מאיגרא רמא לבירא עמיקתא

רגע אחרי שרשמה הישג עצום, חזרה הנציגות החרדית שני צעדים לאחור ונראה כי אין מנוס מבחירות • העימות הפנימי ב'אגודה' – וגם: שלושה סיפורי הסתה ושנאת חרדים בשבוע אחד

כינוס ניצחון יהדות התורה צילום משה גולדשטיין (3)
כינוס ניצחון יהדות התורה צילום משה גולדשטיין (3)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

לפעמים, רק לפעמים, קטטה פנים מפלגתית או חיכוך פוליטי מיותר מאבדים שליטה, הופכים לכדור שלג מתגלגל ואת הנזקים כולנו נאלצים לספוג. דוגמה טרייה וכואבת שכזו היא מקרה חוק הגיוס.

רק בשבוע שעבר חלקנו כאן שבחים לנציגות החרדית שבסדרת מהלכים פוליטיים מבריקים הצליחה להעביר את החוק בקריאה ראשונה, מבלי לפצל את השורות. השבוע, כך נדמה, נקבר הסיכוי להעביר את החוק בקריאה שניה ושלישית כבר במושב הנוכחי של הכנסת, ובכך לסיים אחת ולתמיד את סאגת גיוס בני הישיבות, וכל זאת בהד תקשורתי קלוש עד בלתי קיים, בעיצומו של חודש בו רוב הציבור הכללי שקוע בטורניר ספורט וסוגיית הגיוס מעניינת אותו הרבה פחות מהדיון הבוער על גורלה המר של נבחרת ארגנטינה.

וכל כך למה? ובכן, תשמעו סיפור, והוא אולי לא כל כך ערב לאוזן, אבל כך דברים מתרחשים: לפני זמן מה, במהלך גיבוש מתווה הגיוס על ידי משרד הביטחון, דובר על פגישות שיערכו בכירי צה"ל מול נציגי ציבור חרדים, כדי לשמוע את השגותיהם ולבצע התאמות נדרשות.

סגן שר אחד מאגודת ישראל (שלמען הנוחות נכנה מעתה מ.פ.) ביודעו ומכירו את הנפשות הפועלות, ובניתוח מקדים ונכון, הציע לצרף לפגישות הללו גם בנו של אחד מאדמו"רי ה'מועצת', הידוע במידת הקנאות בה ניחן, מתוך חשיבה בריאה ששיתוף כזה ימנע מאבקים מיותרים בהמשך.

סגן שר שני (אותו נכנה י.ל. לשם הנוחות בלבד, כאמור) התנגד בכל תוקף לצירוף הנ"ל. סופו של דבר, בן האדמו"ר נשאר מחוץ לתמונה, אגודת ישראל קיבלה הוראה דרמטית מ'מועצת גדולי התורה' לפרוש מהממשלה באם מתווה הגיוס יעבור כלשונו, וכעת תלוי הציבור החרדי ברצונם הטוב של שופטי בג"ץ, שיצטרכו לבחור בין הענקת ארכה לחקיקת החוק ובין הפלת ממשלת נתניהו. אכן בחירה קשה עבורם…

דגל לבן

ובעוד באגודה מתנהל דיון פנימי בסוגיה הרגישה, שכן חלק מחברי ה'מועצת' שקיבלו פניות ושליחים אישיים מבתי מרנן הגר"ח קנייבסקי והגרי"ג אדלשטיין שוקלים מחדש את החלטתם ודנים בתיקונים בנוסח החוק שיניחו את דעתם, בדגל התורה ובש"ס מתלבטים נחרצות, כלומר נחרצים להתלבט.

ל'דגל' לכשעצמה משנה סדורה. הסיכוי לשילוב פסקת התגברות או חוק יסוד לימוד תורה בקווי היסוד של הממשלה הבאה, כזו שתקום על חורבות ממשלה שנפלה בגלל חוק הגיוס, שקול לסיכוי שיאיר לפיד יצטרף לכולל החדש בראשות הרב דוד שפירא במודיעין עילית.

הדגלאים מצדם היו מעבירים את חוק הגיוס המתוקן על גבה של אגודת ישראל. מסר ברוח דומה קיבל גם ראש הממשלה, לאמור – אתה יכול להעביר את החוק בתיקונים קלים, הכל בסדר, אנחנו בצד שלך.

אבל נתניהו חושש ובצדק. פרישה אפשרית של אגודת ישראל (במסגרתה סגן השר פרוש ישוב לכנסת ויעקב אשר יצטרף לרשימת המתמודדים הפוטנציאליים לראשות העיר בני ברק) תצמצם את הקואליציה ל62 אצבעות, לא סיטואציה שנתניהו רוצה להיות בה.

חששו של נתניהו מתגבר בהבינו שאחרי הפרישה, אם וכאשר, תפעיל אגודת ישראל מסע לחצים פומבי על דגל התורה וש"ס להצטרף אליה באופוזיציה. במקרה כזה, מעדיף ראש הממשלה הליכה לבחירות מראש, ואולי צמצום הנזק התדמיתי באמצעות שימוש בחוק הלאום הפופוליסטי שיפחית את ההד התקשורתי מהעימות על חוק הגיוס.

ב'דגל' וש"ס ניסו להרגיע את נתניהו ולהסביר לו שגם אם החוק יעבור לא ימהרו באגודה לממש את איומי הפרישה, בוודאי לא במהלך הפגרה בת שלושת החודשים שבפתח. ומן הסתם יכנסו שוב את מועצת גדולי התורה, שעשויה לשקול את הנושא שנית ולהכריע שמאחר וכבר נעשה מעשה, עדיפה הישיבה בממשלה והתועלת שמביאים שני סגני שרים, יו"ר ועדה לפניות ציבור וחבר בועדת חוץ וביטחון, על פני ארבע אצבעות שיתמקמו בין אחמד טיבי לאלעזר שטרן בספסלי האופוזיציה. האם נתניהו ישתכנע והחוק יעבור בבליץ עד סוף המושב? השבוע הקרוב יכריע.

די לשנאה

בניגוד לשקט התקשורתי בנושא הגיוס, שלושה נושאים שונים הציפו את סדר היום התקשורתי בשבוע האחרון, ואם נתחיל מהסוף, המכנה המשותף לשלושתם הוא שנאת חרדים.

הנושא הראשון פרץ לתודעה בתחילת השבוע, אז הודיעה עיריית גבעת שמואל על הענקת כרטיס תושב שיאפשר גישה לשני פארקים מרכזיים בעיר, שיהיו סגורים לאורחים מערים סמוכות בחלקים מהיממה במשך שלושת השבועות שאחרי תשעה באב (תקופה שרק במפתיע חופפת למדי לימי 'בין הזמנים').

מכיוון שלפתח תקווה ורמת גן די פארקים משלהן, ברורה היטב הכוונה – לחסום את המשפחות החרדיות מבני ברק שנהנו, שומו שמים, מהדשא הירוק של השכנים האסטניסים.

וכדי שלא תגידו שמדובר בתחושה פרנואידית של רדיפה, נצטט ממכתבו של ח"כ אילן גילאון ממרץ לראש עיריית גבעת שמואל בנושא זה: "מדובר במקרה ברור של אפליה מכוערת המתבססת על שנאת האחר… למיטב ידיעתי מדובר בהתנהלות עבריינית". נכון לשעת כתיבת השורות, למרות גל הגינויים הפוליטי, לא השתנה דבר בהחלטה המקוממת.

זה האחד, המקרה השני פרץ לתודעה במקביל, והוא עסק בטיסת אל על שיצאה באיחור מה משדה התעופה קנדי לנתב"ג לפני כשבועיים, בזמנו נטען כי המטוס המריא באיחור של שעה ורבע בגלל סירובם של כמה נוסעים חרדים לשבת ליד נשים.

בתגובה של חברת אל על למקרה, לא הוכחשו הפרטים, ורק נטען כי האפליה אסורה וכי הדיילים עושים כל שביכולתם למלא את בקשות הנוסעים. מיותר לציין את גל ההסתה התקשורתי שהתעורר בעקבות המקרה.

השבוע, חשפה העיתונאית סיון רהב מאיר כי הסיפור יצא לגמרי מפרופורציות, על פי עדויות נוסעים, יותר משעה ורבע של עיכוב נגרמו מסיבות טכניות לחלוטין וזמן הטיסה נדחה עוד לפני העלייה למטוס בכלל. לפי אותן עדויות, "כל הסיפור עם החרדים לקח 5 דקות, לא יותר".

פתאום נזכרו באל על לחדד את הודעתם, "הפרטים שפורסמו בנושא לא היו מדויקים, בלשון המעטה", הודיעה החברה. "האיחור לא היה קשור כלל לאירוע שפורסם… הטיפול בשני הנוסעים שסירבו לשבת במקומם התרחש אחרי שהמטוס התנתק מהשער והוא נמשך דקות ספורות בלבד".

קל לנחש שאם חברת התעופה הלאומית הייתה טורחת לשגר את התגובה הזו בזמנו, היה מסע השיסוי נחסך כבר אז, אלא שלמישהו באל על כנראה לא אכפת כל כך שהציבור החרדי יספוג רפש, כל עוד נציגי החברה נמצאים בצד ה'נכון' של 'בני האור'.

"לא יתכן שבמקום להתמודד עם שלל הבעיות הפנימיות בחברה – מאבקי הטייסים, הדו"חות הכלכליים ועוד – יבחרו באל על לעסוק בפגיעה דווקא בנוסעים הנאמנים ביותר שלהם, המגזר החרדי, וזאת בהתערבות גופים כמו הקרן החדשה שאחראים להצפת הסיפור", אומר לנו גורם העוסק במניעת הסתה ושנאה.

סיפור שלישי ואחרון לעת עתה, פורסם ביום שני על ידי נהג אוטובוס שטען כי חזר לביתו בוכה כולו אחרי שהסיע ילדות בנות 7 מאשדוד לבריכה, ובדרך הן פרצו בשירת "מוות לחיילים", בזמן שהוא מבכה את חבריו שנפלו במערכות ישראל. את הסטטוס שפרסם, סיים באמירה המזעזעת "מבחינתי הם לא יהודים… הם יותר גרועים מערבים".

משהו בסיפור לא כל כך הסתדר לעיתונאי חרוץ בשם דב אייכלר, שערך תחקיר קצרצר משלו והגיע למסקנה הבאה: ילדה אחת אמרה את המשפט הבא "הנה חיילים, מוות לערבים", חברתה (ילדה בת 7, כן?) שיבשה את המשפט. ובזמן שהמורות ניסו להרגיע את הרוחות ולהסביר את הטעות, הנהג פצח במחאה וחולל את המהומה.

בכל שלושת המקרים, מתבקשת התנצלות ותיקון המעוות. על עיריית גבעת שמואל לבטל את ההחלטה הפוגענית, על חברת האוטובוסים המדוברת להדיח את הנהג המסית או למצער לדרוש ממנו לחזור בו מדברי השיסוי בפומבי, ואילו על 'אל על' להתנצל עמוקות בפני נוסעיה החרדים, על שהייתה שותפה להסתה נגדם. הגיע הזמן לומר בקול נחרץ וצלול – דמנו אינו הפקר.

השארת תגובה