'מכתב ההמלצה' של ראש הישיבה

הרב ראובן אלבז
הרב ראובן אלבז
כל מה שאתה זקוק לו באינטרנט

"זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ וְהוּבָא אֶל הַכֹּהֵן" (ויקרא יד, ב). בפרשת המצורע מתארת לנו התורה מיני נגע צרעת וסימנים בעור האדם בצבע צהוב, לבן, ירוק ואדום, ועל פיהם מחליט הכהן להסגיר את המצורע ולטהרו או לטמאו. ובדרך רמז אפשר להסביר שעניינם של סימנים אלו כתמרור אזהרה לאדם, שיעצור ויעשה חשבון נפש על דרכיו ומעשיו.

כדי להסביר זאת יותר ישנו משל נפלא על בן עיר שהיה רגיל לסחור עם בן כפר שעבד רק בשדות ופרדסים ולא הכיר מעולם את העיר הגדולה ואת התפתחות הטכנולוגיה. יום אחד החליט סוחר בן העיר לקחת את חברו במכוניתו ולהציג בפניו את התפתחות הטכנולוגיה, במהלך הנסיעה הגיעו השניים לצומת דרכים המתפצלת לארבעה כיוונים, לפתע נעצרה המכונית והתפלא בן הכפר לראות מכוניות עוברות מהצד השני בסדר מופתי בעוד שהמכוניות בצד האחר אינם זזות, לאחר מכן הבחין שהמכוניות שנעצרו לפני זמן קט החלו לנסוע אף הן בסדר מופתי, בו בזמן שהמכוניות שבצד השני נעצרות.

נדהם בן הכפר מהסדר והנסיעה המופתית ושאל את חברו: "כיצד הם מצליחים לשמור על הסדר הזה?", "רִיקַה" (ריק מתוכן, טיפש), השיב בן העיר, "מדוע אתה מסתכל על המכוניות, עליך להסתכל מעליהם, יש למעלה תמרורים, רמזור אדום צהוב וירוק ולפיהם נוסעות המכוניות, אם הרמזורים לא היו נמצאים כאן הייתה ערבוביה גדולה, הרמזורים הם המורים אימתי צריך לעצור ואימתי אפשר להמשיך ולנסוע".

זהו המשל, והנמשל, בנגעי הגוף ישנם צבעים שונים, צהוב, לבן ירוק ואדום, והצבעים הללו מהווים כרמזורים שמורים לאדם את הדרך אשר ילך בה והמעשה אשר יעשה (שמות יח, כ).

דע מה למעלה ממך

עיקר שימת הלב וכוונת האדם צריכה להיות בדבר אחד, לדעת ולהבין שאין דבר שבא משמים בלא סיבה, כל מאורע שמגיע משמים מטרתו לעורר את האדם שיתבונן במעשיו ויחקור בנבכי נפשו אלו דברים עליו לתקן שבעקבותיהם בא עליו היזק זה או אחר.

הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, בעל סדרת הספרים "אבן האזל" על הרמב"ם, וראש ישיבת "עץ חיים" שבירושלים, היה פוסק וגאון גדול ודבוק בתורה יומם ולילה. אחד מתלמידיו הצעירים, ר' דוד אוייערבך ביקש לשרת את רבו, רבי איסר זלמן מלצר, ללוותו ולהיות לו לעזר וסעד בכל צרכי וענייני הבית והישיבה.

והנה, יום אחד לאחר שסיים הרב את תפילת שחרית נכנס לביתו ובינתיים ר' דוד אוייערבך הלך גם כן לביתו לאכול ארוחת בוקר, הרבנית כהרגלה בכל יום הכינה לרב דייסת חלב עזים כדי לחזק את ליבו וליתן לו כח וחוזק ללימוד התורה והרבצתה לתלמידים, באותו יום מיהרה הרבנית לצאת לקנות מספר מצרכים לבית, הניחה את סיר הדייסא על הפתיליה הדולקת וביקשה מהרב שישגיח על החלב שלא יגלוש ויכבה את הפתיליה עוד מספר דקות. הרב שקע בינתיים באיזו סוגיה בגמרא ונשכח ממנו לגמרי החלב שרתח וגלש על הפתיליה.

בדיוק באותו זמן נכנס תלמידו רבי דוד אוייערבך והרב התעורר מלימודו ונזכר בחלב ומיהר לכבות את הפתיליה, אך לצערו נוכח הוא לראות שכבר חצי מהחלב גלש ונשפך על הפתיליה.

הרב היה בצער גדול והרהר בליבו מדוע הקב"ה זימן לו מאורע זה, איזו עבירה הוא עבר שצריך הוא לתקנה, וכך ישב הרב מספר דקות והתאמץ לחשוב ולזכור איזה דבר עשה שלא כהוגן במהלך היום.

לאחר כמה דקות קם הרב בשמחה ואמר לתלמידו: "כעת הבנתי מדוע פרוטת החלב שנשפכה נלקחה ממני היום. בכל יום יושב עני מסכן בכניסה לשער ומחכה שאתן לו פרוטה לצדקה ומשתדל אני לתת לו, אך היום הייתי טרוד ולא שמתי לב אליו ולכן לא נתתי לו את הפרוטה, ומשמים השיבו לי כנגד, אני לא נתתי את הפרוטה לעני ולכן הפסדתי את אותה פרוטה בגלישת החלב!"

ביקש הרב מתלמידו שיחפש את העני וייתן לו את הפרוטה, ולאחר שביצע התלמיד את המשימה נרגע הרב ושמח שמחה גדולה על שהבין את המסר ששלחו לו משמים, והיה סמוך ובטוח שמכאן ואילך לא יארע לו דבר הפסד באותו היום.

עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן (במדבר כא, כז), אלו המושלים ביצרם האומרים: בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה (בבא בתרא עח ע"ב), כך היו הצדיקים במשך כל הדורות, שמים לב ובודקים כל פרט ופרט שקורה להם, אך אדם שחס ושלום אֲשֶׁר לֹא שָׂם לִבּוֹ (מושאל משמות ט, כא), לא מתבונן בדרכיו ומעשיו, באים עליו כל מיני צרות ה' ירחם.

כל אדם צריך לערוך חשבון נפש על הדברים שקורים לו, אם היה צריך לעלות על אוטובוס בשעה פלונית ולפתע הקדים האוטובוס והוצרך לחכות לאוטובוס הבא, זהו סימן שה' יתברך מורה ומאותת לו שעליו לשים לב על מעשיו. וכן אם קרה חלילה לאדם היזק או הפסד עליו להתבונן מדוע קרה דבר זה, שהרי בלא צל של ספק שהקב"ה לא עביד דינא בלא דינא (ברכות ה ע"ב), קֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא (דברים לב, ד), הקב"ה שופט בצדק וכל מעשיו מדוקדקים, ולכן צריך כל אדם לשים לב ולהתבונן במעשיו.

מ'עשיך י'קרבוך ומ'עשיך י'רחקוך

שנו רבותינו במסכת אבות (פ"ב מ"א) דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין. הגמרא אומרת (נידה ל ע"ב) שהתינוק במעי אמו דומה לפנקס שמקופל ומונח, שנים רבות הוקשה לי, מה הקשר של תינוק לפנקס, ומהו הדמיון שמדמה הגמרא ביניהם?

אך על פי דברי התנא באבות יתיישבו הדברים היטב, וכל מעשיך בספר נכתבים (אבות פ"ב מ"א), כל דרכיו ומעשיו של האדם נכתבים, כמה תורה למד, כמה מצוות ומעשים טובים עשה, וחלילה להיפך, לעתיד לבוא כולם ידעו את התורה בעל פה, ואיזה ספרים יהיו? ספרי תולדות אדם, לכל אדם יהיה ספר שבו כתוב כל הדברים שעשה, בין טוב ובין למוטב חלילה, ואיזו בושה תהיה לאדם אם יהיה כתוב בספרו את הדברים הלא טובים שעשה.

מסופר על תלמיד חכם שלאחר שלמד בישיבתו מספר שנים הוצרך לעבור לעיר אחרת, ניגש הבחור אל ראש הישיבה וביקש ממנו מכתב המלצה כדי שיוכל לעשות רושם בפני בני העיר שאליו הולך ויצליח להגדיל תורה ולהאדירה.

"בשמחה רבה", השיב ראש הישיבה, הוציא פנקס של דפים, כתב בראש הדף "מי" ובתחתית הדף עוד פעם כתב את המילה "מי" ונתן זאת לאברך החשוב. לאחר שיצא מחדרו של הרב, פתח את דף ההסכמה ומה הוא רואה לנגד עיניו? "מי" למעלה ו"מי" למטה. לא הבין האברך מה קרה, כנראה ראש השיביה התבלבל ונתן לו פתק אחר, דפק בדלתו של הרב נכנס לפניו ושאלו בגמגום, "ימחל לי כבוד הרב, אולי הרב התבלבל ולא נתן לי את ההסכמה הנכונה?"

"חלילה", השיב ראש הישיבה ואמר, "נתתי לך את ההסכמה הנכונה, כתבתי לך את ההסכמה הכי טובה בעולם!", והסביר כתבתי לך בראש הדף "מי" ובתחתית הדף "מי" והתכוונתי בכך למאמר רבותינו (עדויות ה, ז) מ'עשיך י'קרבוך ומ'עשיך י'רחקוך, זו ההסכמה המעולה ביותר, לפי מעשיך הטובים כך יקבלו אותך ויתרשמו ממך בעיר בא אתה הולך, הכל תלוי במעשים שלך, אתה הוא זה שמחליט מה לכתוב בפנקס.. וכל מעשיך בספר נכתבים!

יהי רצון שנזכה לצבור עוד ועוד לימוד תורה, מצוות ומעשים טובים שירשמו בספרנו לעתיד לבוא, ונזרז בכך את גאולתנו ופדות נפשנו בעולם הזה, בקבלת פני משיח צדקנו ובגאולת ישראל השלימה בקרוב בקרוב, אמן.

 

השארת תגובה