מליארדים ברזרבות – ומליון ילדים רעבים

תשס"ג, סיוון, קיצוץ קצבאות הילדים – מיליון ילדים רעבים וב'רזרבות' יש 20 מליארד ש"ח

שמואל שמעלקה הלפרט למגזין
שמואל שמעלקה הלפרט למגזין
לחץ נפשי, חרדה? זו הכתובת בשבילך

דו"ח העוני שהראה על שיעורי רעב גבוהים בקרב ילדי ישראל הוא שהניע אותי לפעולה מהירה בנושא. בדו"ח הובאו נתונים על קרוב לחצי מיליון ילדים בישראל שחיים מתחת לקו העוני. אגב, כיום זה כבר הכפיל את עצמו למיליון נפש!

הפעולה שיזמתי היא שינוי בחקיקה של צורת חישוב קצבאות הילדים, כאשר נכנסתי לתפקידי כסגן שר העבודה והרווחה, מוניתי לאחראי על הביטוח הלאומי, ונוכחתי לגלות רזרבה של 20 מיליארד ₪ בענף הילדים, וזה בגלל ההצמדה המוטעית למדד במקום לשכר. השחיקה הזו, הייתה הגורם העיקרי לשיעור העוני הגבוה אצל ילדים.

החוק שהצלחתי להעביר הציל מאות אלפי ילדים מחרפת רעב, אפילו עיתון 'הארץ', שלא סימפט את החוק הזה, כתב שהחוק שלי הוציא 200,000 ילדים מקו העוני, כי בדו"ח שקדם לו היו חצי מיליון ילדים מתחת לקו, ואילו בזה שהונפק אחרי תחולת החוק עמד המספר על 300,000. וזה לא היה קל להעביר את החוק, מדובר באחד המקרים היחידים והנדירים, בו חוק שאינו ממשלתי, כאשר המציע הוא אדם פרטי והממשלה מתנגדת לזה, הקואליציה נלחמת נגד זה, והכנסת מאשרת את החוק. זה קורה אחד למיליון.

וצריך להבין שהיו הבטחות שלא מולאו. התחייבויות שלא מומשו. בדיונים לפני החתימה על הסכם קואליציוני ישבנו עם המיועד לראשות הממשלה אריאל שרון, והוא – בנוכחות עשרות עיתונאים – התחייב שלא תהיה פגיעה בקצבאות הילדים, לא יהיה שינוי, ואם יהיה אזי רק לטובה. גם במעמד חתימת ההסכם, הבעתי את חששי בפני שרון, והוא הבטיח שלא יהיה שום שינוי. ואחרי כל זה אירע מה שאירע.

ניגשתי לשרון והטחתי בו בכאב: איך אתה יכול להרשות לעצמך דבר כזה, איך יאמינו לך אם אתה לא מקיים את שהבטחת? איך אתה יכול להרשות לעצמך לעשות צעד כזה הרסני, להרעיב מאות אלפי ילדים בישראל?

ואם אז כך, מה נאמר היום כאשר מיליון נפש שוכנים מתחת קו העוני וסובלים חרפת רעב, זה פשוט קטסטרופה, אני לא יודע מה ראשי המדינה חושבים לעצמם, מיליון ילדים רעבים שחיים, ואת כל זה אפשר לחסוך בכסף יחסית קטן, עם מיליארד אחד ניתן לשפר את מצבם הכלכלי ולפתור את כל זה. וזה גם משתלם כלכלית, כי מאות אלפי ילדים שחיים בעוני ותסכול יעלו למדינה הרבה יותר כסף בעתיד כדי להחזיר אותם למצב נורמטיבי, אני גם לא יודע אם את כולם יצליחו, לפחות את חלקם.

המצב במדינה היום הוא מהגרועים שבמדינות העולם בכמות הילדים הרעבים, ה-oecd מתריע על כך כל הזמן. כל ילד שלישי במדינת ישראל הוא ילד עני, ובקרב משפחות ברוכות ילדים זה כל ילד שני. זה מנוגד לאופי של העם היהודי רחמנים בני רחמנים, איך יכולים לאפשר מצב שמיליון ילדים שוקעים בעוני כזה גדול, בשעה שיש למדינה את כל האמצעים לפתור את זה, והתשובה היא פשוטה הבעיה היא לא כלכלית, הבעיה שעומדת בפני אותם גורמים היא החשש 'פן ירבה'.

באתי בזמנו לשר האוצר דאז בממשלת שרון ביבי נתניהו, ושאלתי אותו איך אתה מעז לעשות דבר כזה? הרי הנפגעים העיקריים הם האוכלוסייה החרדית, והם הולכים אתך בנאמנות לאורך כל הדרך, איך אתה יכול לפגוע בהם בצורה כל כך מרושעת?

לצערי כל הדיבורים וכל התחנונים נפלו על אוזניים ערלות, אני מקווה שבכל זאת יתעשתו ויקוים מה שרוח הקודש אמרה כנגד דברי פרעה 'אתם אומרים "פן ירבה" ואני אומר "כן ירבה"', גם עכשיו עדיין לא מאוחר ואפשר לתקן את המצב, אני מאוד מקווה שתבוא הממשלה ותתקן את זה. כואב מאוד שנושא שנוגע למאות אלפי משפחות שרעבות ללחם לא מעסיק אף אחד.

השארת תגובה