תחושה עמוקה של הסכמה להקרבה עצמית

הרב-אריה-שטרן
הרב-אריה-שטרן
עכשיו באשדוד: דירה החל מ-1.100.000 ש"ח

בבראשית רבא דרשו את הפסוק: "וירא אלקים את האור כי טוב" כנגד חומש ויקרא שהוא מלא הלכות רבות. ויש לפרש שזו אכן סגולתה העיקרית של התורה שקובעת הלכות לסדר החיים הציבוריים והפרטיים, ודווקא מתוך המעשים שעושים על פי תורה מתגלה באופן ממשי משהו מן האור הגנוז מששת ימי בראשית.

על כך הרי נאמר: "כי נר מצוה ותורה אור", הנר הוא הכלי, הוא המצוה שהיא הבסיס לאור הגדול של התורה בעולם הזה.

המצוות עצמן מקיפות את כל תחומי החיים וקיומן קשור למה שנאמר שהעולם עומד על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים. ואולם ידוע שעיקר הכוונה היא על העבודה שבבית המקדש עליה מדובר בפרשיות של חומש ויקרא שאנו מתחילים עכשיו בקריאתו.

הפרשיות האחרונות אשר בספר שמות מכינות אותנו בבניית המשכן וכליו, ואולם העיקר הוא בעבודה עצמה שמביאה להשארת השכינה.

העבודה של הקורבנות נעשית מתוך תחושה עמוקה של הסכמה להקרבה עצמית, ואדם אשר מקריב יודע שכך היה ראוי אף לו, להיות מוקדש לשמים. זהו, אפוא, השיא אליו יכול להגיע האדם שממצה את כל שיש לו לשם גבוה, ולהשגה זו אנו מייחלים כשאנו אומרים בכל יום שיהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו.

בפרשת ויקרא, מובאים הדברים כולם מתוך הקריאה של הקב"ה למשה רבנו, ובמדרש יש אריכות דברים על מעלתו המיוחדת של משה ומבואר שם שהקריאה אל משה גדולה מן הקריאות לאדם, נח ואברהם.

עוד מבואר שזו היתה צריכה להיות מידתם של כלל ישראל אלא שהחטא פגם עד שלא היו יכולים לשאת לבדם את כל העצמה הרוחנית והוצרכו לאנשי קשר הכהנים, ובתחילה משה רבנו. הוא היה במעלה גדולה כל כך, שהיה נחשב ככהן גדול שאוכל בקודשי שמים אף על פי שלא שימש בבגדי כהונה, ולא היה זקוק לכל המערכת הקבועה במקדש שכן כבר נתעלה והגיע אל התכלית הנרצית.

פעם אחת בשנה זוכים ישראל כולם להתקרב במשהו אל אותה מעלה, והיא בליל הפסח בו אנו מצווים להקריב את קרבן הפסח שהוא החשוב שבמצוות החג, שלא בכדי נקרא על שמו, חג הפסח.

יש בקרבן הפסח כמה דברים מיוחדים ואולם אחד מהם קשור לרעיון הנזכר כאן, והוא שאין בו מתנות כהונה, ורק הבעלים אוכלים, ובכך באה לידי ביטוי עילאי העובדה כי בממלכת כהנים וגוי קדוש עסקינן.

הקרבת הקרבן ואכילתו בלי תווך של הכהנים נחשבת לשיא בעבודת השם ואליו אנו מסוגלים להגיע בלילה הזה, שבו אנו חווים בצורה ממשית בכל שנה את הרגעים הגדולים, רגעי החסד של יציאת מצרים.

כעת כל זמן שלא זכינו, ראוי לנו שנזכור ונזכיר, נלמד ונבין את גודל הענין, ונקיים בהידור את כל המצוות שיש לנו אפשרות לקיימן: אלה שלקראת החג, אלה שבחג עצמו ואלה שבשאר ימות השנה.

לסיום הריני מבקש להזכיר שהמצוה הראשונה המזדמנת לנו בימי ניסן היא המצוה של ברכת האילנות שנותנת ביטוי ראשוני להתחדשות האביב שבטבע ואשר מקביל לאביב אשר בסדר השנה המיוחד לעם ישראל, וזהו מה שאמר מרן הרב קוק זצ"ל בפתגם החודש שלו: "יציאת מצרים תהא לעד האביב של העולם כולו".

השארת תגובה