האדמו"ר מבעלזא סירב לביקור 'ברכה' ביום החופה

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

יש מן המצוות שהן באות לפרקים אך יש שקיומן תמידי בכל ימות השנה, כמו מצוות ציצית. וכך נאמר במסכת מנחות: (מ"ג) "חביבין ישראל שסבבן הקב"ה במצוות, תפילין בראשיהן ותפילין בזרועותיהן, ציצית בבגדיהן ומזוזות בפתחיהן".  הרי שמכולן בולטת בייחודיותה מצוות ציצית שחיובה בכל ימות השנה כולל שבתות וימים טובים, בעוד שמצוות תפילין נוהגת רק בימי חול, ומזוזה כשאדם נמצא בביתו. ועליה אמר רשב"י: כל הזריז במצוה זו זוכה ומקבל פני השכינה, ואף אמרו: "ששקולה מצוות ציצית כנגד כל המצוות כולן", וכל כך למה?

רש"י בביאורו לתורה מבאר שהציצית מזכירה את כל המצוות עפ"י הגימטריא הרמוזה: "ציצית" – בגימטריא שש מאות. ואם נוסיף לכך את שמונת החוטים וחמשת הקשרים, נמצא ביחד את המספר תרי"ג- כנגד 613 מצוות. למדנו שהציצית מהווה אמצעי של תזכורת לאדם, כדרך שמקובל לעשות קשר במטפחת או בחגורה בשביל להיזכר בדבר מה.

האלשי"ך הק' העיר בזה הערה נפלאה. דאם יאמר אדם, איך אזכור את כל המצוות, והלא הנני לובש ציצית יום יום ורואה אותו ואיני זוכר כל מצות ה'? לזה נאמר "והיה לכם לציצית" ורק אז "וזכרתם את כל מצוות ה'". פירוש: אם בעשותכם הציצית תכוונו שיהיה לכם סימן להציץ בו ולזכור את כל מצוות ה', אזי כאשר תראו אותם תזכרו! אבל אם תעשו הציצית דרך מלומדה, בלי כוונה לזכור, אזי לא תזכרו בראיה…

והסביר את הדברים האלשי"ך על פי משל: לאדם שרוצה לזכור איזה דבר, שקושר חוט באצבעו וכשהוא מסתכל על החוט נזכר בדבר שחפץ להיזכר בו. אך אם אדם קושר אצבעו מפני שהיא כואבת, ואחר כך שכח דבר שהיה עליו לעשות וישאל אנשים: כיצד שכחתי דבר פלוני, הרי קשרתי באצבע? אומרים לו הבריות: שוטה שבעולם! לא קשרת אצבעך אלא מפני הכאב ולא קשרתו כדי להיזכר… וזהו אומרו "והיה לכם לציצית"- לומר כאשר יהיה "לכם לציצית", דהיינו שהוא שלכם כדי להציץ בו לזכור, אז כאשר: "וראיתם אותו וזכרתם את כל מצוות ה'". מה שאין כן אם לא יהיה "לכם" לציצית, שלא יהיה בשביל להציץ בו לזכור, כי אז איך יהיה לכם למזכרת?

כעין זאת אמר ה"חפץ חיים" זצ"ל שמצות ציצית כמוה כרשימה שסוחר עורך לעצמו בנסיעתו ליריד. ברשימה זו מופיעים בראשי פרקים העניינים שעליו לסדר בדרך מסעותיו. אולם רשימה זו טובה ויעילה, רק למי שרשם אותה ויודע לפענח את האמור בראשי פרקים אלו, אולם אם אדם שאינו בקי יטול רשימה זו ויסבור כי בעזרתה יעשה חיל בעסקיו, אינו אלא טועה.

נמצא שרק מי שיודע ובקי בהלכות מצוות ה', ומי שרוצה שהציצית תזכיר לו אותן, אכן יכול להעזר במצוה זו. אך מי שבצורה סתמית מבקש ל"התעשר" ממצוות הציצית, זו לא תהווה עבורו כל תזכורת.

זהו גם ההסבר מדוע מקדימה התורה את הלב לעיניים: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם". למרות שהסדר הפוך כדברי רש"י העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירה? השיב על כך הרה"ק רבי בונים מפשיסחא זצוק"ל בחריפותו, זה שליבו אינו חומד, עיניו לא יראו כלל. שהעיניים רואות רק את מה שהלב מכוון.

מסופר, כי ביום חופתו של הרה"ק רבי אהרון מבעלזא זי"ע רצה מושל המחוז לבוא ולברך את המחותנים שהיו רבנים במחוזו וכן לראות את החתן ששמע עליו רבות. החתן לא שמח לקראת ביקור זה וביקש דרכים להתחמק ממנו. מצד אחד כמושל המחוז עלול  הוא לגרום צרות לאביו, לחותנו ולכלל ישראל, ומצד שני הוא מאוד לא רצה להסתכל בפני גוי. מה עוד שאין ברצונו לברכו בידו הקדושה וביום החופה…

אמר לו אביו הרה"ק רבי ישכר דוב זי"ע: כתיב "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחר עיניכם", וקשה שהרי קודם רואה העין ואחר כך הלב חומד. והיה צריך לכתוב ולא תתורו אחרי עיניכם ואחרי לבבכם? אלא התירוץ הוא, שהעיניים רואות רק מה שהלב חומד. כשהלב אינו חומד ואינו חושב בדבר האסור, גם העיניים אינן רואות. אפשר להסתכל ולא לראות…

רש"י בסיום הפרשה מביא רמז נוסף על מצוות התכלת בציצית. על פי דברי חז"ל במדרש רבה ובילקוט שמעוני, תניא היה רבי מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים? מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד שנאמר: "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר וכעצם השמים לטוהר". (במד"ר לא מוזכר שהתכלת דומה לים אלא שהתכלת דומה לרקיע). ויש להבין את תוכן הרמז המפותל הזה כדי להגיע לכיסא הכבוד?

והנראה להסביר את עומק הרמז, שהרי טעות לחשוב שלמים יש צבע. שקופים הם המים, וחסרי צבע, ורק השמיים המשתקפים בהם נוסכים את צבע התכלת, עד שכשעומדים במרחק מהים נשקפים הם אלינו במלוא זוהר של התכול. זהו עומק דברי חז"ל, כי לכאורה איך יכול איש הגשמי להשוות לעצמו מראה של שמיים? צריך הוא ליטול דוגמה אישית מן המים, יש להסיר מעצמו את הגוון והצבע ולהיות שקוף ולשקף באישיותו רק רצון שמיים ואזי יהיה הוא "כעצם השמים לטוהר". ומובטח הוא כי "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם", עד שיזכה לקיום: "והייתם קדושים לאלוקיכם…"

השארת תגובה