הגביר שאל את פרוש: הרבי נורמלי?

מזכיר מועצת גדולי התורה לשעבר הרב שמואל אבישי שטוקהומר מספר על הימים במחיצת רבו ומעשיות הפלא: הכינוי שרדף אותו ומה לעשות כשרוב חברי המועצת ינקטו בעמדה שונה?

66 (3)_1521380205202
66 (3)_1521380205202
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

"בורא העולם שותל צדיקים בכל דור, ובדור עני ואביון של שרידי המשרפות שתל הקב"ה צדיקי אמת גדולי עולם שקוממו דור מאפר לפאר. בין אותם גדולים וצדיקים נמנה רבינו האמרי חיים, יחד עם הרבי מגור הבית ישראל זי"ע, הרבי מבעלזא רבי אהרן זי"ע, והרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל שפתח את ישיבת פוניבז' והקים את עולם התורה. הם הצילו את כלל ישראל, שקמו אותו מחדש ויסדו אותו על יסודות איתנים. הם היו שלושת היסודות שהקימו את עולם החסידות בארץ ישראל שלאחר החורבן. והם התחילו במתי מעט ממש, בכל המקומות בגור ובבעלזא וגם בויז'ניץ היו כמה עשרות בלבד, היום זה גדל והלך ובכל המקומות יש אלפים רבים.

"כל מי שלמד באותן שנים בסלבודקא ובפוניבז' יספר לך שהם הלכו כל ליל שבת לטיש של הרבי מויז'ניץ בשיכון, ואז לא היו דרכים סלולות – הלכו בחול דרך ארוכה להיות אצלו בטיש, והטיש היה נמשך שעות ארוכות, לפעמים אפילו שבע שמונה שעות".

בשורות אלו פותח הרב שמואל אבישי שטוקהומר, מי שכיהן בתפקיד מזכיר מועצת גדולי התורה בין השנים תשמ"ט – תשנ"ו, את יריעת זיכרונותיו על ימי ההוד בצל קודש הקדשים רבו ומורו הרבי האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע שיום ההילולא קדישא דיליה יחול ביום ראשון הקרוב ט' ניסן.

את יחסיו עם הרבי זי"ע הוא מגדיר "נולדתי חסיד שלו, הייתי חסיד שלו, ולהבדיל בין חיים לחיים זכיתי להיות מאוד מקורב אליו", נציין שהרב שטוקהומר גם הוציא לאור את הספר הראשון לזכרו ולפועלו של האמרי-חיים, לספר קרא: 'זהרי חמה' ברמז על שמותיו של הרבי חיים מאיר הגר.

ר' אבישי שופע במונולוג מרגש על דמותו ההירואית של הרבי: "הוא היה דמות של רבי מהדורות הקודמים, אביו הקדוש בעל האהבת-ישראל אמר עליו כבר בגיל צעיר שהוא היה ראוי להיות בזמן של הבעש"ט, ואמר עליו שהוא "בעל שם איד", אם נתרגם ללשוננו "מבני היכלו של הבעל שם טוב הקדוש".

"הוא היה אדמו"ר שהיה כולו קדושה וטהרה, אבל כמו שכתוב בפסוק "סולם מוצב ארצה וראשו השמיימה", כך היה מונח גם בצרכי הציבור ונאקת בני ישראל ושוועתם הגיעה לאוזניו ונגעה לליבו הרחום. כך הוא היה. הוא הרי בנה את הקריה החסידית הראשונה בעולם, וכל אלו שבנו אחריו והיו כמו הרבי מסקווירא שהקים קריה בארה"ב, והרבי מקלויזנבורג שיסד את קריית צאנז בנתניה, כולם אמרו שהם עשו הכול אחריו, לקחו אותו כדוגמא אחרי שבנה את שיכון ויז'ניץ שהיה בזמנו חידוש מהפכני – לבנות קרייה חסידית שכולם בה יהיו חסידים, הוא לא עשה את זה דווקא לחסידות ויז'ניץ אלא ל'חסידים ואנשי מעשה' כלשונם של חז"ל.

"הגדרתי אותו באחד המאמרים שכתבתי אודותיו "הבונה הקדוש" – הוא פתח את הדרך לכל אלו שבאו אחריו. וכל מה שעשה היה בקדושה בטהרה עבור כלל ישראל – היה לו מבט כלל ישראלי, היה מראשי מועצת גדולי התורה פה בארץ, ונשיא מועצת גדולי התורה ברומניה, וכל מה שהוא עשה אני כמובן לא זה שצריך לומר, שהוא עשה לשם שמיים, והראייה שזה קיים ומתקיים".

"לו ידעתיו הייתיו"

"הייתה לו אישיות מיוחדת במינה, אישיות קמאית, המשורר רבי יהודה הלוי אומר בשיר הייחוד 'לו ידעתיו הייתיו', זאת אומרת אי אפשר לדעת את הקב"ה ומי שיודע הוא כבר כביכול בדרגתו, אז אני אומר מי שהיה בחייו של האמרי חיים, חסה במחיצתו הקדושה והילך אחר שולי גלימתו הטהורה לא יכול להסביר את זה, כזו אווירה שהוא השרה, היה משרה אוירה של שמחה בכל מקום אליו הלך, הגדרתי אותו פעם "גנרטור של שמחה", מה פירוש גנרטור? כאשר החשמל המרכזי כבה אז צריכים להדליק גנרטור שיאיר, כך הוא בכל התקופות הקשות שעברו עליו בימי חייו כמו ימי השואה ושאר מאורעות, תמיד היה מלא שמחה. אישיותו שפעה שמחה שמחה ושמחה שאין כדוגמתה.

הזכרת את הקמת שיכון ויז'ניץ, מתי הונחו היסודות לקריה?

"השיכון נפתח בשנים תש"ט – תש"י, המטרה שלו הייתה כפי שמשתקף ממכתבו שכתב בשהותו באנטוורפן אחרי מלחמת העולם השנייה לכל מרכזי אגודת ישראל העולמית, הוא הרי היה מראשי אגודת ישראל והוא שיגר מכתב לכל מרכזי אגודת ישראל ברחבי העולם, שם הסביר למה הוא רוצה לפתוח את השיכון, הוא מתאר את הצרות שהיו לכלל ישראל בשואה והסכנה שאם לא יתאחדו אז יש סכנה גם לרוחניות של עם ישראל.

"וכך כתב בקדשו: מצד אחד עלינו לצעוק בקול מר צורח אנא חוסו נא עליכם ועל זרעכם חזקו ואמצו, אל תעזבו את המערכה עמדו בפרץ ואל תניחו המשחית לבוא אל בתיכם לנגוף ח"ו, כי בהתפתחות כוחות האלו צריך להיות דווקא בהדרכת מועצת גדולי התורה, אשר היא המוסמכת היחידה לפתור שאלות הכי חמורות העולות על הפרק בגלותנו האחרון הזה. ומצד שני עלינו לארגן ולרכז כוחותינו ולהתחיל בעבודה ממשית בהתיישבות בארץ אבותינו, אשר עיני כל נשואות אלינו להמציא להם שם מקום על פי התורה והמסורה, שיתקיים בהם תורה וגדולה במקום אחד, מצדנו התחלנו בכיוון זה להעמיד מושבה בארץ ישראל על שם אבינו הקדוש בעל האהבת ישראל ועל שם דודנו בעל האורח חיים, ותהא נקראת 'בית ישראל ואורח חיים', וביטחוננו חזק בחסד עליון שמושבה זה תתעלה לקידוש שם שמים, ויכירו וידעו כל יושבי תבל כי חזקים אנחנו בעזרת ה' יתברך, ויש ביכולתנו לפעול גדולות ונצורות בכל ארחותינו, עד כאן. זו אם כן הייתה מטרתו – להראות את כוחה של היהדות החרדית, לארגן את היהדות החרדית ולתת לכל אחד מקום לגור, ובכלל".

על שם מי בדיוק הוקמה הקריה?

"על שם אביו האהבת ישראל ועל שם דודו רבי חיים מאנטנייא שהוציא ספר 'טל חיים', הרבי קרא לשיכון 'אהבת ישראל ואורח חיים' על שם האב והדוד, הם היו שני אחים, הבנים של הרבי 'אמרי ברוך' מויזניץ זי"ע, היו לו ל'אמרי ברוך' שמונה בנים, והשניים הגדולים והמפורסמים ביותר היו האהבת ישראל מויז'ניץ והטל חיים מאנטנייא, ועל שם שניהם הוא בנה את השיכון, והשם נותר עד היום, כך למשל מרן הרבי שליט"א בלוגו של בלנק המכתבים הרשמי שלו כתוב 'שיכון אהבת ישראל ואורח חיים'".

כנגד ארבעה בנים

"שמשו של הרבי הפציעה בין העבים בהם שקעה שמשו של אביו בעל 'אהבת ישראל' בעירייה ההונגרית גרוסוורדיין, התאריך ב' סיוון תרצ"ו, ורבי חיים מאיר – בנו השני של הרבי מויז'ניץ זצ"ל נוטל את שרביט ההנהגה. ארבעה בנים היו לו לאהבת ישראל, בכור הבנים הוא הרה"ק 'שארית מנחם' מווישווא זי"ע, השני הוא רבינו 'אמרי חיים' מויז'ניץ זי"ע, השלישי הוא הרבי 'דמשק אליעזר' מויז'ניץ זי"ע, וצעיר הבנים הוא הרבי 'מקור ברוך' מסערט ויז'ניץ זי"ע, שממשיכי דרכו ממשיכים את השושלת ברמת ויז'ניץ בחיפה", משרטט הרב שטוקהומר את תחילת הנהגתו של הרבי.

"עובדת מגוריו לצד אביו הגדול גרמה לו לדבקות גדולה באביו מורו ורבו, כל ימי חייו היה מדבר בערגה וכיסופין על הימים בצל האבא ועל דמותו השגיבה, מרגלא בפומיה תמיד להתבטאות על אביו בשפת האידיש: "אבא הקדוש הבלתי נשכח", כך היה מתבטא עד יומו האחרון ממש, בשנות זקנותו המאוחרות ושלהי ימי הנהגתו תמיד העלה בהתרגשות את זכרו של אביו הקדוש זכר צדיק וקדוש לברכה.

"העובדה שהיה כל כך צמוד אליו גם גרמה לכך שלאחר פטירתו נחשב לממלא מקומו המרכזי ולממשיך הדרך בשושלת בית ויז'ניץ. זאת כמובן במקביל לאחיו האדמו"רים. כי בויז'ניץ בניגוד למקומות כמו חסידות גור ואחרים שם רק בן אחד ממשיך את האדמו"רות, הרי שבויז'ניץ וכך גם בעוד מקומות, הנוהג הוא שכל הבנים מכהנים כאדמו"רים במקומות שונים, כך שעם פטירת האהבת ישראל המשיכו את הנהגתו כל ארבעת בניו, עם זאת האמרי חיים היה הממשיך העיקרי והישיר של השושלת.

"קרוב לשמונה שנים הנהיג הרבי את מלכותו ברמה בגרוסוורדין, עד שהחלו להתקדר שמי האופק בעננים שחורים שבשרו את התקדמותו של הצורר הנאצי ימ"ש לעבר הונגריה, בשנת תש"ד כבשו הגרמנים את הונגריה, ותקופה קצרה קודם לכן הספיק רבינו למלט את נפשו מגיא ההריגה. לא רק הוא ניצל אלא באורח פלאי כל אחיו, משפחת בית אביו כולה, הספיקו להימלט מבעוד מועד ונפגשו יחד על אדמת ארץ ישראל.

"לרבינו יש שני בנים, האחד הוא הרבי ה'ישועות משה' שנפטר לפני כמה שנים בכ' אדר תשע"ב, והשני הוא הרבי מויז'ניץ מאנסי שנפטר בשבוע שעבר, והוא – הרבי ממאנסי זצ"ל אמר שזה דבר נדיר שמשפחה שלמה תשרוד את השואה האיומה, ותלה את זה בזכות אביו הקדוש. הייתה להם אחות אחת שטבעה באחד האניות, נדמה לי שזה היה ב'מפקורה', אבל כמעט כל המשפחה ניצלו מהשואה. כאן בארץ המשיכו כל האדמו"רים בהנהגתם".

ישיבה על קברו

"הראשון שהגיע ארצה היה הדמשק אליעזר שהתיישב בת"א, שם גם הקים ישיבה, הוא לא האריך ימים ובשנות החמישים לחייו הסתלק בב' אלול שנת תש"ו. בשנת תש"ז הגיע הרבי האמרי חיים, ומאחר ואחיו ה'דמשק' לא זכה להשאיר אחריו זרע של קיימא, רק תלמידים, חסידים, אוהדים ומעריצים, הקים על שמו ועל שם אביהם ישיבה שנקראה "בית ישראל ודמשק אליעזר", כך היא קרויה עד עצם היום הזה, יש שנהגו לקצר את השם ולקרוא לישיבה, או אפילו לכתוב במודעות אירוסין – 'ישיבת ביוד"א' שזה קיצור של השם הארוך, אבל מרן הרבי מויז'ניץ שליט"א לא נחה דעתו מהקיצור והוא מתנגד נחרצות לשימוש בקיצור הזה, בטענה שכל המטרה הייתה להנציח את זכרו של הרבי הדמשק אליעזר ובכך שמקצרים את השם כורתים את זכרו.

"האמרי חיים קבע אף הוא את מעונו בתל-אביב ברחוב לאונבלום, מאז הפך השם 'לאונבלום' למושג נרדף לקדושה וטהרה שמשכה אנשים רבים מכל החוגים ולאו דווקא חסידי ויז'ניץ, הוא היה אישיות ממגנטת ומושכת, מכל רחבי הארץ נהרו לפתחו והוא השפיע והנהיג את כל כלל ישראל.

"ראיתי לאחרונה בספר שיצא על הרב דוב מעייני שהיה רב של ישוב 'מגדלים' והשתייך לחוג הליטאי, וכתבו עליו שהיה מאוד קרוב לרבי מויז'ניץ האמרי חיים, ובכל פעם שנקלע לת"א היה עולה למעונו לפגוש בו. יותר מזה מסופר שם, שהרבי הביא לו תשורה גארטל (אבנט), והרב מעייני היה חוגר את האבנט כל פעם שנעמד היה לתפילה.

היכן היו הממשקים האישיים ביניכם לרבי?

"בילדותי התבקשו הורי לעבור כמה שנים להקים ישיבה בסאו-פאולו בברזיל, הייתי ילד בן 12 ונסעתי ללמוד בישיבה בארה"ב, באותם ימים היה זה שנת תשי"ח והרבי שהה שלושה חודשים בארה"ב, וזכיתי כל שבת להגיע לטיש והיה נמשך שבע שמונה שעות ללא גוזמא, ולא הרגשת שהזמן עובר. אני חוויתי את כל זה".

מה עשה הרבי בארה"ב?

"בויז'ניץ נהוג שהרבי נוסע לחסידים, ולכן הרבי טס לארה"ב כדי להיות עם חסידים שמתגוררים שם, בכל שנות הנהגתו בארץ הוא טס שלוש פעמים, הפעם הראשונה הייתה בתש"ט כדי לאסוף כספים עבור השיכון.

"על אותה נסיעה יש לי אנקדוטה משעשעת לספר: אני הייתי משך שלוש שנים עוזרו האישי של ח"כ הרב מנחם פרוש ז"ל, לפני ארבעים ומשהו שנה, והרב פרוש סיפר לי שבאחד הנסיעות שלו לארה"ב לבקשת תמיכה ממוסד הסיוע הידוע "עזרת תורה", הוא המתין בתור והנה לפניו יוצא מהחדר הרבי האמרי חיים, הוא נכנס אחריו והרב ישראל רוזנברג מי שניהל את החלוקה של 'עזרת תורה', שואל אותו 'אתה מארץ ישראל, אתה מכיר את היהודי שהיה פה קודם?' הרב פרוש השיב 'ודאי הוא הרבי מויז'ניץ', ואז שואל אותו הרב רוזנברג 'תגיד לי, הוא נורמלי?' הרב פרוש הזדעזע 'מה פירוש? הוא אחד מהרבי'ס הגדולים בארץ ישראל', אז הרב רוזנברג אומר למנחם פרוש 'תשמע, הוא יש לו פנטזיה להקים שכונה חרדית בארץ ישראל, אז תגיד לי אתה, הוא נורמלי?' ככה הסתכלו על זה אז, ואפילו הרבי עצמו אמר, אני זוכר שנים אחרי זה באחד הטישים המצומצמים בשבת בבוקר בביתו, הוא אמר כאשר הקמתי את השיכון הסתכלו עלי כעל מפונטז… ועכשיו ברוך ה' – הוא ממש הזיל דמעות על החסד שה' עשה איתו שזכה לראות את השיכון עומד על מכונו ומקיים את ייעודו.

"סיפר חתנו של הרבי, הגאון הקדוש רבי נפתלי חיים אדלר מדז'יקוב שהתלווה אליו למסעו באירופה לגיוס כספים עבור הקמת השיכון, והתרוצצו ממקום למקום והיה מאוד קשה, וככה על המדרכה ברגע של הפוגה שאל רבי נפתלי חיים את חמיו הרבי 'שווער, בדורות הבאים יעריכו מה שאנחנו עשינו עבורם?' והרבי ענה לו 'כשאני עוסק לכבוד שמים אני לא חושב מה יאמרו ואיך זה יצטייר, לא עכשיו ולא עוד דורות, אני עושה מה שצריך לכבוד שמים'".

מראש צורים אראנו

המשפחה שלכם הייתה שייכת תמיד לויז'ניץ?

"באנו ממשפחה חסידת ויז'ניץ, אבא היה מאוד קשור לאמרי חיים עוד בשנות מגוריו בירושלים, כל שבת מברכים היה נוסע מירושלים לבני ברק, בתנאי אותם ימים זה היה נסיעה של יום תמים. באחד הפעמים הוא לקח אותי אתו, ובטיש הרבי התחיל לשיר את השיר שמושר על המילים 'ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו', ואני עומד ליד אבא ופתאום אבא קורא לי ואומר "אבישי אבישי, תסתכל תסתכל, מלאך, תראה את הרבי ממש מלאך", ככה הוא העריץ אותו.

"כפי שסיפרתי, בשנת תשי"ח הייתי אצלו בארה"ב בתור בחור ברזילאי, וזכורני בשבת ר"ח שבט התאחרתי לקום והגעתי לתפילה כשאחזו בהלל. נעמדתי בספסל העשרים לערך והתפללתי שם, רחוק מאוד מהרבי שעמד על יד העמוד. לאחר התפילה ערך הרבי קידוש, זכותי כבחור מברזיל עמדה לי לעמוד במיקום טוב, מול הרבי. באמצע הקידוש הרבי נפנה לעברי ושואל למה איחרת לתפילה? הבטתי לאחור לראות מי הרבי מחפש, הרי אין מציאות שהוא ראה אותי ממרחק כה גדול, והרבי אומר לי "אבישי אני מתכוון אותך", הייתי בהלם. ככה הוא תפס אותי.

"עוד סיפור אישי: בשנת תשכ"ח שהינו כל בני המשפחה בימים הנוראים בצל הקודש בבני-ברק, יש מארש ידוע שמושר בויז'ניץ בימים הנוראים, וכעבור חודשים מספר בליל שבת חנוכה, אחרי תפילת מעריב הרבי נותר בביהמ"ד לשיר 'אשת חיל' עם המתפללים, בדרך כלל לאחר מכן היה הולך לביתו ואז שב לעריכת השולחן הטהור, בתום שירת 'אשת חיל' החל הרבי לשיר את אותו מארש המקובל לזמר בימים הנוראים, אני ניצבתי ליד ארון הקודש עם ידידי ותמהנו לפשר השירה, אני הסברתי שלדעתי זה מאוד פשוט, מאחר וחנוכה הם ימי חיתום הדין כידוע, הרי שהרבי רצה לקשור את המארש של ימי הדין בזמן גמר החתימה. תוך כדי הדברים לפתע קוראים לי "אבישי הרבי קורא לך", מיהרתי לרבי, והוא החל מפזם לי שוב את השיר ומהנהן בראשו כמו אומר כיוונת לדעתי. פלאי פלאים".

המכתב המיותם

מה זכור להם מהנהגתו הציבורית של הרבי?

"בשנת תשכ"ח היה סיום המחזור השמיני של הדף היומי, ואגודת ישראל ארגנה את חגיגת הסיום המרכזי בהיכל התרבות בתל אביב, הזמינו את הרבי אבל הוא היה תשוש וקשה היה לו לבוא, הוא הכין מכתב ושלח שיקריאו אותו במעמד מול ההמונים. בערב של האירוע ישב הרבי בבית ולא חש בטוב, לפתע הוא אומר לגבאים איך יתכן שכל כלל ישראל מסיים את הש"ס יחד ואני יושב פה בבית, לא יתכן כדבר הזה אני רוצה לנסוע להיכל התרבות, אמרו לו הרבי לא מרגיש טוב ושלח מכתב, הוא לא נעתר והתעקש לנסוע, הגבאים קראו לבני המשפחה שינסו להניא את הרבי מכוונתו, אבל הוא הודיע להם שאם ימשיכו להפריע לו הוא יזמין מונית לבד ויבוא למעמד בגפו.

"לא נותרה לבני המשפחה ברירה ולתדהמת כל המשתתפים הרבי הופיע בבמת הכבוד, אני עמדתי על במת התזמורת כחבר מקהלת ויז'ניץ, הופיעו שם כל מיני מקהלות – היו מקהלת גור, מקהלת ויז'ניץ, מקהלת מודז'יץ וגם מקהלה של עדות המזרח, ופתאום אנחנו רואים שכל האולם קם, מה יש? הרבי מויז'ניץ בא, הגבאים הביאו אותו עם הכיסא – כי אז כבר נשאו אותו על כיסא, זו הייתה הפתעה – חשמל היה באוויר, ולא רק שהוא בא אלא הוא גם נשא דברים. יש תמונה מהמעמד הזה שהוא עומד ונושא דברים. כי זה היה הרבי: כלל ישראל, כל מה שלמען עם ישראל אם רק יש לי כוח אני עושה לכבוד שמו יתברך.

למרות שלא כיהנתם כמזכיר מועצת גדולי התורה בימי חיותו של הרבי זצ"ל, ודאי יש באמתחתכם מעשיות ואפיזודות משנותיו הרבות כחבר מרכזי ודומיננטי במועצת גדולי התורה של אגודת ישראל.

"תשמע, מלבד הספר אמרי חיים כמה כרכים שהוציא עם דברי תורתו – ויש לציין שהוא כתב את הספר בכתב יד קדשו, יש גם ספר מיוחד של מכתבים – אמרות קודש, המכתב שנשלח למעמד הסיום של הדף היומי, לדוגמא, נמצא גם הוא שם.

"בכל מה שקשור למועצת – יש שם מכתב שהוא כותב לנשיאה הנערץ של אגודת ישראל הרב יצחק מאיר לוין, שביקש ממנו לבוא לכינוס מועצת גדולי התורה, והוא משיב לו שאינו יכול מפאת מצבו הבריאותי, אבל הוא משתתף בכל מה שיאמרו ויוחלט. אבל הרבי מגור הרבי הקדוש הבית ישראל זי"ע שהיה ממש מעריץ גדול של הרבי, על פי עדויות הגבאים משני הצדדים הוא ביקר אצלו למעלה ממאה פעמים.

"בכל אופן לרבי מגור היה חשוב מאוד שהרבי מויז'ניץ כן יבוא, אז הוא שלח אליו שניים מחשובי ראשי הישיבות של אותם ימים, שניים שלימים עלו בעצמם לכהן פאר על כס ההנהגה בחצרות הקודש גור וסלונים, היו אלו אחיו הצעיר מרן הפני מנחם מגור זי"ע שאז כיהן כראש ישיבת שפת אמת, ומרן הנתיבות שלום מסלונים זי"ע שכיהן אז כראש ישיבת סלונים, את שני אלה שהיו חברים במועצת גדולי התורה שלח לשכנע את האמרי חיים לבוא ולהשתתף בישיבת המועצת, את הסיפור הזה שמעתי מפי קדשו של מרן הנתיבות שלום עצמו, והוא אמר להם לומר לאמרי חיים שבאם יקשה לו הדבר מאוד והוא לא יוכל יבוא, אזי תתכנס המועצת אצלו בבית. בשמוע האמרי חיים כך, התרומם עם שתי ידיו על הכיסא ואמר להם 'הרי כתוב "וקמת ועלית" אז צריך לעלות', בכוונו על הפסוק "וקמת ועלית אל הכהן אשר יהיה בימים ההם", וצריך לעלות לירושלים, וכך היה.

חיילים של ה'מועצת'

"בהזדמנות אחרת יש מכתב מהאמרי חיים לר' שמואל שדרוביצקי שהיה סגן יו"ר אגודת ישראל, וכותב לו שמאחר ועומדים על כך שישיבת מועצת גדולי התורה תתכנס אצלו בבית, – היה זה בפעם אחרת לא זו המתוארת לעיל – והוא מבין שלא נותרה לו ברירה, אז בקשתו שלפחות לא יהיה זה ביום חמישי, באשר ידוע שבימי חמישי הוא נוהג לקיים בעצמו תענית דיבור".

בישיבות מועצת גדולי התורה בהן נכחתם מתוקף תפקידכם כמזכיר המועצת הועלה זכרו, או נאמרו משמו דברים?

"כשאני הייתי מזכיר הוא כבר היה בעולם העליון, אבל תדיר היו חוזרים ומשננים את שאמר בסערת פא"י "אנחנו חיילים של מועצת גדולי התורה". וארחיב להבנת העניין לאלו שלא מצויים בנבכי התקופה: היו תקופות קשות שעברו על אגודת ישראל ומועצת גדולי התורה, באחד הזמנים כאשר הייתה פרשת פא"י בתש"כ, אז סערה הסערה הגדולה על תנועת פא"י (פועלי אגודת ישראל) שהוצאה מחוץ לשורות תנועת אגודת ישראל לאחר שהמרתה את פי מועצת גדולי התורה ופעלה בניגוד להכוונתם והוראתם, אז הרבי מגור הבית ישראל והאמרי חיים היו מראשי הניצבים לצד מועצת גדולי התורה בנקודה זו. ואז אמר הרבי את המשפט הידוע "אנחנו חיילים של מועצת גדולי התורה".

"בשנת תשכ"ד, במערכת הבחירות שאחרי כן, היו חילוקי דעות במועצת האם להחזיר את פא"י או לא, ואז התכנסה המועצת לישיבה מאוד טעונה ודרוכה בה הכריעו לגבי עתידה של פא"י במסגרת אגודת ישראל, האם לרוץ יחד או להמשיך את הפירוד, והאמרי חיים והבית ישראל אחזו בדעה להשיב את פא"י לחיקה של אגודת ישראל, בעוד שראשי הישיבות הליטאיים ובראשם מרן הרב שך דגלו בהמשך הפירוד.

"הרבי מויז'ניץ שהה באותם ימים סוערים למנוחה בכפר שמריהו, וסיפר לי הרב מנחם אליעזר מוזס, חבר הכנסת דהיום שאז שימש בקודש אצל הרבי, שבשל חולשתו לא יכול היה הרבי להשתתף בעצמו בישיבת המועצה, אז הרבי מגור הגיע לכפר שמריהו ודן אתו אודות הדבר, ואמר הרי ציבור המצביעים של פא"י הם בשר מבשרנו גם אם ההנהגה סרחה, והגיע העת להשיב אותם הביתה, והרבי האמרי חיים הסכים עם עמדתו. ואז שאל אותו הרבי מגור מה נעשה אם יהיה רוב במועצת נגדנו? ענה לו האמרי חיים אם יש רוב נגדנו הרי זה כמו החלטה שהתקבלה פה אחד. הרבי מגור שמע וחזר למעונו בירושלים, עד כאן סיפר לי ר' מנחם לייזר.

"את המשך הסיפור שמעתי מהרב יהודה מאיר אברמוביץ יו"ר הוועד הפועל העולמי של אגודת ישראל, נדמה לי שאז כיהן גם כח"כ, בכל מקרה מהעסקנים הגדולים של אגודה, והוא סיפר לי שבאותה ישיבת מועצת מתוחה שנערכה בשנת תשכ"ד בבית הוועד הפועל ברחוב שומר הכותל בירושלים (מקום כינוסה של המועצה עד היום הזה. י.ג.) על המשך דרכה של פא"י, ואנחנו – כך הוא סיפר לי – המתנו בחדר בחוץ למזכיר, זה היה אז ר' חיים שלום פרוש, שיצא וימסור את ההחלטה כי כך מתנהלים הדברים, וזאת יכול אני להעיד גם משנותיי בתפקיד – המזכיר יוצא ומוסר לחברי הכנסת את ההוראות שניתנו, ואז – כך הוא מספר – נפתחת הדלת ובפתח ניצב לא אחר מאשר הרבי מגור ואומר לנו "פה אחד נגד", כלומר החלטה פה אחד נגד החזרת תנועת פא"י לאגודת ישראל. כשמחברים את שני הסיפורים עולה שהבית ישראל השתמש במטבע הלשון של האמרי חיים, וכך מסר את ההחלטה שהתקבלה בעצם בניגוד לדעתו הקדושה".

"עוצו עצה ותופר"

"ואגב אגודת ישראל וסערת פא"י, באותה תקופה אמר הרבי שאגודת ישראל לעולם לא תימוט, כי היא לקחה לשמה את שמו של הקב"ה, אל"ף בראש ולמ"ד בסוף – אגודת ישראל. "עוצו עצה וחופר וכו' כי עמנו א-ל". ולכן תהיה קיימת לעולמים. ודרך אגב אומר, פעם ייצגתי את אגודת ישראל בסימפוזיון שנערך בין כלל המפלגות בכפר בלום בגליל, באותם ימים ציינו 100 שנים להקמת תנועת אגודת ישראל, ושם היה היסטוריון ידוע בשם נרי הורביץ והוא אמר שזו תופעה חד פעמית בעולם המפלגות לא רק בארץ אלא בעולם כולו, שתהיה מפלגה שנושאת את אותו שם ופועלת למען אותה מטרה במשך מאה שנים מלבד אגודת ישראל. וזה עולה בקנה אחד עם דברי הרבי על אגודת ישראל".

מה היה ביום פטירתו?

"בליל שישי אור לט' ניסן תשל"ב בשעה 10:40 בלילה, ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון האלוקים ורבינו הקדוש נסתלק לבית עולמו זקן ושבע ימים בשם טוב כשהוא בן 84, כאשר אחרי מיטתו למחרת היום זורמים המוני בני היהדות הנאמנה אבלים שפופים ודואבים על המכה האנושה שחטפה היהדות החרדית בכלל ועדת חסידי ויז'ניץ בפרט. בראש המלווים צעדו מרנן ורבנן גדולי ומאורי הדור, בראשם מרן הרבי מגור הבית ישראל זי"ע שכידוע ערך מעמד התרת נדרים להתיר את נדרו שלא לצאת מחוץ לעיר בערבי שבתות, כדי שיוכל לבוא ולהשתתף בלוויה, כשבמהלכה הוא אומר לחסידי ויז'ניץ שהיו סביבו "לא רק אתם צריכים לבכות – כל כלל ישראל צריך לבכות".

"סיפר לי אביו של המשפיע החסידי רבי מיילך בידרמן, הצדיק רבי אלתר בידרמן שהיה מאדמו"רי בית לעלוב, שאביו הרבי ה'ברכת משה' מלעלוב רבי משה מרדכי זי"ע, הלך בלוויה של האמרי חיים ונדחף ונדחק עד זיבולא בתרייתא ממש, והוא מספר רבי אלתר שגם הוא עצמו היה בלוויה ואפילו צעירים מאביו לא נדחקו כך. הרבי מלעלוב מאוד העריך את קדושתו של האמרי חיים זי"ע.

"אחרי מיטתו נראו בניו הקדושים ממשיכי דרכו הנאמנים שהנהיגו את קהל עדת הקודש צאן מרעיתו בארץ ישראל וארה"ב, מרן הרבי הישועות משה מויז'ניץ זי"ע ואחיו מרן הרבי מויז'ניץ-מאנסי זי"ע. דיבורי מופתים ואמירות רמות נשמעו אחרי מיטתו ודמותו, בשולי אדרתו נקשרו סיפורים נשגבים ותיאורי הוד. סיפר לי מזכיר המועצת בימיו של האמרי חיים, הרב חיים שלום פרוש שהיה חסיד ביאלא, שרבו הרבי מביאלא נהג לכנות את האמרי חיים 'דער שבת יוד' – יהודי של שבת, על שם דבקותו היתירה בשבת קודש, הרבי מסטריקוב אמר אז "רבי בזממנו זה הרבי מויז'ניץ". כל הצדיקים מאוד החשיבו אותו וכפי שאמרתי הוא היה, כעדותו של אביו: "בעל שם איד". זכותו הקדושה והגדולה תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן".

 

השארת תגובה