ספירת העומר, החורבן וגזרות השמד

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

השבת קראנו את פרשת אמור, זוהי הפרשה בה נזכרת המצווה של ספירת העומר, המצווה שאנחנו מקיימים מן הפסח עד העצרת, מן הזמן של יציאת מצרים ועד הזמן של מתן תורה.

כיום, כל זמן שלדאבוננו אין בית המקדש קיים, יש רבים מרבותינו הראשונים אשר סוברים שהמצווה היא רק מדרבנן, ואולם לפי הרמב"ם (בהלכות תמידין ומוספין) מתבאר שאף בזמן הזה יש מצות עשה מן התורה לספור את הספירה, ויש ענין להתבונן במשמעות של אותה מצווה מיוחדת.

מבחינה זו נראה לי שהמצווה הזו באה להבליט את חשיבות הימים שבתקופה ולהחשיבם במידה מסוימת כעין ימי חול המועד המחברים את הולדת העם בצאתו ממצרים עם קבלת התורה, הקובעת את היעוד של העם להיות ממלכת כוהנים וגוי קדוש. בדרך זו אף מובן מדוע משולבת מצוה זו בתוך כל מצוות המועדים בפרשתנו ומתבקש הדבר שלכל יום יש גדר בפני עצמו כפי שאנו מוצאים במידות המלוות אותנו בימי הספירה, מן המידה הראשונה של "חסד שבחסד" ועד המידה האחרונה של "מלכות שבמלכות".

מבחינה הלכתית ניתן להבין שבספירה אותה אנו מקיימים כל אחד ואחד על פי מה שכתוב "וספרתם לכם" שתהא ספירה לכל אחד ואחד, הרי אנו נותנים ביטוי לדרגה המיוחדת שבכל יום, ולכן מובן מדוע רבים פוסקים שבניגוד למצוות אחרות של אמירה, הרי כאן במצווה של ספירת העומר אי אפשר לקיימה בשמיעה בלבד. כידוע זה הכלל במצוות אחרות כגון קידוש ומקרא מגילה שאפשר לקיימן בשמיעה כי אומרים "ששומע כעונה" אבל אין אומרים את זה במצוות ספירת העומר, אלא יש ענין שכל אחד יספור בעצמו ויחוש במעלה המיוחדת של כל יום. רעיון זה מוכר לנו גם מן ההלכה שאין יוצאים ידי חובה בקריאת שמע על ידי שמיעה אלא צריך שכל אחד יקבל בעצמו עול מלכות שמים על ידי הקריאה שלו לבדו וכך גם בספירת העומר שהיא מצות עשה מן התורה המוטלת על כל אחד ואחד ואף על פי ששומע כעונה בכל זאת אין השומע דומה למי שעונה בעצמו.

כאמור מלכתחילה ימי הספירה נחשבים כמו ימים טובים, ימים של התעלות ושמחה, ואולם מאז החורבן וגזרות השמד שלאחריו נשתנה הצביון של הימים האלה כשנתלוו להם מנהגי האבילות על תלמידי רבי עקיבא, עליהם אומרת הגמרא (במסכת יבמות) שמתו בין פסח לעצרת כיון שלא נהגו כבוד זה בזה. ויש להבין ולהסביר שההתנהגות השלילית בדברים שבין אדם לחברו פגעה דווקא בימים המיוחדים של ימי הספירה בעת אשר צריך להתכונן לקבלת התורה, וזאת עושים על ידי התקרבות שבין אדם לחברו כנאמר על הפסוק "ויחן שם ישראל כנגד ההר" שכיוון שהיה אז רגע של חסד בהיעדר מחלוקות פנימיות זכו להיות מוכנים לקבלת התורה.

אבל אז באותה תקופה כשלא נהגו כבוד זה בזה התהפכה מעלת הימים מימים של שמחה, לימים של תוגה שהביאה אז לנפילה גדולה ולהעמקת הקושי שבחורבן שהיה נראה כמעט לחסר תקוה.

על רקע זה בולט היום של לג' בעומר כיום מיוחד שרב בו הנסתר מן הנגלה. זהו יום שהגלות והגאולה משמשים בו בערבוביה, והתחושה היא שכאילו שומעים קול הבא ממעמקים, קול שמבשר ישועה. זהו הקול הנשמע מתורתו של רבי שמעון בר יוחאי, שהוציא לאור את התורה הפנימית של חכמת הקבלה. זו התורה שהאירה לעם ישראל גם בתקופה החשוכה ביותר ומשום כך נתגדל שמו של רשב"י ויום הסתלקותו נעשה כיום טוב של שמחה.

החתם סופר מסביר זאת וכותב של"ג בעומר זה יום טוב שהתחדש בגלות שכן האור הנראה מרחוק מתוך פנימיותה של תורה מחזיר את העם הנמצא בגלות לאמונה ולתקוה בידיעה הברורה "שלא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב" . "וגם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי".

מעתה בוא ונקוה כי היום הזה של לג' בעומר יהא יום של אחדות ואמונה ושיהא בו תיקון למה שקלקלו, ומתוך הודאה לה' על מה שזכינו נזכה בע"ה לגאולה שלמה בב"א.

השארת תגובה