קווים לדמותו של ישיש בעלזאי

ככלות השלושים להסתלקות, התחקה יוסי גיטלר אחר מבועי ההערצה שנבעו בלוד אחרי דמותו של הישיש הבעלזאי, שהקרין מאורו על באי העיר המעורבת, שמצדם החזירו לו אהבה בכפליים

אורטנר
אורטנר
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

'רב מדורות קודמים' – הוא מטבע הלשון שחוזר על עצמו שוב ושוב כל פעם שאנו מעלים על דל שפתינו את זכרו של המרא דאתרא הבעלזאי, שהנהיג ברמה את נשיאותו בעיר מעורבת ומורכבת כמו לוד, הלא הוא הגאון רבי נתן יהודה אורטנר זכר צדיק לברכה, בקרב מקורביו ואנשים שזכרו להכיר מקרוב את אישיותו הנדירה והכובשת.

התואר הנכבד, שנשזר כחוט השני בכל שיחה אודותיו, ואודות פועליו הרבים והליכותיו הנאדרים בקודש, אכן מצדיק את המשמעות הטמונה בו. לא בכל יום יוצא לכם להיתקל ברב הדור צורה שזקנו יורד על פי מידותיו ומשווה לצורתו הדרת פנים של ממש, שנושא בעול הרבנות במלוא מובן המילה, וזה בעיר שבחלק מבתי הספר שבה לומדים ילדים יהודים ומוסלמים בכפיפה אחת. ולא עוד אלא שהוא מצליח להתחבב על כל יודעיו ומכיריו, מבני ברית וכאלו שאינם בני ברית, ולהפוך לסמל ודוגמא לכל התושבים.

בשבוע הקרוב יתמו שלושים ימי הבכי והאבל על האי גאון וחסיד צדיק וישר, רבי נתן יהודה אורטנר זצוק"ל, לא רבים מבין הקוראים הכירו את שמו ומעמדו בחיי חיותו, נחבא אל הכלים היה, וקיים בגופו בכל מאודו את מאמר הכתוב 'והצנע לכת עם ה' אלוקיך'. גם בהלווייתו לא נישאו הספדים לבקשתו האישית. כי זה היה האיש.

את המושג 'רב מדורות קודמים' הוא גילם הן בחייו האישיים והפרטיים, בעבודתו עם קונו וחינוך ילדיו, והן בהנהגתו הרבנית הדגולה בעיר רבנותו לוד. רבים השתאו לראות את המחזה של זרע ברך ה', דור ישרים מבורך שגדל בתוך ההוויה ה'לוד'ית על כל הכרוך בה, ואין צורך להרחיב.

הגאון רבי משה נחשוני, ידידו ורעו של הרב אורטנר זצ"ל, עמו שוחחנו במהלך הכנת הכתבה, מתאר לנו בהתרגשות את מראה הבנים הסמוכים על שולחן אביהם עם כל הלבוש החסידי, כולל הפאות המסולסלות בצדי הפנים, ומשתייכים לחסידיות מובילות ושורשיות דוגמת בית אבא בבעלזא וחסידות דאראג בבני ברק. ואת כל זה גידל הרב אורטנר בעיבורה של העיר לוד, כשהמוסדות היחידים בהם יכלו הילדים להיות בקטנותם הוא תלמוד-תורה חב"ד בעיר, רק בהמשך עלו ללמוד בישיבות החסידיות הנחשבות במרכזי התורה החרדיים.

"יהודי שיכול להביא לעולם כזה דור, מתוך כזה מקום, אינו אדם מן השורה. הוא צריך להיות הרבה מעבר לכך. וזה באמת מה שהוא היה", הוא מסכם.

מראשון לציון ועד לוד

את הגאון רבי משה נחשוני, מרבניה הבולטים של הקהילה החרדית בעיר ראשון-לציון, הניצב בשורה הראשונה של מומחי הכשרות במערכות השונות בארץ ובחו"ל, אין צורך להציג בפני הקוראים הנאמנים. רבים ודאי זוכרים את קריאתו לציבור הרחב, להתפלל עבורו ולעורר רחמי שמים להחלמתו המהירה.

בשיחה שקיים עמו עמיתי יענקי קצבורג שנכנס לבקרו בחדרו שבבית החולים 'שיבא' – שם אושפז הרב לאחר שלקה באירוע מוחי, ואת רישומיה פרסם באותו שבוע, ביקש הרב את עזרת עם ישראל בסיוע להגביר זכויות ולהביא לחזרתו לשגרה בבריאות וכוח.

התפילות אכן נשאו פרי, והשבוע חזרנו אל הרב שנשמע מאושש מתמיד, וגם מציין בפנינו שברוך ה' שב לעמוד על בוריו וכוחותיו שבו כבתחילה במה שהוא מגדיר כנסי ניסים. הסיבה שחייגנו אל הרב דווקא השבוע, נמצאת בחיבור העמוק וההערצה הגדולה ששררה בינו לבין נשוא הכתבה, הלא הוא הגאון החסיד רבי נתן יהודה אורטנר זצ"ל, רבה של העיר לוד הסמוכה.

אם לפני השיחה חשבתי שההיכרות בין הרבנים הנכבדים נבעה כתוצאה מהסמיכות הגיאוגרפית של שני הערים בהן הם פועלים ברבנות: ראשון לציון ולוד, או מהעיסוק המשותף וההדדי בתחומי הכשרות המורכבים, הרי שכבר בפתח השיחה משיב אותנו הרב נחשוני שנים רבות לאחור, עוד הרבה לפני שהרב אורטנר עלה בכלל על כס הרבנות בעיר לוד.

ההיכרות נעוצה באחד מתחביביו הבולטים של הרב אורטנר זצ"ל. בין יתר עיסוקיו הרבים של הרב לטובת ביסוס והרמת קרנה של תורה בלוד בפרט ובארץ ישראל בכלל, פרסם מאמרי הגות השקפה ומחשבה רבים מספור בעיתונות התקופה. זאת בנוסף לקונטרס המפורסם 'אשנב ליהדות', בו מבאר הרב אורטנר בשפה קולחת ומובנת את עיקרי היהדות, קונטרס שבא לשימוש רב ולעזר עבור ארגוני התשובה במדינה, שעשו נפשות רבות ליהדות באמצעות מסמך יסוד זה, עליו עוד נרחיב בהמשך.

את מאמריו ורעיונותיו העלה הרב אורטנר על גבי הכתב, ופרסמם בבמות ציבוריות שונות שהיו בשליטת יהודים יראים ושלמים. מקום מרכזי בו ראו אור הגיונותיו של הרב, היה העיתון 'שערים' ביטאון תנועת פא"י, עורכו הראשי של העיתון באותם ימים היה הרב יהודה נחשוני זצ"ל, אביו של הרב משה, עמו אנו משוחחים בשבוע זה.

"אבא היה איש של הגות ומחשבה, כתב ספר הגיונות על פרשיות התורה והגדה של פסח, והיה בעל ידע רחב מאוד" מסביר הבן הרב משה את ה'לינק' בין שני האישים, שהביא להיכרות האישית שלו עם הרב אורטנר, "הרב אורטנר היה גם הוא יהודי עם ידע עצום בכל נושא ודבר, במיוחד בדברי הלכה בפרט, וגם בשושלות של אדמו"רים, ובכלל – בכל נושא שקשור ליסודות של עם ישראל", האופי הדומה חיבר בין השניים, והרב נתן אורטנר פרסם מאמרים והערות אקטואליים רבים מתובלים בהלכה ואגדה, בכל נושא שעמד על הפרק ועל סדר היום הציבורי, "המאמרים של הרב אורטנר היו נפלאים ומלאים בצורה יוצאת מן הכלל", מתרפק הרב נחשוני על השורות שקרא בעיתונו של אביו, פרי יצירתו של הרב הבעלזאי הקדום.

"כילד אני זוכר את כושר הניתוח שלו כמופלא מאוד", משחזר הרב נחשוני את שנות עלומיו בקרבת הרב אורטנר ובחיק אמרותיו, והוא משתף בדוגמא אחת שעולה בזיכרונו, "התעורר בזמנו פולמוס נרחב בחוגי הרבנים, אודות רבנים שונים שבאו לסדר קידושין בחופות של ציבור רחוק יותר מהדת, והיו נושאים דברי ברכה או הלכה בשעת החופה, והרב אורטנר ניגש לטפל בנושא שעורר מחלוקת ציבורית האם הוא ראוי או לא, הוא בדק את מנהגי הקהילות לאורך הדורות, והגיש מאמר נאה ומפורט על כל התחום הכולל. בכלל", טוען הרב נחשוני, "מומחיות יתירה עמדה לו לרב אורטנר בכל הקשור למנהגי הקהילות במגוון נושאים, דורות ארוכים לאחור". והוא מדגיש "כל זה אנחנו מדברים עוד לפני שהוא עלה על כס הרבנות בעיר לוד". הרב נחשוני חותם בביטויי ההתפעלות "יהודי בעל תוכן שלא רואים היום".

בקדושתו של אהרן

בשנים המדוברות, עובר לבחירתו לרבה הראשי של לוד, התגורר הרב נתן אורטנר בעיר תל-אביב, סמוך ונראה למורו ורבו קדוש ישראל רבי אהרן מבעלזא זכותו תגן עלינו, אליו היה מקושר בכל נימי ליבו ונפשו וזכה להתקדש בקדושתו של אהרון. סיפרו אודותיו שמפעם לפעם, שנים רבות אחרי הסתלקותו של רבי אהרן זי"ע, נצפתה דמותו ההדורה ברחוב אחד העם בתל-אביב, כשהוא עולה למעון הקודש בו חי את חייו מרנא רבי אהרון מבעלזא. גם מסע ההלוויה רב היגון שעשה את דרכו בראשית חודש סיון מעיר התורה והחסידות בני ברק לעבר בית העלמין 'קריית שאול' בתל-אביב, חלף ברחוב אחד העם, ונעצר על יד מעון הקודש של האי עיר וקדיש, שנפשו הייתה קשורה בנפשו.

ולא על ריק באו היחסים ההדוקים וההתקשרות עם הרבי רבי אהרן מבעלזא, מעבר להיותם של משפחת אורטנר חסידי בעלזא שורשיים בלב ונפש, שהסתופפו בצל הקודש עוד בעיירה בעלזא בגליציה, הרי שנס הצלתו של הרבי מציפורני החיה הנאצית שזורים בקורות דברי ימי המשפחה, שנמלטה בחסדי שמים גלויים מבעוד מועד מאירופה העשנה. דרך חתחתים ארוכה עבור בני המשפחה. הרב נתן יהודה ואביו רבי משה זכרונם לברכה חצו גבולות ועברו ארחות ימים, עד שהגיעו למצרים ומשם רגלית בדרך היבשה לארץ ישראל, בארץ התאחדו עם סבם אבי אביו הרב דוב בעריש אורטנר, שהוא ואביו רבי משה לקחו חלק פעיל ומרכזי מאוד במסע ההצלה של הרבי הקדוש. התחושה שהביאו להצלתו של הרבי חיזקה בקשר עז ואיתן את היחסים בין החסידים לרבם, שככלות הכול לא שכחו לרגע את עובדת היותם חסידים נאמנים המבוטלים כעפרא דארעא לכל הגה היוצא מפי הקודש.

אנחנו חוזרים לשמוע את הספדו של הרב נחשוני על הרב החכם מלוד. הקרבה הגיאוגרפית האמורה בהחלט השפיעה על החברות והידידות בין השניים, הרב נחשוני מגולל את בחירתו של רבי נתן לרב העיר לוד, כאשר במקביל נכנס הרב בר שיחנו לרבנות בעיר ראשון לציון הסמוכה, ההיכרות מילדות התרחבה והרב הצעיר החל ללחך את גלימתו של ה'רב מדורות קודמים' שהתמקם בסמוך אליו. "אמנם אנחנו הכרנו עוד מימי קדם, וגם זכיתי לראות את עבודתו הקדושה", נזכר הרב נחשוני, ונעמד על פרט חשוב במסכת הנהגתו השלמה של הרב, "הוא היה איש הלכה, עמד ללא חת בכל עניין ועניין, על כל דבר הוא חשב בצורה הלכתית".

הרב מעלה את עובדת הוצאת הספרים העמוקים בהלכה של הרב אורטנר, במרכזם סדרת השו"ת 'יד נתן', "יש באחד מכרכי השו"ת תשובה בנושא חנוכה על אלו שעושים מסיבות חנוכה לילדים או לשאר אנשים, ומדליקים נרות חנוכה באירוע, והוא עמד על זה שחייבים שיהיו או בבית כנסת או במקום חיוב אחר, ואחרת אסור להדליק, והוכיח הכול במסורות היהודיים מדורות אחורה, מרבנים גדולים. כל דבר היה מאוד מתובל ומעוגן".

"הוא הוציא ספרי יהדות, לאו דווקא ספרי הלכה, הוא היה מצאצאי הרבי ה'בני יששכר' מדינוב, הוא הוציא ספר לזכרו, אבל לא כתב שם רק סיפורים ותולדות, אלא התעמק בתאריכים, חקירות ושיטות. הוציא ספר על מסע הצלתו הפלאי של הרבי מבעלזא בו היו מעורבים עמוקות אביו וסבו". הרב נחשוני מבאר את מטרתו בדיבורים הללו, "מה שאני רוצה לומר בכל זה, שהוא לא היה רב סגור ומתוחם בהלכה וזהו, היה לו ידע מקיף בכל נושא, והוא ייצג נאמנה את הציבור החרדי בכל התחומים".

ירא הוראה

אנחנו עוברים לדבר על שנותיו כמרא-דאתרא של העיר לוד, על האחריות הציבורית שנטל על כתפו, החשש מכל סרך איסור, והבריחה מכל דבר שיכול להביא נזק רוחני כל-שהוא לבר ישראל באשר הוא. הרב נחשוני מספר בשיחה  שכל זמן שרבה הספרדי של העיר היה חי, ונהג בתוקפו את הרבנות במתן כשרות לבתי עסק, מסעדות וחנויות מזון בעיר, נמנע הרב אורטנר שנשא בתואר רבה האשכנזי של העיר, מלהעניק חותמת כשרות לכל מקום שהוא.

"הוא הבין שלא יוכל, על פי דעתו ועמדתו, לענות על כך בבית דין של מעלה, לכן לא נתן כשרות לבתי עסק". משנסתלק רבה הספרדי של העיר, והעול כולו נפל על כתפיו, לא מצא מנוס ונאלץ לחתום בעצמו על תעודות הכשרות העירוניות, תוך הקפדה למלאות אחר חובתו בשמירה ובדיקה ככל הנצרך. "גם אז", טוען הרב נחשוני, "מתי שיכל העדיף שמישהו אחר ייטול על עצמו את עול ההשגחה במקומו".

במשך שנים רבות, כרבה של העיר לוד בו ממוקם שדה התעופה הבינלאומי של ישראל, נמל 'בן גוריון', היה זה הרב אורטנר שנתן את הכשרות לכל מנות האוכל שמוגשות לנוסעים בטיסות חברת התעופה הישראלית 'אל על'. כיום מי שחתום על האריזות הוא בר שיחנו הרב משה נחשוני. גם על החלק הזה, מתי הועברה הסמכות למנות האוכל בטיסות מידיו של הרב אורטנר לאחריותו של הרב נחשוני, יש קשר ישיר לגישתו המחמירה ויראת האלוקים של רבי נתן יהודה זצ"ל. וכך מעלה הרב נחשוני: "המנות של הטיסות היו בהשגחתו של הרב, עד שבשלב מסוים הוא הרגיש שהמפעל הזה גדול עליו, אז הוא פרש. ואז אני נכנסתי".

הרב נחשוני מספר על פן נוסף, פחות מוכר, בזהירותו הגדולה מכל חשש. "מדי שנה מתכנסים רבנים רבים לדיונים ורבי שיח פוריים במלונות ברחבי הארץ", מספר הרב נחשוני, "לאותם ימי עיון היה הרב אורטנר מגיע רק אם המלון בו נערכה ההתכנסות היה כשר ומפוקח כל ימות השנה, ולא שהוכשר רק לצורך כינוס ספציפי זה גרידא, אם היה המלון כל השנה לא כשר, ורק לקראת בואם של יהודים חרדים הוכשר המתחם, הרי שלא אבה הרב להשתתף במקום שכזה, ולא משנה מי הרב שלקח את האחריות על העניין, גם אם היה זה רב מוכר ומוסמך שרבי נתן הכיר אותו, ובעיקרון סמך שתי ידיו עליו. הוא חשש".

בקיצור הרב מגדיר אותו כמו הגדרת חז"ל 'מיראי הוראה'?

"כן", משיב הרב נחשוני, "הוא לא חשש רק לאחרים אלא גם על עצמו, הוא היה ירא שמים אמתי". הרב נחשוני מסכם את הפרק הזה בהערה חשובה ומתבקשת "כל זה לא היה כי הוא ברח מאחריות, אלא כי הוא חשב שהוא לא יכול לעמוד על זה במאה אחוז, אז הוא ירד מזה. כי כל דבר הוא דקדק שיהיה על פי הלכה".

דעתו מעורבת עם הבריות

כאן שוב חוזרת על עצמה הקביעה "זה רב מדורות של פעם, משהו שלא רואים היום, להיות בעיר כזו ועם כל זה להישאר עם כל החומרות שלו, הוא אפילו הלך עם שטריימל בעיר הרי הוא היה חסיד בעלזא, ולמרות הכול כל העיר אהבה אותו".

אנחנו עוברים לשוחח על יחסי התושבים המקומיים עם הרב, שבעצם היה הממונה על כל צרכי הדת שלהם, "הוא היה אדם מאוד חביב, ניגש לכל אחד, לא היה אצלו הבדל בין דתי לחילוני, לא היו אצלו הבדלי מעמדות", מעמיד הרב נחשוני את מידתו של הרב ביחס לכלל תושבי העיר מכל המגזרים, וגם הדתות. "היה מגיע לשמחות של כל אחד, לא משנה מי הוא".

ולמי שחושב שהדברים באו בקלות ובטבעיות, משנן הרב נחשוני היטב את תמונת המצב, עמה היה צריך הרב אורטנר להתמודד, "זה לא קל להיות רב בעיר לא חרדית, מקום שאין בכלל ציבור חרדי, צריך להתמודד עם הרבה תופעות קשות, אין עם מי לדבר, ולהיות עם כל הציבור הזה ביחד, ציבור שלא בדרכו, ולהצליח, זה לא מובן בכלל".

הרב נחשוני מתעכב על התפוקה המשובחת שיצאה מבית היוצר של הרב זצ"ל, "כל בניו חסידים, עם הפיאות בחוץ, דור שלם, מניין שלם של אברכים חסידיים בעיר כמו לוד, כל כך שונים מהציבור", ובמקביל ללא סתירה "הוא אהב כל אדם, הוא היה כל כך אהוד על הציבור בלוד, אפשר לשאול את האנשים שם, אין אחד שלא אהב אותו", את התיאור הנלבב חותם הרב נחשוני "אני חושב שזו הייתה המיוחדות של הרב אורטנר", כשכוונתו כמובן לשילוב המדהים בין חייו האישיים התובעניים ברוחניות הנעלית שלהם, לבין הנהגה רחימאית ואבהית לכל יהודי ואדם באשר הוא".

הרב נחשוני מעיד בעדות אישית, "הכרתי הרבה אנשים בעיר לוד, בכל זאת היא עיר שכנה ויש לנו הרבה מן המשותף, ותמיד שמעתי מהם שהוא לא רק מעורב אלא הוא ממש כמו אבא, הוא היה מייעץ להם, אנשים שלא היה להם כסף היה עוזר להם, כל הדברים נגעו לליבו".

כשאני שואל את הרב אודות מעורבותו של הרב אורטנר בהשכנת השלום בין הדתות והציבורים בעיר לוד, בפרט על רקע 'מנשר השלום' המפורסם שפוזר בזמנו בעיר, אחרי הצתת בית כנסת על רקע לאומני, על המנשר המדובר חתמו 12 מראשי הדתות היהודית, המוסלמית והנוצרית, במרכז המכתב התנוססה חתימתו הרשמית וכתב ידו של הרב נתן יהודה אורטנר, יוזם המכתב ומנסחו היה הרב זצ"ל, וביקשנו לשמוע קצת יותר על מעורבותו בחיי היומיום בלוד.

הרב נחשוני מסתייג מהניסיון למתג את הרב כאישיות פוליטית כביכול, והוא מבקש להדגיש: "הוא לא נכנס לפוליטיקה של העיר, אבל הוא כן נכנס לעובי הקורה בעיר הזאת איפה שיכל לעזור ולסייע, הוא לא היה אדם של הכרזות בומבסטיות, הוא לא היה איש פוליטי, אבל בכל דבר אמר את הדעה שלו, ולכן יצאו גם דברים כאלו".

בחירות מפתיעות

אני שואל את הרב נחשוני על המניעים והרקע שהביאו לבחירה הלכאורה תמוהה של אברך חסיד בעלזא, הסמוך על שולחן רבו בתל אביב של מעלה, לעזוב את מקומו בכבודו של עולם, ולרדת לעם שבשדות. ליטול את משרת הרבנות בעיר פשוטה ומורכבת, מעורבת יהודים וערבים, ודאי לא המקום האידיאלי לאברך חסידי מסוגו. "מטרתו של הרב אורטנר הייתה להשפיע על יהודים כמה שיותר. להשיבם למוטב", משיב הרב נחשוני, "הוא הבין שהוא צריך לעשות משהו למען עם ישראל, אז הוא הלך ללוד".

"זכורני בעת הבחירות", ממשיך הרב נחשוני לגולל את ההיסטוריה, "כאשר הציג את מועמדותו, ראו כולם שמדובר באדם משכמו ומעלה, ושלא בפוליטיקה וקשרים עסקינן, אלא באמת אחד שמתכוון ברצינות לעשות את מלאכתו באמונה. התיאורים הללו לכאורה נשמעים לא הכי משכנעים בתהליך בחירת רב בישראל בימינו אנו, מבלי להרחיב הקריטריונים לצלוח את משוכת הבחירות לא עולים תמיד בקנה אחד עם דרישות ההלכה הבסיסיות לרב בעיר ואם בישראל. אבל כאן", משחזר הרב נחשוני, "היו כמה אנשים צדיקים וחכמים", ביניהם הוא מונה את ראש המועצה הדתית של לוד באותם ימים, "וזה מה שהם חיפשו, רב שיעשה את עבודתו באמת כמו שצריך, והם ראו בו את הדמות המתאימה", הרב נחשוני גם מסביר את הייחודיות שמצאו בו פרנסי לוד, "מחד היה נעים הליכות, ומאידך באמת רצה לעשות דברים בשביל עם ישראל".

הרב נחשוני חוזר לימים בהם הסתופף בצלו של מרן הגר"ש וואזנר זצ"ל לשימוש חכמים בהוראה, "אני הייתי כל יום רביעי בבית ההוראה, והרב אורטנר היה כל יום ראשון, הוא כבר לא היה צעיר, וכל יום ראשון היה בא ורואה איך הרב וואזנר פוסק הלכות ומורה הוראות. הוא היה מאוד ענו וצנוע". על רבנים שכאלו נאמרו ההגדרות האמורות. "אין כאלו רבנים היום, ולא – אני לא מתכוון שאין רבני ערים חסידי בעלזא, אלא בכלל על הסגנון והדמות. הוא מסוג האנשים שהסתכלנו עליהם תמיד מלמטה למעלה", הוא מתאר ברטט.

הרב נחשוני עובר לשוחח על פרויקט הלכתי-כשרותי משותף שזכה לחלוק יחד עם הרב אורטנר. מדובר בבית החולים 'אסף הרופא' בצריפין, הסמוכה לשני הערים המדוברות ראשון לציון ולוד, ומרבית המטופלים משתייכים לאחת מהערים הסמוכות. עיסוק רב היה לשני הרבנים בתחומי הלכה רבים הנוגעים להתנהלות בית החולים, מתוקף חברותם בוועד ההלכה של בית החולים, בו ישבו רבנים ידועי שם שהתגוררו בישובים על יד צריפין, וניווטו את דרכו ההלכתית של המרכז הרפואי. ועדת הרבנים גיבשה את הפתרונות ההלכתיים והפרקטיים לאופני ניהול רבים, בהם מתעוררים מטבע הדברים קשיים, וצצים שאלות שונות כמו חילולי שבת וכדומה.

"הרב אורטנר היה הדומיננטי ביותר באסיפת הועד מכל רבני האזור", מגלה הרב נחשוני ומעלה נשכחות, "היה שאלה איך להביא את האוכל בשבת, והוא היה עסוק בזה ראשו ורובו, וגם אחרי שפסק את פסוקו עקב אחרי הנעשה לוודאות שהכול קורה כמו שצריך להיות", גם בנושאים מורכבים טכנית כמו חיבורי חשמל שונים היה הרב אורטנר בקי והעמיד קו הלכתי ברור, "הוא היה פרקטי בכל דבר". גם פה מצביע הרב נחשוני על העובדה שאף אחד לא הכריח את הרב אורטנר לעסוק בענייניה המסובכים של 'אסף הרופא', "אבל הוא רצה לזכות את הרבים ולסייע לעם ישראל, זו הסיבה שהלך ללוד ולכן נכנס לעול של בית החולים".

יחד בבית החולים

ענוותנותו וצניעותו המופלגת של הרב הינה מהמפורסמות שאינם צריכים ראיה. די בעובדה שמרבית הקוראים, יותר לנו לשער, לא הכירו את שמו ומעמדו של הרב. את עוצמתו ויכולותיו שמר בתוך גבולות העיר לוד ולא נתן לשמו להתפרסם. הרב נחשוני מעיד גם הוא על אופיו הצנוע והשקט של רבי נתן, "ביקשתי מדי פעם שיבוא למסור אצלנו שיעורים ב'ראשון', ותמיד, לא משנה כמה אנשים הגיעו להשתתף, נענה בלב שמח ובנפש חפצה, תמיד בא בזמן, כיבד, דיבר יפה, אנשים נהנו, לא הסתכל על כבוד, לא ביקש כסף, אפילו דמי נסיעה לא היו צריכים לשלם לו, העיקר להרבות כבוד שמים".

הרב זוכר את בני משפחתו של הרב, ומדבר בהתפעלות שאינה נגמרת לאורך כל השיחה אודות הבית המפואר שהקים הרב זצ"ל. היכרות עמוקה הייתה לרב נחשוני עם בניו של הרב אורטנר דווקא בשנה האחרונה, בימים שהרב אורטנר כבר שכב על ערש דווי בבית החולים 'שיבא', שקוע בתרדמת עמוקה ממנה לא התאושש ולא קם. במקביל, אושפז אז גם בר שיחנו הרב נחשוני בעקבות אירוע מוחי חמור, כפי שפתחנו בראשית הכתבה. הסמיכות בין החדרים שוב חיברה בין שני האישים אם כי בנסיבות מצערות.

אמנם את הרב פחות יכלו לראות, אבל את המפגש עם בני משפחת אורטנר זוכר הרב נחשוני כמשהו מיוחד ונהדר. "הייתה להם מסירות של ממש לאבא שלהם, הקפידו מאוד על כיבוד אב, וכשראיתי אותם שם עם כל הלבוש והגינונים החסידיים, הבנתי עוד יותר איזו אישיות רמת דרג שהצליחה לגדל כזה דור בכזה מקום".

"זה מה שהכרתי. אני אומר את הדברים מתוך התפעלות מדמותו הנעלית, של רב שאי אפשר לראות היום", חותם הרב נחשוני את דבריו הנרגשים והמתומצתים לזכרו של ידידו ורעו.

הרב נולד בשנת תרצ"ה ונפטר בתחילת חודש סיון תשע"ח. בכך באה לסיומה מסכת החיים החריגה מלאת ההוד. אחריו הותיר הרב לברכה את ספרי השו"ת 'יד נתן', ספרו במושגים יהודיים בסיסיים 'אשנב ליהדות' שכאמור שימש רבים מארגוני התשובה כספר בסיס לאלו שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם היהדות, בנים ובני בנים הממשיכים דרך אבות.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

השארת תגובה