הפורעים הערבים יידו אבנים – אבל איחרו בכמה דקות

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים

ברכת הכהנים שהפקיד הקב"ה בידי עבדיו הנאמנים בני שבט הכהונה, שבכל דור ודור עד עצם היום הזה, נאמרת על ידם  בכל יום ויום בדחילו ורחימו, באותה מתכונת ומאותן מילים שנמסרו אליהם מפי הגבורה. כמפורש בפסוקי פרשתינו (ו, כ"ג- כ"ז): "כה תברכו את בני ישראל…יברכך… וישמרך. יאר… פניו אליך ויחונך. ישא … פניו אליך וישם לך שלום".

הגאון רבי יהודה לייב איגר זצ"ל בספרו 'אמרי אמת' בפרשתנו, מביא מה שהתקשו המפרשים, מדוע ציווה הקב"ה את הכהנים לברך את בני ישראל ולא מברכם בעצמו, הרי הקב"ה הוא המברך כמו שנאמר: "ושמו את שמי על בני ישראל" – אבל הברכה היא של הקב"ה – "ואני אברכם"? ומבאר ה'אמרי אמת'  מלובלין, כי אכן באהבתו הגדולה לעמו חפץ הקב"ה בכבודו ומעצמו לברך את ישראל, אלא שכיון ש'גדול העונה אמן יותר מן המברך', ציוה על הכהנים לברכינו והוא יענה אחריהם אמן, שכך הברכה תועיל יותר.

ובזה פירש את הכתוב בתהילים (ל"א, כ"ד): "אהבו את ה' כל חסידיו אמונים נוצר ה'", שהכהנים שנקראים 'חסידים' (כפי שנאמר "תומיך ואוריך לאיש חסידך") הם שנבחרו לברך את ישראל באהבה, מדוע? משום ש 'אמונים נוצר ה'"- כדי שהקב"ה בכבודו ובעצמו כביכול יענה אמן אחר ברכת כהנים, ובכך מתקיים הפסוק: "ושמו את שמי … ואני אברכם".

מסופר על הגרי"ז מבריסק זצ"ל, שכאשר אירע פעם באחד מימי ראש השנה שלא נמצאו כהנים בבית מדרשו, הורה שלא להתחיל בחזרת הש"ץ עד שיביאו כהנים ממקום אחר. הדבר לקח לא מעט זמן, ואחד מהמתפללים אמר: 'טרחא דציבורא', אך הרב לא הגיב והמשיך להמתין עד שהגיע הכהן.

כשהסתיימה התפילה אמר הגרי"ז קצרות: איני מבין. הלא כל אלו ההולכים לבקש ברכות מרבנים מוצאים את עצמם לא פעם ממתינים שעות ארוכות כדי לזכות בברכה הנכספת. אם כך, קל וחומר לברכה  שמובטח עליה בתורה: "ואני אברכם". וכי יש לך ברכה גדולה מזו של הקב"ה בכבודו ובעצמו?  כך שעל אחת כמה וכמה להמתין מעט עליה…

היה זה ביום שני, ד' דחוה"מ סוכות תשנ"א .  אלפי כרוזים פוזרו בשכונות הערביות, המואזין קרא קריאות הסתה, ואלפי ערבים נאספו אל הר הבית. ולהבדיל גדשו רבבות יהודים כשרים ותמימים את רחבת הכותל המערבי למעמד ברכת כהנים המסורתית. המניין המרכזי של ברכת כהנים ההמונים החל, בעוד אלפים נוספים נוהרים מסמטאות העיר העתיקה וממבואות ירושלים בואכה הכותל המערבי. וכי מי יהין לוותר על השתתפות במעמד נשגב שכזה, בו רבבות אלפי ישראל עומדים ומאזינים בדממה לברכה הנשמעת מפי מאות כהנים, כשהם עונים אחריהם אמן בכוונה?

בשעה תשע וחצי נשמעה ההכרזה המסורתית כהנים! בחרדת קודש עמדו אלפים, מאזינים בשקט לברכה הבוקעת מפי מאות כהנים, יברכך ה' … יאר ה', ישא ה'… ולעומתם השיבו אלפי המתפללים הנרגשים בקול: אמן! איש מהם לא העלה בדעתו את המתרחש באותם רגעים למעלה בהר. גם שם להבדיל, התכנסו אלפים, אולם במטרה אחרת לגמרי. ערימות  האבנים שלפניהם העידו על כוונותיהם הזדוניות. אולם הם המתינו כמי שאינם מרגישים במתרחש למטה, ומחכים להזדמנות העומדת לפתחם לבצע את זממם בצורה הנוראה ביותר ה' ישמרנו.

השעה מתאחרת, הנה כבר עומדת תפילת מוסף להסתיים, שוב עלו הכהנים אל הדוכן, ושוב התנגנה לה הברכה ההיסטורית מפיהם, כאשר זעקת אמן מהדהדת הפעם מפי רבבות נוספים שהגיעו, אשר יחד כולם באו לשמוע, להתברך ולהתקדש.

הסתיימה לה התפילה לקול שאגת 'שמע ישראל' ו'ה' הוא האלוקים'. ותוך רגעים ספורים התרוקנה הרחבה מהרבבות שגדשו אותה, ונותרו שם כמה מאות בודדות…

ואז החלו הפורעים שלמעלה לנוע, כשבידיהם אבנים וכלי ברזל לרוב. דם בעיניהם, ופניהם מועדות אל עבר הכותל המערבי. מה מנע מהם לעשות זאת עד עתה? לימים תעסיק שאלה זו את טובי המוחות שבין אנשי כוחות הביטחון. אולם אנשי אמונה ידעו גם הכירו בששים הגיבורים אחוזי החרב ומלומדי המלחמה שהגנו על הרבבות שלמטה.

ששים האותיות שבברכת כהנים, שיצאו אז מפי מאות בני זרע אהרון, יחד עם קול ה'אמן' שנשמע ברמה מפי הרבבות, עמדו להם למתפללים כחומת מגן בצורה, והנס התברר כאשר רק אחרוני המתפללים נותרו ברחבה, אולם רובו המוחלט של הציבור כבר נאסף אל דרכו, מי באוטובוסים ומי ברגל במעלות העיר העתיקה.

ג'יהאד—- איטבח אל יהוד— הזעקות הללו שנשמעו מלמעלה, ברורות וחדות, עד שטרם הספיק אי מי לעשות משהו- החל מטר אבנים לשטוף את הרחבה. מאות העומדים ברחבת הכותל החלו לברוח בהיסטריה, מנסים לתפוס מחסה תחת המחילות והגגות, ומי שלא הספיק לעשות זאת נפגע.

עשרים דקות תמימות של כאוס  שנדמו כנצח, כאשר מטר בלתי פוסק של אבנים ושאר כלי משחית התנפצו על רצפת הכותל, המקום דמה לשדה קרב. כמה מן המתפללים נפצעו וזעקו לעזרה שבוששה מלהגיע. הדי הקריאות מלמעלה התערבלו עם פיצוצי הירי של כוחות הבטחון שהגיעו באיחור. רק אחרי שעה ארוכה נרגעה המהומה בחסדי שמים. האלפים שהיו עדיין בקרבת המקום, שבו אל הכותל ברגשות מעורבים של שמחה וחרדה, הם הביטו אל הרחבה הזרועה באלפי אלפי אבנים, כשהם מתרפקים על האבנים העתיקות ונושאים תפילת הודיה.

צמרמורת חלפה רק מן המחשבה… אילו היה האירוע מקדים עצמו בכמה דקות, בעת שהרחבה הייתה גדושה במתפללים, כמה היו נפגעים רק מלחץ העצום שהיה נוצר, וכמה היו נפגעים רח"ל מן האבנים…

לא היה כאן מקום להסבר אחר. היה זה נס, נס גלוי!! נס שהפך לשיחת היום בכל רחבי הארץ והעולם.

"אם רואה אדם… חרב מחתכת בירכו, ישכים וילך לבית הכנסת ישמע את ברכת כהנים ויענה אמן אחריהם- ואין דבר רע מזיקו!!!" (שיר השירים רבה ג, י"א). עניית אמן של הקב"ה עם עניית אמן שלנו –עולה לכסא כבוד ומשפיעה עלינו לשומרינו מן המזיקים בזכותה של הברכה המשולשת בתורה הנאמרת מפיהם של הכהנים.

תגובה אחת
  1. כידוע לנו שכתוב בתורה כי גדול המלכים של עם ישראל הוא שאול המלך.! הוא נבחר על ידי הבורא.!!! כל ההחלטות של המלך הם החלטות הבורא..!!!
    ידוע לנו מהכתוב בתורה כי הוא המלך שאול הרג את הכהנים והלויים במו ידיו כי נמאס לו מהם…השאלה היא ? איך אנחנו בכל זאת קוראים לעצמנו …משפחת כהן או משפחת לוי..?? מה פתאום אנחנו אימצנו תפילות של כהנים או ברכות של כהנים הרי זאת כפירה..?! שמישהו יענה על מה שכתבתי האם אני צודק או לא.??!!

השארת תגובה