המסקנה: לא לשבת על זרי הדפנה

כבר בשמה של ירושלים נמצאת המילה "שלמות" וזו מידה שניתנת להשגה רק על ידי המימוש של שני היסודות גם יחד, קדושה ומלכות, וכאשר מתקיים בעיר השילוב הנפלא הזה, ירושלים מקרינה מן האווירה הזו לכל העם אשר בכל הארץ

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בפרשה השבוע נקבע היעד של הברית בין ישראל לאבינו שבשמיים בפסוק שכתוב בו" והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לאלוקים ואתם תהיו לי לעם" ואין לך מקום יותר מתאים למימוש הברית הזו כמו ירושלים שאת חשיבותה אנו מציינים בימים אלה לקראת יום ירושלים.

אכן ירושלים הייתה ותהא תמיד עיר הבירה של המדינה היהודית. את זאת הבינו כבר מקימי המדינה, ובראשם ראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון ז"ל, אפילו באותן שנים שהעיר הייתה מחולקת ומצומקת, וקל וחומר שכך תמשיך להיות בעזרת השם לאחר שקיבלה, במלחמת ששת הימים, פנים חדשות ונוספו לה מאז יופי והדר כראוי לעיר הבירה.

על לשוננו שגור הביטוי של הפייטן אשר כינה את העיר "מקדש מלך עיר מלוכה" דהיינו שיש בה שילוב של קדושה ומלכות, וכך באמת ברור לנו שאין מקום בארץ לקדושה בלי הבסיס של המלכות ואין טעם למלכות בלי החותם של הקדושה.

כבר בשמה של ירושלים נמצאת המילה "שלמות" וזו מידה שניתנת להשגה רק על ידי המימוש של שני היסודות גם יחד, קדושה ומלכות, וכאשר מתקיים בעיר השילוב הנפלא הזה, ירושלים מקרינה מן האווירה הזו לכל העם אשר בכל הארץ.

מכאן, מירושלים אפשר לראות איך הכל מרומם ומקודש, משל למי שעומד בראש ההר ורואה משם את כל אשר מתחתיו. כך אנו מוצאים בתנ"ך על הנביא ישעיהו שעומד בבית המקדש בירושלים ואומר "מלוא כל הארץ כבודו", כלומר דווקא מן המקום המקודש, מירושלים, ניתן לראות איך הקדושה מקרינה ומשפיעה על כל הארץ.

בתלמוד ירושלמי במסכת חגיגה דורשים את הפסוק "ירושלים הבנויה כעיר שחוברה לה יחדיו" שירושלים הכל חברים אצלה. אמנם מלכתחילה נאמרו שם הדברים לעניין הלכות טומאה וטהרה אולם לפי המדרש יש לאמירה הזו גם משמעות כללית והוא שירושלים במהותה יכולה להביא לאחדות אמיתית, ומכאן אנו לומדים על כוחה הגדול של ירושלים שאינה "בירושלמיות" כמובן הצר של המילה אלא במובן רחב של הכרה בערכה וחשיבותה לכל העם בכל הארץ ובכל העולם, ועל כך הרי נאמר שירושלים לא נתחלקה לשבטים אלא שייכת לכולם ועיני כולם נשואות אליה תמיד.

אחד הנושאים המלווים אותי בכל עת שאני נדרש לנושא של ירושלים הוא המתח שישנו בין הסגולה הטבעית של העיר לבין מה שנדרש מאתנו למעשה.

בתהילים נאמר: "שאלו שלום ירושלים" מכאן שיש לשאול ולחקור בעניינה דהיינו ללמוד ולעשות.

מעניין הדבר שאפילו המצווה של בנין בית המקדש שרויה במחלוקת, האם עתיד המקדש השלישי להיבנות בידי שמים או אולי המצווה הזו ממשיכה להיות מוטלת עלינו ויתכן שיש לקיימה עוד אפילו לפני בואו של משיח בן דוד, אם אכן כך, עלינו להגביר ולהעמיק את הלימוד המעשי הקשור לקיומה של המצווה המיוחדת הזו.

לפיכך כאשר אנו מדברים על עשייה בירושלים, הכוונה אינה רק לעשייה של בנייה שגם היא כמובן חשובה ביותר, שכן באמת העשייה בירושלים חייבת להיות קשורה לדברים שבקדושה ולגיבוש חברתי שמבוסס על ערכים חיוביים מכל הבחינות.

המסקנה היא אפוא, שאי אפשר לשבת על זרי הדפנה, ליהנות מן הדברים שזכינו להם ולחכות שמעכשיו הכל ייפול מן השמים אלא מצווים אנו לתת תוכן של קדושה לחיים אשר בירושלם וממנה לכל המדינה.

אמנם נראה כי היום הגדול של דורנו זהו היום של הקמת מדינה היהודית שהוכרה על ידינו כראשית צמיחת גאולתנו. על ידה נתקיימה בידינו המצווה של ישוב הארץ לא רק בתור מצוה פרטית של יחידים, אלא מצוה כללית של העם כולו שמקיים ריבונות לאומית בארץ ישראל, ועל כן זוהי השמחה הגדולה ביותר בדורנו.

ביום ירושלים אנו מציינים בשמחה את הזכות הגדולה שזכינו להתקדם ולקבל לידינו את ירושלים השלמה. התקדמות זו הייתה בחסדי ה' מתוך מלחמה שעל הניצחון בה יש לומר בוודאות כי "מאת ה' הייתה זאת היא נפלאת בעינינו".

השארת תגובה