'ראש הקהל' הפך לשונאו של הרב

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

בפרשת השבוע הקב"ה מצווה את משה רבינו על חילופי המנהיגים. וכך נאמר: "ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו… ונתת מהודך עליו למען ישמעו כל עדת בני ישראל" (כז, יח). ויש להבין את הצורך במעשה של משה רבינו של: "ונתת מהודך עליו", הרי הקב"ה העיד על יהושע שהוא "איש אשר רוח בו" ושהוא כשיר להיות מנהיג בישראל א"כ מה היה עוד חסר ביהושע בן נון שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "וסמכת את ידך עליו ונתת מהודך עליו"?

רש"י כנראה התקשה בזה ואכן מפרש שהכוונה שייתן לו מתורגמן שידרוש בחייך, שלא יאמרו עליו לא היה לו להרים ראש בימי משה. אולם זה אינו פשוטו של מקרא, כך שהשאלה עדיין איתנה. וכי חלילה צריך איזו תוספת של משה אחרי שהקב"ה מעיד על יהושע וסומך עליו?

מעשה שהיה ברבי שלמה קלוגר מבראד, אשר בצעירותו היה רב בעיר קטנה בשם קוליקוב ונודע כאיש ישר שאינו נושא פנים לאיש. פעם אחת היה לראש הקהל בעיירתו דין תורה, ממנו יצא חייב. מאז הפך ראש הקהל לשונאו של רב העיר והתנגד לו בכל דבר ודבר שהתרחש בעיירה. בעקבות הצרת צעדיו נתדלדלה אף הכנסתו של רבי שלמה קלוגר עד שישב והגה בתורה בדוחק רב ובעניות גדולה.

באחת השבתות, כאשר התיישב רבי שלמה על מקומו בבית הכנסת, חש כי מלבושו נדבק אל הספסל, ואז הבחין כי אי מי מרח על כסאו דבק עגלות. חליפתו נמרחה בדבק ונגרם לו צער, אך הוא הסיח הדבר מלבו במהלך השבת כדי לא להתעצב. אבל תיכף אחר הבדלה כאב על מעמדו השפל שהגיע לכדי כך שיש המתנכלים לו ורוצים ברעתו ובדחקותו הרבה. והחליט לעזוב את משמרתו וללכת לעיירה אחרת כדי לחפש עבודת מלמדות, ולהינצל מההשפלה ומהכאב שחווה בעקבות התנכלותו של ראש הקהל. על עבודת רבנות חילופית לא חשב מחמת שפלותו. ואף מלבושים כראוי לרב לא היה לו, אלא הלך בבגדים קרועים ומבוזים.

למחרת היום נטל תרמילו ומקלו ויצא לדרך. בדרכו פגש רבי שלמה את גדול הדור רבי יוזפא שטראן אבדק"ק זאלקוע, שהיה אז מהגדולים והמפורסמים שבדור. שאלו  רבי יוזפא לאן פניו? תוך שהוא גוער על מראהו שאינו יאה לכבוד התורה ולמעמדו כרב העיר קוליקוב. סיפר לו רבי שלמה בתגובה את אשר קרהו וכי הוא מחפש לו איזה עבודת מלמדות להשתכר ממנה.

אמר רבי יוזפא לרבי שלמה, שקרוב משפחתו ר' אפרים זלמן מבראד אמר לו כי מחפש הוא לשכור מלמד לילדיו, וכעת שרואה הוא אותו, יודע כי יתאים החיבור הזה ביניהם. ועל כן עצתו שיסע לעיירה בראד וישיג שם את מבוקשו.

נתן רבי יוזפא המלצה לרבי שלמה , ותיכף משבא אל העיירה בראד פקד רבי שלמה את ביתו של ר' אפרים זלמן ונתן לו כתב ההמלצה בידו. כשקרא ר' אפרים זלמן את דבריו של ר' יוזפא, השתומם שעילוי שכזה לבוש בבגדים קרועים ובלויים, ואז סיפר לו ר' שלמה את קורות חייו עד שהביאו להיות מלמד לבניו. תיכף באותו הרגע עלתה לו מחשבה לקבל את רבי שלמה כמגיד וכראב"ד בעיירה במקום היות מלמד לילדיו. משרה זו הייתה חשובה עד מאד בעיירה בראד, עוד יותר ממשרת הרב, שכן היה על נושא משרה זו לחתוך את כל דברי הקהילה בבהירות ויראת שמיים.

מחשבה זו שמר רק אפרים זלמן בליבו, ודאג להשאיר את רבי שלמה בביתו לבל יצא ממנו, על מנת שלא יתבזה ולא יראוהו אנשי הקהילה – הרואים לעינים בלבד, ויחשבו כי איש שנראה שפל אינו ראוי לשאת במשרה כבודה. בינתיים אמר לו לרבי שלמה כי יקצה לו חדר ועליו לנוח מעמל הדרך. וכששאלו לגבי המלמדות? אמר לו:  כי ראשית עליו לנוח וללמוד ביישוב הדעת והקצה לו ספרים. ובינתיים קרא רבי אפרים זלמן לחייט שיקח את מידותיו של רבי שלמה לתפור לו חליפה נאה ומכובדת ממשי כפי שנהוג היה לרבנים לעטות. ואמר לרבי שלמה שכיון שהוא בביתו והוא תלמיד חכם – ראוי שיעטה בגדים חדשים. וכך העניק לו מלבושים שהרחיבו דעתו והתאימו לגדולי ארץ.

רבי שלמה שב ודחק ברבי אפרים זלמן שיגיד לו האם מקבל הוא אותו למשרת המלמד ומתי יחל ללמד את צאצאיו? אך ר' אפרים זלמן דחהו ואמר כי רוצה הוא שיפגוש את רב העיירה – רבי מאיר תאומים שיבחנו ויאמר האם ראוי הוא לשמש במשרת המלמד, שכוונתו כמובן, שרבי מאיר יתרשם מחכמתו ויראה בו כמי שראוי לשמש כראב"ד ומגיד בעיירה.

רבי שלמה הלך אל רבי מאיר, והלה התרשם עד מאד מענקות רוחו. כששב לביתו של רבי אפרים זלמן, אמר לו רבי שלמה כי חש הוא שאינו רוצה לקבלו כמלמד ילדיו ועל כן דוחהו בלך ושוב, ומבקש הוא לדעת האמת כי חבל שיבטל זמנו אצלו. אנסה את  מזלי במקום אחר, והבגדים החדשים שעשית לי- אניח אצלך.

השיב לו ר' אפרים זלמן, שאינו רוצה לקבלו למשרת המלמדות משום שייעדו לגדולה מזו, וסיפר שבקהילתו מבקשים כעת מגיד וראב"ד ומצאהו נכון וראוי לאותה איצטלה. לכן שלחו לאב"ד להכירו לפניו, ואף לא הניח לו לצאת מפתח ביתו כדי לשמר את כבודו כראוי לאדם גדול שמלבושיו נאים. בשמוע זאת ר' שלמה צהבו פניו משמחה, ונשא תודה גדולה לקב"ה שהביא אותו הנה.

בשבת כיבדו את רבי שלמה לשאת דברים בבית הכנסת הגדול של העיר בראד לרגל התמנותו לראב"ד. ובהגיע עת הדרשה התקבצו כולם מקטן ועד גדול , חכמים וסופרים, גדולים ואלפי אנשים יודעי תורה. כשעמד רבי שלמה אצל הבימה והבחין במתכנסים הרבים, נפלה עליו אימתא דציבורא והחל מדבר דברים שאינם סדורים, מחמת בהלתו. ר' אפרים זלמן הבחין תיכף שכל זה אירע בשל חרדת הציבור שנגרמה לו, ועל כן החל להכות באצבעו ולומר בקול: 'אוי , כמה טוב הוא אומר'. ומשראה העם עד כמה ר' אפרים זלמן משבח דבריו של המגיד, החלו אף הם לומר כך, והאמינו שדבריו של רבי שלמה מלאים בחכמה ובבינה יתירה. עד שנתרחבה דעתו של רבי שלמה והחל לומר דברים נפלאים שלא שמעתן אוזן, ותיכף מיד לאחר מכן התקבל למשרתו בכבוד ונתעלה לראב"ד בבראד עד יום עלותו לשמיים, לערך ארבעים שנה.

מכאן למדים, שיוכל האדם להיות גדול בענקים עד שהקב"ה בעצמו יעיד עליו שאדם גדול הוא, אבל על מנת שיוכל להנהיג את עדתו שישמעו בקולו, תלוי רק בהוד ובהדר שמשווים לו. אם יש לו את זה – דבריו נשמעים ומתקבלים. ואם אין לו זאת – אינו יכול לפעול כלום. אבל כבוד עם השפעה הוא רק מה שהאנשים הגדולים בעיר נותנים. כשהמון העם רואים שהחשובים והגדולים מכבדים את הרב אז גם הם מכבדים ושומעים לדבריו. אבל אם האנשים הגדולים יזלזלו בו, אז גם ההמון מזלזלים בו,  ואז לא יוכל להנהיג אותם בדרך הישרה ולהעמיד הדת על תילה.

זה שאמר הקב"ה למשה: "קח את יהושע איש אשר רוח בו". אני מעיד עליו שהוא ראוי לאותה איצטלא. אבל אינו תלוי רק בזה, זה תלוי גם בך. שאתה הוא האדם הגדול בעם, תיתן לו כח ועוז שיוכל להנהיג את העם בדרך הנכונה. "וסמכת עליו ונתת מהודך עליו", שאתה תהדר אותו בכל מיני הידור ויופי, ואז ממך יראו וכן יעשו כל עדת ישראל. אם אתה תתן לו את הכבוד הראוי למנהיג ישראל למען ישמעו כל עדת בני ישראל, הוא יוכל להעמיד הדת על תילה. וכמו שעשה ר' אפרים זלמן עם רבי שלמה קלוגר זי"ע. כי כבוד הרב תלוי בכבוד שהגדולים והחשובים שבעיר יעניקו לו, שאם הגדולים מכבדים להרב, בזה מגדילים כבודו נגד כל אנשי העיר, ויהיו דברים שלו נשמעים.

השארת תגובה