כי מכורדיסתאן תצא תורה: אין יהודי שאינו דתי

ריאיון מרתק עם הרצל לוי יו"ר הארגון הארצי של יהודי כורדיסטאן בארץ ישראל על העליה לארץ ועל ההיסטוריה המפתיעה שלו ושל עמו • הרצל לוי: "בכורדיסטאן כולם היו בני תורה, לא היה דבר כזה חילוני, המפגשים של הקהילה היו בבתי כנסת או בחדר של התורה, שם היו המפגשים החברתיים"

הצטרפו עכשיו – וקבלו את העיתון היומי לתיבת המייל שלכם

דפיקה בדלת, הרצל פתח את הדלת ושם הם עמדו חבורה של צעירים והסתכלו עליו בהתרגשות:

"רק רצינו להגיד לך תודה".

"תודה על מה?" הרצל הרגיש את ההתרגשות בלב, והם הושיטו לו חוברת דקה עם מתכונים.

"בזכותך התחלנו לשמוע ולחקור את המוצא שלנו, והנה מתכונים סודיים של הסבתא של הסבתא שלנו, כדי שיהיה לך במלאי".

הרצל הזמין אותם להיכנס הביתה, ושם לצד קנקן התה שנמזג ועוגיות נימוחות הם ישבו, וצחקו, והעלו זיכרונות ורק כשהם עזבו נרגשים, הרצל נאנח באושר, והבין שכל זה היה כדאי".

כל זה….

הרצל לוי, הוא יו"ר ארגון יהודי כורידסטאן של ארץ ישראל, תמצאו אותו מפזז עם בני העידה את הריקודים המסורתיים במוצאי פסח,

תראו אותו, יושב שעות עם חוקרי היסטוריה כדי לדלות עוד ועוד מחקרים, ולדאוג שהכל יעלה על כתב.

תשמעו אותו מזמין את בני העדה להרצאות מרתקות.

וגם אני שנקלעתי במקרה לאירוע מרגש של העדה, לא יכולתי להתיק את עיני מתלבושות ססגוניות מריקודים ומוזיקה שעד היום לא הכרתי.

היכרות קצרה עם הרצל לוי, הובילה אותי להיסטוריה של העדה הכורדית, היסטוריה שיש אנשים שעובדים קשה שהיא לא תשכח מישראל. אז מה גורם לאדם שנולד בישראל, עבד כל חייו בישראל, איש עמוס בעיסוקים להקדיש חלק גדול מזמנו ומרצו להשארת המורשת של עדה שעלתה לפני שנים לארץ ישראל.

"אני בן העדה הכורדית, הורי עלו מכורדיסטאן ב-1950 בעליה הגדולה שהיתה מכורדיסטאן לישראל, כ-150 אלף עולים חלוצים, באו ארצה עם אמונה, בכורדיסטאן כולם היו בני תורה, לא היה דבר כזה חילוני, המפגשים של הקהילה היו בבתי כנסת או בחדר, של התורה, שם היו המפגשים החברתיים", מתחיל הרצל לגעת בשורשים שלו.

"כשהורי הגיעו ארצה, יחד עם שאר בני העדה הם נשקו את הרצפה של ארץ ישראל ארץ הקודש, העבירו אותם לאזור של אוהלים שער עלייה ומשם החלו לפזר את העלייה הגדולה ברחבי ארץ ישראל, בין במושבים ובין בערים, רק תדמייני לעצמך, את בני העדה, שהשפה העברית כלל לא הייתה שגורה בפיהם, מתחילים להתאקלם, הם לא בחלו בעבודת כפיים, הם רק הגיעו והתחילו לעבוד, , עבדו בחקלאות ,עבדו בסלילת כבישים עבדו בבניית הארץ , החלום שלהם היה לבנות את ארץ ישראל והם בנו אותה בעשר אצבעות תרתיי משמע, הם עבדו, בכל עבודה מזדמנת הגבר הכורדי פירנס את משפחתו בעבודה, תוך כדי שהם עבדו והתפתחו הבינו צריכים לבנות את המדינה, ואכן, סקירה היסטורית מגלה שחלק גדול מהכורדים הם מבוני הארץ, רוב קבלני הארץ שעסקו בבניה הם בני העדה הכורדית, קבלן ותיק ידוע, מגלה את אוזני הרצל, שעלה ארצה ב-1929 ושמו זלמן בראשי, הוא עיברת את השם סלמן לזמלן… ככה רבים לא ידעו שהוא משתייך למזרחיים הקבלן הזה, הוא בין בכירי הקבלנים בארץ ישראל, הקים את חברת התשתיות המובילה בארץ ישראל, פרץ את הכבשים הדרכים המובילות בארץ ישראל, כביש ים המלח ערד, ועוד פרוייקטים משמעותיים ולא מזמן נולד לו נכד והוא שאינו בין החיים זכה לנכד הקטן שנושא את שמו זלמן…

הרצל לוי יו"ר הארגון הארצי של יהודי כורדיסטאן בארץ ישראל

הקריירה של הרצל לוי התחילה כבר כילד, כשאל רחבת הכותל בירושלים בשנת 1967 הגיעו ראש עיריית ירושלים והעוזרים שלו, כשראו את הרחבה שהייתה עפר, נדהמו, והם גם ידעו שהקבלנים בני העדה הכורדית ידעו לסדר, והם אכן בצעו את העבודה, ומה שכולנו מכירים היום כרחבת הכותל הם אלו שבנו את הפאר שלנו.

"ואני כילד צעיר שמעתי על המעשה, והבנתי מה זה העדה הכורדית המיוחדת עם ההיסטוריה היפיפייה שלהם", משחזר הרצל, שדובר היטב את השפה הארמית: "ואחרי 1967 התחלתי לחקור מאד את ההיסטוריה שלנו וגם החלטתי להיכנס לעולם של הבניה בארץ ישראל בדיוק כמו שאר בני העדה, וככה בגיל עשרים הקמתי חברה 1975 והתחלתי להתעסק בתחום הבניה, הלב שלי אהב את ארץ ישראל והתחלתי לבנות בכל התחומים ,בבניה ,בתשתיות במשאבות בטורבינות …

הרצל גאה היום במאות הפרויקטים שלקח חלק בהם, בכל התחומים, צבא, ביטחון, עיריות, התיישבויות בארץ ישראל, וכאן הוא נזכר באפיזודה משעשעת.

הנחת אבן פינה של הישוב ביתר, אבן פינה.

היום ביתר היא עיר ואם בישראל, אז כשהם הגיעו להר טרשים, כדי להקים את אבן הפינה, הם הגיעו עם אנשים ממשרד השיכון, מכיוון הכפר ירדו לעברם ערבים וידו אבנים

"הם זרקו עלינו אבנים", נזכר הרצל, אנשי משרד השיכון ברחו ואילו אנחנו זרקנו עליהם בחזרה אבנים…..", הצחוק שלו מדבק.

וככה המשיך ללא פחד, להרחיב ישובים בהתיישבויות, גם ביהודה ושומרון וגם במטה יהודה, ושנים רבות היה גם קבלן של פיתוח מזרח ירושלים ובזמן שארץ ישראל גדלה ונבנתה, הרצל ומשפחתו יחד עם עוד כורדים הקימו את ארגון יוצאי כורדיסטאן.

הוא עוד זוכר את היו"ר הראשון, המשרדים של הארגון ברחוב אגריפס קיימים עד היום.

למה צריכים ארגון? אני מקשה.

והוא מתחיל לפתוח צוהר לעולם מרתק.

מסיבת סהרנה, לדוגמא בכורדיסטאן, בתקופה של האביב יצאו לפארקים בסוף החג לחגוג חגיגות לכבוד האביב,

את המסורת שלנו החזרנו כאן בארץ. לא רצינו שהמסורת תישכח מהדורות הבאים.

כשחביב שמעוני נפטר, היו"ר הוחלף גם הוא המשיך במסורת. ולפני כשנתייים בבחירות שנערכו לתפקיד היו"ר נבחר הרצל שניגש לתפקיד בבמטרה לעשות שינויים.

לא רק חגיגות ומסורות, אלא גם להפעיל חוקרים וסופרים, כשהמטרה שלו להעלות על כתב את הכל, לשמר את המסורת וגם לתעד אותה.

לא כמו שהורי ספרו לי התיעוד בעל פה.

יצאנו לפרויקט בן חמש שנים, יחד עם מכון ואן ליר, לשווק את ההיסטוריה שלנו, לכלל האוכלוסייה הארצית על העדה הכורדית, דוגמא, הידעת כי לפני ארבע מאות עשרים ושמונה שנים, הייתה רבנית היחידה בעדה הכורדית, וקראו לה אוסנת ברזני, בעלה היה רב הקהילה הוא מת והיא המשיכה את דרכו.

הצלחתי להנציח רחוב על שמה בירושלים… מרגש.

לאחרונה התחלתי לבדוק את הישוב קסטל , מייסדי הישוב שבאו והתיישבו בו גרו במעברה גרו בצריפונים, לימים בגלל שהם היו אנשי עבודה והתפתחו מאד, כל אחד בתחומו את הבית שקבלו מהסוכנות הרסו ובנו טירות, אנשים פשוטים שלא ידעו את השפה והגיעו למה שהגיעו, וזה מרגש. וזה נותן אמונה לאנשים שגם אם מתחילים מלמטה אפשר להגיע למעלה.

"ואיך אתה מתעד את ההיסטוריה?", אני סקרנית לשמוע

"מאז שנבחרתי להיות יו"ר הארגון הדוקטורנטים של העדה והפרופסורים והחוקרים ועוד אנשי רוח ידוענים של היסטוריה התחילו להקים פרלמנטים של מפגשים לספר את מה שספרו ההורים שלהם, בפרלמנטים האלה כל אחד מספר את הסיפור שהוריו סיפרו לו בעל פה, מי זה למדנו לתעד את הזיכרונות על ידי כתיבת ספרים ובאחד הפגישות שהיה לי ביד בן צבי עם כל החוקרים שהיו איתי אנחנו יוצאים לפרויקט לעבוד על כתיבה תיעוד וחקר העדה ביחד עם יד בן צבי.

ויום יום אני מדבר עם נשים מבוגרות וזקנות שעדיין בחיים שהן זוכרות אנשים מעל גיל שמונים ,את הסיפורים שסיפרו להם הוריהם הן מספרות לי אני כותב את זה על נייר והכל כדי לתעד את מסורת העדה.

רגע מכונן בתהליך ארע לפני כחודש ימים כשהשרה לשיוויון חברתי גילה גמליאל הזמינה אותו עם אחד חוקרי העדה להירשם לפרס ראש הממשלה של העדה הכורדית, והפרוייקיט התחיל ב2018 בתחילת 2019 הם יקבלו את הפרס, הם עכשיו עובדים על זה. במרץ רב,

מלבד ספרי הבישול שהם הוציאו עם מתכונים נהדרים מכורדיסטאן של פעם, הוא מספר לי שבני העדה אוהבים להתחתן בתוך הקהילה.

רק הזכרנו את המילה חתונה, הריאיון שלנו נקטע כשהוא מקבל תזכורת להגיע לאירוע חינה שמתקיים באותו הערב..

יש לנו מדינה, תראי את העדה הכורדית שהיא חלק בלתי נפרד מהקמת המדינה, וככה בתוך עשרות העדות והזרמים ,אסור לשכוח בימים אלו את תרומתה של העדה הכורדית לשמחה הגדולה של בית לעם היהודי.

כיום העדה הכורדית מונה כחצי מיליון בארץ ישראל, והם כולם מזכירים השבוע את נס הקמת המדינה ברחבי הארץ, בבתי הכנסת, בערים ובהתיישבות.

כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים

תגובה אחת
  1. שיירבו אנשים כמוך

השארת תגובה