הנספח לבעלי לשון הרע

צוריאל קריספל
צוריאל קריספל

"אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת… והובא אל אהרן הכהן או אל אחד מבניו הכהנים" (יג, ב)

פרשה זו של נגעי צרעת הייתה נוהגת הלכה למעשה בזמן שעם ישראל היו בתפארתם ויושבים על אדמתם, והיה זה מרוב חיבתם של ישראל לפני הקב"ה, שמי שהיה מדבר לשון הרע, היה חולה במחלה החמורה של צרעת, ודינו של המצורע הוא, טמא טמא יקרא ומושבו מחוץ למחנה, והיה צריך ללכת לכהן שהיה בדרך כלל תלמיד חכם וצדיק, ואגב זה שהיה פוסק לו בעניין הצרעת, היה מוכיחו על חטאו עד שחזר בתשובה ושב ורפא לו, אשרי עין ראתה כל אלה, איך שהקב"ה היה קרוב לעמו, להוכיחם על חטאם, ולהדריכם בדרך הישר.

כיום אנו בחושך, הפה, הפך הפקר בעוונותינו הרבים, ואין מי שיעצור בעדנו, אמנם, אם אין לנו את התזכורת הנוראה הזאת, את הצרעת, אך עדין יש לנו בידינו את הפרשה הזו פרשת תזריע כדי ללמוד ממנה את חומרת העוון, ולהבין מתוכה איך להתרחק מנגע לשון הרע והמחלוקת.

כתוב בספר "טעם ודעת", שהנה שלשה מיני נגעים מצינו בתורה, שאת, ספחת, ובהרת, וביארו חז"ל, שבעיקרם הם שניים – שאת ובהרת, בהרת יש לה לובן של שלג, ושאת צבעה כסיד ההיכל, וענין הספחת הוא, שיש עוד מראה נגע הנספח לנגע העיקרי – או לשאת או לבהרת.

והרמז בזה, שבעצם הסיבות העיקריות ללשון הרע ולמחלוקת הן שתיים, או "שאת", שבדברו רע על חברו הוא מתכווין לנשא ולגדל את עצמו בכך, או "בהרת", מלשון בהירות, כמי שכל רז לא אניס ליה, הכל בהיר ונהיר לפניו והוא יודע בדיוק את כל ענייניו של חברו, מה שעשה ומה שצריך היה לעשות ולא עשה.

לעומתם באה הספחת לרמוז על אלו שאינם בעלי לשון הרע, אלא רק הסתפחו לחבריהם המפטפטים, וכאשר יושבים ביחד במושב הלצים, אין בכוחם להתגבר על ה"שאת" החשוב והמרומם, וה"בהרת" היודע הכל, ולכן גם הם נגררים אחריהם ומספרים איתם, כל אלו טמא טמא יקרא.

ומה העצה לזה?

"והובא אל הכהן או אל אחד מבניו הכהנים", במקום לשבת ולשוחח גבוהה גבוהה על כל העולם ויושביו, תתחבר עם לומדי תורה ויראי שמים, שמהם וצאת טהרה לעולם.

ואולי יש בזה רמז גם לכהן אשר יהיה בימים ההם, הלא הוא הכהן הגדול של ימינו, רבנו הקדוש החפץ חיים זיע"א, בספריו הנפלאים על לשון הרע, והבא אל ספריו ולומד בהם – ודאי ישיג טהרה.

ויש עוד רמז נוסף, מה שבדרך כלל צבע הצרעת הוא לבן, וככל שהוא לבן יותר, מראה הדבר על נגע חמור יותר, משום שבדרך כלל רוב מספרי הלשון הרע אומרים, שכוונתם אך ורק לשם שמים, אין זה לשון הרע חלילה – זה רק לתועלת, זה לשם מצוה, וכו' וכו'.

וזהו שמרמזת לנו התורה הקדושה, אם אתה רואה מישהו שמנפנף בלובן ובצדקות, שטוען הוא  שכל רצונו הוא לשפר עולם ומלואו – אל תסתפח אליו! אלא "והובא אל הכהן", תלמד בספרי החפץ חיים, מה מותר לדבר ומה אסור לדבר, עד שתהיה בקי בהם, ואז תבוא הטהרה לבני ישראל, ובא לציון גואל.

בברכה

צוריאל

השארת תגובה