"אתיקה פנימית שסותרת את חופש העיתונות"

מועצת העיתונות קמה לשמור על חופש העיתונות מבחינה ציבורית. ולדאוג לשמירה על אתיקה עיתונאית • השופטת דליה דורנר, נשיאת מועצת העיתונות בראיון נרחב

בית משפט עליון
בית משפט עליון

בשנה האחרונה צף שוב ושוב הקשר שבין התקשורת לפוליטיקה. כמעט בכל חקירות ראש הממשלה מעורבים גם כלי תקשורת ונדמה כי הציבור הרחב מתקשה להבין מה מותר ומה אסור, מה נחשב עבירה אתית ומה בגבול הסביר, האם לפוליטיקאי מותר לעמוד בקשר עם עיתונאי ועד כמה, מתי הדלפה ראויה לפרסום ועוד כהנה וכהנה.

כדי להבין את כל זה, ישבנו לראיון חג עם מי שמכהנת כבר יותר מעשור כנשיאת מועצת העיתונות, שופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר, שמסבירה לנו צעד אחר צעד בסבלנות מרובה את כללי המקצוע לפרטי פרטים.

"מועצת העיתונות קמה בשנת 1963, בתקווה שהיא תבצע שני דברים. ראשית, שהיא תשמור על חופש העיתונות מבחינה ציבורית. ושנית, וזה הדבר המרכזי יותר, לדאוג לשמירה על אתיקה עיתונאית. ואכן המועצה פרסמה את תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות, תקנון המוכר כיום על ידי בית המשפט העליון כתקנון של מקצוע העיתונות", פותחת דורנר.

"המועצה מורכבת מבעלי העיתונים, המו"לים, שהם שלושים אחוז מבין חבריה, שלושים אחוז הם העיתונאים המאוגדים בארגוני העיתונאים וארבעים אחוז אנשי ציבור. הנשיא והמשנה לנשיא הם אנשי ציבור, הנבחרים על ידי המועצה. אנחנו ארגון וולונטרי. יש לנו בתי דין לאתיקה, וכאשר ישנה התנהלות שאינה אתית אפשר לפנות בתלונה. אפילו אדם שלא נפגע, אך שומע שמשהו לא היה כשורה, יכול לפנות כעותר ציבורי לבתי הדין לאתיקה. כוחם של בתי הדין הוא מוסרי. עם זאת, המועצה יכולה לפרסם את החלטותיה, ולעיתונאים חשוב שלא ייקבע שהם הפרו את תקנות האתיקה. אם בית הדין יקבע שעיתונאי הפר את תקנון האתיקה, הוא ייפגע. יש לנו גם ערכאת ערעור.

"אני רוצה להדגיש שבמועצה מאוגדים כולם. שמאל וימין. לגבי עיתונות חרדית, 'המודיע' היה הרבה שנים חבר במועצה, אך לצערי הוא פרש בשל עניינים כספיים. בעלי העיתונים מממנים את המועצה. מדובר בסכומים לא גבוהים. הצעתי למזכ"ל שצריך להוריד את דמי ההשתתפות של עיתונים המתקשים לשאת גם בסכומים לא גבוהים, כי מאוד חשוב לי שבמועצה יהיו מאוגדים כל הציבורים.

"למדתי מהחפץ חיים שלא פוגעים באדם, ויש להימנע מלשון הרע, גם אם הדברים אמת. העיקרון הזה קיים גם בעיתונות עם מגבלה אחת: לא פוגעים באדם גם אם הדברים אמת, אלא אם יש בפרסום ערך ציבורי. יש חובה לפרסם ולהביא לידיעת הציבור ידיעה, גם אם היא פוגעת, אם יש לה ערך ציבורי. זה הבסיס".

• מה הם עיקרי התקנון?

"כמובן עקרונות היסוד של מקצוע העיתונות, שאם האדם שכותב אינו מקיים אותם הוא לא עיתונאי. אם רופא מפר כלל אתיקה, ובכל מקצוע יש אתיקה, הוא עדיין רופא שמרפא. וכך גם נהג ועורך דין. אבל אם עיתונאי מפר את כללי האתיקה, כלומר, לא מביא את הסיפור המלא לציבור, מזייף, הוא לא עיתונאי. הוא אולי יחצ"ן או פרסומאי, אבל הוא לא עיתונאי כלל וכלל.

"לכן האתיקה היא חשובה מאוד. התקנון קובע את עקרונות היסוד האתיים. את החובה להביא את הידיעה לציבור אחרי בדיקה קפדנית שלא לפגוע באדם הלא נכון, הצלבה, זכות לתגובה, כתיבה אחראית, לא לכתוב דברים, גם אם אמת, שאין להם שום ערך ציבורי והם סתם פוגעניים, אחריות, לא לפחד אלא לעמוד בפני לחצים פוליטיים וכלכליים, ואיסור ניגוד עניינים, למשל לא יכול לכתוב רשימה על אדם שהוא המממן שלך הוא הנושא. אם קיבלת כסף ממישהו ואתה אחר כך כותב עליו בתמורה לתשלום זה פרסום, לא עיתונות.

"יש כללים טכניים שיש בהם היבטים ציבוריים שגם החוק קובע. למשל, לא לפרסם תמונות של קטינים. כאשר אתה מסקר דיון משפטי לא לתפוס צד אלא לספר את מה שקורה באולם, לא להרשיע ולא לזכות. חופש הביטוי הוא מאוד חשוב אבל הוא לא בלתי מוגבל. אסורים פרסומים גזעניים, אסור פרסום שמסית לאלימות, ואסורים פרסומים המנוגדים לחוק איסור לשון הרע. יש כללים בעניין וצריך לעמוד בהם.

"בכתיבה אסור לסמן אדם על פי עדתו, אלא אם זה רלוונטי. למשל לכתוב: 'אתיופי רצח' או 'חרדי פגע'. אני זוכרת ש'המודיע' התלונן פעם על אחד העיתונים על פרסום כזה, אבל המו"ל של אותו עיתון טען שבאותו עניין זה היה רלוונטי. הרלוונטיות יכולה להיבדק בבית דין לאתיקה.

"לא אתייחס לחקירות הפליליות המתנהלות בימים אלה, אבל לאחרונה פורסם שעורך של אתר חשוב הודה שהוא לא הביא לידיעת הציבור בצורה ראויה את העובדות, משום שהוא קיבל הוראה מהבוס שלו. אחרי שהעניין נודע הוא עשה תיקון והודה. אם כך אכן היה, זה דבר חמור וצריך להילחם בזה. אסור לעיתונאי להפר את כללי האתיקה, ואסור לו לקבל בקשה שהפר אותם. אני מוכרחה לומר לזכות אותו אתר שארבעה כתבים התפטרו ממנו בעקבות ההתנהלות.

"אני רוצה להוסיף, עם כל הצער, שהמצב הכלכלי של העיתונות, כפי שאתה כעיתונאי יודע, הוא לא הכי טוב היום. עיתונאים עלולים להילחץ בשל הבעיות הכלכליות של כלי התקשורת. פעם היו הסכמים קיבוציים שנתנו לעיתונאי ביטחון תעסוקתי, וזה עזר גם לחופש העיתונות. היום המצב קשה. אבל אני רוצה לומר דברים ברורים גם לציבור שלך: אם אתה לא עושה את מלאכתך – אתה לא עוסק בעיתונות. אם אני יח"צן אז אני כותב קומוניקטים, אבל אם אני מעמיד פנים שאני עיתונאי ומביא ידיעות בגלל לחצים, או נמנע מלפרסם בשל לחצים, אני מרמה את הציבור. חבל על הזמן לנהוג כך ולהתחזות לעיתונאי, מוטב בהרבה ללמוד תורה.

"עיתונאים עלולים להילחץ גם כאשר יש בידיהם מידע שפרסומו לא יהיה נעים לפוליטיקאים חשובים. כשפוליטיקאים בכירים תוקפים את העיתון או עיתונאי – גם זה עלול לגרום לצינון. יש עיתונאים רציניים רבים שעושים את מלאכתם נאמנה, אבל יש גם כאלה שקשה להם עם הפרנסה, משכנתא, לא פשוט".

• בעינייך, יש הבדלים בין התקשורת החרדית לתקשורת הכללית?

"בוודאי. התקשורת החרדית מחויבת לתקנון האתיקה, אבל יש לה מגבלות משלה. יש ידיעות שלא יביאו. לא יפרסמו התייחסות לנשים. אבל אם עיתונים חרדיים חברים במועצת העיתונות, הם מחויבים לתקנון האתיקה וגם נהנים מהגנתו. העיתונות החרדית רוצה חופש ביטוי החוצה ופנימה יש לה קהלים שלה, לכן היא מאוד מיוחדת. כך נאמר לי. כל מה שאני אומרת לך זה לא מידיעה אישית, אלא מתוך קריאה של עיתונאים חרדים שכתבו על כך וגם הסבירו לי".

• כשאנחנו מדברים על עיתונות, תחקירים וכל הדברים האלה, האם את חושבת שהעיתונות החרדית עושה את תפקידה?

"לפי החומר שנמסר לי, היא מוגבלת. היא מוגבלת בהגבלות של אתיקה פנימית שלה שסותרת את חופש העיתונות. פנימה אין חופש עיתונות. החוצה, העיתונאי יכול לכתוב את מה שמרשים לו, אבל ההגבלות של העיתונאי בכתיבה כלפי חוץ הם הגבלות של החוק ותקנון האתיקה בלבד. אבל פנימה יש לו אתיקה העלולה לסתור את התקנון, כמו למשל בעניין השוויון בין גבר לאישה. במועצת העיתונות מיוצג עיתון חרדי ובין נציגי הציבור יש אישה חרדית. היא פועלת בעבודה שלה כמיטב יכולתה עם המגבלות החברתיות שלה. אולי יש דרך להתגבר על זה, אבל בעניין זה אתה בקיא יותר ממני".

• האם מעורבות התקשורת בחקירות נתניהו בעייתית?

"החוק הישראלי אוסר על לשון הרע, הסתה לגזענות, והסתה לאלימות. העיתונות מדווחת את אשר נעשה, היא לא חוקרת אלא מדווחת. בעניין מסוים היה גם תחקיר שבסופו של דבר הביא לחקירה. אתה כותב לציבור החרדי, אז אנהג לפי החפץ חיים ולא אזכיר שמות.

"כשיש פרסומים כאלו על נתניהו בוודאי שהם לא נעימים לו. אומנם אין אדם נתפס בשעת צערו, אבל בכל זאת, האשמת העיתונות בחקירות אינה סבירה. אם תחקיר שפורסם בעיתון אינו נכון, יש אפשרות לפנות לבית הדין לאתיקה. אבל אני מצפה מפוליטיקאים בעלי כוח שלטוני להגן על חופש העיתונות. אם לא תהיה לנו עיתונות חופשית, לא תהיה לנו דמוקרטיה בכלל. לא יהיו בחירות חופשיות, שבלעדיהן אין דמוקרטיה. אם העיתונות לא חופשית לבקר, איך אני אדע?"

• מה הם הכללים בקשר בין פוליטיקאי ועיתונאי?

"העיתונאי מדווח, מראיין ומבקר. זה הקשר. לשם כך קיימת עיתונות חופשית. לכן, כאשר מדובר בפוליטיקאי בעל עמדה שלטונית, מטבע הדברים יש יותר התייחסות ביקורתית כלפיו כי יש לו כוח שלטוני. מובן שאפשר לבקר גם את האופוזיציה, אבל יש פחות חומר לביקורת. תפקיד העיתונות הוא להיות שומרת סף, לחשוף בפני הציבור התנהגות לא ראויה, ציבורית או כלכלית, ולעשות תחקירים, לדוגמא על כך שהציבור לא מקבל את המגיע לו ממוסד שלטוני.

"נדרשות ידיעות אובייקטיביות, מה קרה, מה אמר טראמפ ומה אמר חבר כנסת פלוני. הפוליטיקאים זקוקים לעיתונות במדינה דמוקרטית, כי באמצעותה הם אומרים לציבור מה השקפותיהם, מה הם עשו. גם כאשר יש עליהם ביקורת הם מגנים על עצמם באמצעות העיתונות. אלה קשרים חשובים בין פוליטיקאים ועיתונאים, ובמדינה דמוקרטית הם הכרחיים.

"אנחנו מצפים מפוליטיקאים בעלי כוח שלטוני להתראיין. ללכת לעיתונות ולספר לה מה הם עשו ומה הם לא עשו, מה קורה, לדווח. צריך גם להבדיל בין ידיעות לדעות. לגיטימי שיש לעיתון דעה. 'ישראל היום' הוא חבר מכובד במועצת העיתונות וגם 'הארץ' כמובן. 'מקור ראשון' עזבו את המועצה מסיבות כלכליות וחזרו. אנחנו נגן על חופש העיתונות של כולם. כל העיתונים, גם אם הם לא חברים במועצה, מחויבים לתקנון האתיקה המקצועית, ואם יש תלונות נגדם הם מגיבים. גם אם עיתון או עיתונאי לא מגיבים לתלונה, אנחנו מבררים את העניין.

"אני רוצה להדגיש שזו חובה בסיסית של עיתונאי, אם הוא עושה תחקיר ביקורתי ובכל מקרה שהוא מדווח על עובדות באופן העלול לפגוע במישהו , לבקש תגובה שלו ולפרסם אותה. זה אחד מהכללים החשובים בתקנון האתיקה".

• מה מצופה מכתב שמקבל הדלפה מחומרי חקירה שבעיצומה?

"אם אין צו איסור פרסום, הפרסום מותר. אין כאן שאלה. זו העבודה של הכתב. אם בפרסומים כאלה יש נזק לחקירה, יתבקש צו איסור פרסום. אצלנו משתמשים בצווים כאלה בצורה נרחבת. בנוסף לזה, החוק קובע באיזה שלב מותר לפרסם את שמו של החשוד – לאחר 48 שעות. יש לבית המשפט סמכות להורות שלא לפרסם את השם, אם לדעתו העניין הציבורי שבפרסום השם הוא פחות חשוב מאשר הפגיעה באדם.

"צריך לזכור שיש בעלי עיסוקים מסוימים שיש עניין ציבורי רציני לפרסם על חקירות נגדם. מי שהוא שופט, דיין או פוליטיקאי, אז ודאי שהציבור חשוב לו לדעת מה מתרחש בחקירתו. מצד שני, כשמדובר באדם פרטי, בדרך כלל חשובה יותר ההגנה על הפרטיות שלו".

• האם לאור חקירת תיק 2000 על מו"ל ידיעות אחרונות נוני מוזס להתפטר מתפקידו?

"איננו יודעים בעניין הזה דבר, להוציא הדלפות שנחשפו בתקשורת על ידי העיתונאי גיא פלג. אני מניחה שיש צו איסור פרסום מעבר למה שפורסם. אני לא מכירה את מלוא החומר שיש בידי המשטרה, אבל אני, כנשיאת מועצת העיתונות, חושבת שיש עניין ציבורי בפרסום הפרטים. כדי שניתן יהיה לנקות את האורוות, הציבור צריך לקבל את התמונה המלאה.

"אני לא רוצה להפריע חלילה לחקירות, אבל ביקשתי מהיועץ המשפטי לממשלה, בשם העניין  הציבורי, לאפשר לעיתונות החופשית לדעת מה קרה. כדי לנקות אורוות אנחנו צריכים לדעת מה קרה.

"מועצת העיתונות קיבלה החלטה להמתין לקבל את מלוא התמונה. מה שפורסם כבר, מאוד מדאיג את המועצה, אבל חשוב לקבל את כל התמונה גם כדי לא לעשות עוול".

"לפי תקנון האתיקה, אם עיתונאי הורשע בעבירה שיש עמה קלון אז חובה חייב לפטר את החוטא. אם נגד עיתונאי הוגש כתב אישום בעבירה שיש עמה קלון, אז תקנון האתיקה דורש שהוא יושעה. מה יהיה במקרה הזה באופן ספציפי? אני לא יכולה להתייחס לכך. זה בחקירה. אני שופטת בדימוס, ואני זהירה. נוסף לחפץ חיים, האוסר על לשון הרע, חל עליי גם את תקנון האתיקה של השופטים, הקובע שגם שופט בדימוס נשאר שופט".

• האם נכון שקבוצת 'ידיעות' מחרימה את מועצת העיתונות ולא מקבלת את כללי האתיקה של הארגון?

"זה לא נכון. נכון שהם לא חברים כיום במועצת העיתונות, כנראה משום שלא שמחו לבחירתי כנשיאת מועצת העיתונות. הם אמרו שהם מתנגדים עקרונית למינוי שופט למשרה הזאת, כי שופט נותן צווי איסור פרסום והוא לא יגן כהלכה על חופש העיתונות. כמה שאני יודעת, זה היה ההסבר. אבל למרות שהם לא חברים במועצת העיתונות מאז שנבחרתי כנשיאה, הם מקבלים על עצמם את תקנון האתיקה המקצועית. אם יש תלונות נגד 'ידיעות' הם מתייצבים בבית הדין. בהחלט, את החלק האתי הם מקבלים על עצמם.

"במקרה אחד אחת העובדות במעון ראש הממשלה הגישה תביעה נגד הגברת שרה נתניהו. פרטים על התביעה, שבה נטענו טענות על התנהלותה של הגברת נתניהו, פורסמו ב'ידיעות אחרונות' מבלי לבקש את תגובתה. לפי תקנון האתיקה, אם עיתון מפרסם את כתב התביעה, הוא חייב לפרסם גם את כתב ההגנה. אבל עד להגשת כתב ההגנה יש 45 יום, ופרסום כתב התביעה היה לפני שעברו 45 יום ובמצב זה הייתה חובה לבקש את תגובתה של נתניהו. הגברת נתניהו תבעה את העיתון בבית הדין לאתיקה משום שפרסם את כתב התביעה ללא תגובתה.

"בדיונים בבית הדין לאתיקה, לא בערעור אלא בערכאה הראשונה, אין עורכי דין. מופיע העיתונאי ומופיע המתלונן. זה מין משפט חברים. אבל יש מקרים שבהם בכל זאת מוגשת בקשה לייצוג על ידי עורך דין מבלי שהמתלונן בעצמו ישתתף בישיבה. אני ביקשתי מהאלוף ורדי ז"ל, הכרתי אותו מהצבא, אדם מאוד ערכי שעליו סמכתי, שאם יהיו בקשות כאלה הוא יכריע בהן. עורכי הדין של הגברת נתניהו ביקשו שהיא לא תופיע בבית הדין, כי עצם העובדות לא היו שנויות במחלוקת ונוכחותה לא נדרשה. האלוף ורדי קיבל את הבקשה לפטור אותה מנוכחות, והעיתון כעס על ההחלטה ונציגיו לא התייצבו בבית הדין. זה מקרה חריג כי בדרך כלל הם כן מתייצבים.

"במקרים כאלו, לפי התקנון שלנו, שומעים את התלונה בלעדי נציגי העיתון. התקבלה החלטה מאוד יפה על חשיבות בקשת התגובה ובית הדין חייב את 'ידיעות' לפרסם את ההחלטה. העיתון סירב לפרסם אותה בגלל שהגברת נתניהו לא הופיעה בדיון. אבל זכינו בפרסום פסק הדין בעמוד הראשון של 'ישראל היום' והכל בא על מקומו בשלום. אבל בדרך כלל, למרות ש'ידיעות' אינו חבר במועצה, נציגיו בהחלט מתייצבים בבית הדין."

• בסופו של דבר, מה הכוח, אם יש כזה, שיש למועצת עיתונות?

"כוחה בשניים. האחד, כוח פורמאלי. בית המשפט העליון מכיר בתקנון האתיקה שלנו כתקנון של מקצוע העיתונות וקובע שאם עיתונאי ייתבע על פי חוק איסור לשון הרע הוא לא יוכל להתגונן אם הידיעה הלא מדויקת או הלא נכונה פורסמה באופן שהפר את תקנון האתיקה. כדי לקבל את ההגנה העיתונאית בבית המשפט על העיתונאי לקיים את תקנון האתיקה של מועצת העיתונות. זה כוח רציני.

"שניים, העיתונאי והעיתון רואים פגיעה בכבודם המקצועי בהחלטה נגדם בבית דין לאתיקה. הם מתגוננים נגד ההאשמות בשצף קצף ואם הם נמצאים אחראים בערכאה הראשונה הם מגישים ערעור. חשוב להם מאוד שהם לא יימצאו חייבים בהפרת תקנון האתיקה".

"להחלטות המועצה ובית הדין אין כוח מחייב. זה לא בית משפט. אבל יש למועצה כוח חברתי ומוסרי. בכל העולם מועצות העיתונות הן וולונטריות. אנחנו לא רוצים שהשלטון יהיה מעורב באכיפה, כי זה יכול לפגוע בחופש העיתונות ולהעמיד את העיתונים בניגוד אינטרסים.

• יש בקרב הציבור סוג של תחושה שהתקשורת אינטרסנטית. למה לאזרח הפשוט להאמין לנכתב בעיתון?

"בעיתונות יש מגוון דעות. אחד אומר לבן ואחד אומר שחור, וזה בסדר גמור. יש לי 'ישראל היום' ויש לי 'הארץ'. יש עיתון שתוקף את נתניהו ויש עיתון שמגן עליו. מבחינתי כולם בניי. כאשר, למשל, יש תלונות נגד עיתונאים שכותבים מאמר בצורה אמפטית על הפלסטינים אז אני אומרת: 'זו דעתם. לא מתאים לך? תקרא מאמר של ישראל הראל באותו עיתון. גם זה לא מספיק טוב? תקרא 'מקור ראשון' או המודיע'. אבל הפונקציה החברתית שהעיתון ממלא היא של זכות הציבור לדעת. אם למשל, נניח, תיאורטית, העיתון יסתיר שיש חקירה, או לא ידווח על המלצות של המשטרה, אז זו הפרה של כללי המקצוע שלך. כי עיתון חייב להביא לציבור גם ידיעות אינן נעימות לקוראיו.

"לו יכולתי ללכת לישון ולקום בבוקר בלי החקירות האלה וההתנהלות של העיתונות בנושא – הייתי אישה מאושרת. אבל מה לעשות, זה קיים ואני צריכה לדעת ולהגיב. יש דברים לא נעימים שקורים במדינה שלנו, שבשבילי הקמתה הייתה נס. כששמעתי את בן גוריון מכריז עליה, כשהוא אמר 'אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל', כמה שמחתי כילדה. אחרי אלפיים שנה יש לנו שרים ויש לנו חיילים והחיילים מגנים עלינו. אז הידיעות על החקירות מאוד מצערות אותי. אבל מה לעשות? אני חייבת לדעת. אנחנו, אזרחי המדינה, חייבים לדעת גם דברים לא נעימים שקורים.

"אבל דעות שונות? לו היה חלילה עיתון אחד זה היה קשה מאוד. אבל יש לנו עיתונות מגוונת. יש לנו עיתונים ברוסית, יש לנו עיתונים בערבית, יש לנו עיתונים בעד ראש הממשלה ונגד ראש הממשלה. גם בעיתונות החרדית לא מדברים בקול אחד ואני עדיין לא סופרת את העלונים בבתי הכנסת והפשקווילים. אבל כאזרחית המדינה אני מכירה את המציאות".

• אילו עיתונים את קוראת?

"אני קוראת באינטרנט את כל העיתונים. גם עיתונות זרה. כדי לדעת מה קורה בעולם. אני קוראת עיתון מודפס אחד בבוקר עם הקפה וזה מספיק לי. יש לי חברים שקונים ביום שישי את כל העיתונים, אבל לי מספיק עיתון אחד. יש מספיק מה לעשות בשבת מאשר לקרוא עיתונים, עם כל הכבוד".

• מה דעתך על קווי הנייעס?

"העולם היום רחב, וכנראה שזה עונה לצורך של הקהילה החרדית שלא מקבל את כל הידיעות בעיתונות שלה. אחרת, למה צריך את הקווים האלה? אבל כפי שאמרתי, יש קודים תרבותיים פנימיים. כל עוד שיש במדינת ישראל חופש עיתונות ויש עיתונות מגוונת, האדם החרדי לא חייב לקרוא דווקא את העיתונים שלו. הוא יכול לצאת החוצה ולקרוא עיתונים אחרים ואם יש לו קווי נייעס זה יוצא יותר נוח ולא צריך לטרוח".

• מה יש לך לומר לקורא החרדי?

"אני חושבת שהקורא החרדי הוא אזרח מדינת ישראל והוא צריך להתעניין ולקבל מידע על הנעשה במדינה. חשוב מאוד שידע מה קורה, אחר כך הוא יחליט מה לעשות עם זה. זו זכותו. אבל כדאי שידע".

השארת תגובה