרבי מקוצק זי"ע: כיצד יכול אדם לחטוף עשירות לעצמו ללא רצונו של השי"ת,  הרי מזונותיו של אדם קצובין לו מראש השנה עד ראש השנה. בראש השנה יכתבון וביום צום כיפור יחתמון..מי יעני ח"ו ומי יעשיר…? ומשיב: שהקב"ה מעניק את העשירות על מנת שיתגדל על ידה כבוד שמים והם חטפוה להרבות הנאתם שלהם…

תפקידו של האדם להרבות כבוד שמים בכלים שהעניק לו הקב"ה. מי שאינו מבין זאת ושואף ורוצה בהנאות העולם הזה לעצמו מתרחק מייעודו האמיתי והמטרה הנכספת.

וכך כתב רבי צבי אלימלך מדינוב זי"ע בעל ה'בני יששכר' בספרו על התורה 'אגרא דכלה' (פר' מטות): שמעתי מפה קדוש בוצינא דנהורא כבוד אדמו"ר מו"ה יעקב יצחק מלובלין זצוק"ל, רמז על הפסוק "אנשי הצבא בזזו איש לו" [במדבר לא נג] 'אנשי הצבא' הם צדיקי הדור, הממונים המגינים של 'צבא ישראל'. בזזו איש לו –הם מבזים את אותו האיש אשר אנושיותו הוא לעצמו, לכבודו ולהנאתו, ואינו חושש לתת כבוד באנושיותו לאלוקי עולם.

החפץ חיים זצ"ל דרש בפתיחת הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל, ובתוך דבריו עמד של החובה המוטלת על כל אחד להרבות כבוד שמים בעיר שלו, העיירה שלו ובכפר שלו. מי שיכול ללמד ילדים –שילמד, מי שיכול למסור שיעור שימסור. כל אחד לפי יכולתו צריך לפעול למען כבוד שמים.

כל זה התרחש לפני הצהריים. אחר הצהריים ביקש החפץ חיים לדרוש פעם נוספת. כולם התפלאו אך משום גדולתו כיבדוהו שוב לישא משא מרכזי. הוא עלה על הבמה וכך אמר: אתם ודאי רוצים לדעת למה נעמדתי לדבר שוב? ובכן כשחזרתי לאכסניה שמעתי כאלה שאמרו: ה'חפץ חיים' צדיק, הוא יכול לעשות מה שהוא אומר, אבל מי אני ומה כוחי לפעול בענין ולדבר עם אחרים? קודם עלי ללמד את עצמי… ואח"כ אם יתאפשר לחזק אחרים. לשם כך הגעתי לכאן שוב כדי לומר לכם את המשל הבא:

יהודי אחד, מושקה קראו לו, היה ממונה מטעם הפריץ על כל הבתים השדות והכרמים שלו. פעם נכנס הפריץ לבקר את מושקה והיהודי כיבדו בכוס תה. ראה הפריץ כי חציו של הכוס מלאה במים וחציה השני בחול… התפרץ בזעם כלפי היהודי: "מה פשר הדבר? וכי אתה נותן לי לשתות חול?! ". "מה אעשה?" ניסה מושקה להצטדק, "כך הם טבעם של המים בעיירתנו, צינורות המים מלאים בחול וכך הם מגיעים אל הבתים". "נו, טוב. אבל ישנה אפשרות לסנן את המים מהחול", אמר הפריץ. הסכים מושקה והבטיח כי מהיום יעשה כך.

לאחר זמן מה שמע הפריץ כי היתה שריפה בעיירה ורוב נכסיו נשרפו, ואף אחד לא טרח לכבות אותה. כעס הפריץ מאד והחליט לנסוע בעצמו לעיירה כדי לברר את אשר קרה. "פושע!" צעק לעבר מושקה "כיצד זה לא דאגת לכבות את השריפה?!". "אבל הפריץ" ענה בקול נפחד "לא היו לנו מים נקיים…" עד שסיננו את המים הכל נשרף. "טיפש שכמוך", ענה לו הפריץ בכעס, "לשתות תה צריך מים נקיים, אבל שריפה מכבים באיזה מים שישנם!…"

אמר החפץ חיים: בדור הזה משתוללת שריפה ברחובות, ובמצב כזה מה שייך לומר 'מי אני ומה אני'? עם איזה מים שיהיו, מלוכלכים או נקיים, רצים ומכבים את השריפה. אין כאן מקום להיסוסים, כולם חייבים לפעול בכל הכח ולהרבות כבוד שמים!

"יש ספר מיוחד אשר בו נכתבים החיים למען ה' וזה כל מגמתם. וזה שמבקשים 'וכתבנו בספר החיים למענך' להיכתב בספר הזה".

עלינו לנצל את הכלים שניתנו לנו להרבות כבוד שמים ובזכות זה נתברך בכל מילי דמיטב.

השארת תגובה