כל המרבה לספר ביציאת מצרים…

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בכמה פסוקים אנו מוצאים את המצווה של הזיכרון והסיפור של יציאת מצרים. הפסוק הראשון בפרשת בא (שמות יג. ג) "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים וגו'" והרמב"ם בהלכות חמץ ומצה (ז. א.) מביא את הפסוק הזה כמקור למצווה לספר בניסים ובנפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמישה עשר בניסן.

פסוק נוסף בפרשת ראה (דברים טז, ג) שם נאמר: "לא תאכל עליו חמץ, שבעת ימים תאכלו עליו מצות לחם עוני, כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך". הפסוק הזה מוכר לנו מן ההגדה, מהמחלוקת בין חכמים לבן זומא, וממנו לומדים את מצוות זיכרון יציאת מצרים בכל יום וגם בלילה.

לפי זה יש מקום לשאלה מה המיוחד והחידוש בקיום המצווה בליל הסדר לעומת כל הימים. אבל נראה שבאמת אין אלו שתי מצוות אלא הכל כלול במצווה אחת שתחילת קיומה בכל שנה בליל הסדר ונמשכת אחר כך בכל השנה כולה בזיכרון המתקיים על ידינו בכל יום בקריאת שמע שחרית וערבית. כך מבואר בספר החינוך אשר מפרט במסגרת המצווה הזו את כל מה שעושים בליל הסדר, שכל הדברים שנתקנו ע"י חז"ל: ארבע כוסות, צורת האכילה וסדרה הרי הם מכוונים כדי להרבות בסיפור יציאת מצרים. הוא ממשיך וכותב שעל כן אנו אומרים תמיד בברכות ובתפילות שהם זכר ליציאת מצרים, לפי שהוא לנו אות ומופת גמור בחידוש העולם, כמו שעשה הקב"ה במצרים ששינה טבע העולם בשבילנו ועשה לנו אותות מחודשים גדולים ועצומים.

חידוש גדול אף ראיתי בספר "הר צבי"  שכותב שמי שנעשה בר מצווה ביום שלאחר הפסח פטור ממצוות הזכרת יציאת מצרים בכל השנה, ומוסברים הדברים לפי העיקרון הקובע שמי שלא התחייב בעיקר שוב לא מתחייב בטפל. אף כאן עלינו להבין שסיפור יציאת מצרים בליל הסדר אינו בא בתור סיפור היסטורי אלא בא להעמיק אצלנו את החוויה שכאילו אנו בעצמנו יוצאים עכשיו ממצרים כנאמר בהגדה: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים", את הזיכרון הזה אנו מצווים לשמור בתודעתנו גם לאחר החג ובמשך כל השנה.

לפי זה ניתן לפרש את מה שנאמר בהגדה שכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח שאין כוונת הדברים לריבוי הסיפור במסגרת ההגדה עצמה אלא לריבוי בסיפור לאחר מכן. אכן כך מצאתי שכמה מרבותינו הראשונים מפרשים שכוונת המאמר היא לומר שיש להרבות בסיפור לאחר הסעודה. כך גם מתפרש על ידם המעשה בחכמים שהיו מסובין בבני ברק ומספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה, שהמשיכו לספר גם לאחר שקיימו את כל מצוות הסדר. זה היה אם כן הרקע לדבריו של רבי אלעזר בן עזריה שלא זכה שתיאמר יציאת מצרים בלילות. זאת אומרת שהתקיים שם דיון על ידי חכמים בשאלה עד כמה צריך להמשיך בקיום המצווה במשך השנה לאחר קיומה בתחילת ליל הסדר.

פרק חשוב בהגדה הוא הפרק של דברי רבן גמליאל שכל שלא אמר שלושה דברים אלו: פסח, מצה ומרור, לא יצא ידי חובתו. ורבים מפרשים שכוונתו לכך שלא יצא ידי חובתו במצוות הסיפור. פירוש זה מתאים למה שאמרנו שכל הסדר מכוון לחיזוק המצווה הזו שמגמתה להשריש בנו את התודעה של היציאה ממצרים.

לשם כך לא די בדיבור, אלא יש צורך במעשה: באכילה בשתייה ובהסיבה שכולם יחד נותנים תוקף לדיבור ולזיכרון.

בדרך זו גם מובנת כוונת הרמב"ם בהלכה, כשמביא דוגמה למצווה של הסיפור ביציאת מצרים את המצווה של זיכרון השבת. אבל נראה שרוצה לומר שכמו שזיכרון השבת וקיומה מתחזק ע"י הליווי של הקידוש על היין כך גם זיכרון היציאה ממצרים מלווה בכל המצוות של ליל הסדר וכידוע הלב נמשך אחרי המעשה.

יהי רצון שנזכה לקיים את כל מצוות החג כהלכתם ובשמחה

השארת תגובה