תמריץ לאפריקאים: תסתננו לישראל

המתווה החילופי שהוצג על ידי רוה"מ, אשר כלל הרחקה למדינות אירופה של חלק מהמסתננים והסדרת מעמדם של חלקם בארץ, אמנם היה פותר את הבעיה בטווח הקצר, אך מנגד, בטווח הארוך, היה יוצר תמריץ לכל אפריקה להסתנן לישראל

דוד רוזנטל
דוד רוזנטל

במהלך חול המועד חווינו מיני דרמה פוליטית, כאשר ראש הממשלה הציג מתווה חדש להסדרת עניין המסתננים מאפריקה, חלק בהרחקתם וחלק בהסדרתם, וחזר בו מחמת לחץ ציבורי. אך מאחורי העניין הציבורי-פוליטי, יש כאן סוגיה כלכלית מובהקת. בעיית המסתננים מאפריקה תלויה בכלכלה, זה הכל סיפור של תמריצים. הבעיה במתווה החלופי שהוצג הייתה התמריצים. תמיד חפשו את התמריצים. מיד נסביר.

רוב האנשים מתמקדים בתוצאה המיידית של פעולה, ואינם נותנים את הדעת לתמריצים שנוצרים, ואשר להם השלכות ארוכות טווח. וכשל זה גם מתורגם לרוב למדיניות ציבורית, כאשר הפוליטיקאים מספקים לציבור את השטויות קצרות הטווח שניתן לראות בהן תוצאות מיידיות, על חשבון הצרות של הטווח הארוך.

דוגמה פשוטה שאני מניח רוב האנשים היו עדים לשכמותה: באמצע רכישה בסופר הזאטוט מנג'ז בקולניות דרמטית, דומע, ולא מוכן להירגע עד שלא יסופק לו סוכריה/צעצוע. באם יסופק מבוקשו, הוא אכן יפסיק את הדרמה והשקט והשלווה ישררו לבטח, והמבטים המוטרדים והנוקבים של הרוכשים ושבים סביב יסובו חזרה לקטשופ מופחת הקלוריות ולשוקולד השוויצרי בשלושים אחוז הנחה. אך באם אכן זו תהיה התוצאה, נוצר לזאטוט תמריץ לייצר דרמות קולניות מעתה ועד בגרות, בכל פעם שתעלה בו איזה דודא לגלידה או מסטיק. הפתרון של הכאן ועכשיו, הוא אביו, הורו ומולידו של הפרובלמה של השנים הקרובות.

לעומת זאת, הורה אשר עיניו בראשו ומשנה חינוכית בידו, יהיה בו אורך הרוח לספוג את המבטים של הברנש בדיאטה שליד הקטשופ וההוא עם השוקולד בשלושים אחוז הנחה, אמנם יואשם בלא אומר בגזלת שלוותם של הבריות וברשלנות פושעת על שחרור טרוריסט קולני במרחב הציבורי התרבותי של רמי לוי, או "אושר עד", או "ברכל", אך בטווח הארוך הבעיה תיגמר כאן. הזאטוט למד שדרמות לא מתגמלות, ואין כל טעם לייצר אותן. אין לו שום תמריץ לייצר מהומות נוספות.

אמנם הטווח הקצר הוא מוחשי, הברנש עם הקטשופ וההוא עם השוקולד, מבטיהם נוקבים ומאשימים על חוויית הקניות השמימית שנגזלה מהם, בשעה שכל עשרות הברנשים העתידים לבא אי פעם באינטראקציה אקראית עם הזאטוט הגדל ולחלוק עמו מרחב משותף במרכז קניות, ולא להיטרד מהפגנת מורת רוח קולניות, כל אלה אינם מוחשיים ומבטיהם לעולם לא יופנו לאות תודה. אך לא קשה להבין שיהיו הרבה כאלה.

ככה זה, הטווח הקצר הוא מוחשי, בעוד הטווח הארוך, המשמעותי, הוא אמורפי ולכאורה תיאורטי. אך הוא בעל המשקל, והוא שישפיע לטווח ארוך על איכות החיים הן של הזאטוט, הן של ההורה, והן של הבאים העתידיים בשערי רמי לוי. או אושר עד. וזה, מורי ורבותי, תוצאות מיידיות מול תמריצים. וזה גם הסיפור שמאחורי מקרה המסתננים.

המתווה החילופי שהוצג על ידי רוה"מ, אשר כלל הרחקה למדינות אירופה של חלק מהמסתננים והסדרת מעמדם של חלקם בארץ, אמנם היה פותר את הבעיה בטווח הקצר, אך מנגד, בטווח הארוך, היה יוצר תמריץ לכל אפריקה להסתנן לישראל. ישראל הייתה הופכת להיות שער הכניסה לאירופה, ההסתננות הייתה הופכת להיות משתלמת מעתה ואילך. ממה נמשך, ימצא את עצמו מגג'ומבו הסודני שיושב מובטל במרכז חרטום (בירת סודן) חושב לעצמו, משתלם להסתנן לישראל – או שכעבור תקופה מעמדי יוסדר שם, או שאורחק לאירופה. כך או כך, מדובר בחלופה העדיפה על פני המצב בחרטום. וכך, הפתרון של הטווח המיידי, הוא זה שייצור תמריץ לכל אפריקה להגר לישראל בניגוד לחוק.

למול זאת, במצב הנוכחי, ללא מתווה מוסדר להרחקה, אמנם ישנה בעיה עם נוכחותם של המסתננים והעלויות שהם משיתים על המערכת הציבורית, אך התמריץ להסתננות ארצה איננו אטרקטיבי בהשוואה לחלופות האחרות, כמו הסתננות ישר לאירופה. במצב הנוכחי, עם חוק הפיקדון, והאכיפה נגד העסקה בלתי חוקית, מתקיימים תמריצים לעזוב את ישראל, ואכן בשנה החולפת עזבו את ישראל מרצון כ-3000 מסתננים. ומה שיותר חשוב – כל העוזבים מספרים בכל אפריקה כי אין טעם להסתנן לישראל.

ההחלטה שקיבל רוה"מ לחזור בו מהמתווה החדש הייתה נכונה מאד גם פוליטית וגם כלכלית, וזו דווקא דוגמה למצב בו הציבור הבין אינטואיטיבית כי הפתרון של הטווח הקצר, הוא הבעיה של הטווח הארוך. הלוואי והבנה זו תאיר את המדיניות הציבורית בישראל גם בסוגיות חברתיות-כלכליות נוספות.

תגובה אחת
  1. ישנה טעות אחת יסודית במאמר. גם כיום יש תמריץ גדול לאפריקאים להגיע לישראל. הסיבה היחידה שהם לא מגיעים היא כי יש גדר שעוצרת אותם. הגדר תישאר גם בשנים הקרובות כך שגם אם היו שולחים את האפריקאים לאירופה אף אפריקאי לא היה מסתנן לישראל, בגלל שיש גדר.
    וכתושב דרום תל אביב שחי באזור ומדבר עם הציבור, העובדה היא שחוץ מכמה פעילים פוליטיים צעקנים שהתנגדו למתווה, רוב תושבי דרום תל אביב היו בעד המתווה והצטערו לשמוע שראש הממשלה חזר בו, והם אמורים להמשיך ולסבול את המסתננים בשכונותיהם.

השארת תגובה