ועד הבית מחפש אותך

הרב ראובן זכאים
הרב ראובן זכאים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

אחרי שביאר לשלושת מאזיניו באר היטב מה הן המגרעות של ההנהגה הנוכחית, ומדוע הוא ודוקא הוא האיש הנכון במקום הנכון, וכיצד יביא את השינוי המיוחל בניהול ובראשות המוסד התורני, להגדיל תורה ולהאדירה. גילגל עינים צדקניות לשמים ואמר בקול מתחסד: 'מעיד אני עלי שמים וארץ שלא לכבודי ולא לכבוד בית אבא נכנסתי למערכה זו, אלא לכבוד שמים ולכבודה של תורה בלבד!'

ויש גם את המלחמות האחרות, שאינן מלחמות קודש בעליל, אבל גם בהן נמצא לא מעט צדקנות וגלגול עינים. באמת אמרו: 'דיה לצרה בשעתה'. אך הבה נודה שבאויר מורגשת התחממות לקראת הבחירות הצפויות לרשויות. יש במקומות מסויימים את אלו שיסבירו לכולם כמה הם חייבים להתפלג ולרוץ עצמאית, כי רק הם מסוגלים לחולל שינוי, שירות אצלם יהיה שירות, והישגים יהיו הישגים. הם גם ישתמשו בטיעון, שהחל פושה במחוזותינו: בחירות לרשויות, אינם כבחירות לכנסת שגופי תורה תלויים בהם. זה בסך הכל כמו בחירות לועד הבית. 'ביננו', הם ינסו לשכנע: 'סך הכל מה כל ה'עסק' כאן, מי יפנה את האשפה?!'…

טיעון מעניין, רק מה שלא כל כך מובן, מה ראו על ככה לצאת למלחמת חרמה כדי לזכות במלאכה ריחנית זו. ומדוע נעריהם משלחים כתבי פלסתר (פאשקוי"ל בלע"ז) על פני חוצות, ולא יחושו להכביד על עבודת הנקיון שתוטל עליהם, לו יזכו בתפקיד הנכסף. בכלל, האם בכלל כדאי בשביל בחירות ל'מי יפנה את האשפה', לפלג ולסכן את הציבור התורני, שגם כך לצערינו נאלץ במקומות רבים להיאבק על זכויותיו האלמנטריות, ושכל אימת שהוא מתפלג – משקלו הסגולי יורד.

ואם בבחירות לועד הבית עסקינן, האם אי מי מהם שת ליבו לעובדה שמשרת יו"ר ועד הבית בבנין בו הוא מתגורר פנויה ועזובה– ואין דורש ואין מבקש. ומה עם עניי ביתך קודמים?!

גדולי ישראל מכל החוגים דוקא כן התערבו ומתערבים בבחירות ל'ועד הבית' הלזה. שכן, אם מתבוננים מעט במה שמתרחש בעיריות ובמועצות השונות, על נקלה נוכחים לדעת כמה השלכה ישירה ישנה לסוגיות הנוגעות לציפור הנפש. החל מהשבת, מוסדות התורה, המקואות, התרבות והפרהסיא הציבורית. כותב השורות יעיד מקרוב על ישוב מסויים, אליו הגיע למסור שיעור לאחרונה, שבמשך שנתים ימים הורים יקרים מכל המגזרים משועים ומתחננים להקים בית ספר תורני לילדיהם- ולשוא! ראש המועצה מקשה את ערפו ומסרב. אם היה שם מעט יותר כח אין ספק שכל התמונה היתה משתנה לחלוטין. דיני נפשות.

מנגד, יותר ויותר נשמעים במחוזותינו טיעונים הפוכים לגמרי, רוחניים ומשכנעים יותר: ראו את בתי הכנסת המצויים בקראוונים, את הישיבות והכוללים שטרם מצאו מנוח לכף רגלם, מצב המקואות, גני הילדים, הפעילות התורנית בכלל. ומי אשם בכל ההזנחה?! נציג פלוני. לכן בחרו בי ותראו איזו פריחה ושגשוג אביא, 'מי לה' אלי!'.

ואז הוא יוצא לקרב חייו. וגורר עימו ישוב שלם שהופך למרקחה. במקרים רבים הוא נוחל כשלון חרוץ ומשליך בפועל לאשפה מאות ולפעמים אלפי קולות יקרים. במקרה הגרוע הוא אכן מצליח להיכנס איכשהו בעור שיניו, לא לפני ששילם לכמה לבלרי מקלדת שיכנו אותו מראש 'הפתעת הבחירות'. ואז ההפתעה מסתברת כלא בדיוק… ראש העיר הנבחר לא הכי סופר אותו, יש לו חולשה לטרמפיסטים שהיום כאן ומחר שם. וגם אם התסריט האידאלי שלו באמת יצא לפועל והוא יצטרף לקואליציה, – חוסר המעש נמשך ומתעצם ביתר עוז. וזה עוד בלי שדיברנו על האדמה שעדיין נותרה חרוכה מימי המערכה.

שיהיה ברור, נציג ציבור, שאינו עונה לטלפונים, שאינו פעיל, שאינו מסייע, או שעוזר לנושאים ואנשים מסויימים, ואת כל השאר מזניח- ייכבד וישב בביתו. 'שררה אני נותן לכם? עבדות אני נותן לכם!' (הוריות י) אדרבה! ניתן ורצוי וחובה להגיש את התלונות אם ישנן בפני הועדה הרוחנית וההנהגה המסודרת שישנה בכל תנועה חרדית. אבל אין לכל אחד לעשות שבת לעצמו, כי אין הצר שווה בנזק המלך.

ולזה הטוען שיוכל להרבות פעלים לתורה ולתעודה נשאל, האם כבוד שמים יקר לליבך יותר מגדולי ישראל עיני העדה. האם ידעת שכבוד התורה וגדוליה לא פחות חשוב מכבוד שמים, ואדרבה החמיר השי"ת על כבודם יותר מכבודו! (זוה"ק שמות). והלא לא ימלט שעצם ההתפלגות מחוללת מלחמות ומריבות מיותרות, העשויות להגיע לפגיעה בכבודם של זקני העדה. כפי שלימד הנסיון המר.

על פרשת קרח אמרו כי היא 'יפה נדרשת' (עפ"י רש"י), אקטואלית תמיד. והשטן המתעטף באיצטלה של צידקות ו'כבוד שמים' עדיין מרקד ביננו. הטרגדיה הגדולה של קורח שפיקח היה, ומטועני הארון היה, שהוא האמין עד לרגע האחרון שמחלוקתו הינה לשם שמים בתכלית. הוא הרי לא הכיר את המשנה באבות (פ"ה, יז) שהגדירה את מחלוקתו כ'מחלוקת שאינה לשם שמים', בטוח היה שהוא יצליח יותר בהנהגה ממשה ואהרן. מלבד הגדולה התורנית ורוח הקודש, ומועצה של מאתים וחמישים ראשי סנהדראות. היו לו גם כישורים, יחוס, עושר, כריזמה, כושר ביטוי, אפילו חוש הומור מפותח, שיכול היה לספק לילה שלם של ליצנות בלי לחזור על בדיחה פעמים. הוא היה משוכנע עד עמקי נשמתו שהוא יצליח לסחוף אחריו קהלים חדשים (נשמע מוכר למדי…) ולהרבות כבוד שמים. אבל מה שהוא לא ידע… שמאחורי כל המעטפת המרהיבה הזו הסתתרו קנאה תאוה וכבוד. ומה שהוא לא ידע, ולהוותינו רבים טרם יודעים גם בימינו, שהכבוד שמים והלשם שמים הגדול ביותר זה להתכופף, לציית ולקבל בהכנעה את רצון השם ורצון חכמי התורה.

זו הסיבה שמחלוקת כזו משאירה אותות וסימנים כואבים ומהדהדים. כמו שפירשו בדרך צחות 'מחלוקת לשם שמים סופה להתקיים' למחלוקת רגילה אין חיי מדף ארוכים. אבל כשהחולקים מכוונים 'לשם שמים' – חזקה על המחלוקת שלא תשקע מהרה אלא תשאר שם כל העת. רח"ל.
וכל מעשיך יהיו לשם שמים- שגם ה'לשם שמים' שלך יהיה לשם שמים! (הרבי מקאצק זצ"ל)

הכותב משמש כראש ביהמד"ר לרבנים זכרון יעקב ומרצה בכיר ב"הידברות"

תגובה אחת
  1. שפתיים ישק שנון חד וקולע למטרה!! תכתוב. והרבה!!

השארת תגובה