ספירת העומר – ימים של מבחן

הרב קוק זצ"ל היטיב להשיב על שאלות אלה בפתגם שלו על חודש אייר וכך הוא לשונו: הגבורה העילאית של תלמידי רבי עקיבא והצפונה של קדושי הקהילות מתחברות באוצר הרזים של רשב"י

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

כבר בפעם הראשונה כשהיו ישראל מונים את הימים בצאתם ממצרים, התברר שאלו ימי מבחן, כשהיו צריכים לעמוד במבחן האמונה, ורק כשעמדו בו, כמו שנאמר "ויאמינו בד' ובמשה עבדו" ונכנסו אל הים במסירות נפש, זכו לישועה הגדולה של קריעת ים סוף.

אמנם מיד לאחר מכן נחלשה אמונתם, כמו שנאמר "וילונו העם וגו'". אז התברר שלא די באמונה לבדה, שכן לפי טבעם של בני אדם, הלב הולך אחר המעשה, וכדי להראות את הדרך אשר ילכו בה יש להרבות להם תורה ומצוות. לפיכך כבר באותה שעה נאמר, ששם שם להם לחוק ומשפט ושם נסהו, ובעוד זמן קמעא, בחודש השלישי הוא חדש סיון, הגיעו להר סיני, שם נכנסו לברית, במתן תורה אשר קובעת דרך חיים שכל הבוחר בה מובטח לו שיזכה לכל הברכות האמורות בתורה, ובכך הגיע העם בסיומם של הימים אל התכלית הנרצית.

בפעם השניה נבחן העם בימים אלו, בזמן הכניסה לארץ עם יהושע בן נון כאשר החלו במלחמה על הארץ, וגם לדאוג לפרנסתם כמו שנאמר (יהושע ה'): "ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח.. ולא היה לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא". ומיד אחר כך, תוך כדי המלחמה, נבחנו על ביטול תורה, כדברי הגמרא (עירובין סד, ב) על מה שאמר שר צבא ד' "עתה באתי".

שוב, לאחר שנים בימי מרד בר כוכבא הייתה זו תקופה של מבחן בין פסח לעצרת, שכאשר לא עמדו בו נכשלו. לפי המסורת חסרונם היה בהנהגות שבין אדם לחברו, שלא נהגו כבוד זה בזה. ומאז חשכה הגלות.

אכן כך היה שימי הספירה שהיו מלכתחילה ימים של שמחה והתעלות מפסח ועד עצרת נהפכו לאחר החורבן לימים של צער, ועוד נוספו עליהם מנהגי אבלות. המקור לכך הוא כידוע ממה שאמרו על תלמידי רבי עקיבא  שמתו בתקופה הזו של ימי הספירה, וקשה: כיצד הביא מותם, טראגי ככל שהיה, למנהגי אבלות כה חמורים המתקיימים עד עצם היום הזה?

מרן הרב קוק זצ"ל היטיב להשיב על שאלות אלה בפתגם שלו על חודש אייר וכך הוא לשונו: הגבורה העילאית של תלמידי רבי עקיבא והצפונה של קדושי הקהילות מתחברות באוצר הרזים של רשב"י.

הפירוש לדבריו הוא שתלמידי רבי עקיבא, שהיה ממנהיגי מרד בר – כוכבא, נטלו בודאי חלק במרד, ומשום שלא נהגו כבוד זה בזה אירע להם מה שאירע, ובעקבות כך המרד נדון לכישלון. עד אז הייתה תקווה שהחורבן לא ימשך זמן רב, אולם אחרי כישלון המרד הבינו שמדובר בגלות ארוכה, וכמעט שנפלו לייאוש.

או אז התגלו חכמי התורה, ובראשם רבי שמעון בר יוחאי, במלוא גדולתם, כשהפיחו שוב רוח חדשה של אמונה, והראו שיש אור של גאולה בקצה המנהרה. האור הזה, הוא האור הטמון, כלשונו של הרב, באוצר הרזים של רשב"י. זה כוחה של החכמה הפנימית, שמסוגלת להראות את האור גם מתוך החושך.

ההתמודדות עם גזירות הגלות היא שהביאה לכך שקיבלו את מנהגי האבלות על החורבן, שהגיע לשיאו עם מותם של תלמידי ר"ע. אולם דווקא בתוך הימים האלה קבעו גם את יום ל"ג בעומר, היום של רשב"י, כיום של שמחה בהיותו סמל לאמונה כי לא ייטוש ה' עמו.

בדרך זו אם כן התאחדה הגבורה הצפונה של קדושי הקהילות מאז ועד לשואה האיומה עם גבורתם של תלמידי רבי עקיבא שחזרה להיות גלויה במלחמותינו בדורנו ואי אפשר שלא להתרשם מזה ששני הימים הגדולים של תקופתנו, יום העצמאות ויום ירושלים, ממוקמים אף הם בתוך ימי הספירה. אכן מאת ה' הייתה זאת. ועלינו כמובן מוטלת החובה להודות, אך גם לעשות הכל כדי שנהיה ראויים לכל הטובה שנעשתה עמנו. ויהי רצון שנזכה שיחזרו הימים להיות ימים של שמחה כבתחילה, אכי"ר.

השארת תגובה