צריכים כסף? – כל סגולות הפסח

ליל הסדר באומן צילום ברסלב LIVE (2)
ליל הסדר באומן צילום ברסלב LIVE (2)
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

קדש – תיקון לחטא אדה"ר

כתב השל"ה הקדוש במסכת פסחים פרק תורה אור (חלק מצה שמורה אות ל"ט) וז"ל, וזהו סוד ארבע כוסות שתקנו רז"ל כנגד ארבע לשונות של גאולה ולא ארבעה ענינים אחרים כי הזוגות של הכוסות הם תיקון לחטאו של אדם הראשון שסחט אשכול ענבים והיה גורם לטעות זוגות דהיינו השניות אבל אלו הם להפך הם סוד ד' אותיות השם הוי"ה שהוא תיקון לפגם אדה"ר כמו שפרשתי למעלה עכ"ל, ומרן הגר"ח פלאג'י בספרו חיים לראש על הגש"פ הביא דברי השל"ה הנ"ל (בחלק בית הכוסות אות י"ג) וכתב וז"ל, הא דנשים חייבות בארבע כוסות יש רמז בכתוב ואמרה האשה אמן דהוא נוטריקון א'רבע כוסות מ'גילה נ'רות חנוכה מדרש תלפיות מערכת א' ענף אמן. והנה בזה אל יקשה בעניך דאין פוסקין יינות לאשה כדאיתא בכתובות ס"ה ע"א דנפקא מינה חורבא בשתייתה דנראה ליישב לע"ד דמיין של מצוה אינו יוצא תקלה. ועוד דהיא צריכה יותר לתקן דסחטה ענבי הגפן (ב"ר פרשה י"ט סימן ה') ועיקר השתיה לתיקון אדה"ר כנודע.

כפרה על ד' מיתות ב"ד

כתב הגרי"נ פלאג'י זצוק"ל בספרו יפה ללב ח"ג סימן תע"ב ס"ק ב' וז"ל צריך לדחוק עצמו ולשתות לקיים מצות ד' כוסות ובזה ניצול מד' מיתות ב"ד אם נתחייב בהן כי ד' כוסות באים לכפר על ד' מיתות ב"ד כמ"ש הרב עיון יעקב בפרק ערבי פסחים דף כ"ג ע"ג יע"ש.

לבטל מידות רעות

כתב בהגדה של פסח באר מים להמגיד מזאלאזיץ זיע"א דכוס ראשון שהוא חכמה, סגולתו לבטל בו רוח שטות. וכוס שני שהוא בינה, סגולתו לבטל בו רוח זנות. וכוס שלישי שהוא תפארת, סגולתו לבטל בו רוח חמדה רעה. וכוס רביעי שהוא מידת הדין שהיא מלכות, סגולתו לבטל בו רוח חטאה.

כרפס

סגולה לנצחון במלחמה

כתב בספר ארחות חיים לרבי אהרן הכהן מלוניל ז"ל בהלכות פסח אות כ"ה וז"ל, וכרפס קראוהו ז"ל כן זכר לפרך וסבלות, שיש בו אותיות פרך וס', מסבלות, וי"א לפי שהוא נוטריקון כתונת פסים על שם יוסף שהיתה סיבת ירידת אבותינו למצרים וי"א עי"ש "שהנושא כרפס במלחמה נוצח" ולה' הישועה הלילה הזה והיא שעמדה לאבותינו ולנו עכ"ל האור"ח, וכ"כ רבינו מנוח בפ"ח מהלכות חמץ ומצה הלכה ב' וז"ל, לפי שהוא עשב מורה על ניצוח מלחמה וזה לו בסגולה וישראל ניצחו אויביהם (וע"ע בהגדה של פסח מנחת אשר ע"מ ל"ב מה שכתב נפק"מ לדינא בטעם זה) ומהרי"ו בסימן קצ"ג כתב יש מי שאומר שאם לא מצא כרפס יקח כרתי וירמוז בזה שיכרתו שונאינו. ומצאתי בספר סימן טוב (ע"מ קל"ה) להג"ר ישי יעקובוביץ שליט"א שהביא רמז נאה לדברי האו"ח הנ"ל על הפסוק וכל קרני רשעים אגדע דקרני בגימטריא כרפס שהכרפס מרמז על נפילת הרשעים. וכנ"ל ודפח"ח.

יחץ

מהפך מדת הדין למדת הרחמים

כתב הגאון ר' חיים פלאג'י זצוק"ל בספרו חיים לראש פיסקת יחץ אות א' בסופו וז"ל, ומה טוב ומה נעים דמצה זו היא כנגד יצחק וכמו שכתב מרן החיד"א בספרו שמחת הרגל סדר יחץ כי ע"י השבירה יעשה רושם לשבור הגבורה בזכות יצחק "להפך מדת הדין למדת הרחמים". ויתכן לרמוז בדרך סימן בשם יצחק דהוא אותיות יחץ קודם דצריך לאקדומי ברישא היחץ קודם התחלת האגדה כאמור ושם רמז כי כל ההתחלות קשות וצדיקים תחילת יסורין וסופן שלוה.

מגיד

סיבוב הקערה על ראש המסובין סגולה לברכה

כתב מרן הגר"ח פלאג'י בספרו חיים לראש ערך מגיד אות יו"ד וז"ל, כשמגיע למה נשתנה הלילה הזה מגביה הקערה אשר היא סדורה בתוכה המצות וכל הדברים ומסובב על ראש כל אחד ואחד מבני ביתו והוא בידו עד גמר הפסקא כולה ומחזירה למקומה כן נהג עט"ר הרב מר אבי ז"ל וכן נהגתי אחריו.

ונראה לענ"ד לתת טעם כי יען הקערה בכללותה היא רמז לעשרה ספירות לכן כדי שיחול ברכה על ראשם משפע קדושה וברכה מעשר ספירות אנו עושין כסדר הזה וסמוכות לזה מצאתי בזוה"ק סוף ח"ג בתוספת סימן ג' דף ש' ע"ב וז"ל, אמר רבי רחומאי מאי דכתיב וישא אהרון את ידיו אל העם ויברכם למאי טעמא בנשיאות ידיו לברך בברכה אלא דיש באדם עשר אצבעות רמז לעשר ספירות שנחתמו בהם שמים וארץ עכ"ל הזוה"ק, הרי לך בפירוש דנמשך ברכה מעשר ספירות והוא ברור וע"ע מש"כ בספרי הק' גנזי חיים מערכת נ' ד"ה נשיקת יד יע"ש בס"ד עכ"ד הגר"ח פלאג'י, [ובמקו"א הארכנו בענין נשיקת היד בליל שב"ק ובעוד עשר אצבעות]. ועתה מצאתי בספר עלי הדס להגר"ד סטבון שליט"א שהביא שמנהג זה יסודו מדברי הקדמונים הוא רק יצחק אלאחדב זצ"ל תלמיד רבינו יהודא בן הרא"ש שכתב בפירושו להגש"פ הנקרא פסח דורות (דף מ"ה) וז"ל, ומנהג ספרד להגביה הקערה בידו ואומר הא לחמא עניא ונהגו להקיף הקערה סביב ראש הקטנים עכ"ל, וע"ע שם בספר עלי הדס מה שהביא בזה מדברי ג"ע החיד"א בספרו מעגל טוב

אמירת ההגדה סגולה לבנים

נאמר בתורה (שמות י"ג, ח') והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, וכתב רבינו האור החיים הקדוש עה"פ שם בזה"ל, עוד ירצה באמרו לאמר. להיות שנאמר והגדת לבנך תינח אם יש לו בן אם אין לו בן יהיה פטור תלמוד לומר לאמר שעכ"פ צריך להגיד אפילו בינו לבין עצמו וא"כ למה אמר לבנך. ואולי שבאמצעות היתור אני מבין כן ולא בלא היתור. "ואפשר עוד שירמוז באמרו והגדת לבנך שאם יגיד הגדה האמורה בענין ויזכהו ה' שיגיד לבנו" נפק"ל מדבריו דאמירת ההגדה היא סגולה לבנים.

וראיתי בספר כסא אליהו להג"ר ישעיה אשר זעליג מרגליות זצוק"ל אות כ"ב שהביא דברי האו"ח הנ"ל וכתב בזה"ל, אחים לעצה זו תלמידי אור שבעת הימים מרן הבעש"ט זי"ע כאשר שמעתי מאאמו"ר ז"ל שאמר בשם קדשם "כאן הבן שואל" שפירושו כאן יפה כח הבן להיות שואל כענין לפני ה' ישפוך שיחו יבקש רחמים ממי שהבנים שלו השקיפה ממעון קדשך וברך בבנים כי בעת ששואלין בהלכות פסח עת רצון הוא כאב את בן ירצה ותפילה של אדם נשמעת בקול רנה וישועה והאב זוכה לבן בנו, ובכח ובעושר ובחכמה ובשנות חיים עכ"ל.

כפרת עוונות

כתב הגר"ח פלאג'י בספרו תורה וחיים מערכת ה' אות ל"ז וז"ל הרב דבש לפי (מערכת ה' אות י"ט) הביא דברי הרב עיר בנימין שהעולם קיים על אמן יהא שמיה רבא מברך שאחרי לימוד האגדה (סוטה מ"ט ע"א) והרי אין הקב"ה חפץ בקילוסן של רשעים (ויקרא רבה פרשה ט"ז אות ד') אלא שבלימוד האגדה נמחלים העוונות (כדאיתא במדרש משלי סימן י') יעו"ש, וא"כ באמירת ההגדה של פסח שעניינה קילוסו ושבחו של מקום מתכפרים העוונות.

אמירת מה נשתנה גורמת פתיחת הלב לתורה

כתב בספר הנפלא ויגד משה להג"ר משה יהודא כ"ץ הי"ד אבד"ק סערדאהעלי (בדק ק"נ ע"א) וז"ל, ראיתי בכתב יד הגאון בעל המחבר ספר שו"ת משנה שכיר שכתב שבספר כורסייא דאליהו ממקובל קדוש בירושלים הביא בשם בעלי מקובלים "דע"י שאילת מה נשתנה גורמין פתיחת הלב לתורה" וע"כ נהגתי בביתי שכל המקובצים אצלי בליל הסדר כל אחד ואחד שואל מה נשתנה ומתפלל שיהיה לו לפתיחת הלב ואחר גמר כל הנאספים גם אני בעצמי אומר מה נשתנה עכ"ל המשנה שכיר, ובהשמטות הספר ויג"מ שם (עמ' רצ"ו) כתב שכן הוא מנהג ווישניץ וגם בני הנכדים שאלו, וכן הוא מנהג גור שכל הבנים והנכדים שאלו זה אחר זה מה נשתנה.

ע"י אמירת ההגדה בקול רם מתקן פגם הברית

כתב רבינו הק' מוהר"ן מברסלב בליקוטי מוהר"ן קמא סימן כ', דע כי כל העונשים ובפרט גלות מצרים היה על פגם הברית כידוע ופגם הברית הוא פגם הדעת בבחינת "וידע אדם" והקול מעורר הדעת ולכן ע"י קול זעקה שעל ידו התגלות הדעת זכו לצאת ממצרים כמש"כ "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וישמע ה' את קולינו וירא את ענינו ואת עמלנו ואת לחצנו" ובשביל זה צריך לומר את ההגדה בקול רם כי הגאולה היתה ע"י קול בבחינת וישמע את קולנו ובשביל זה נקראת בשם "הגדה" להורות על תיקון הברית בבחינת ויגד לכם את בריתו וע"ע ליקוטי הלכות למוהרנ"ת הלכות פסח הלכה א' וע"ע בספר יפה ללב ח"ב סימן תע"ג ס"ק י'.

רחצה

נטילת ידים כהלכה סגולה לעשירות

כתב מרן בשלחנו הטהור בסימן קנ"ח סעי' ו', אע"פ ששיעורם ברביעית יוסיף ליטול בשפע דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לו מלא חפנאי טיבותא, וכן איתא בזוה"ק בבראשית (דף פ"ז ע"ב ודף פ"ח ע"א) דנטילת ידים בהידור היא סגולה לעשירות ועיי"ש בזוה"ק מעשה נפלא שאירע לאדם שהיה זהיר בנטילת ידים כהלכה והתעשר בעושר גדול והיה עוסק בתורה ונותן פרנסה לעניים כל יום עיי"ש באורך.

והנה בבאר היטב שם ס"ק י"ז כתב בשם השל"ה וז"ל ומ"מ לא יעשה ע"מ להתעשר דהו"ל ע"מ לקבל פרס, אמנם הרב פתח הדביר שם ס"ק י"ב הביא דברי השל"ה והביא בשם מהר"ש פרימו שתירץ קושיית התוס' בר"ה על הא דתניא האומר סלע זו לצדקה ע"מ שיחיה בני הרי זה צדיק גמור וקשה הלא תנן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס? וניחא ליה להרב ז"ל שיש חלק בין אותם דברים שחייב בהם מדינא ובין אותם דברים אשר יעשה אותם האדם בנדבת לבו כי כאשר חייב אדם בהם מדינא ואינו רשאי שיפטר מהם אסור לעשות לשם שכר דח"ו מיחזי דאי לאו השכר לא הוה עביד להו והיינו מתני' דאל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו', אבל ההיא דאומר סלע זו לצדקה איירי שכבר נתן כדי שיעורו שחייבתו תורה שלישית השקל לשנה והוא מוסיף על חיובו ע"מ שיחיה וכו', ודאי שפיר עבד אע"ג דמיחזי דאי לא לא הוה עביד אין כאן עוון דלא בר חיובא הוא ע"ש עכ"ד מהרש"פ.

וכתב הפתה"ד דלפי דבריו גם גבי נטילת ידים אם אחר שנטל שיעור רביעית לשם מצוה דוקא ואח"כ יוסיף על השיעור כדי להתעשר מטעם זה שכתב מהרש"פ שהגם שמעשיו מורים שאם אינו מעשיר אינו מוסיף לל"ב כיון שאינו מחוייב באותה תוספת ודלא כהשל"ה ז"ל. והוסיף הפתה"ד דבזה יתיישב דברי הרב הקדוש בספר מעבר יבוק ח"ג פי"ט דקכ"ג ע"א, שהיה נוהג בעצמו לומר בכל פעם שהיה נוטל ידיו לסעודה רבון כל העולמים מלא ידי מברכותיך ומברכתיך יבורך בית עבדך לעולם ברכנו אבינו כולנו ובשעת מעשה, התפילה נשמעת ובפרט בעת התעורות רחמים ברחיצה ע"ש, ולכאורה נראה דמיחזי כמאן דעביד ע"מ לקבל פרס כגון שבשעה שהוא נוטל ידיו שואל מאתו יתברך להתעשר אמנם עפ"י חילוקו של מהרש"פ הנ"ל ניחא שאם השיעור רביעית עושה לשמה ואינו מתפלל אלא בשעה שמוסיף על יתר מרביעית שאינו מחוייב בדבר שפיד דמי עכת"ד הפתה"ד.

וע"ע בספר נימוקי אורח חיים להגה"ק ממונקטאש בסימן קנ"ד סק"ג שכתב לערער על המנהג שנהגו חסידים ואנשי מעשה שאומרים בעת הנטילה מלא ידינו מברכותיך, ולהנ"ל אם נוטלים יותר מרביעית יש להם ע"מ שיסמוכו.

ע"י נטילת ידים זוכה לאמונה

כתב רבינו הק' מוהר"ן מברסלב בליקוטי מוהר"ן סימן צ"א וז"ל, דע כי יש כמה מיני אמונה יש אמונה שהוא רק בלב וכו' והעיקר הוא שצריך להיות לאדם אמונה כ"כ עד שתתפשט בכל האברים ולכן צריך להגביה ידיו בשעת הנטילה כנגד הראש כמש"כ האריז"ל כדי לקבל הקדושה שעי"ז ממשיך האמונה בידים.

מוציא מצה

הנה ע"י אכילת מצה זוכה האדם למעלות רבות ונשגבות ואנא עבדא אלקט הסגולות שזוכה האדם ע"י אכילת המצה קמא קמא דמטאי לידאי ואע"פ שהוא לא כסדרן אקוה שיהיה לתועלת ולרצון לפני הלומדים.

א. רפואה –

איתא בזוה"ק פרשת תצוה (דף קפ"ג ע"ב) דהמצה נקראת מיכלתא דאסוותא היינו מאכל של רפואה ומפשט דברי הזוה"ק משמע דהמצה היא רפואה רוחנית. אמנם בספרים הקדושים מבואר דהמצה היא גם רפואה גשמית וכמו שמצאתי להגר"ח פלאג'י זצוק"ל בספרו חיים לראש (פסקא ב') שביאר את השאלה השנית במה נשתנה דאנו שואלים שבכל הלילות אנו אוכלין חמץ ומצה והלילה הזה כולה מצה ופרש דהרי המצה בלבד אינו מתעכל ומזיק לגוף וכמו שאמרו הרופאים ומה"ט קראו רבותינו בזוה"ק מיכלא דאסוותא ושומר מצוה לא ידע דבר רע ואדרבה תחשב לו לרפואה ולהכי בעי למה הלילה הזה כולו מצה, וע"ע למר בריה הגאון ר' אברהם פלאג'י זצוק"ל בספרו וימהר אברהם מערכת מ' אות תשל"ט מש"כ בענין זה.

ועתה מצאתי בס"ד להאדמו"ר ממונקטאש זצוק"ל בספרו שער יששכר (מאמרי חדש ניסן מאמר זמן חירותינו אות ל"ד) שכתב וז"ל, הנה נודע בזוה"ק ענין המצות שהם מיכלא דאסוותא והנה הצדיקים ובכל העולם החסידים ואנשי מעשה קראו כן להמצות מיכלא דאסוותא באמרם שהוא מסוגל לרפואת הגוף לכל מכאובים וחוליים רח"ל, ולכאורה יפלא דהלא הכוונה נראה בזוה"ק (פ' בא) שם שהיינו רק תיקון ורפואת וטהרת הנפש בא ע"י אכילת המצות בפסח ולא לרפואת הגוף, אולם יש לומר עפ"י הנודע ונתגלה ביותר בימינו כבר ודברנו מזה בחי' ד"ת מה"ק ובכמה דוכתי והוא כמפורש (בירושלמי שבת פי"ד ה"ג) והסיר ה' ממך כל וחולי זה הרעיון כי עיקר המחלות נמשכים ונתהווים ומתפשטים מחולי העצבים (נערוון) והמחשבות המבהילות והמעציבות אכן הבוטח בה' חסד יסובבנו ושמח בחלקו אשר נתן לו השי"ת ואינו מבקש מותרות ואינו חושב על העתידות להרבות הון וכבוד ולחתור חתירות תחת כסא הכבוד אחרים ומצבם ועי"ז עורקיו במנוחה וישיג רפואה לכל תחלואיו כאשר יודו גם חכמים הרופאים וע"כ הא בהא תליא כי כאשר ישיג רפואה ממיכלא דאסוותא על הנפש ממילא יתרפאו עורקיו ע"י בטחונו ודביקות אמונתו להשי"ת וכנ"ל עי"ז יגיעהו גם רפואת הגוף, עכ"ד שם.

ב. משיג אור השכל

כתב הגר"ח פלאג'י בספרו חיים לראש על הגש"פ (פסקא מ"ד) וז"ל, בספר צפנת פענח בביאור ההגדה בראש הספר כתב כי עיקר שציוה ה' שיאכלו מצה ולא חמץ כי החמץ מעכב ההשגה והנבואה והשכל על שם מכף מעול וחומץ, והמצה משיג אור השכל ומתבדל מן המורגשות ועי"ז יוכלו להשיג הנבואה במתן תורה ועיי"ש מה שפירש לפי"ז הגר"ח פלאג'י דברי המגיד בטוטו"ד.

ג. זוכה למדת הענווה והאחדות.

כתב הגר"ח פלאג'י בספרו חיים לראש על הגש"פ (פסקא טו) בשם חז"ל דע"י המצה קונה האדם מידת הענווה ולפי"ז כתב הרב דהנה ע"י מידת הענווה יש אחדות וליכא מחלוקת כדאיתא (בחולין דף ז' ע"א) וכ"כ החיד"א בספרו חומת אנך בכמה דוכתי בשם הרב בן פרת יוסף לזה אתי שפיר הא לחמא עניא די סופי תיבות גימטריא אח"ד לרמוז ד"י המצה שקונה האדם מדת הענוה יזכה לאחדות עכ"ל שם.

ובנותן טעם להביא מש"כ האדמו"ר ממונקטאש בספרו שער יששכר (מאמרי חדש ניסן מאמר אגדתא דפסחא אות י') שכתב לפרש בשם אביו מה שאנו אומרים בהגדה מצה זו שאנו אוכלים על שום מה דהנה המצה רומזת לענוה שהיא נמוכה לא כן החמץ שמגביה עצמו ועולה בנפוח יותר ממה שהוא העיסה בעצמותה בתוכה, וזה יש לפרש על שום "מה" על דרך שאחז"ל (בחולין פ"ט) במשה ואהרון שאמרו ונחנו "מה" שהוא ענוה היותר גדולה היינו שהוא מה ואין לגמרי יותר ממה שאמר דוד תולעת וכו', וזהו מצה זו שאנו אוכלים על שום "מה" היא הענוה שלזה רומזת המצה כנזכר עכ"ד הנפלאים שם.

ד. גופו ונשמתו מתקדשים.

כתב בזוה"ק סדר תצא (דף רפ"ב ע"א בר"מ) דהאדם שאוכל מצה ונזהר מחמץ גופו ונשמתו נעשים קודש והביא לשונו הגר"ח פלאג'י בספרו זכירה לחיים (חלק טועמיה חיים אות ז') ולפי"ז ביאר מה שמתחילים הסדר בתיבת קדש לרמוז דבקיום אלה המצוות אשר נעשה בזאת הלילה נזכה לקדושה יתירה וכיון דנטיר איהו מיצה"ר דמטמא גופו של אדם מבית ומחוץ קאמר עוד ורחץ דיזכה לרחוץ גופו מטומאת צואת עוונותיו ע"י אכילה זו מהטעם האמור עכ"ד.

ה. אכילת מצה מהפכת מידת הדין למידת הרחמים.

כתב הגר"ח פלאג'י בספרו זכירה לחיים על הגש"פ פסקא א' וז"ל, נמצא דהמצה בפסח היא באה לסלק הדין מעלינו ולמיעאל בחולקא קדישא דקודשא בריך הוא ולזה תיכף בהכנס הרגל דבו אנו נידונין על התבואה ועלמא אתדן על דינא אנו אומרים הא לחמא עניא דעל ידי המצה זו שאנו אוכלים עתה יתהפך הדין לרחמים.

ו. נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית.

כתב הרוקח ז"ל דמי שמקיים מצות אכילת מצה כהלכתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית ובזה פירש הגר"ח פלאג'י זצוק"ל את דברי הפס' שאומרים בהלל ברוכים אתה לה' עושה שמים וארץ סופי תיבות עושה' שמים' וארץ' אותיות מצה, והנה כתב רבינו יעקב בעל הטורים בסדר בראשית בפסוק ותוצא הארץ דמי שכופר ביציאת מצרים כאילו כופר במעשה בראשית לזה את"ש עושה' שמים' וארץ' סופי תיבות מצה לרמוז דמי שמקיים מצות המצה כהלכתו נחשב לו כאילו עשה שמים וארץ בשותפות עם הקב"ה.

ז.פרנסה

כתב הרב בני יששכר (במאמרי חדש ניסן מאמר ח' אות י"ב) וז"ל, פוסקין מלומר גשם בחג הפסח דהנה גשם הוא פרנסה כדאיתא (בתענית ב' ע"ב) והנה אכילת מצה לחם עוני הוא סגולה לפרנסה כי מאכילת מצוה זו נמשך פרנסה לכל השנה על כן בפסח נידונין על התבואה ועל כן מצ"ה לח"ם ענ"י בגימטריא גש"ם ועיי"ש עוד שהאריך בזה, וע"ע במש"כ לפרש עפי"ז האדמו"ר ממונקטאש זצוק"ל בספרו שער יששכר (מאמרי חדש ניסן מאמר אגדתא דפסחא אות ט"ז), ומצאתי בהגש"פ בית אברהם בפירושו פאר אהרון (עמ' י"ז) שכתב וז"ל, כל דצריך ייתי ויפסח כי עכשיו הזמן המוכשר דבפסח נידונין על התבואה (כ"ה ט"ז) ואמרו דפסח נוטריקון שמות הפרנסה פא"י סא"ל חת"ך.

ח. ע"י אכילת מצה זוכים בדין בר"ה

כתב בספר דברי יחזקאל משינאווא עה"פ היום אתם יוצאים בחודש האביב (שמות י"ג, ד) וז"ל, איתא בזוה"ק (פרשת תצוה דף קפ"ג ע"ב) דבזכות מה שישראל אוכלים מצות בפסח ניצולים בדין בר"ה, ויש לרמז זאת בפסוק הזה היום נקרא ר"ה כמ"ש בזוה"ק (פרשת בא דף ל"ב ע"ב) וז"ש היום אתם יוצאים בחודש האביב דהיינו בר"ה אתם יוצאים בדימוס, בחודש האביב בזכות המצה שאוכלים בחודש ניסן בפסח. וע"ע מש"כ בזה אדמו"ר ממונקאטש בספרו שער יששכר (מאמר חדש ניסן מאמר זמן חירותינו באות ט' ובאות ל"ב עיי"ש) וע"ע להגר"ח פלאג'י בספרו חיים לראש ערך נרצה אות י' שמטעם זה נהג לאכול מהמצות שנאפו לפסח בר"ה עיי"ש דבריו.

מרור – סגולה לפרנסה

כתב בספר המדות למוהר"ן מברסלב זיע"א בערך ממון אות ל"ה וז"ל, כזית מרור שאוכלין בפסח מסוגל לפרנסה ובמ"מ שם ממוהרנ"ת כתב מקור לזה מעירובין י"ח ע"ב דאיתא התם ואמר רבי ירמיה בן אלעזר מ"ד והנה עלה זית טרף בפיה אמרה יונה לפני הקב"ה רבונו של עולם יהיו מזונותי מרורין כזית בידך ואל יהיו מתוקין כדבש ע"י בשר ודם, פירש מרורין כזית רמז לכזית מרור ומזונות רמז לפרסה, והעתיק את כל הנ"ל הגרי"נ פלאג'י בספרו יפה ללב ח"ב קונט"א סימן תע"ה סעי' א'.

תיקון לעוון שפיכות דמים

כתב מרן הגר"ח פלאג'י זצוק"ל בספרו חיים לראש (פסקא מ"ב) וז"ל, פירש הרב לחמי תודה דף טו"ב ע"א מפני שפרעה חשב להכשיל את ישראל בשלוש עבירות החמורות דהיינו ע"ז וג"ע ושפיכות דמים לכן באו הני תלת דהיינו פסח היה תיקון על עבודה זרה דבדבר שקלקלו שהיו עובדים לצאן בו תקנו, מצה לחם עוני לבטל כח תאות עריות, ומרור גימטריא מו"ת נגד שפיכות דמים עכ"ד.

מרור סגולה למקשה לילד

כתב בספר המדות למוהר"ן מברסלב זצוק"ל ערך קישוי לילד וז"ל גם תתלה על צוארה ממרור הנשאר עכ"ל.

זרוע סגולה לשמירה

כתב הגר"ח פלאג'י זצוק"ל בספרו חיים לראש (מערכת סידור הקערה אות ג') וז"ל, ואם שכח מערב פסח לצלות הזרוע יותר טוב שיקח מעט בשר מבושלת מאשר נמצא דומה לזרוע ויסמוך על סברת האומרים דתהיה מבושלת ולא יאכלנו כיון שנהגנו שלא לאוכלו כי אם לתלות הזרוע צלי על גבי פתח הבית זכר לדם קרבן פסח שנתנו על המשקוף ועל שתי המזוזות והוא שמירה לבית עכ"ל.

מים אחרונים

סגולה לאריכות ימים ולעשירות

בספר הליכות שלמה (ע"מ שי"א בארחות הלכה הערה 382) עמד מדוע לא נזכר בסדר קדש ורחץ וכו' נטילת מים אחרונים כדרך שנזכרו ב' הנטילות הקודמות דרחץ ורחצה, וכתב ליישב דנראה דהוא משום דס"ל לבעל סימנים אלו [שנזכרו במחזור ויטרי הלכות פסח סימן ס"ה על שם רש"י וי"א שהוא מרבינו שמואל מפלייזא מבעלי התוס'] דעיקר הטעם לנטילת מים אחרונים הוא משום מלח סדומית ולכן ס"ל דאנו שאין לנו מלח סדומית א"צ ליטול וכמו שכתבו התוס' והובא בשו"ע סימן קפ"א סעי' י'.

ועוד אפ"ל דס"ל כהרמ"א בסימן תע"ה סעי' א' דאין לטבול המצה במלח בליל פסח דפת נקיה א"צ מלח ולא סבר כהרמב"ם דיש לחוש למלח שבשאר המאכלים, אכן בפיוט אלהי הרוחות שבשבת הגדול שסידר רבינו יוסף טוב עלם הזכיר גם נטילת מים אחרונים והיינו משום דס"ל כאחד מהטעמים האחרים לנטילת מים אחרונים [עיין טוב"י סימן קפ"א וב"ח שם] ולדידן בודאי יש ליזהר בכך עכ"ל הגרשז"א זצ"ל.

ובהוספות שם כתבו דרגיל היה רבינו לעורר על כך דכיון שרגילים בליל פסח לנהוג ע"פ סימני קדש ורחץ וכו' עלולים לשכוח מנטילת מים אחרונים ויש ליזהר בדבר עכ"ל.

ומצאתי שכבר עמד בקושיא זו מדוע לא הזכיר הפייט ליטול ידיו למים אחרונים בשו"ת שיח יצחק ווייס הי"ד בחלק או"ח סימן ר"כ ונשאר בצ"ע בזה עיי"ש.

ויש להוסיף כאן מה שכתב הגאון ר' שבתי ליפשיץ זצ"ל בספרו סגולות ישראל מערכת מ' אות ל"ד וז"ל שם, מים אחרונים כתב בספר חרדים בשם המרדכי דסגולת מים אחרונים למי שזהיר בהם הוא סגולה לאריכות ימים עיי"ש.

ויש עוד להוסיף בזה מש"כ בספר קב הישר פרק י"ג וז"ל, והנה מצינו בגמ' דאמר רב אשי אנא משאי מלא ידאי מיא ונתן לי מלא חפנאי טיבותא פירוש בשביל שהיה נותן כלי מלא על ידיו "הן במים ראשונים והן במים אחרונים" ולכן הקב"ה מילא ביתו בטובה ועשירות כי רב אשי עשיר גדול היה ועיי"ש עוד מה שהאריך בזה, ונפק"ל מדבריו דסגולת נטילת מים אחרונים שיזכה לעשירות.

ברך

ברכת המזון בשמחה ובכוונה סגולה לעשירות

כתב בספר החינוך מצוה ת"ל וז"ל, כך מקובל אני מרבותי ישמרם אל שכל הזהיר בברהמ"ז מזונותיו מצויין לו בכבוד כל ימיו עכ"ל, ומרן הגר"ח פלאג'י בספרו חיים לראש ערך ברך אות ג' כתב וז"ל, וכתבו בעלי המוסר דהאומר ברהמ"ז בנעימה ובשמחה בדוק ומנוסה דמובטח לו שלא יהיה לו דוחק הפרנסה ויהיו מזונותיו בריוח עכ"ל, ואיתא בזוה"ק פרשת ויקהל דף רי"ח ע"א בזה"ל, מאן דמברך לקודשא בריך הוא מגו שבעא בעי לכונא לביה ולשואה רעותיה בחדוה ולא ישתכח עציב אלא דיברך בחדוה, וכתב ג"ע החיד"א בהגהותיו שם וז"ל, ולכוון רצונו בשמחה ולא יהיה עצב בשעת ברהמ"ז כי העצבות מצד הקליפה והשמחה היא מצד הקדושה ולכן יאכל וישתה דבר המשמחו כדי שיברך בשמחה וזו סגולה להתעשר אם יברך בשמחה ובקול רם כמ"ש לקמיה גודל שכרו גם בעוה"ב הרש"ב, והוסיף הגחיד"א על דברי הרש"ב דלפי"ז יתפרש מה דנאמר (במשלי י') ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, פירוש ברכת ה' כברהמ"ז שהיא דאורייתא דוקא תהיה תיקונה בשמחה לברך השכינה היא מלכות, תעשיר למברך כי בזה מסלק אחיזת הס"א ולא יוסיף עצב ס"א עמה, וע"ע במש"כ בזה בשו"ת עטרת פז ח"א עמ' שס"ז מה שפלפל בדברי הגחיד"א הנ"ל.

הנהגת שררה בלילה הזה מכפרת על עוון גאווה

כתב מרן בשולחנו הטהור סימן תע"ב סעי' ב' וז"ל, ויסדר שלחנו יפה בכלים נאים כפי כוחו ויכין מקום מושבו שישב בהסבה דרך חירות ובכה"ח שם ס"ק י"ב כתב וז"ל ומצוה לנהוג שררה בליל פסח ובזה יכופר מה שנהג שררה וגאוה כל השנה ארחות יושר פרק י"א יפ"ל ח"ב אות ב'.

והראני ידידי ועמיתי בתורה ר' אהרון שלו שליט"א מש"כ בענין זה בספר אפוד בד להגאון ר' דוד פראנסייא זצוק"ל (דף צ"ז ע"ב) עיי"ש בארוכה.

ורחץ

סגלה לקדש האכילה

הט"ז באו"ח סימן תע"ג ס"ק ו' הקשה על מה שנוהגים בליל הסדר שנוטלים ידים קודם אכילת הכרפס ולכאורה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות שאין אנו נוהגים ליטול ידים לדבר שטיבולו במשקה ורק הלילה זהירים בזה.

ובספר ארץ צבי למהר"צ פרומר זצוק"ל הי"ד (מועדים ע"מ ס"ה) כתב לבאר בזה לפי מה שכתוב בספר יצירה וכרת לו ברית בין עשר אצבעות רגליו והיא ברית מילה ועשר אצבעות ידיו והוא הלשון, והנה כתבו הספרים הקדושים כי בליל פסח יצא הדיבור מהגלות ורמזו זה פה – סח ולכן עיקר המצוה היא אז בפה ולכן אמרו כל המרבה לספר ביצאת מצרים הר"ז משובח ועיקר ההכנה לזה היא ע"י שמטהר ומזכך את לשונו ושב בתשובה על חטא לשון הרע וניבול פה וליצנות ושקר ואז ניטהר הפה ולכן רוחצין את הידים קודם התחלת סיפור יציאת מצרים והוא פועל דמיוני לרמז על נקיון הלשון כאמור דברית הלשון מתייחס לעשר אצבעות ידיו והתחלת סיפור יציאת מצרים הוא באכילת הכרפס וכעין שכתב הב"י בטור חו"מ סימן כ"ה דכשאדם עושה מעשה המורה על רצונו חשוב כאומר להדיא רוצה אני ה"נ מעשה אכילת הכרפס המרמז על ס' רבוא שעבדו בהם במצרים בפרך חשיב כדיבור וסיפור יציאת מצרים ע"כ נוטלים ידים קודם אכילת כרפס.

ועוד הסביר הרב ארץ צבי בטעם הנטילה בטיבולו במשקה בליל הסדר דכל ענין נט"י קודם אכילה משום דילפינן מקרא והתקדשתם והייתם קדושים כמבואר בגמ' ברכות (דף נ"ג ע"ב) והוא ג"כ לטעם זה דגם זה בכלל ברית הלשון לשמור פיו ממאכלות אסורים ושלא לאכול כזולל וסובא וכמו שכתב הרמב"ם (פ"ו מהלכות ברכות ה"ב) והפמ"ג (או"ח סימן קנ"ח ס"ק א') דזה לאו דאורייתא וקצת סמוכין לזה ממה שאיתא בתנדב"א רבה פרק כ"ו והובא בתוס' כתובות פרק הנושא (דף ק"ד ע"א ד"ה לא) בשם מדרש עד שאדם מתפלל שיכנס תורה לתוך גופו יתפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופו וגם זה הוא בכלל ברית הלשון לאכול בקדושה, וכבר התבאר קודם דברית הלשון מתייחסת לעשר אצבעות ידיו של האדם ע"כ נוטלים ידים קודם האכילה והוא פועל דמיונו להתקדש באכילה ע"ד שכתוב רחצו היזכו "כי הרחיצה בחיצוניות גורמת גם זיכוך בפנימיות" וכעין זה כתב הרמב"ם (פי"א מהלכות מקוואות הי"ב לענין טבילת מקוה)

צפון – סגולות האפיקומן

א. להשקיט הים מזעפו –

כתב בספר סגולות ישראל למהר"ם ליפשיץ זצוק"ל בהשמטות הספר עמוד קי"ט אות י"ז וז"ל להשקיט הים מזעפו קח בידך כמו כזית מצה של פסח מן האפיקומן והשלך לארבע רוחות הספינה וישקוט הים מזעפו והביא מעשה זה בדוק ומנוסה ועיין מדרש תלפיות ערך אפיקומן וכ"כ הגר"ח פלאג'י בספרו רפואה וחיים מערכת פרק ח' אות ט"ז וכ"כ בספרו חיים לראש ערך צפון אות ט'.

ב. להינצל מגזלנים –

כתב הגר"ח פלאג'י בספרו חיים לראש ערך צפון אות ט' וז"ל יקח מועט מהמצה של האפיקומן וישא אצלו בחיקו והוא סגולה להנצל מגזלנים ולהבריח הקליפות ממנו כי התרגום של מסה ומריבה מצותא , קיצור של"ה דף צו ע"א, וכ"כ הגאון ר' יצחק ניסים רחמים פלאג'י בספרו יפה ללב ח"ז הובאו דבריו בארחות חיים ספינקא סימן תע"ז סעי' א'.

ג. לכבות דליקה –

כתב בספר דרך ישרה להגאון ר' ראובן בן אברהם (עמ' רפ"ז הוצאת ישיבת שובי נפשי) יכתוב פסוק זה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש ויכתוב על מצות האפיקומן או על ככר לחם שלם וסדר הכתיבה יהיה כך ויתפלל, יתפלל, תפלל, פלל, לל, ל, משה, שה, ה, אל, ל יקו"ק, הוה, וה, ה', ותשקע, תשקע, שקע, קע, ע', האש, אש, ש, ויזרוק הלחם לאש, והוא בדוק מכתבי האריז"ל וכ"כ מהרן הגר"ח פלאג'י בספרו רפואה וחיים פרק י"א אות ג'.

ד. למי שניטל ממנו הדיבור –

כתב בספר סגולות ישראל מהר"ש ליפשיץ מערכת דיבור אות ה' וז"ל דיבור סגולה מי שנתאלם וניטל ממנו כח הדיבור, רחמנא ליצלן, קח ערבה ישנה ואפיקמן ותכתוש הדק היטב וישים במטעמים וישים בפיו כ"כ בספר ילקוט משה.

ה. סגולה לבנים –

בספר אמרי נועם להגה"ק ר' מאיר הורוויץ מדיז'קוב במאמריו לפסח אות פ"ז וז"ל או יש לרמז מה שאומרים צדיקים אשר אפיקומן. סגולה לבנים על פי דברי המדרש אשר פרעה אמר פן ירבה ורוח הקודש משיבו כן ירבה (ועיין בזוה"ק ח"ב דף יח) ותיבות כ"ן ירב"ה עולה אפיקומן.

ו. סגולה לרפואה –

כתב בספר מאור ושמש (ע"מ של"ז) וז"ל אפיקומן גימטריא רפ"א שירוד על ידי זה רפואה שלימה לכל חולי ישראל.

ז. מסוגל לפרנסה –

כתב באגדה של פסח טוב דברך להג"ר שאול בראך זצ"ל אב"ד קאשוי באות ר"ז וז"ל, או יאמר טעם לסגולה להשאיר מן האפיקומן לכל השנה דהנה יעקב אבינו לקח ברכת יצחק מעשיו וכתיב בא אחיך במרמה ויקח ברכתך ופירש הגה"ק מהר"מ מרימאנאוו דתיבת במרמ"ה בגימטריא אפיקומ"ן ויובן לפי"ז שהאפיקומן מסוגל לפרנסה שהרי יעקב קיבל ע"י זה הברכות ולכן משאירין מן האפיקומן לכל השנה שתהיה הברכה שרויה בביתנו, וגם מטעם זה מצפינים אותו כי מצפון זהב יאתה (איוב ל"ז, כ"ב), ואמרו חז"ל (ב"ב כ"ה ע"ב) הרוצה להעשיר יצפין, וממילא הוא מסוגל לפרנסה וגם מטעם זה נקרא האפיקומן צפון וכ"כ הגאון אדמו"ר ממונקטאש בספרו שער יששכר (מאמר חדש ניסן מאמר אגדתא דפסחא אות ו') דאפיקומן סגולה לפרנסה בסוד אפיקו – מן שהוא מזון ופרוסה.

ח. סגולה למעוברת שיעבור עיבורה בשלום –

כתב בספר רפאל המלאך ערך מעוברת וז"ל, סגולה למעוברת להישמר מכל רע תיקח ג' אלמוגים אדומים טובים ויפים שלא יהיו מנוקבים וחתיכת מצה שמורה שנשארה מן האפיקומן ומעט מלח כל זה תשים בכיס של פשתן ותקשור הכיס בכתונת שלה ותישא זאת עליה כל זמן עיבורה ותלד בשלום, וכ"כ בספר גילת זהב (עמ' ק"ד אות תקל"ה).

ט. סגולה מפני עין הרע –

כתב בספר שמחת ציון (קנדה תשס"ח עמ' מ"ו) בשם הרב גמליאל בן פדאצור וז"ל כדי להגן על עצמו מעין הרע יש שישא עוגה מפסח שנקרא אפיקומן בחיקו ועיי"ש שכן נהגו יהודי מרוקו.

שיר השירים

סגולה לרפואה

כתב במחזור ויטרי שאומרים שיר השירים בפסח מכיון שהוא מדבר מגאולת מצרים, שנאמר לסוסתי ברכבי פרעה וגו' וכל הענין מדבר מארבע גלויות למבין ובספר שיחות הר"ן למוהר"ן מברסלב זצוק"ל אות רמ"ג כתב וז"ל, צוה לאחד שהיה אצלו חולה בתוך ביתו שיקום קודם אור היום ויאמר שיר השירים כולו שכל הרפואות שבעולם כלולים בשיר השירים, וכן היה שתיכף היה שינוי לחולה וכן חזר לאיתנו עכ"ל, וכ"כ בספר מעם לועז על שיר השירים עמ' י' שמקובל מזקני ירושלים שקריאת שיר השירים סגולה לרפואה כשמבקשים על החולה.

שביעי של פסח

מסוגל לפרנסה

כתב הגאון האדמו"ר ממונקטאש זצוק"ל בספרו שער יששכר (מאמר חדש ניסן מאמר שפת הים אות י"ט) וז"ל, היום ההוא זמן קריעת ים סוף והוא זמן השפעת פרנסה בכח ביזת הים כמקובל בידינו מצדיקים ז"ל וכן מבואר בספרים ע"כ רמוז שפיר בהלל הגדול "לגוזר ים סוף לגזרים" הוא שם מלאך מהגביא"ל שהוא בג"י הוי"ה אדנות כמו שהוא הכונה באז ישיר כי א"ז גי' ח' אותיות משילוב הוי"ה אדנו"ת הנז' עיי"ש בסידור, וגם הוא מהגביא"ל בגימטריא פא"י שהוא שם הפרנסה ר"ת פותח את ידך כנודע היינו שנמשך מגוזר ים לגזרים ביזת הים פרנסה בהרחבה וכל טוב.

מסוגל לכל הישועות

כתב האדמו"ר הנ"ל (במאמר חדש ניסן מאמר שפת הים אות כ"ו) וז"ל, ואתה הרם את מטך ונטה את ידך ובקעהו עפ"י דברי המד"ר (פרשת וישב פרשה פ"ה אות י') מטך זה מלך המשיח כד"א ויצא חטר מגזע ישי וכן מטה עוזך ישלח ה' מציון ועפ"י הנודע בעטרת צבי על הזוה"ק בפרשת בשלח וכדין ויושע ה' ביום ההוא "כי כל הצטרכות ישועה בכלל ובפרט אפשר לפעול בלילה הזאת בעת קריעת ים סוף" שהוא בחינת איילה זו רחמה צר שהיא כורעת לילד כנס"י ובפרט בענין הגאולה השלימה במהרה בימינו בעת חבלי משיח האלו שהוא חבלי לידה דהאי איילתא זו כנסת ישראל וז"ש ואתה הרם את מט"ך וזהו המשיח כנזכר מהמד"ר וישב שיתרומם קרן משיחנו שנקרא מטך, ונטה את ידך על הים ובקעהו בזמן קריעת ים סוף שהוא עת רצון לזה מבחינת עתיקא כנודע עכ"ד.

שולחן עורך

תיקון על כל האכילות שלא בקדושה מכל שנה

כתב בספר חסד לאברהם (בחידושים על פסח ד"ה גם הובאו דבריו בהגדת חודש האביב ע"מ קע"ב) וז"ל, הנה ע"י אכילת מצה נעשה תיקון על כל האכילות שלא בקדושה מכל השנה וזהו שולחן עורך היינו כי ע"י אכילת מצה יזכה שהשולחן מכל השנה יהיה ערוך לפני ה' וזהו צפון ברך צפון הוא היצה"ר ואת הצפוני ארחיק מעליכם, ברך הוא הכנעה כמו ויברך הגמלים, וזהו צפון ברך שיוכל להכניע את היצה"ר בלילה וביום הזה וגם יוכל לזכות בימים אלו להלל נרצה היינו שהשבחים וההודאות מכל השנה יהיו נרצים למעלה.

ע"י אכילה בקדושה נכנעים כל שונאי ישראל

כתב באגדת חודש האביב (ע"מ ק"צ אות רס"ב בשם הגדת אמרי קודש) וז"ל, בזוה"ק איתא הטעם מה שמזבח הפנימי נקרא מזבח אע"פ שלא היו מקריבין עליו שום זבח. מפני שע"י מזבח הקטורת היו נכנעים ונשברים כל שונאי ישראל והתנגדות הקדושה. וממילא כשהשולחן הוא דוגמת מזבח הפנימי אז ג"כ ע"י האכילה שאוכלים על השולחן בקדושה ובטהרה כראוי נכנעים ונשברים כל שונאי ישראל והתנגדות הקדושה דוגמת מזבח הפנימי, ויש לומר שזה הענין שאחר האכילה מיד אומרים שפוך חמתך לפי שבכח האכילה שאכלנו בקדושה ובטהרה וקיימנו המצוות דאורייתא ודרבנן ומנהגי ישראל, אומות העולם נכנעים ונשברים [בשם מהרי"ד מבעלזא].

ע"י אכילה בקדושה נתקן השכל

כתב רבינו הק' מוהר"ן מברסלב בספרו ליקוטי מוהר"ן סימן י"ז ע"י אכילה בכשרות כראוי שאוכל במתינות ואינו אוכל בדרך זולל וסובא עי"ז נתקן השכל ונכנע הכסילות אבל כשאוכל כזולל וסובא עי"ז מתגבר הכסילות על השכל ועי"ז נחשך אצלו אור הצדיק ואינו יכול לקבל ממנו יראה ואהבה וע"ע בחיי מוהר"ן סימן תקט"ו.

חול המועד

המכבד את חול המועד יזכה לשפע בכפליים.

כתב רבינו השדי חמד (במערכת חול המועד אסיפת דינים אות ז') וז"ל וכבר הביא מעשה זה רבינו מוהר"י אבן מיגאש בתשובתו הנזכרת להוכיח ממנו כי הירא ובוטח בהשם יתעלה שכרו כפול בעוה"ז מלבד רב טוב הצפון לו לעוה"ב וכן הדבר במכבד את המועדות כלומר חולו של מועד ומוציא הוצאות להתענג בהם באכילה ושתיה לשם שמים זוכה בכפליים כמו שכתבו בשם רבינו האריז"ל כי אותות מועד אות ראשונה מ' שמספרה ארבעים ישאר שאר האותיות שהם ועד עולות במספר שמונים לרמוז שהמוציא ארבעים לכבוד המועד יתברך וימצא שמונים.

ספירת העומר

סגולה לאחוז המלח בעומר מועיל לעין הרע ומועיל כמו קמיע

בסידור בית הבחירה להגאון ר' אברהם חמוי זצוק"ל (דף צ"א ע"ב אות ט"ז) וז"ל, סגולה וסוד גדול בלילה הראשונה של ספירת העומר יקח בידו מעט מלח ויקרא עליו מזמור מזמורים אלו שיר המעלות לדוד שמחתי וכו' ומזמור קל"א לא גבה לבי וכו' ומזמור קל"ג הנה מה טוב וכו' ואח"כ יקרא פרשת העומר ככתוב לפניך ויאמר אח"כ תפילה זו יה"ר מלפניך ה' או"א בזכות ספירת העומר אשר ציותנו בתורתך ובזכות שמותיך הקדושים וטהורים היוצאים מהמזמורים הללו היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות ובזכות אבותינו הקדושים אברהם יצחק ויעקב שיהיה זה המלח לי לשמי פב"פ או לשם מי שירצה ולכל מי שישא המלח הזה עליו יהיה לו למגן וצינה מדבר וממגפה ומעין הרע ומכל דבר רע אכי"ר, ואח"כ יתן המלח בידו ויספור העומר וכן יעשה כל ימי הספירה ויזהר של ישים המלח על הארץ ושיהיה בידו בשעת ברכה ואח"כ יהיה מסוגל הרבה לעין הרע ויועל כמו קמיע מומחה ופקיע, מספר כתב יד ועיין בסה"ק דבק מא"ח (מערכת ו' אות ט"ז).

סגולה לברך הבנים בליל פסח

בלילה זה בירך יצחק את יעקב כדאיתא בפרי דר"א פרק ל"ב ולכן סגולה לברך הבנים וכ"כ בספר ויגש משה (סימן ט') וז"ל, מיהו בליל פסח נכון להדר לברך את הבנים כי אז נתברך יעקב אבינו והזמן מוסגל לזה, ועיין בקונטרס נחלי בינה אות קכ"א שבפסח עונים על כל הבקשות וממלאין משאלות לב כל אחד לטובה ובספר אהל שלמה (דף נ"ה) כתב שהגה"ק בעל תפארת שלמה ז"ל דרכו בקודש היה לומר קודם הסדר תפילות ובקשות שונות והיה אומר רבש"ע הושיע נא שכל החולים יתרפאו רפואה שלימה, וכל הבעלי מומים יתרפאו וכל עמך בית ישראל הצריכים פרנסה יתברכו בפרנסה ובהשפעות טובות וכל הרשעים יחזרו בתשובה שלימה וכל נשמות הצריכים תיקון יהיה להם תיקון ויהיה להם עליה וכדומה מאלו התפילות עכ"ל.

שיירי הכוס של שפוך חמתך מסוגל לפרנסה

בספר הלכה של פסח (ח"ב ע"ח שכ"ב) הביא מספר הגדה שלימה שהובא שם מהגש"פ כת"י שכל מי ששותה מכוס ששופכין ממנו לעשר מכות ומה שנשאר ממנו שותהו בתוך הסעודה מובטח לו שלא יהיו מזונותיו של אותה שנה מצומצמים אלא מרווחים בעזה"י.[ןהכונה למה שנותר מהכוס ששופכין ולא ממה ששפך]

המברך ברהמ"ז בכונה לא שולט בו לא שצף ולא קצף

כתב הב"ח (בסימן קפ"ה סעיף ב) למה אין אות פ' פשוטה בברכת המזון לפי שכל מי שמברך ברהמ"ז בכונה לא שולט בו לא שצף ולא קצף ועוד כתב בספר קב הישר פ"ז מי שברך ברהמ"ז בכונה יזכה לשמוע לעתיד לבוא ברהמ"ז מדוד המלך כשיעשה הקב"ה סעודה לצדיקים.

סגולת אמירת השירה בשביעי של פסח ובשאר ימות השנה

כתב הגאון זכר דוד (במאמר ג' פרק ל"ב) וז"ל, כתב הרב החסיד בספר חרדים דמי שחטא הרבה וכרוצה לעשות תשובה שלימה יאמר השירה בכוונת הלב ויעלה על ליבו כאילו הוא בעצמו יצא ממצרים ועבר בים והוא תועלת גדול לתיקון מעשיו הוא אחד המדברים שמכפרים העוונות בלי סיגוף.

וכ"כ החיד"א בקונטרס ציפורן שמיר (אות כ"ד) וז"ל בזוה"ק הפליגו באמירת שירת הים וסודה אחד פסוקי דזמרה שהוא עילוי מאד ונחת רוח לשכינת עוזנו וע"כ צריך לאמרה בשמחה רבה ובנעימה ויצייר בדעתו כאילו הוא עומד ביבשה בתוך הים והמצריים נטבעים והוא ניצול והוא סגולה לכפרת עוונותיו, וע"כ בספר מנחת אהרון (כלל י"ב סעיף י"א) ובספר זרע אברהם פ"ח ובספר אשל אברהם (דף מ"ח ע"ב) דאמירת השירה בכונה גדולה משלמת הנפש מאד ומכפרים לו על כל עוונותיו וזוכה לאומרה לעתיד לבא ומצילו הקב"ה מכל צרה.

וסיים הזכר דוד ואם בכל ימות השנה ראוי לשורר שירת הים בכוונה ובנעימה אמור רבנן בכפיל"א ביום הזה שה' עשה עמנו הנס שעברנו ביבשה בתוך הים בזכות האמונה ובזכות המילה ועיי"ש עוד מה שהאריך בזה.וע"ע בספר ארוחת תמיד להגאון ר' שמואל יצחק (עמ' רע"ז הוצאת מכון שובי נפשי)

מוצאי שביעי של פסח שוטחים שבלים בבתים והוא סגולה לפרנסה

כתב הגר"ח פלאג"י בספרו מועד לכל חי סימן ד' אות מ"ג וז"ל ליל מוצאי פסח נוהגים לשטוח שבלים בבתים ומניחים גם שבולת בראשם משום דבפסח נידונים על התבואה ולסימנא טבא שיהיה שנת שובע ועיי"ש עוד מש"כ בשם הגאון כהנא רבא ר' אליהו הכהן מאיזמיר בספרו אזור אליהו סימן ה' בטעם מנהג זה, וע"ע בשו"ת שער שלמה זורפאה סימן מ"ז שהביא כמה וכמה מנהגים שעושים בלילה זה לסימן טוב שתתחדש עליהם שנה טובה דשנה ורעננה ומתוקה כדבש דומיא שמושחין את המלכים על יד המעיין שתמשיך מלכותם כמי מעיין.

הזרוע סגולה לזיווג

בספר עצה ותושיה (עמ' רכ"ג) כתב וז"ל, קבלה מפי רבי אליהו לופייאן כי משפחה המעונינת שאחד מבניה יתארס במהרה, אחד מבני המשפחה יניח בחוה"מ פסח את הזרוע שהיה מונח על השולחן לליל הסדר בתוך הכיס הימיני של החליפה של הבחור הרווק ללא ידיעתו וכאשר הרווק ילבש את חליפתו ויגלה את הזרוע בכיסו מובטח לו שעד חג הפסח הבא הוא יהיה מאורס עכ"ל, וכן שמעתי מפי ידידי הרה"ג ר' ברוך סימן טוב שליט"א ראש כולל נתיב בנימין שסגולה זו מפורסמת בשם הגר"א לופיאן זצ"ל.

השארת תגובה