אפס סובלנות: ארה"ב מול הפלסטינים

המדיניות האמריקאית הפרו ישראלית באו"ם ובמדיניות החוץ רושמת תוצאות: המועצה לזכויות אדם מסתבכת, שר החוץ הבריטי מתייצב לימין ישראל וגם בירדן משנים כיוון

אילוסטרציה. מרכז העיר עזה (ויקיפדיה)
אילוסטרציה. מרכז העיר עזה (ויקיפדיה)

השבוע נפל דבר. ארה״ב הודיעה על פרישתה ממועצת זכויות האדם של האו״ם. המועצה מוטה חד צדדית נגד ישראל, כך קבעה השגרירה האמריקאית לאו״ם, ניקי היילי. ישראל תחרה אחריה מיידית ותפרוש. המשמעות של פרישת ארה״ב אינה דקלרטיבית בלבד, המשמעות האמתית היא, פגיעה אנושה בתקציבי המועצה שעושה צחוק מעצמה ולועגת לאמת, לצדק וליושר.

מאז הקמתה של מועצת זכויות האדם שעל ידי האו"ם, המועצה הקיקיונית מקפידה לעסוק בנושא אחד – מדינת ישראל ופעולותיה. 50 החלטות אנטי ישראליות היא קיבלה בשנים האחרונות. הטבח המתמשך בסוריה, מסעי ההרג באפריקה, טבח אזרחים בוונצואלה (החברה במועצה), ירי על אזרחים במצרים, מחנות כפייה בצפון קוריאה, הפגיעה הרציפה בזכויות אזרח בסין,  מתגמדות ונעלמות, לעומת עוד החלטה אנטישמית!

ארה״ב בנשיאותו של דונאלד טראמפ, לא מוכנה לעצום עיניים ולשלם. לא עוד. באם בעל המאה אינו בעל הדעה, לא יהיה מימון. במסגרת ״לעשות את ארה״ב גדולה״ סיסמת הבחירות של טראמפ, והסיסמה שנבחרה ונחשפה לקדנציה הנוספת, ״להמשיך לעשות את ארה״ב גדולה״, ממשל טראמפ, לא קורא ליריקות לכיוון ארה״ב גשם, הוא עומד על זכויותיו ומשליט את דעותיו. לחילופין – אין כסף.

הממשל הפלשתינאי החליט להתעמת עם הנציגים האמריקאים שנשלחו למזה״ת, לא קרה אסון, אבל גם כסף אין. התמיכה האמריקאית באונר״א, ארגון האו״ם הבלעדי לטיפול באזרחי רצועת עזה, בוטלה. בפגישת מנהיגי הG9 לפני שבועיים, הציג טראמפ לעמיתיו ניירות עבודה מסודרים, בכמה ארה״ב מסבסדת ומממנת כל מדינה עמיתה. במקביל, ממשל טראמפ הודיע על הטלת מכסי מגן בעשרות מיליארדי דולרים על היבוא לארה״ב, במטרה לחזק את הכלכלה והמשק האמריקאי ולייקר את היבוא.

המדיניות האמריקאית של ״אפס סובלנות״ כלפי עוינות בוטה למדיניותה, מתחילה לתת את אותותיה בשטח. שר החוץ הבריטי, בוריס ג'ונסון, בנאום שנשא השבוע באו״ם אמר: באם המועצה תמשיך לפעול לפי סעיף 7, שקובע דיונים קבועים נגד מדינת ישראל שיוקדשו רק ל'סבל הפלסטיני', בריטניה תצביע באופן אוטומטי נגד כל הצעה שתועלה תחת הסעיף הזה.

השר בוריס ג'ונסון הוסיף ואמר: אני שותף לדעת ארה"ב, לפיה הקדשת סעיף רק לישראל ורק למתרחש ביהודה ושומרון, "אינה פרופורציונלית ופוגעת בסיכוי לשלום בין הצדדים". חדשות מרנינות למדיניותה הבינלאומית של ישראל.

פגישתו המפתיעה והסמי-סודית של בנימין נתניהו עם המלך עבדאללה בעמאן בירת ירדן, לאחר נתק של 4 שנים, הינה פועל יוצא של הפנמה ירדנית, שהדרך להבנה עם וושינגטון מתחילה ועוברת בירושלים. החרמת ישראל ושותפות בגל השנאה האסלאמית כנגד ישראל, לא ישרתו את צרכי הממלכה ההאשמית, המתחבטת נואשות בבעיות כלכליות קשות, עליות מחירים היסטריות, הפגנות המונים שהביאו להתפטרות ראש הממשלה וזעזועים המסכנים את המשך השלטון המלוכני.

באם בעבר ירושלים סומנה כאויב שיש להתלכד מולו, הרי שהמשך והגדלת הסיוע האמריקאי מחייב יחסים מתוקנים עם ירושלים. מהפך. המלך עבדאללה הבין, שהקצר והעוינות בין ההנהגה הפלשתינאית לוושינגטון, יכולים לעשות לו שירות טוב. באם הוא וממלכתו ירדן יהיו שגרירים של מתינות וקירוב בין עמי האזור, בפרט אלו שזקוקים לסיוע אמריקאי דחוף.

המדיניות התקיפה שמכתיבה ארה״ב ובכללה הוטו האוטומטי כנגד החלטות מוטות נגד ישראל במועצת הביטחון, מכתיבה לאחרונה גם שינוי תפיסה ומדיניות ביטחונית תקיפה והתקפית, בקרב מקבלי ההחלטות בצמרת הביטחונית והפוליטית-מדינית בישראל. ישראל תוקפת מחנות ובסיסים איראנים בסוריה מעשה שגרה. זה כבר לא חדשות ולא חדש. לשם שינוי, בישראל לא תוקפים, מפציצים ורצים להתפאר ולספר ל״חברה״. איפול ודממה, זהו שם המשחק החדש.

כשארה״ב מכחישה נמרצות תקיפה צבאית מהאוויר בדרום סוריה, קרוב לגבול האיראני, ברור שלא ״חייזרים״ היו המבצעים! חובת ההוכחה על מי שטוען שזו ישראל. ישראל הרשמית לא משתפת פעולה ומתפארת, בטהראן שוב בולעים את הגלולה המרה ו״מכילים״. יש להם ברירה? עוד פועל יוצא של מטריה אמריקאית לפעילות הביטחונית הישראלית.

טרור העפיפונים בעוטף-עזה. ירושלים לא רוצה להיות זו ״שתואשם״ בפריצת מלחמה נוספת וכואבת ברצועת עזה. המצב בתוככי הרצועה לפני פיצוץ. אין חשמל בקיץ הלוהט, התשתיות כשלו, הביוב גולש ברחובות, מי השתייה מזוהמים, האספקה לא מספקת את הצרכים המינימאליים, אין משכורות ואין כסף, ובעיקר, אין תקווה וצפי לשינוי. ארגון החמאס מרגיש שהוא מאבד את השליטה והשלטון. הכאוס יביא לפיצוץ ומבצע צבאי רחב היקף, שבסיומו יוצבו החיילים ויסודרו הקלפים מחדש.

ירושלים והחמאס, לא רוצים להיות אלו  ש״מואשמים״ במלחמה שבוא תבוא. כי למעשה אין ברירה או מוצא אחר, מהכאוס שנוצר וקיים בשטח. השאלה היחידה, מתי ובאיזה היקף? ומי יהיו השליטים בשטח בפועל אחרי!

המלחמה על הגדר וטרור העפיפונים היו שיטה ודרך ״חמאסית״ לשחרר קיטור. להילחם, להגיב ולהסביר שהמצב לפני פיצוץ ואיבוד שליטה, אך לא לשבור את הכלים ולגרור את צה״ל למתקפה נרחבת. הפצמ"רים לכיוון העוטף, היו עליית מדרגה חמורה, צה״ל הגיב בהתאם אך לא הזדרז לשבור את הכלים ולהיגרר למלחמה כללית, שבה גם העורף הישראלי יהיה מאוים ומותקף כמו ב״צוק איתן״. ההפגנות על הגדר דוכאו ביד קשה, למעלה ממאה הרוגים בצד הפלשתינאי. ארה״ב דאגה לכיסוי דיפלומטי והגנה עיקשת ובוטחת במועצת הביטחון. העולם החופשי גינה, אך ״הכיל״ והבין את התגובה הישראלית.

טרור אש העפיפונים בתחילתו, ״הוכל״ על ידי ישראל. הנזקים הלכו וגדלו, השריפות הפכו למכת מדינה, ״השחור״ צבע ושינה את פני האזור לחלוטין. לאחרונה הצטרפו לעפיפוני האש, עפיפונים נושאי מטעני חבלה. בישראל החליטו על שינוי תגובה. ירי לעבר מפריחי העפיפונים במטרה להרתיע, אך עדיין לא לפגוע במפגעים בשלב הראשון. בנוסף, תקיפות יזומות נגד מוצבי חמאס כ״הענשה״ על אי מניעה ושת״פ עם מפריחי העפיפונים. התגובה החמאסית, פצמ"רים לכיוון העוטף. הכל במידה ובמניין, ובעיקר בלילות. ביום, כשהילדים בגני הילדים, האזור חוזר לתיקנו. אפילו ההסעות והלימודים לאחר ליל פצמ"רים, ממשיכים כסדרם. גבולות הגזרה של ההתלהמות,  ב״הסכם שבשתיקה״. כולם יודעים, ח״ו אסון, והאזור יבער.

התפשטות טרור העפיפונים, מכתיבה לישראל בדיעבד שינוי דרכי תגובה. בשבוע האחרון השינוי מורגש ומודגש. גם זה בכיסוי והסכמה אמריקאית משמעותית. רוה״מ ושר הביטחון במבחר הצהרות לוחמניות, נתניהו: "אגרוף הפלדה של צה"ל יהלום בכל מי שחותר לפגוע בנו". שר הביטחון ליברמן הוסיף: "אנו מתמודדים בו זמנית עם עפיפונים, מערכות הגנה אווירית וטילים ארוכי טווח של האויב, המכוונים אל מרכזי האוכלוסייה בישראל". הרמטכ״ל אייזנקוט מיהר להוסיף: ״נחזיר את הביטחון לדרום ונעשה זאת בתבונה ובהקדם״.

המילים יכתיבו את סדר היום. לכל זה נדרשת ״אמירה״ אמריקאית. בביקורו המתוכנן של נתניהו בוושינגטון בחודש הקרוב, יסוכמו וידוסקסו ההסכמות וההבנות. באם האירועים לא יקדימו את סדר העניינים. במזה״ת רק הבלתי צפוי, צפוי.

השארת תגובה