הרבי הבהיר: נאלצתי לקבל תרומת הנגיד

אמנם נאלצתי לקבל את תרומתו של העשיר, אך הנאה הייתה לי רק בקבלת תרומתו הזעומה בת פרוטות אחדות של החסיד העני שבאה מתוך שמחה עצומה בכל לב ונפש

נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
נואם הכבוד הרב שמואל רבינוביץ רב הכותל והמקומות הקדושים
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

פרשתנו מסתיימת במצוות מעשר בהמה וכך נאמר: "וכל מעשר בקר וצאן כל אשר יעבר תחת השבט העשירי יהיה קודש…" (ויקרא כ"ז, ל"ב). המגיד מהורנוסטייפל רבי מרדכי דב זצ"ל חתנו של כ"ק ה'דברי חיים' נשא בערב ראש השנה שיחה נרגשת לפני קהל עדת מרעיתו. הם ביקשו להבין מה עליהם לחוש ברגעים אלו קודם התקדש היום הגדול. וכה היו דבריו המופלאים:

שנינו במשנה הראשונה במסכת ראש השנה – באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה. מצווה זו של מעשר בהמה שנויה במסכת בכורות. ומתואר שם איך מקיימים אותה, על ידי שכונסן לדיר ועושה להם פתח קטן כדי שלא יהיו שניים יוצאים כאחת, ומונה בשבט – א' ב ' ג' ד' ה' ו' ז' ח' ט'. וכשיוצא העשירי הוא צובע אותם בצבע אדום, ואומר הרי זה מעשר…

מה דינו של אדם שהיו לו מאה בהמות והפריש עשרה מהם יחד למצוות מעשר? לא קיים את המצווה. כיוון שדרשו חכמינו בגמרא שם מן המילה 'עשירי' כי צורת המצווה היא רק בסקירה והוצאה של כל עשירי מתוך עשר. עליו לספור אחד אחד ולצבוע את העשירי ולהקדיש אותו. אולם אינו יכול לקחת עשרה בבת אחת ולהקדישם.

הבה נתבונן מהו טעמו של דבר? מדוע באמת הקפידה התורה לקיים את המצווה דווקא באופן זה שיספור וימנה כל בהמה לחוד, ויוציא רק את העשירי ממנה, והרי סוף סוף יעלה בידו אותו סכום בהמות שהוצרך להפריש גם אם יעשה הכל יחדיו?

וכך ביאר: טבע בני אדם גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם, לכן איש אמיד בעל עדר של אלף בהמות, שמצווה להפריש בבת אחת מאה בהמות למעשר, אין ספק שזה ייעשה בכבדות וקושי, כי הרי השקיע בהן כל כוחו ואונו, וכיצד ישלים עם כך שנכסיו מתמעטין והולכין להם?

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל עמו, וחפץ שבניו חביביו יקיימו מצוותיו מתוך אהבה ורצון בלב שמח ועין יפה, לכן ציווה להפריש כל היוצא עשירי דווקא. כי כך הוטבע בנפש האדם, בשעה שהוא יוצא לעדרו למנות את בהמותיו, לדעת את סכומם, מתחיל הוא עם הראשונה, והרי היא שלו. השנייה השלישית והרביעית שוב פעם שלו. השמינית ואפילו התשיעית עדיין נכסיו. אזי עומד הוא ומכיר טובה לבוראו על הטוב שזיכהו ברכוש כה גדול של תשע בהמות, והוא מוכן ומזומן לקיים מצוות בוראו, להפריש את העשירי קודש לה'.

המגיד סיים את דבריו: אני מציע לכם אחי היקרים  – בעצה טובה זו ישתמש כל אדם מישראל כאשר  בוא יבוא יצרו הרע ויפתנו לבלתי תת צדקה בשמחה וטוב לבב, או שלא יקדיש מעתותיו ללימוד תורה. יתבונן מקודם במה שהוענק לו מן השמים בנכסים בהם התברך, וכך יתרגל לבטל את דעתו לדעת התורה, כי דרכיה דרכי נועם…

על פי זה נבין גם את דברי ה'תורת כהנים' בפרשת 'בהר' על הכתוב: "וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתות שנים תשע וארבעים שנה" (ויקרא, כ"ה ח'). שפסוק זה אומר דרשני: "וכי אין אנו יודעים ש – 49 שנה הם שבע שנים שבע פעמים? ומשיב התורת כהנים (מובא ברש"י) שיכול יעשה שבע שנים רצופות שמיטה ויעשה יובל אחריהם?  תלמוד לומר שבע שנים שבע פעמים. כל שמיטה ושמיטה בזמנה.

גם ציווי זה לעשות כל שמיטה בזמנה. דהיינו לעבוד את האדמה שש שנים וליהנות מיבול והפירות ורק לאחר מכן יעשה שמיטה, הוא משום שיהיה לו את האפשרות להתבונן בכל הטוב שניתן לו ואז כשהוא משבית את האדמה יעשה זאת בשמחה.

זה מה שאמר הכתוב: "שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך… ובשנה השביעית שבת שבתון תהיה לארץ… שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור" (שם ג-ד). וכי יש מצוה לעבוד את הארץ שש שנים כדי לקיים מצות שמיטה? ועוד, מדוע כתוב פעמיים "שש שנים" גם על השדה וגם על הכרם, מדוע הפסוק לא אמר: שש שנים תזרע שדך ותזמור כרמך (עיין באור החיים הק') ? אלא שכאן רמז שכדי לקיים "שבת לה'" צריך להתבונן במתנה שנתן לך ה' שש שנים בשדה ובכרם. תביט ותראה שש שנים ואזי תקיים שמיטה בשמחה.

בגמ' (בבא קמא צב, א) נאמר: מנא הא מילתא דאמרי אינשי בתר עניא אזלא עניותא? (מהיכן לומדים מה שאומרים אנשים שאחרי העני באה העניות?) דתנן (בכורים פ"ג מ"ח) עשירים מביאין ביכורים בקלתות של זהב ושל כסף, ועניים בסלי נצרים של ערבה, הסלים והביכורים נותנים לכהנים. ורש"י מבאר שם: העשירים לא היו נותנין קלתותיהן לכהן לעומת העניים שהיו נותנים אותם. והקשה הרה"ק רבי דוד מטאלנא זי"ע שלכאורה למה לעשירים מחזירים את קלתותיהם לעומת העניים שלא מחזירים להם את הסלים. מהו היושר בזה?

והמשיך הרה"ק מטאלנא ואמר: לי מובן הדבר היטב, על פי מעשה שהתרחש אצלי. פעם שלחתי הודעה לכמה מהחסידים שלי שבדעתי לבא לביקור בעירם לזמן מה. היה ביניהם חסיד אחד עני, וכשרק שמע על בואי לעירם נתמלא לבו שמחה רבה על הזכייה הגדולה שתהיה מנת חלקו, אך נפשו עגמה עליו על שאין בידו פרוטה ליתן להרבי עבור פדיון נפש. כששמעה רעייתו את דאגתו, הרגיעה אותו ואמרה שאין לו מה לדאוג על כך, כי במשך הזמן שעוד נשאר עד לביאת הרבי יתאמצו להרוויח עוד כמה פרוטות עד כמה שידם מגעת, וכך יהיה להם מה לתת להרבי לפדיון נפש. לעומת זאת היה בין החסידים עשיר אחד אשר תיכף בשומעו את הבשורה על בואו של הרבי נתכרכמו פניו, ביודעו שבוודאי ייאלץ לתת להרבי מתנת יד חשובה, אחרת לא יהיה זה לכבודו של עשיר כמותו. הוא אכן כך עשה והרים תרומה גדולה, אבל מתוך לב כבד.

סיים הרבי: אמנם נאלצתי לקבל את תרומתו של העשיר, אך הנאה הייתה לי רק בקבלת תרומתו הזעומה בת פרוטות אחדות של החסיד העני שבאה מתוך שמחה עצומה בכל לב ונפש.

כך הוא הדבר במצות ביכורים. בזמן שבית המקדש היה קיים, כשרק הבחין העני בחלקת שדהו שהפירות מתחילים להתבשל, כבר נתמלא לבו שמחה גדולה ועצומה שעוד מעט ויזכה לעלות לציון ברינה להקריב ביכורים לפני ה'. אולם כשנזכר שאין בידו כלי במה לשים את הפירות נתמלא לבו צער ודאגה. באה אשתו וניחמה אותו שהיא יכולה לקלוע סל מערבה קלופה לצורך הביכורים שיהא ראוי ויפה להביא בו מנחה לה'. כך שסל זה בא מתוך חביבות המצוה ואהבת ה', ומתוך שבח והודאה לה' על שזיכה אותם במצוה גדולה כזו של הבאת ביכורים לבית המקדש. ועל כן בבוא העני אל הר ה' ובידו הסל ובתוכו מנחת הביכורים, היה גם הסל לעולה לרצון לפני ה', בשביל רוב הרגש של אהבת ה' וחביבות המצוה שהשקיעו בעשייתם.

לעומת זה, העשיר, שהיה בחלקו שדות רבים. אזי כשעובדי השדה באו והודיעו לו שכבר התבשלו הפירות, ואמרו לו שעליו להעלות ביכורים לירושלים, התחיל להתאנח על שהוא צריך עוד הפעם לעלות לירושלים. אמנם בהיות שאין לו ברירה וזהו חיובו, התחיל לחשוב אודות הכלי שישים בו את הפירות. הוא נזכר איך שאשתקד בא עשיר פלוני עם טס של כסף נהדר ביופיו, והוא חושב לעצמו שהשנה מן הראוי להראות את מה שעשיר כמותו יכול להביא, ולכן יעשה הוא זאת במגש של זהב שעוד לא ראתה עין מעולם.

סיים הרבי: הקלתות הנהדרות של כסף וזהב, שלא הובאו רק לנקר את עינם של אחרים, להם לא היה מקום בבית המקדש, על כן החזירו אותם להבעלים. אבל סלי הנצרים שנעשה מתוך לב מלא אהבת ה' וחביבות המצוה, לרצון ונחת רוח לפני ה', היוו חלק מהתרומה לבית ה'.

כשהמצוה בשמחה היא לרצון לפני ה'. ועל כן באה התורה ואמרה ליהודי הבט בהישגך כדי שהמצוה תתקיים בשמחה.

השארת תגובה