הילד המאומץ שהתגלה כאוטיסט. טיפולי הפוריות שגרמו לסרטן

הילד המאומץ שהתגלה כאוטיסט. טיפולי הפוריות שגרמו לסרטן – חייה המאתגרים של נטלי שוחט שמשו עבורה כהשראה לספרה החדש

סגורות - הדמיה
סגורות - הדמיה

בגיל 25 אחרי שלוש שנים של טיפולי פוריות – החליטו נטלי שוחט ובעלה להרים ידיים. המחיר הבריאותי היה כבד מדי: השמנה קיצונית ודיכאון שאובחן כקליני – הפכו את נטלי לשבר כלי. היא לא תיארה לעצמה שמדובר רק בפרומו.

השניים פנו להליך אימוץ דרך משרד הרווחה, ולאחר כ-7 שנים  של ציפייה זכו לאמץ את בנם הבכור, שבכיתה ה' אובחן על הקשת האוטיזם. שנתיים לאחר אימוצו, אימצו בני הזוג גם את אחותו, אך אז ניחתה עליהם בשורה נוראה: נטלי לקתה בסרטן.

בתום שנה של טיפולים אינטנסיביים ששילבו הקרנות, כימותרפיה וטיפול ביולוגי – ניצלו חייה, והמחלה מוגרה, אך כעבור מספר שנים התברר כי ההקרנות פגעו בצורה קשה בעורקי לבה – והיא נאלצה לעבור שני צנתורים וניתוח מעקפים מסובך.

חרף כל התלאות והמכשולים שמזמנים לה חייה, שומרת נטלי שוחט על אופטימיות מפתיעה. בימים אלה הוציאה שוחט קובץ סיפורים בשם 'סגורות – הכמיהה לאימהות'  – העוסק כולו בעקרות ובאימוץ.

לדבריה, הטרנד הלאומי של טיפולי ההפריה, שזוכה לעידוד ממשלתי – מסתיר אמת עצובה וקשה: טיפולי הפוריות שעשרות אלפי נשים עוברות בשנה  – מסוכנים מאד בריאותית.

"העקרות צריכה לצאת מהארון" היא אומרת. "אין בה כל בושה". לדבריה, יש המון ילדים בארץ ובעולם שמחפשים בית, והמדינה צריכה לעודד זוגות לאמץ, ולא לסכן את בריאותם ועתידם בטיפולי פוריות כה קשים ומסוכנים. "אין לי ספק שכל הבעיות הבריאותיות שלי שורשיהן בטיפולי הפוריות שעברתי" אומרת שוחט. "מי שרוצה לממש הורות, יכול למצוא דרכים יצירתיות לעשות זאת: אימוץ (כולל ילדים גדולים וצרכים מיוחדים), פונדקאות ואומנה. ואגב, מי שלא מביא ילדים ואין הדבר בנפשו, אדרבא, ממש לא נורא.".

בימים אלה יצא לאור ספרה 'סגורות – הכמיהה לאימהות' בהוצאת 'רב-מכר' – וניתן למצוא אותו ברשתות הספרים, בספריות הדיגיטליות ובחנויות הפרטיות. 'סגורות' הוא קובץ של תשעה עשר סיפורים בדיוניים, שבכל אחד מהסיפורים שבו מתוארת התמודדות של דמות נשים בנושא עקרות ואימוץ. בין הדמויות בת פרעה, הלגה אשתו של מפקד מחנה השמדה נאצי, יאקוט אשתו העקרה של יוסף מהמלאח במרוקו, רוחי, שירה, פרווטי, קייט, ועוד.

הרופאים לא הסתירו מנטלי שוחט  כבר מנערותה, שתהיה לה בעיה להיכנס להיריון. היא ובעלה הכירו בתזמורת הנוער העירונית שלהם ונישאו כשהיא הייתה בגיל 22 והוא בגיל 24. הבעל ידע על הבעיות הצפויות להם בעתיד. כעבור שנה מהנישואין הם החליטו לנסות ולהביא ילדים לעולם, כעבור קצת יותר משנה נוספת של ניסיונות עקרים, הם פנו לקבלת עזרה מקצועית מהקופה, ומומחי פוריות פרטיים.

בתחילה עברה נטלי טיפולי הפרייה רגילים, ואחרי שהרופאים גילו ששחלותיה לא מתפקדות – הוצע לה לנסות תרומת ביצית. אך גם תרומת הביצית לא צלחה – ולאחר שלוש שנים רצופות של ניסיונות עקרים – ביקש ממנה בעלה להפסיק.  טיפולי הפוריות גבו ממנה מחיר בריאותי כבד, והיא סבלה מתופעות לוואי קשות ביותר: היא השמינה, לקתה בסוכרת, שקעה בדיכאון קליני, ומאז ועד היום היא נמצאת בטיפול נפשי ותרופתי.

‏לדבריה, כאשר היא החלה לחוש בדיכאון, היא לא בדיוק הבינה מה קורה לה. היא מאוד חששה ללכת לפסיכיאטר. לדבריה, בשנות ה-90 התלוותה לכך סטיגמה שלילית ביותר.

אבל מצבה הנפשי הלך והתדרדר, היא סבלה מהתקפות פאניקה, חרדות ממקומות סגורים, חרדות ממקומות הומי אדם, ועוד. בשלב מסוים היא מעידה שהרגישה כי אם היא לא תלך לקבל טיפול – היא תשתגע.

בין הדברים שהשפיעו לה בהחלטה ללכת בסופו של דבר לטיפול הייתה ורדה רזיאל ז'קונט. בפינה שלה ברדיו חזרה ז'קונט ואמרה עד כמה חשוב ללכת לפסיכיאטר, וכמה הדבר יכול לסייע לאנשים במצוקה. "רק בגלל החיזוקים האלה אזרתי אומץ והלכתי לבסוף לפסיכיאטר" מודה שוחט, "הוא מאד סייע לי, והתרופות שרשם לי עזרו לי להיחלץ ממצבי הנפשי הקשה".

מאז השפל הנפשי וההיחלצות ממנו, מעידה שוחט כי שמשה לא פעם כאוזן קשבת להרבה מאד אנשים, בעיקר בנושא דיכאון, חרדה ומחשבות כפייתיות. "אני לא יודעת איך אנשים מגיעים אלי, אבל הם פשוט מגיעים".

שוחט ובעלה החליטו להפסיק את טיפולי הפוריות ולהירשם לאימוץ ילד ישראלי נורמטיבי – באמצעות משרד הרווחה.

לדבריה, תהליך אימוץ זה ממושך, בשל הרצון לאמץ ילד ישראלי נורמטיבי, ולא ילד בוגר יותר שבא עם רקע קודם. נאמר להם מראש שזמן ההמתנה בתהליך הזה ארוך ועלול להימשך שנים. את תהליך האימוץ החלו השניים כשנטלי הייתה בת 25 וכעבור שבע שנים הם אימצו את ילדם הבכור – ב'.

ב' הגיע אליהם בגיל שלושה שבועות. שוחט מעידה שהם לא יודעים דבר על תיק האימוץ משום שהוא חסוי, ואינם יודעים מאיזה רקע משפחתי הגיע ב'. מאז ומתמיד היה הוגדר כבעל צרכים מיוחדים, אך בגיל 11 אובחן ב' על הקשת האוטיסטית בתפקוד גבוה. היום בגיל 20, הוא נמצא בעיצומה של שנתו השנייה במסגרת השירות הלאומי אליו התנדב.

מתי התחלתם לראות שהוא לא כמו כולם?

"די מההתחלה. הכול הלך יותר לאט. שלחנו אותו לשעות ארוכות של פיזיותרפיה, דאגנו שיהיה לו סיוע בלימודים, וכבר מהגן הוא החל ללכת לגן מיוחד. איש לא ידע להגיד ממה הוא בדיוק סובל. כשלא יודעים מה מקור הבעיה זה מאד קשה, כי אין כותרת ואין טיפול.

‏למעשה אתם פניתם לאמץ ילד נורמטיבי  – וקיבלתם ילד לא נורמטיבי.

"נכון. אבל בזכותו גם קיבלנו את אחותו כעבור שנתיים וחצי, שהגיעה אלינו בגיל שבועיים".

מה היתה התחושה שגיליתם שב' לא נורמטיבי?

"אנחנו זוג שזורם. היינו עסוקים בלדאוג שיהיה לו טוב כמה שאפשר, לא התרכזנו אפילו לא לשנייה בהתייסרות ובשאלות למה זה מגיע לנו," אומרת שוחט. "מאז שהוא אובחן הכול הפך ליותר קל. התחלנו לקבל תמיכה מהמדינה.  באותו רגע שלבעיה יש שם – אז גם יש טיפול, יש הכוונה ויש ביטוח לאומי שעוזר מאוד."

ב' רוצה לדעת מי ההורים שלו ושל אחותו?

"לא, הוא לא רוצה לשמוע ולדעת מי ההורים שלו, והשאלה הזו אפילו מעצבנת אותו." אומרת שוחט. "הוא אומר לנו 'מבחינתי אתם ההורים שלי, ולא מעניין שום דבר'. ‏ע' אחותו  ‏לעומתו הרבה יותר סקרנית, מגלה עניין, ומעוניינת להכיר את ההורים שלה. היום היא בת 17 וחצי, והיא יודעת שאם תרצה, היא תוכל מגיל 18 לפתוח את התיק האימוץ ולהכיר את המשפחה שלה. אנחנו ניתן לה את מלוא התמיכה שלנו".

ספרי קצת על הסיבוכים הבריאותיים שהיו לך

"באוגוסט 2004  ביצעתי בדיקת דם שגרתית. תוצאות הבדיקות מאד הפתיעו אותי – התברר שיש לי סוכרת". לדבריה, אין במשפחתה ‏אף אחד שסובל מהמחלה. "התחלתי לדאוג לתזונה נכונה, אבל לא ידעתי שזהו רק הפרומו למשהו הרבה יותר גרוע". בגיל 38, בינואר 2005 התגלה לשוחט כי לקתה בסרטן לימפומה נון הודג׳קין בדרגה 2.

‏למרות השלב המוקדם של הגילוי, מצבה הוגדר בסיכון גבוה במיוחד, מפני שהגידול התיישב על עורק מרכזי באזור החזה, ואם לא היו מוצאים דרך להסיר אותו במהרה – שוחט הייתה עלולה לחנק.

בשל הדחיפות, ניהלו הרופאים מרוץ נגד הזמן  – בנסותם לאבחן את הסוג המדויק של הסרטן – וכך להתאים לו טיפול יעיל. לדברי שוחט, בגלל לחץ הזמנים החליט הרופא שלה, פרופ מיקי לישנר היקר, לטפל בה "על עיוור" בטיפול ביולוגי – במעין סוג של הימור. לשמחתה הרבה הסתבר שהרופא צדק, והטיפול אכן הציל את חייה.

הטיפול בסרטן גרם לבעיות בלב

למרות שכבר הייתה סוכרתית, מהסרטן החלימה שוחט בתוך שנה של טיפולים. אך בשנת 2009, בהיותה בת 42, התגלה סיבוך נוסף במצבה. לדבריה, בעת ששחתה בבריכה, כשהיא האמצע המסלול, היא הרגישה קוצר נשימה עצום, כאילו עוד שנייה היא טובעת. ‏היא סימנה לבתה ע' לבוא מהר כי משהו מאד רע קורה, וכך משו אותה מהבריכה והבהילו אותה לבית חולים.

לדבריה, במשך חודש הרופאים אמרו לה שהיא סובלת מקוצר נשימה. היא עברה בדיקות א.ק.ג. שלא הצביעו על שום סימנים לבעיה בלב. נתנו לה משאפים אבל שום דבר לא עזר. היא מעידה על קוצר נשימה קשה שהיה תוקף אותה רק במאמץ.

רק כעבור חודש ימים שלח אותה רופא למיפוי לב, ואז הבחינו הרופאים ש‏אחד העורקים המוביל ללב סתום כמעט לגמרי. היא עברה צנתור ומעקב במחלקה לשיקום הלב, ומצבה השתפר מאד – אך גם זאת לזמן קצר בלבד. כעבור כשנה היא התחילה להרגיש שוב רע מאוד  – ובמיפוי לב אליו נשלחה, אבחנו הרופאים חסימה נוספת בכלי הדם המובילים ללב. במקום לצנתר אותה, הוחלט להעביר אותה לבילינסון, שם החליטו לעשות לה בדחיפות ניתוח מעקפים.

היה זה ניתוח ארוך (11 שעות) ומסובך, משום שהעורקים החלופיים שנלקחים בדרך כלל במקום אלה שנפגעו היו פגומים גם כן. ולכן היה צורך לקחת עורקים מהיד ומהרגל, וזאת מפני שההקרנות הרסו כל חלקה טובה בעורקי החזה. כעבור כחודש של תלונות חוזרות ונשנות של נטלי כי היא אינה חשה בטוב, ולאחר צנתור וירטואלי, הסתבר כי הניתוח המורכב נכשל וכי העורקים נסתמו. הרופאים עמדו החלטה גורלית: האם לבצע ניתוח חוזר, על כל המשתמע מכך, או לבצע צנתור חרום. לבסוף בוצע צנתור חרום ע"י פרופ' עבד עסלי, ר' יחידת הצינתורים בבלינסון, והצנתור הצליח.

הספר סגורות

הספר סגורות הוא אמנם קובץ סיפורים בדיוניים, אבל הוא מושתת על יסודות ביוגרפיים חזקים בחייה של שוחט. לדבריה, כל הסיפורים בספר עוסקים ביחס של נשים שונות לעקרות ולאימוץ ילדים.

הספר כולל 19 סיפורים. שמות הסיפורים נקראים על שם דמות האישה שעומדת במרכזם, ומדובר על נשים מכל העולם, ומכל התקופות.

למשל: סיפורה של רוחי, אישה דתית אנגלוסקסית "דובית" וקצת משיגע, שיש לה בבית פרפומרייה וגמ"ח תינוקות, וכל נשות בני ברק באות אליה לקנות דברי קוסמטיקה בזול, לרכל, ובינתיים רוחי, שאין לה ילדים, מטפל בתינוקות שלהם, וכן נותנת לכל מי שצריך בגדי תינוקות וכל מה שצריך. הבית שלה הוא "תחנת רכבת", עוד זאת הולכת וזאת באה, והילדים הקטנטנים נשארים אצלה למשמרת, ואין מאושרת מרוחי. עד שיום אחד קורה הבלתי יאומן…

הסיפורים מסופרים מנקודת ראות של אותה אישה והתמודדות שלה עם הנושאים של עקרות ואם אימוץ. הספר סגורות יצא במסגרת הוצאת 'רב מכר', תורגם לאנגלית, והופיע בפסטיבלי ספרים בחו"ל.

את הספר 'סגורות', בהוצאת רב-מכר ניתן למצוא ברשתות הספרים, בחנויות הדיגיטליות ובחנויות הפרטיות.

מחיר מומלץ לצרכן: 68 ₪.

קישור לדף המכירה של הספר בהוצאת 'רב מכר' –

http://author-amitoffir.ravpage.co.il/natalyshohat1

השארת תגובה